דילוג לתוכן המרכזי

התאבכות אור בשני סדקים (ניסוי יאנג) - שאלות ותרגילים

כיתות י"א-י"ב · קרינה וחומר - פיזיקה 5 יח"ל (שאלון 036282) · גלים מכניים ואלקטרומגנטיים · 28 שאלות

השאלות מסודרות מהקצרה לארוכה ומהקלה לקשה. נסו לפתור לבד, ורק אז פתחו את הפתרון.

שאלה 1 · אורך גל מהמרחק בין פסים מסדר שלישי משני הצדדיםקצרה · קלה

קרן לייזר פוגעת בניצב בלוחית ובה שני סדקים צרים שהמרחק ביניהם d=0.20 mmd=0.20\,\text{mm}. על מסך המקביל ללוחית, במרחק L=1.6 mL=1.6\,\text{m} ממנה, מתקבלת תבנית התאבכות. כדי לדייק, תלמידה לא מודדת מרווח בין שני פסים סמוכים, אלא את המרחק בין מרכזי הפסים המוארים מסדר שלישי שמשני צדי הפס המרכזי, ומוצאת 24 mm24\,\text{mm}.

א.

חשבו את המרחק ΔX\Delta X בין מרכזי שני פסים מוארים סמוכים, ואת אורך הגל של הלייזר.

ב.

התלמידה מרחיקה את המסך מהלוחית, למרחק L=2.4 mL=2.4\,\text{m}. מה יהיה עכשיו המרחק בין מרכזי הפסים המוארים מסדר שלישי שמשני צדי הפס המרכזי?

◂ פתרון מלא לשאלה 1

סעיף א

תשובה:

ΔX=4.0 mm\Delta X=4.0\,\text{mm}; λ=5.0⋅10−7 m=500 nm\lambda=5.0\cdot10^{-7}\,\text{m}=500\,\text{nm}

הפס המואר מסדר 33 נמצא במרחק 3ΔX3\Delta X ממרכז התבנית, בכל צד. לכן המרחק בין שני הפסים מסדר 33 הוא 6ΔX6\Delta X:

6ΔX=24 mm  ⇒  ΔX=4.0 mm6\Delta X=24\,\text{mm}\;\Rightarrow\;\Delta X=4.0\,\text{mm}

לפי נוסחת יאנג מדף הנוסחאות (זוויות קטנות):

ΔXL=λd  ⇒  λ=d ΔXL=0.20⋅10−3 m⋅4.0⋅10−3 m1.6 m=5.0⋅10−7 m=500 nm\frac{\Delta X}{L}=\frac{\lambda}{d}\;\Rightarrow\;\lambda=\frac{d\,\Delta X}{L}=\frac{0.20\cdot10^{-3}\,\text{m}\cdot4.0\cdot10^{-3}\,\text{m}}{1.6\,\text{m}}=5.0\cdot10^{-7}\,\text{m}=500\,\text{nm}

טעות נפוצה: לחלק ב־33 (או ב־77, מספר הפסים) במקום ב־66, מספר המרווחים בין שני הפסים.

סעיף ב

תשובה:

36 mm36\,\text{mm}

בזוויות קטנות ΔX=λLd\Delta X=\frac{\lambda L}{d} – יחסי ל־LL. המרחק גדל פי 2.41.6=1.5\frac{2.4}{1.6}=1.5:

ΔX′=5.0⋅10−7⋅2.40.20⋅10−3=6.0⋅10−3 m=6.0 mm\Delta X'=\frac{5.0\cdot10^{-7}\cdot2.4}{0.20\cdot10^{-3}}=6.0\cdot10^{-3}\,\text{m}=6.0\,\text{mm}

והמרחק בין שני הפסים מסדר שלישי:

6ΔX′=36 mm6\Delta X'=36\,\text{mm}

(או ישירות: 24 mm⋅1.5=36 mm24\,\text{mm}\cdot1.5=36\,\text{mm}.)

שאלה 2 · ניסוי יאנג: מרחק הסדקים מרוחב הפס, והמרווח בין פסים רחוקים מהמרכזקצרה · בינונית

קרן לייזר שאורך הגל שלה λ=600 nm\lambda=600\,\text{nm} פוגעת בניצב בלוחית ובה שני סדקים צרים. מסך רחב מאוד מוצב במקביל ללוחית, במרחק L=2.0 mL=2.0\,\text{m} ממנה. ליד מרכז המסך המרחק בין מרכזי שני פסים מוארים סמוכים הוא ΔX=4.0 mm\Delta X=4.0\,\text{mm}.

א.

חשבו את המרחק dd בין הסדקים.

ב.

באיזו זווית נמצא הפס המואר מסדר 250250? חשבו את המרחק על המסך בין מרכז הפס המואר מסדר 250250 לבין מרכז הפס המואר מסדר 251251, והשוו אותו ל־ΔX\Delta X. הסבירו את ההבדל.

◂ פתרון מלא לשאלה 2

סעיף א

תשובה:

d=3.0⋅10−4 m=0.30 mmd=3.0\cdot10^{-4}\,\text{m}=0.30\,\text{mm}

ליד מרכז המסך הזוויות קטנות, ולפי נוסחת יאנג מדף הנוסחאות:

ΔXL=λd  ⇒  d=λLΔX=600⋅10−9 m⋅2.0 m4.0⋅10−3 m=3.0⋅10−4 m=0.30 mm\frac{\Delta X}{L}=\frac{\lambda}{d}\;\Rightarrow\;d=\frac{\lambda L}{\Delta X}=\frac{600\cdot10^{-9}\,\text{m}\cdot2.0\,\text{m}}{4.0\cdot10^{-3}\,\text{m}}=3.0\cdot10^{-4}\,\text{m}=0.30\,\text{mm}

סעיף ב

תשובה:

θ250=30∘\theta_{250}=30^\circ; המרחק בין הפסים שם כ־6.2 mm6.2\,\text{mm} – גדול מ־ΔX=4.0 mm\Delta X=4.0\,\text{mm}, כי בזווית גדולה הקירוב sin⁡θ≈tan⁡θ\sin\theta\approx\tan\theta אינו תקף.

קווי מקסימום: sin⁡θn=nλd\sin\theta_n=n\frac{\lambda}{d}.

sin⁡θ250=250⋅600⋅10−93.0⋅10−4=0.500  ⇒  θ250=30∘\sin\theta_{250}=250\cdot\frac{600\cdot10^{-9}}{3.0\cdot10^{-4}}=0.500\;\Rightarrow\;\theta_{250}=30^\circ
sin⁡θ251=251⋅600⋅10−93.0⋅10−4=0.502  ⇒  θ251≈30.13∘\sin\theta_{251}=251\cdot\frac{600\cdot10^{-9}}{3.0\cdot10^{-4}}=0.502\;\Rightarrow\;\theta_{251}\approx30.13^\circ

המרחקים על המסך, מהמשולש ישר הזווית שניצביו LL ו־XX (צריך לחשב בדיוק של ארבע ספרות, כי ההפרש קטן):

X250=Ltan⁡θ250=2.0⋅0.5774≈1.1547 mX_{250}=L\tan\theta_{250}=2.0\cdot0.5774\approx1.1547\,\text{m}
X251=Ltan⁡θ251≈2.0⋅0.5804≈1.1609 mX_{251}=L\tan\theta_{251}\approx2.0\cdot0.5804\approx1.1609\,\text{m}
X251−X250≈6.2⋅10−3 m=6.2 mmX_{251}-X_{250}\approx6.2\cdot10^{-3}\,\text{m}=6.2\,\text{mm}

המרווח שם גדול בכ־50%50\% מ־ΔX\Delta X. הנוסחה ΔXL=λd\frac{\Delta X}{L}=\frac{\lambda}{d} מבוססת על הקירוב sin⁡θ≈tan⁡θ\sin\theta\approx\tan\theta, שתקף רק בזוויות קטנות. מעבר מפס לפס מגדיל את sin⁡θ\sin\theta בצעדים שווים (λd\frac{\lambda}{d}), אבל המיקום על המסך תלוי ב־tan⁡θ\tan\theta, שגדל מהר יותר בזוויות גדולות – לכן הפסים מתרחקים זה מזה ככל שמתרחקים מהמרכז.

טעות נפוצה: להניח שהפסים נמצאים במרווחים שווים ΔX\Delta X לאורך כל המסך.

שאלה 3 · לייזר בצבע לא ידוע: פס חשוך ופס מואר קובעים את אורך הגלקצרה · קשה

מאירים בלייזר שאורך הגל שלו לא ידוע לוחית ובה שני סדקים צרים שהמרחק ביניהם d=0.30 mmd=0.30\,\text{mm}. ידוע רק שהאור נראה לעין, כלומר אורך הגל שלו בין 400 nm400\,\text{nm} ל־700 nm700\,\text{nm}. מסך מוצב במקביל ללוחית, במרחק L=1.5 mL=1.5\,\text{m} ממנה. בעזרת חיישן אור מוצאים שבנקודה PP, במרחק 10.5 mm10.5\,\text{mm} ממרכז התבנית, יש מרכז של פס חשוך, ובנקודה QQ, באותו צד ובמרחק 12.0 mm12.0\,\text{mm} ממרכז התבנית, יש מרכז של פס מואר. התבנית עצמה לא צולמה, ולכן לא ידוע מאיזה סדר הפסים האלה.

א.

חשבו את הפרש הדרכים מן הסדקים לכל אחת מן הנקודות PP ו־QQ. אילו אורכי גל אפשריים לפי הנקודה PP לבדה, ואילו לפי הנקודה QQ לבדה?

ב.

מהו אורך הגל של הלייזר? מאיזה סדר הפס החשוך שב־PP והפס המואר שב־QQ?

◂ פתרון מלא לשאלה 3

סעיף א

תשובה:

ΔrP=2.1 μm\Delta r_P=2.1\,\mu\text{m}, ΔrQ=2.4 μm\Delta r_Q=2.4\,\mu\text{m}; לפי PP: 600600 או 467 nm467\,\text{nm}; לפי QQ: 600600 או 480 nm480\,\text{nm}.

הזוויות קטנות (XL<0.01\frac{X}{L}<0.01), ולכן sin⁡θ≈tan⁡θ=XL\sin\theta\approx\tan\theta=\frac{X}{L} והפרש הדרכים:

Δr=dsin⁡θ≈dXL\Delta r=d\sin\theta\approx\frac{dX}{L}
ΔrP=0.30⋅10−3⋅10.5⋅10−31.5=2.1⋅10−6 m=2.1 μm\Delta r_P=\frac{0.30\cdot10^{-3}\cdot10.5\cdot10^{-3}}{1.5}=2.1\cdot10^{-6}\,\text{m}=2.1\,\mu\text{m}
ΔrQ=0.30⋅10−3⋅12.0⋅10−31.5=2.4⋅10−6 m=2.4 μm\Delta r_Q=\frac{0.30\cdot10^{-3}\cdot12.0\cdot10^{-3}}{1.5}=2.4\cdot10^{-6}\,\text{m}=2.4\,\mu\text{m}

PP – פס חשוך: ΔrP=(n−12)λ\Delta r_P=\left(n-\tfrac12\right)\lambda, כלומר λ=2100 nmn−12\lambda=\frac{2100\,\text{nm}}{n-\frac12}: n=3n=3: 840 nm840\,\text{nm} (לא נראה); n=4n=4: 600 nm600\,\text{nm}; n=5n=5: ≈467 nm\approx467\,\text{nm}; n=6n=6: ≈382 nm\approx382\,\text{nm} (לא נראה). אפשריים: 600 nm600\,\text{nm} או 467 nm467\,\text{nm}.

QQ – פס מואר: ΔrQ=mλ\Delta r_Q=m\lambda, כלומר λ=2400 nmm\lambda=\frac{2400\,\text{nm}}{m}: m=3m=3: 800 nm800\,\text{nm} (לא נראה); m=4m=4: 600 nm600\,\text{nm}; m=5m=5: 480 nm480\,\text{nm}; m=6m=6: 400 nm400\,\text{nm} (בקצה התחום; נפסל בכל מקרה בסעיף הבא). אפשריים: 600600 או 480 nm480\,\text{nm}.

סעיף ב

תשובה:

λ=600 nm\lambda=600\,\text{nm}; ב־PP הפס החשוך הרביעי, ב־QQ הפס המואר מסדר 44.

שתי הנקודות שייכות לאותה תבנית, ולכן אורך הגל צריך להתאים לשתיהן. הערך היחיד המשותף לשתי הרשימות הוא λ=600 nm\lambda=600\,\text{nm}.

בדיקה: ΔrP=2.1 μm=3.5λ\Delta r_P=2.1\,\mu\text{m}=3.5\lambda – הפס החשוך הרביעי (n=4n=4); ΔrQ=2.4 μm=4λ\Delta r_Q=2.4\,\mu\text{m}=4\lambda – הפס המואר מסדר 44. הם סמוכים: הפס החשוך הרביעי והפס המואר שאחריו, והמרחק ביניהם ΔX2=λL2d=600⋅10−9⋅1.52⋅0.30⋅10−3=1.5 mm\frac{\Delta X}{2}=\frac{\lambda L}{2d}=\frac{600\cdot10^{-9}\cdot1.5}{2\cdot0.30\cdot10^{-3}}=1.5\,\text{mm}, בהתאם ל־12.0−10.512.0-10.5.

טעות נפוצה: להניח שהפס המואר שב־QQ הוא מסדר 11 (או שהפס החשוך הוא הראשון) ולחשב λ=2.4 μm\lambda=2.4\,\mu\text{m} – אורך גל שאינו של אור נראה. כשהסדר לא ידוע, צריך לבדוק את כל הסדרים האפשריים.

שאלה 4 · לייזר בצבע לא ידוע: אורך גל מזווית, ופסים על מסך שמוזז הצידהביניים · בינונית

קרן לייזר שאורך הגל שלה אינו ידוע פוגעת בניצב בלוחית ובה שני סדקים צרים. המרחק בין הסדקים d=0.20 mmd=0.20\,\text{mm}. בעזרת מכשיר מדידה מדויק נמצא כי הזווית בין הכיוון אל הפס המואר מסדר 66 לבין הכיוון אל מרכז התבנית היא 1.1∘1.1^\circ.

מסך שרוחבו 60 cm60\,\text{cm} מוצב במקביל ללוחית, במרחק L=2.5 mL=2.5\,\text{m} ממנה, אבל הוא אינו מול הסדקים: הוא מוזז הצידה, כך שקצהו הקרוב נמצא 20 cm20\,\text{cm} ממרכז התבנית וקצהו הרחוק 80 cm80\,\text{cm} ממנו (כל המסך בצד אחד של מרכז התבנית).

א.

חשבו את אורך הגל של הלייזר.

ב.

מאיזה סדר הפס המואר הקרוב ביותר לקצה הקרוב של המסך? כמה פסים מוארים מתקבלים על המסך?

ג.

תלמיד פתר את סעיף ב בדרך אחרת: הוא חישב את רוחב הפס ΔX=λLd\Delta X=\frac{\lambda L}{d}, ומצא כמה רוחבי פס יש מהמרכז עד כל קצה של המסך. כמה פסים מוארים הוא קיבל? מדוע התשובה שלו שגויה?

ד.

מחליפים את המסך במסך ארוך מאוד, שמונח במקביל ללוחית ומרכזו מול הסדקים. כמה פסים מוארים יתקבלו על המסך?

◂ פתרון מלא לשאלה 4

סעיף א

תשובה:

λ≈640 nm\lambda\approx640\,\text{nm}

קווי מקסימום בהתאבכות משני מקורות שווי מופע:

sin⁡θn=nλd  ⇒  λ=dsin⁡θ66=2.0⋅10−4 m⋅sin⁡1.1∘6≈2.0⋅10−4⋅0.01926≈6.4⋅10−7 m=640 nm\sin\theta_n=n\frac{\lambda}{d}\;\Rightarrow\;\lambda=\frac{d\sin\theta_6}{6}=\frac{2.0\cdot10^{-4}\,\text{m}\cdot\sin1.1^\circ}{6}\approx\frac{2.0\cdot10^{-4}\cdot0.0192}{6}\approx6.4\cdot10^{-7}\,\text{m}=640\,\text{nm}

(אור אדום.)

סעיף ב

תשובה:

מסדר 2525; 7171 פסים מוארים (סדרים 2525 עד 9595).

הזוויות אל קצות המסך גדולות יחסית, ולכן מוצאים כל זווית מ־tan⁡\tan ומציבים את ה־sin⁡\sin שלה בתנאי ההתאבכות sin⁡θn=nλd\sin\theta_n=n\frac{\lambda}{d}, כלומר n=dsin⁡θλn=\frac{d\sin\theta}{\lambda}.

הקצה הקרוב:

tan⁡θ=0.202.5=0.08  ⇒  θ≈4.57∘,  sin⁡θ≈0.0797\tan\theta=\frac{0.20}{2.5}=0.08\;\Rightarrow\;\theta\approx4.57^\circ,\;\sin\theta\approx0.0797
n=2.0⋅10−4⋅0.0797640⋅10−9≈24.9n=\frac{2.0\cdot10^{-4}\cdot0.0797}{640\cdot10^{-9}}\approx24.9

הפס הראשון שעל המסך הוא מסדר 2525.

הקצה הרחוק:

tan⁡θ=0.802.5=0.32  ⇒  θ≈17.7∘,  sin⁡θ≈0.305\tan\theta=\frac{0.80}{2.5}=0.32\;\Rightarrow\;\theta\approx17.7^\circ,\;\sin\theta\approx0.305
n=2.0⋅10−4⋅0.305640⋅10−9≈95.2n=\frac{2.0\cdot10^{-4}\cdot0.305}{640\cdot10^{-9}}\approx95.2

הפס האחרון שעל המסך הוא מסדר 9595.

על המסך הפסים מסדר 2525 עד 9595: 95−25+1=7195-25+1=71 פסים מוארים.

טעות נפוצה: לחשב 95−25=7095-25=70 – שוכחים לספור את אחד הקצוות.

סעיף ג

תשובה:

ΔX=8.0 mm\Delta X=8.0\,\text{mm}, והוא קיבל 7676 פסים (סדרים 2525 עד 100100). זה שגוי: המרווח ΔX\Delta X קבוע רק בזוויות קטנות, ובזוויות של המסך הזה הפסים רחוקים יותר זה מזה.

ΔX=λLd=640⋅10−9⋅2.52.0⋅10−4=8.0⋅10−3 m=8.0 mm\Delta X=\frac{\lambda L}{d}=\frac{640\cdot10^{-9}\cdot2.5}{2.0\cdot10^{-4}}=8.0\cdot10^{-3}\,\text{m}=8.0\,\text{mm}

לפי חישוב זה, בקצה הקרוב 2008.0=25\frac{200}{8.0}=25 – פס מסדר 2525 בדיוק, ובקצה הרחוק 8008.0=100\frac{800}{8.0}=100. הוא סופר את הסדרים 2525 עד 100100: 7676 פסים.

הנוסחה ΔX=λLd\Delta X=\frac{\lambda L}{d} נובעת מהקירוב sin⁡θ≈tan⁡θ\sin\theta\approx\tan\theta. ליד הקצה הרחוק tan⁡θ=0.32\tan\theta=0.32 אבל sin⁡θ≈0.305\sin\theta\approx0.305 – הפער כ־5%5\%, ועל פני כ־100100 סדרים הוא מצטבר לכ־55 פסים. בזוויות גדולות המרווח בין הפסים גדל, ולכן על המסך יש פחות פסים ממה שהקירוב חוזה.

סעיף ד

תשובה:

625625

על מסך ארוך מאוד הזווית יכולה להתקרב ל־90∘90^\circ, אבל sin⁡θ<1\sin\theta<1:

nλd<1  ⇒  n<dλ=2.0⋅10−4640⋅10−9=312.5n\frac{\lambda}{d}<1\;\Rightarrow\;n<\frac{d}{\lambda}=\frac{2.0\cdot10^{-4}}{640\cdot10^{-9}}=312.5

לכן n=0,1,…,312n=0,1,\dots,312: הפס המרכזי ועוד 312312 פסים בכל צד – 1+2⋅312=6251+2\cdot312=625 פסים מוארים.

טעות נפוצה: לשכוח את הפס המרכזי (n=0n=0), או לא להכפיל בשני צדי המסך.

שאלה 5 · קריאת תבנית יאנג על סרגל: אורך גל, הפרשי דרכים והגדלת המרווחביניים · בינונית

תלמיד מאיר בלייזר שאורך הגל שלו אינו ידוע לוחית ובה שני סדקים שהמרחק ביניהם d=0.28 mmd=0.28\,\text{mm}. מסך מוצב במרחק L=2.0 mL=2.0\,\text{m} מן הלוחית. על המסך הדביק התלמיד סרגל המדורג בסנטימטרים, ובתרשים רואים את תבנית ההתאבכות שהתקבלה מעל הסרגל. הנקודה PP היא מרכז הפס המואר המרכזי, והנקודות QQ ו־RR מסומנות על המסך.

א.

מצאו את המרחק בין מרכזי שני פסים מוארים סמוכים בדרך המדויקת ביותר, וחשבו את אורך הגל של הלייזר.

ב.

מהו הפרש הדרכים מן הסדקים אל הנקודה QQ, ואל הנקודה RR? בטאו באמצעות λ\lambda.

ג.

התלמיד רוצה שהמרחק בין פסים מוארים סמוכים יהיה 6.0 mm6.0\,\text{mm}, עם אותו לייזר. חשבו:

1. לאיזה מרחק צריך להזיז את המסך, אם הלוחית לא מוחלפת?

2. מה צריך להיות המרחק בין הסדקים, אם המסך נשאר במקומו?

ד.

חבר של התלמיד מציע להשיג את אותו מרווח, 6.0 mm6.0\,\text{mm}, בלי להזיז דבר – רק להחליף את הלייזר בלייזר בצבע אחר. איזה אורך גל צריך? האם ההצעה מעשית? נמקו.

◂ פתרון מלא לשאלה 5

סעיף א

תשובה:

ΔX=4.5 mm\Delta X=4.5\,\text{mm}; λ=630 nm\lambda=630\,\text{nm}

הדרך המדויקת: מודדים את המרחק בין שני פסים רחוקים ומחלקים במספר המרווחים, כך ששגיאת הקריאה מתחלקת על מרווחים רבים. למשל, מהפס החמישי משמאל ל־PP (בשנתה 12.75 cm12.75\,\text{cm}) ועד הפס החמישי מימין (17.25 cm17.25\,\text{cm}) יש 1010 מרווחים:

ΔX=17.25−12.7510 cm=0.45 cm=4.5 mm\Delta X=\frac{17.25-12.75}{10}\,\text{cm}=0.45\,\text{cm}=4.5\,\text{mm}

מנוסחת יאנג:

λ=d ΔXL=2.8⋅10−4 m⋅4.5⋅10−3 m2.0 m=6.3⋅10−7 m=630 nm\lambda=\frac{d\,\Delta X}{L}=\frac{2.8\cdot10^{-4}\,\text{m}\cdot4.5\cdot10^{-3}\,\text{m}}{2.0\,\text{m}}=6.3\cdot10^{-7}\,\text{m}=630\,\text{nm}

סעיף ב

תשובה:

QQ: 2λ2\lambda; RR: 3.5λ3.5\lambda

QQ היא מרכז הפס המואר השני משמאל ל־PP – פס מואר מסדר n=2n=2, ולכן הפרש הדרכים שם nλ=2λn\lambda=2\lambda.

RR נמצאת באמצע בין הפס המואר השלישי לפס המואר הרביעי מימין ל־PP – זהו הפס החשוך מסדר 44:

Δr=(n−12)λ=3.5λ\Delta r=\left(n-\tfrac12\right)\lambda=3.5\lambda

סעיף ג

תשובה:

1. L′≈2.67 mL'\approx2.67\,\text{m}. 2. d′=0.21 mmd'=0.21\,\text{mm}

מנוסחת יאנג ΔX=λLd\Delta X=\frac{\lambda L}{d}:

1. ΔX\Delta X יחסי ל־LL:

L′=ΔX′ dλ=6.0⋅10−3⋅2.8⋅10−46.3⋅10−7≈2.67 mL'=\frac{\Delta X'\,d}{\lambda}=\frac{6.0\cdot10^{-3}\cdot2.8\cdot10^{-4}}{6.3\cdot10^{-7}}\approx2.67\,\text{m}

2. ΔX\Delta X יחסי הפוך ל־dd:

d′=λLΔX′=6.3⋅10−7⋅2.06.0⋅10−3=2.1⋅10−4 m=0.21 mmd'=\frac{\lambda L}{\Delta X'}=\frac{6.3\cdot10^{-7}\cdot2.0}{6.0\cdot10^{-3}}=2.1\cdot10^{-4}\,\text{m}=0.21\,\text{mm}

סעיף ד

תשובה:

λ′=840 nm\lambda'=840\,\text{nm} – זה תת־אדום, לא נראה בעין, ולכן אי־אפשר לראות את התבנית: ההצעה אינה מעשית.

λ′=d ΔX′L=2.8⋅10−4⋅6.0⋅10−32.0=8.4⋅10−7 m=840 nm\lambda'=\frac{d\,\Delta X'}{L}=\frac{2.8\cdot10^{-4}\cdot6.0\cdot10^{-3}}{2.0}=8.4\cdot10^{-7}\,\text{m}=840\,\text{nm}

האור הנראה הוא בתחום של כ־400400 עד 700 nm700\,\text{nm}. אורך גל של 840 nm840\,\text{nm} הוא בתחום התת־אדום – העין לא רואה אותו, ולא תתקבל תבנית נראית על המסך (אפשר לזהות אותה רק בחיישן). לכן אי־אפשר להגדיל את המרווח ב־6.04.5=43\frac{6.0}{4.5}=\frac43 רק בהחלפת צבע האור: הלייזר האדום כבר קרוב לקצה התחום הנראה.

שאלה 6 · אור לייזר: מעבר לזכוכית והתאבכות בשני סדקים (יאנג)באורך בגרות · בדרך לבגרות

אור של לייזר אדום מתפשט באוויר. אורך הגל שלו באוויר הוא 632 nm632\,\text{nm}. הניחו שמהירות האור באוויר שווה למהירותו בריק.

א.

חשבו את התדירות של אור הלייזר.

ב.

אלומת הלייזר עוברת מן האוויר לתוך גוש זכוכית שמקדם השבירה שלו 1.51.5. חשבו את מהירות האור ואת אורך הגל שלו בזכוכית. הסבירו מדוע התדירות של האור אינה משתנה במעבר.

ג.

מכוונים את אלומת הלייזר (באוויר) בניצב ללוח שבו שני סדקים צרים. המרחק בין מרכזי הסדקים d=0.25 mmd=0.25\,\text{mm}. במרחק L=2 mL=2\,\text{m} מהלוח מוצב מסך (ראו תרשים).

על המסך מתקבלים פסים מוארים ופסים חשוכים לסירוגין. הסבירו מדוע הנקודה CC, שמול אמצע המרחק בין הסדקים, היא מרכז של פס מואר.

ד.

חשבו את המרחק בין מרכזי שני פסים מוארים סמוכים על המסך.

ה.

מחליפים את הלוח בלוח אחר שבו המרחק בין הסדקים 0.50 mm0.50\,\text{mm}. קבעו אם המרחק בין פסים מוארים סמוכים גדל, קטן או לא השתנה, ופי כמה. נמקו.

◂ פתרון מלא לשאלה 6

סעיף א

תשובה:

f≈4.75⋅1014 Hzf\approx 4.75\cdot 10^{14}\,\text{Hz}

מדף הנוסחאות, v=λfv=\lambda f, ובאוויר v=cv=c:

f=cλ=3⋅108632⋅10−9≈4.75⋅1014 Hzf=\frac{c}{\lambda}=\frac{3\cdot 10^8}{632\cdot 10^{-9}}\approx 4.75\cdot 10^{14}\,\text{Hz}

סעיף ב

תשובה:

v=2⋅108 m/sv=2\cdot 10^8\,\text{m/s}; λ≈421 nm\lambda\approx 421\,\text{nm}; התדירות נקבעת על ידי המקור.

המהירות - מדף הנוסחאות, מקדם שבירה:

n=cv  ⇒  v=cn=3⋅1081.5=2⋅108 m/sn=\frac{c}{v}\;\Rightarrow\;v=\frac{c}{n}=\frac{3\cdot 10^8}{1.5}=2\cdot 10^8\,\text{m/s}

התדירות נקבעת על ידי המקור (הלייזר): מספר התנודות בשנייה שמגיעות לגבול שבין האוויר לזכוכית שווה למספר התנודות בשנייה שנכנסות לזכוכית, ולכן היא אינה משתנה במעבר.

אורך הגל - לפי v=λfv=\lambda f עם אותה תדירות:

λזכוכית=vf=2⋅1084.75⋅1014≈4.21⋅10−7 m=421 nm\lambda_{\text{זכוכית}}=\frac{v}{f}=\frac{2\cdot 10^8}{4.75\cdot 10^{14}}\approx 4.21\cdot 10^{-7}\,\text{m}=421\,\text{nm}

(או בפשטות: λזכוכית=6321.5≈421 nm\lambda_{\text{זכוכית}}=\frac{632}{1.5}\approx 421\,\text{nm}.)

סעיף ג

תשובה:

הסדקים הם מקורות שווי־מופע, ו־CC במרחק שווה משניהם: הפרש הדרכים אפס, הגלים מגיעים באותו מופע ומתאבכים בהתאבכות בונה.

1. אלומת הלייזר פוגעת בניצב ללוח, ולכן מגיעה לשני הסדקים באותו מופע. לפי עקרון הויגנס כל סדק מתנהג כמקור גלים, ושני המקורות שווי־מופע.

2. CC נמצאת במרחקים שווים משני הסדקים, ולכן הפרש הדרכים בה הוא Δr=0\Delta r=0.

3. הגלים מגיעים ל־CC באותו מופע ומתאבכים בהתאבכות בונה, ולכן שם מתקבל פס מואר (המקסימום המרכזי).

סעיף ד

תשובה:

ΔX≈5.1⋅10−3 m≈5.1 mm\Delta X\approx 5.1\cdot 10^{-3}\,\text{m}\approx 5.1\,\text{mm}

המרחק בין הסדקים גדול פי כ־400400 מאורך הגל, ולכן הזוויות קטנות ואפשר להשתמש בנוסחת יאנג מדף הנוסחאות:

ΔXL=λd  ⇒  ΔX=λLd\frac{\Delta X}{L}=\frac{\lambda}{d}\;\Rightarrow\;\Delta X=\frac{\lambda L}{d}

הצבה:

ΔX=632⋅10−9⋅20.25⋅10−3≈5.06⋅10−3 m≈5.1 mm\Delta X=\frac{632\cdot 10^{-9}\cdot 2}{0.25\cdot 10^{-3}}\approx 5.06\cdot 10^{-3}\,\text{m}\approx 5.1\,\text{mm}

סעיף ה

תשובה:

המרחק קטן פי 22, לכ־2.5 mm2.5\,\text{mm}.

קביעה: המרחק בין הפסים קטן פי 22.

נימוק: לפי ΔX=λLd\Delta X=\frac{\lambda L}{d}, כאשר λ\lambda ו־LL לא משתנים, ΔX\Delta X הפוך ל־dd. dd גדל פי 22, ולכן ΔX\Delta X קטן פי 22:

ΔX′=632⋅10−9⋅20.50⋅10−3≈2.5⋅10−3 m=2.5 mm\Delta X'=\frac{632\cdot 10^{-9}\cdot 2}{0.50\cdot 10^{-3}}\approx 2.5\cdot 10^{-3}\,\text{m}=2.5\,\text{mm}

שאלה 7 · ניסוי יאנג בלייזר ירוק: מיקום פסים מוארים וכהיםבאורך בגרות · בדרך לבגרות

בניסוי יאנג מאירים לוחית ובה שני חריצים צרים באור לייזר ירוק שאורך הגל שלו λ=532 nm\lambda=532\,\text{nm} . המרחק בין החריצים d=0.25 mmd=0.25\,\text{mm} , ותבנית ההתאבכות מתקבלת על מרקע הנמצא במרחק L=1.8 mL=1.8\,\text{m} מן הלוחית ומקביל לה (L≫dL\gg d) (ראו תרשים).

א.

חשבו את רוחב הפס ΔX\Delta X (המרחק בין מרכזי שני פסים מוארים סמוכים) על המרקע.

ב.

חשבו את המרחק בין מרכז הפס המואר המרכזי לבין מרכז הפס המואר מסדר שלישי (n=3n=3).

ג.

חשבו את המרחק בין מרכז הפס המואר המרכזי לבין מרכז הפס הכהה הראשון שלידו.

ד.

מחליפים את הלייזר הירוק בלייזר אדום שאורך הגל שלו 650 nm650\,\text{nm} , בלי לשנות דבר אחר. קבעו אם הפסים יתרחקו זה מזה או יתקרבו זה לזה, וחשבו את רוחב הפס החדש.

ה.

מכסים את אחד משני החריצים בנייר אטום. האם הפסים שתוארו בסעיפים א–ג יישארו על המרקע? נמקו.

◂ פתרון מלא לשאלה 7

סעיף א

תשובה:

ΔX≈3.83⋅10−3 m=3.83 mm\Delta X\approx 3.83\cdot 10^{-3}\,\text{m}=3.83\,\text{mm}

נוסחת יאנג מדף הנוסחאות:

ΔXL=λd  ⇒  ΔX=λLd\frac{\Delta X}{L}=\frac{\lambda}{d}\;\Rightarrow\;\Delta X=\frac{\lambda L}{d}

הצבה ביחידות SI (λ=5.32⋅10−7 m\lambda=5.32\cdot 10^{-7}\,\text{m}, d=2.5⋅10−4 md=2.5\cdot 10^{-4}\,\text{m}):

ΔX=5.32⋅10−7⋅1.82.5⋅10−4≈3.83⋅10−3 m=3.83 mm\Delta X=\frac{5.32\cdot 10^{-7}\cdot 1.8}{2.5\cdot 10^{-4}}\approx 3.83\cdot 10^{-3}\,\text{m}=3.83\,\text{mm}

סעיף ב

תשובה:

≈11.5 mm\approx 11.5\,\text{mm}

הפסים המוארים מסודרים במרווחים שווים של ΔX\Delta X, ולכן הפס מסדר nn נמצא במרחק nΔXn\Delta X מהמרכז (בהתאם לנוסחה XnL=nλd\frac{X_n}{L}=n\frac{\lambda}{d} עבור זוויות קטנות):

X3=3ΔX=3⋅3.83≈11.5 mmX_3=3\Delta X=3\cdot 3.83\approx 11.5\,\text{mm}

סעיף ג

תשובה:

≈1.92 mm\approx 1.92\,\text{mm} (חצי רוחב פס)

בפס כהה התאבכות הורסת, והפרש הדרכים מן החריצים הוא (n−12)λ(n-\tfrac12)\lambda. לפי הנוסחה לקווי מינימום מדף הנוסחאות, עבור זוויות קטנות:

XnL=(n−12)λd\frac{X_n}{L}=\left(n-\tfrac12\right)\frac{\lambda}{d}

לפס הכהה הראשון n=1n=1:

X1=12⋅λLd=ΔX2=3.832≈1.92 mmX_1=\frac12\cdot\frac{\lambda L}{d}=\frac{\Delta X}{2}=\frac{3.83}{2}\approx 1.92\,\text{mm}

הפס הכהה נמצא בדיוק באמצע בין הפס המואר המרכזי לבין הפס המואר מסדר ראשון.

טעות נפוצה: לחשוב שהפס הכהה הראשון נמצא במרחק ΔX\Delta X מהמרכז – שם נמצא הפס המואר מסדר ראשון.

סעיף ד

תשובה:

הפסים יתרחקו זה מזה: ΔX′≈4.68 mm\Delta X'\approx 4.68\,\text{mm}.

לפי ΔX=λLd\Delta X=\frac{\lambda L}{d}, כאשר LL ו־dd קבועים רוחב הפס יחסי לאורך הגל. אורך הגל של האור האדום גדול יותר, ולכן הפסים יתרחקו זה מזה:

ΔX′=6.5⋅10−7⋅1.82.5⋅10−4=4.68⋅10−3 m=4.68 mm\Delta X'=\frac{6.5\cdot 10^{-7}\cdot 1.8}{2.5\cdot 10^{-4}}=4.68\cdot 10^{-3}\,\text{m}=4.68\,\text{mm}

(או ביחס: ΔX′=3.83⋅650532≈4.68 mm\Delta X'=3.83\cdot\frac{650}{532}\approx 4.68\,\text{mm}.)

סעיף ה

תשובה:

לא. נשאר מקור אחד בלבד – אין התאבכות של שני מקורות, והפסים הצפופים נעלמים.

לא. תבנית הפסים בסעיפים א–ג נוצרת מהתאבכות של שני גלים קוהרנטיים, אחד מכל חריץ: בכל נקודה על המרקע סוג ההתאבכות תלוי בהפרש הדרכים מן שני החריצים.

כאשר מכסים חריץ אחד, יש רק מקור אחד – אין הפרש דרכים ואין התאבכות של שני מקורות. הפסים הצפופים במרווחים של 3.83 mm3.83\,\text{mm} נעלמים. על המרקע נשאר כתם אור רחב של האור העובר דרך חריץ יחיד (תבנית עקיפה של סדק יחיד, שהפס המרכזי שלה רחב בהרבה מ־ΔX\Delta X כי רוחב החריץ קטן בהרבה מ־dd), ועוצמת האור קטנה.

שאלה 8 · ניסוי יאנג בלייזר וסריג עקיפהבאורך בגרות · בדרך לבגרות

תלמידה מאירה בקרן לייזר שאורך הגל שלה לא ידוע לוחית ובה שני חריצים צרים. המרחק בין החריצים d=0.3 mmd=0.3\,\text{mm}, ומסך מוצב במקביל ללוחית במרחק L=2.0 mL=2.0\,\text{m} ממנה. על המסך מתקבלים קווים מוארים וקווים חשוכים לסירוגין. התלמידה מודדת שהמרחק בין מרכזיהם של שני קווים מוארים סמוכים הוא Δx=3.6 mm\Delta x=3.6\,\text{mm} (ראו תרשים; התרשים אינו מסורטט בקנה מידה).

א.

הסבירו מדוע מתקבלים על המסך קווים מוארים וקווים חשוכים לסירוגין. התייחסו להפרש הדרכים מן החריצים.

ב.

חשבו את אורך הגל של אור הלייזר.

ג.

חשבו את המרחק בין אמצע המקסימום המרכזי לבין הקו החשוך השלישי מן המרכז.

ד.

מחליפים את הלייזר בלייזר אדום שאורך הגל שלו 650 nm650\,\text{nm} (שאר המערכת לא משתנה). קבעו אם הקווים המוארים יתקרבו זה לזה או יתרחקו זה מזה, וחשבו את המרחק החדש בין שני קווים מוארים סמוכים.

ה.

מחליפים את הלוחית בסריג עקיפה שבו N∗=4,000 1cmN^*=4{,}000\,\frac{1}{\text{cm}}, ומאירים אותו בלייזר המקורי. חשבו את הזווית שבה מתקבל המקסימום מסדר ראשון, וקבעו מהו הסדר הגבוה ביותר של מקסימום שמתקבל בסריג זה.

◂ פתרון מלא לשאלה 8

סעיף א

תשובה:

כל חריץ הוא מקור גלים, ושני המקורות שווי־מופע. במקום שבו הפרש הדרכים הוא מספר שלם של אורכי גל – התאבכות בונה (קו מואר); במקום שבו הוא מספר שלם ועוד חצי אורך גל – התאבכות הורסת (קו חשוך).

האור עובר דרך שני החריצים, וכל חריץ מתנהג כמקור של גלים. שני המקורות מוארים מאותה קרן, ולכן הם שווי־מופע.

לכל נקודה על המסך מגיעים גלים משני החריצים, אחרי שעברו דרכים באורכים שונים:

•אם הפרש הדרכים הוא מספר שלם של אורכי גל, Δs=nλ\Delta s=n\lambda, הגלים מגיעים באותו מופע (שיא עם שיא) ומתאבכים התאבכות בונה – קו מואר.

•אם הפרש הדרכים הוא Δs=(n−12)λ\Delta s=\left(n-\tfrac12\right)\lambda, הגלים מגיעים במופע הפוך (שיא עם שפל) ומתאבכים התאבכות הורסת – קו חשוך.

לאורך המסך הפרש הדרכים גדל בהדרגה, ולכן מתקבלים לסירוגין קווים מוארים וחשוכים.

סעיף ב

תשובה:

λ=5.4⋅10−7 m=540 nm\lambda=5.4\cdot 10^{-7}\,\text{m}=540\,\text{nm}

מדף הנוסחאות, נוסחת יאנג (המרחק בין קווים מוארים סמוכים):

Δx=λLd  ⇒  λ=Δx dL\Delta x=\frac{\lambda L}{d}\;\Rightarrow\;\lambda=\frac{\Delta x\,d}{L}

הצבה ביחידות SI (Δx=3.6⋅10−3 m\Delta x=3.6\cdot 10^{-3}\,\text{m}, d=0.3⋅10−3 md=0.3\cdot 10^{-3}\,\text{m}):

λ=3.6⋅10−3⋅0.3⋅10−32.0=5.4⋅10−7 m=540 nm\lambda=\frac{3.6\cdot 10^{-3}\cdot 0.3\cdot 10^{-3}}{2.0}=5.4\cdot 10^{-7}\,\text{m}=540\,\text{nm}

(אור ירוק.)

סעיף ג

תשובה:

X=9.0 mmX=9.0\,\text{mm}

מדף הנוסחאות, קווי מינימום בהתאבכות משני מקורות שווי־מופע:

sin⁡θn=XnL=(n−12)λd  ⇒  Xn=(n−12)λLd\sin\theta_n=\frac{X_n}{L}=\left(n-\tfrac12\right)\frac{\lambda}{d}\;\Rightarrow\;X_n=\left(n-\tfrac12\right)\frac{\lambda L}{d}

הקו החשוך השלישי: n=3n=3. מסעיף ב, λLd=Δx=3.6 mm\frac{\lambda L}{d}=\Delta x=3.6\,\text{mm}, ולכן:

X3=2.5⋅3.6=9.0 mmX_3=2.5\cdot 3.6=9.0\,\text{mm}

טעות נפוצה: להציב n=3n=3 בנוסחת המקסימום (10.8 mm10.8\,\text{mm}) – זה מקום הקו המואר השלישי, לא החשוך.

סעיף ד

תשובה:

יתרחקו: Δx≈4.3 mm\Delta x\approx 4.3\,\text{mm}

לפי נוסחת יאנג, Δx=λLd\Delta x=\frac{\lambda L}{d} – המרחק בין הקווים יחסי לאורך הגל. אורך הגל גדל, ולכן הקווים יתרחקו:

Δx=650⋅10−9⋅2.00.3⋅10−3≈4.33⋅10−3 m≈4.3 mm\Delta x=\frac{650\cdot 10^{-9}\cdot 2.0}{0.3\cdot 10^{-3}}\approx 4.33\cdot 10^{-3}\,\text{m}\approx 4.3\,\text{mm}

(בדיקה ביחס: 3.6⋅650540≈4.33 mm3.6\cdot\frac{650}{540}\approx 4.33\,\text{mm}.)

סעיף ה

תשובה:

θ1≈12.5∘\theta_1\approx 12.5^\circ; הסדר הגבוה ביותר n=4n=4.

מדף הנוסחאות, קווי מקסימום בסריג עקיפה:

sin⁡θn=nN∗λ\sin\theta_n=nN^*\lambda

N∗=4,000 1cm=4⋅105 1mN^*=4{,}000\,\frac{1}{\text{cm}}=4\cdot 10^5\,\frac{1}{\text{m}}, λ=5.4⋅10−7 m\lambda=5.4\cdot 10^{-7}\,\text{m}.

סדר ראשון:

sin⁡θ1=4⋅105⋅5.4⋅10−7=0.216  ⇒  θ1≈12.5∘\sin\theta_1=4\cdot 10^5\cdot 5.4\cdot 10^{-7}=0.216\;\Rightarrow\;\theta_1\approx 12.5^\circ

הסדר הגבוה ביותר – הסינוס של זווית אינו יכול לעלות על 1:

nN∗λ≤1  ⇒  n≤1N∗λ=10.216≈4.6nN^*\lambda\le 1\;\Rightarrow\;n\le\frac{1}{N^*\lambda}=\frac{1}{0.216}\approx 4.6

nn שלם, ולכן הסדר הגבוה ביותר הוא n=4n=4 (sin⁡θ4=0.864\sin\theta_4=0.864, θ4≈59.8∘\theta_4\approx 59.8^\circ).

טעות נפוצה: לעגל את 4.64.6 ל־55 – לסדר החמישי היה נדרש sin⁡θ=1.08>1\sin\theta=1.08>1, וזה בלתי אפשרי.

שאלה 9 · ניסוי יאנג בלייזר אדום: מרווח בין קווים, מינימום וסדק יחידבאורך בגרות · בדרך לבגרות

אלומת לייזר אדום שאורך הגל שלו λ=650 nm\lambda=650\,\text{nm} פוגעת בניצב בלוחית שבה שני סדקים צרים, S1S_1 ו־S2S_2. המרחק בין הסדקים d=0.3 mmd=0.3\,\text{mm}. במרחק L=1.8 mL=1.8\,\text{m} מהלוחית מוצב מסך, והנקודה OO נמצאת מול אמצע הקטע S1S2S_1S_2 (ראו תרשים).

א.

חשבו את המרחק בין שני קווים בהירים סמוכים על המסך.

ב.

חשבו את המרחק מהנקודה OO אל הקו הכהה השני (באחד הצדדים).

ג.

מחליפים את הלייזר בלייזר כחול שאורך הגל שלו 450 nm450\,\text{nm}. קבעו אם הקווים הבהירים יתקרבו זה לזה או יתרחקו, וחשבו את המרווח החדש ביניהם.

ד.

מחזירים את הלייזר האדום ומחליפים את הלוחית בלוחית שבה סדק יחיד שרוחבו w=0.1 mmw=0.1\,\text{mm}. חשבו את רוחב הפס הבהיר המרכזי על המסך.

ה.

חוזרים לשני הסדקים ולאור האדום. הנקודה PP על המסך רחוקה מהסדק S2S_2 ב־1625 nm1625\,\text{nm} יותר מאשר מהסדק S1S_1. קבעו אם בנקודה PP מתקבל קו בהיר או קו כהה, ומאיזה סדר. נמקו.

◂ פתרון מלא לשאלה 9

סעיף א

תשובה:

Δx=3.9 mm\Delta x=3.9\,\text{mm}

מדף הנוסחאות – נוסחת יאנג:

Δx=Lλd=1.8⋅650⋅10−90.3⋅10−3=3.9⋅10−3 m=3.9 mm\Delta x=\frac{L\lambda}{d}=\frac{1.8\cdot 650\cdot 10^{-9}}{0.3\cdot 10^{-3}}=3.9\cdot 10^{-3}\,\text{m}=3.9\,\text{mm}

סעיף ב

תשובה:

X2=5.85 mmX_2=5.85\,\text{mm}

מדף הנוסחאות – קווי מינימום:

XnL=(n−12)λd  ⇒  Xn=(n−12)Δx\frac{X_n}{L}=\left(n-\tfrac12\right)\frac{\lambda}{d}\;\Rightarrow\;X_n=\left(n-\tfrac12\right)\Delta x

למינימום השני, n=2n=2:

X2=1.5⋅3.9=5.85 mmX_2=1.5\cdot 3.9=5.85\,\text{mm}

טעות נפוצה: לחשב 2Δx2\Delta x – זה מקומו של הקו הבהיר השני; הקווים הכהים נמצאים באמצע בין הבהירים.

סעיף ג

תשובה:

יתקרבו; Δx′=2.7 mm\Delta x'=2.7\,\text{mm}

לפי Δx=Lλd\Delta x=\frac{L\lambda}{d}, המרווח ביחס ישר לאורך הגל. אורך הגל קטן, ולכן הקווים מתקרבים:

Δx′=1.8⋅450⋅10−90.3⋅10−3=2.7⋅10−3 m=2.7 mm\Delta x'=\frac{1.8\cdot 450\cdot 10^{-9}}{0.3\cdot 10^{-3}}=2.7\cdot 10^{-3}\,\text{m}=2.7\,\text{mm}

סעיף ד

תשובה:

23.4 mm23.4\,\text{mm}

מדף הנוסחאות – קווי צומת בעקיפה בסדק יחיד:

XnL=nλw\frac{X_n}{L}=n\frac{\lambda}{w}

קו הצומת הראשון:

X1=Lλw=1.8⋅650⋅10−90.1⋅10−3=1.17⋅10−2 m=11.7 mmX_1=\frac{L\lambda}{w}=\frac{1.8\cdot 650\cdot 10^{-9}}{0.1\cdot 10^{-3}}=1.17\cdot 10^{-2}\,\text{m}=11.7\,\text{mm}

הפס המרכזי משתרע מקו הצומת הראשון בצד אחד עד קו הצומת הראשון בצד השני:

D=2X1=23.4 mmD=2X_1=23.4\,\text{mm}

טעות נפוצה: לענות 11.7 mm11.7\,\text{mm} – זהו רק חצי מרוחב הפס.

סעיף ה

תשובה:

קו כהה – המינימום השלישי (הפרש הדרכים 2.5λ2.5\lambda).

נבטא את הפרש הדרכים באורכי גל:

Δλ=1625650=2.5\frac{\Delta}{\lambda}=\frac{1625}{650}=2.5

הפרש הדרכים הוא חצי־שלם של אורכי גל, ולכן הגלים מגיעים ל־PP במופע הפוך – התאבכות הורסת, קו כהה.

לפי Δ=(n−12)λ\Delta=\left(n-\tfrac12\right)\lambda: n−12=2.5⇒n=3n-\tfrac12=2.5\Rightarrow n=3 – זהו המינימום השלישי.

טעות נפוצה: לעגל ל"בערך 22 או 33 אורכי גל" ולקבוע שהנקודה בהירה – רק הפרש של מספר שלם של אורכי גל נותן קו בהיר.

שאלה 10 · ניסוי יאנג עם לייזר אדום וחריץ יחידבאורך בגרות · בדרך לבגרות

אלומה מקבילה של אור אדום מלייזר, שאורך הגל שלו λ=650 nm\lambda=650\,\text{nm}, פוגעת בניצב בלוחית שבה שני חריצים צרים. המרחק בין החריצים d=0.25 mmd=0.25\,\text{mm}. מסך מוצב במקביל ללוחית, במרחק L=2.0 mL=2.0\,\text{m} ממנה. הניחו קירוב של זוויות קטנות.

א.

חשבו את רוחב פס האור, Δx\Delta x (המרחק בין מרכזי שני מקסימומים סמוכים).

ב.

חשבו את המרחק על המסך בין מרכז המקסימום מסדר n=0n=0 לבין מרכז המקסימום מסדר n=3n=3.

ג.

בנקודה BB על המסך הפרש הדרכים מהחריצים הוא 1625 nm1625\,\text{nm}. קבעו אם בנקודה BB מתקבלת התאבכות בונה או הורסת, וחשבו את מרחקה ממרכז התבנית. נמקו.

ד.

מחליפים את הלייזר האדום בלייזר ירוק שאורך הגל שלו 520 nm520\,\text{nm} (שאר המערך לא משתנה). קבעו אם פסי האור יתקרבו זה לזה או יתרחקו, וחשבו את רוחב הפס החדש.

ה.

מחליפים את הלוחית בלוחית שבה חריץ אחד ברוחב w=0.10 mmw=0.10\,\text{mm}, ומאירים אותו בלייזר האדום. המסך נשאר במרחק L=2.0 mL=2.0\,\text{m}. חשבו את רוחב המקסימום המרכזי על המסך.

◂ פתרון מלא לשאלה 10

סעיף א

תשובה:

Δx=5.2 mm\Delta x=5.2\,\text{mm}

מדף הנוסחאות, נוסחת יאנג:

ΔxL=λd  ⇒  Δx=Lλd\frac{\Delta x}{L}=\frac{\lambda}{d}\;\Rightarrow\;\Delta x=\frac{L\lambda}{d}
Δx=2.0⋅650⋅10−90.25⋅10−3=5.2⋅10−3 m=5.2 mm\Delta x=\frac{2.0\cdot 650\cdot 10^{-9}}{0.25\cdot 10^{-3}}=5.2\cdot 10^{-3}\,\text{m}=5.2\,\text{mm}

סעיף ב

תשובה:

15.6 mm15.6\,\text{mm}

המקסימומים נמצאים במרווחים שווים של Δx\Delta x, ולכן המקסימום מסדר 33 נמצא במרחק:

X3=3Δx=3⋅5.2=15.6 mmX_3=3\Delta x=3\cdot 5.2=15.6\,\text{mm}

(אותו דבר מנוסחת קווי המקסימום: XnL=nλd\frac{X_n}{L}=\frac{n\lambda}{d}.)

סעיף ג

תשובה:

התאבכות הורסת (Δr=2.5λ\Delta r=2.5\lambda); מרחק 13 mm13\,\text{mm} מהמרכז.

מספר אורכי הגל בהפרש הדרכים:

Δrλ=1625650=2.5\frac{\Delta r}{\lambda}=\frac{1625}{650}=2.5

כלומר Δr=5⋅λ2\Delta r=5\cdot\frac{\lambda}{2} – מספר אי־זוגי של חצאי אורך גל. הגלים מגיעים בהיפוך מופע ומבטלים זה את זה: התאבכות הורסת (קו המינימום השלישי, n=3n=3 בנוסחה dsin⁡θn=(n−12)λd\sin\theta_n=(n-\tfrac12)\lambda).

המרחק ממרכז התבנית: Δr≈dXL\Delta r\approx d\frac{X}{L}, ולכן

X=L Δrd=2.0⋅1625⋅10−90.25⋅10−3=0.013 m=13 mmX=\frac{L\,\Delta r}{d}=\frac{2.0\cdot 1625\cdot 10^{-9}}{0.25\cdot 10^{-3}}=0.013\,\text{m}=13\,\text{mm}

(כלומר באמצע בין המקסימום השני, ב־10.4 mm10.4\,\text{mm}, לשלישי, ב־15.6 mm15.6\,\text{mm}.)

סעיף ד

תשובה:

הפסים יתקרבו: Δx=4.16 mm\Delta x=4.16\,\text{mm}.

לפי Δx=Lλd\Delta x=\frac{L\lambda}{d}, כש־LL ו־dd קבועים רוחב הפס יחסי לאורך הגל. אורך הגל קטן, ולכן הפסים מתקרבים:

Δx=2.0⋅520⋅10−90.25⋅10−3=4.16⋅10−3 m=4.16 mm\Delta x=\frac{2.0\cdot 520\cdot 10^{-9}}{0.25\cdot 10^{-3}}=4.16\cdot 10^{-3}\,\text{m}=4.16\,\text{mm}

סעיף ה

תשובה:

26 mm26\,\text{mm}

מדף הנוסחאות, קווי הצומת בעקיפה מסדק יחיד:

XnL=nλw\frac{X_n}{L}=\frac{n\lambda}{w}

הצומת הראשון (n=1n=1) נמצא במרחק

X1=Lλw=2.0⋅650⋅10−90.10⋅10−3=0.013 m=13 mmX_1=\frac{L\lambda}{w}=\frac{2.0\cdot 650\cdot 10^{-9}}{0.10\cdot 10^{-3}}=0.013\,\text{m}=13\,\text{mm}

מכל צד של המרכז. המקסימום המרכזי משתרע בין שני הצמתים הראשונים, ולכן רוחבו:

D=2X1=26 mmD=2X_1=26\,\text{mm}

טעות נפוצה: לענות 13 mm13\,\text{mm} – זה רק המרחק מהמרכז לצומת הראשון.

שאלה 11 · ניסוי יאנג: רוחב פס האור כפונקציה של המרחק למסךבאורך בגרות · בדרך לבגרות

תלמידים ערכו ניסוי התאבכות של אור מונוכרומטי משני סדקים צרים (ניסוי יאנג), כמתואר בתרשים. המרחק בין הסדקים d=0.30 mmd=0.30\,\text{mm}. התלמידים הזיזו את המסך, וכך שינו את המרחק LL בין הסדקים למסך, ובכל פעם מדדו את רוחב פס האור Δx\Delta x (המרחק בין מרכזי שני פסים מוארים סמוכים).

L [m]L\,[\text{m}]0.600.600.900.901.201.201.501.501.801.80
Δx [mm]\Delta x\,[\text{mm}]1.251.251.751.752.452.452.952.953.653.65
א.

רשמו את נוסחת יאנג. הסבירו מדוע הגרף של Δx\Delta x כפונקציה של LL צפוי להיות קו ישר העובר בראשית, ומה המשמעות של השיפוע שלו.

ב.

סרטטו גרף (דיאגרמת פיזור) של Δx\Delta x כפונקציה של LL, הוסיפו קו מגמה לינארי, וחשבו את השיפוע שלו.

ג.

חשבו את אורך הגל של האור באמצעות השיפוע של קו המגמה.

ד.

התלמידים חוזרים על הניסוי עם לוחית שבה המרחק בין הסדקים קטן פי 22 (ועם אותו אור). קבעו כיצד ישתנה השיפוע של הקו. נמקו.

ה.

חשבו, באמצעות נקודה מקו המגמה, את המרחק על המסך בין המקסימום המרכזי (n=0)(n=0) לבין המקסימום מסדר 33 (n=3)(n=3) כאשר L=1.20 mL=1.20\,\text{m} (בלוחית המקורית).

◂ פתרון מלא לשאלה 11

סעיף א

תשובה:

Δx=Lλd=λd⋅L\Delta x=\dfrac{L\lambda}{d}=\dfrac{\lambda}{d}\cdot L – קו ישר דרך הראשית ששיפועו λd\dfrac{\lambda}{d}.

נוסחת יאנג מדף הנוסחאות:

Δx=Lλd\Delta x=\frac{L\lambda}{d}

בניסוי λ\lambda ו־dd קבועים, ורק LL משתנה. נכתוב:

Δx=λd⋅L\Delta x=\frac{\lambda}{d}\cdot L

זו משוואה מהצורה y=kxy=kx – קו ישר העובר בראשית – כאשר y=Δxy=\Delta x, x=Lx=L, והשיפוע:

k=λdk=\frac{\lambda}{d}

(כשהמסך מתרחק, הפסים מתרחבים באופן יחסי למרחק.)

סעיף ב

תשובה:

קו מגמה Δx≈2.0⋅L\Delta x\approx 2.0\cdot L; שיפוע ≈2.0 mmm=2.0⋅10−3\approx 2.0\,\frac{\text{mm}}{\text{m}}=2.0\cdot10^{-3}

הצירים: ציר אופקי – L [m]L\,[\text{m}] מ־00 עד 22; ציר אנכי – Δx [mm]\Delta x\,[\text{mm}] מ־00 עד 4.54.5.

הנקודות: (0.60, 1.25)(0.60,\,1.25), (0.90, 1.75)(0.90,\,1.75), (1.20, 2.45)(1.20,\,2.45), (1.50, 2.95)(1.50,\,2.95), (1.80, 3.65)(1.80,\,3.65).

קו המגמה: קו ישר אחד שהנקודות מפוזרות סביבו משני צדיו, ועובר (בקירוב) דרך הראשית.

L (m)Δx (mm)0.00.20.40.60.81.01.21.41.61.82.00.00.51.01.52.02.53.03.54.04.5

שיפוע הקו – משתי נקודות על הקו, למשל (0.50 m, 1.00 mm)(0.50\,\text{m},\,1.00\,\text{mm}) ו־(2.00 m, 4.00 mm)(2.00\,\text{m},\,4.00\,\text{mm}):

k=Δ(Δx)ΔL=4.00−1.002.00−0.50=2.0 mmm=2.0⋅10−3k=\frac{\Delta(\Delta x)}{\Delta L}=\frac{4.00-1.00}{2.00-0.50}=2.0\,\frac{\text{mm}}{\text{m}}=2.0\cdot10^{-3}

(השיפוע חסר יחידות, כי גם Δx\Delta x וגם LL הם אורכים.)

טעות נפוצה: לחשב את השיפוע משתי נקודות של הטבלה במקום משתי נקודות על קו המגמה.

סעיף ג

תשובה:

λ≈6.0⋅10−7 m=600 nm\lambda\approx 6.0\cdot10^{-7}\,\text{m}=600\,\text{nm}

מסעיף א, השיפוע הוא k=λdk=\frac{\lambda}{d}, ולכן:

λ=k⋅d\lambda=k\cdot d

הצבה (k=2.0⋅10−3k=2.0\cdot10^{-3}, d=0.30 mm=3.0⋅10−4 md=0.30\,\text{mm}=3.0\cdot10^{-4}\,\text{m}):

λ=2.0⋅10−3⋅3.0⋅10−4=6.0⋅10−7 m=600 nm\lambda=2.0\cdot10^{-3}\cdot3.0\cdot10^{-4}=6.0\cdot10^{-7}\,\text{m}=600\,\text{nm}

זהו אור כתום, בתחום האור הנראה.

טעות נפוצה: להציב את dd במילימטרים ואת השיפוע במילימטרים למטר בלי לבדוק עקביות – כדאי לעבור ל־SI לפני ההצבה.

סעיף ד

תשובה:

השיפוע יגדל פי 22 (ל־4.0⋅10−34.0\cdot10^{-3}), כי k=λdk=\frac{\lambda}{d}.

השיפוע הוא k=λdk=\frac{\lambda}{d}. אורך הגל לא השתנה, ו־dd קטן פי 22, ולכן:

k′=λd/2=2k=4.0⋅10−3k'=\frac{\lambda}{d/2}=2k=4.0\cdot10^{-3}

בכל מרחק LL הפסים יהיו רחבים פי 22, והקו יהיה תלול פי 22 (ועדיין יעבור בראשית).

סעיף ה

תשובה:

3Δx≈7.2 mm3\Delta x\approx 7.2\,\text{mm}

מקו המגמה ב־L=1.20 mL=1.20\,\text{m}:

Δx=k⋅L=2.0⋅1.20=2.4 mm\Delta x=k\cdot L=2.0\cdot1.20=2.4\,\text{mm}

בין שני מקסימומים סמוכים המרחק הוא Δx\Delta x, ולכן בין המקסימום המרכזי למקסימום מסדר 33 יש שלושה רוחבי פס:

3Δx=3⋅2.4=7.2 mm3\Delta x=3\cdot2.4=7.2\,\text{mm}

טעות נפוצה: להשתמש בערך הנמדד 2.45 mm2.45\,\text{mm} מהטבלה – הסעיף מבקש נקודה מקו המגמה, שמנטרל את שגיאת המדידה הבודדת.

שאלה 12 · ניסוי יאנג: מיקום פסים והזזת המסךבאורך בגרות · בדרך לבגרות

אלומת אור לייזר אדום שאורך הגל שלו λ=640 nm\lambda=640\,\text{nm} פוגעת בניצב בלוחית שבה שני חריצים צרים, S1S_1 ו־S2S_2, והמרחק ביניהם d=0.32 mmd=0.32\,\text{mm}. על מסך המקביל ללוחית, במרחק L=2.0 mL=2.0\,\text{m} ממנה, מתקבלת תבנית התאבכות. OO היא הנקודה שעל המסך מול האמצע שבין החריצים (ראו תרשים; התרשים אינו לפי קנה מידה).

א.

חשבו את המרחק בין מרכזי שני פסי אור סמוכים על המסך.

ב.

חשבו את המרחק מ־OO של מרכז פס האור מסדר שלישי, ואת המרחק מ־OO של מרכז הפס הכהה הראשון.

ג.

נקודה PP על המסך נמצאת 6.0 mm6.0\,\text{mm} מ־OO. הפרש המרחקים של נקודה על המסך משני החריצים הוא בקירוב Δr≈dXL\Delta r\approx d\frac{X}{L}, כאשר XX – מרחק הנקודה מ־OO.

חשבו את הפרש המרחקים של PP משני החריצים, וקבעו אם PP נמצאת בפס אור או בפס כהה. נמקו.

ד.

מרחיקים את המסך מהלוחית, כך ש־L=3.0 mL=3.0\,\text{m}. הנקודה PP נמצאת שוב 6.0 mm6.0\,\text{mm} ממרכז התבנית.

חשבו את המרחק החדש בין פסי אור סמוכים, וקבעו אם עכשיו PP נמצאת בפס אור או בפס כהה.

ה.

תלמיד מציע לוותר על הלוחית עם החריצים, ולהאיר את המסך בשתי נורות לייזר נפרדות מאותו סוג, המוצבות זו ליד זו. הוא טוען שכך תתקבל אותה תבנית. האם הוא צודק? הסבירו.

◂ פתרון מלא לשאלה 12

סעיף א

תשובה:

ΔX=4.0⋅10−3 m=4.0 mm\Delta X=4.0\cdot 10^{-3}\,\text{m}=4.0\,\text{mm}

נוסחת יאנג מדף הנוסחאות:

ΔXL=λd  ⇒  ΔX=λLd\frac{\Delta X}{L}=\frac{\lambda}{d}\;\Rightarrow\;\Delta X=\frac{\lambda L}{d}

הצבה ביחידות SI (λ=6.4⋅10−7 m\lambda=6.4\cdot 10^{-7}\,\text{m}, d=3.2⋅10−4 md=3.2\cdot 10^{-4}\,\text{m}):

ΔX=6.4⋅10−7⋅2.03.2⋅10−4=4.0⋅10−3 m=4.0 mm\Delta X=\frac{6.4\cdot 10^{-7}\cdot 2.0}{3.2\cdot 10^{-4}}=4.0\cdot 10^{-3}\,\text{m}=4.0\,\text{mm}

סעיף ב

תשובה:

פס אור מסדר שלישי: 12 mm12\,\text{mm} מ־OO; פס כהה ראשון: 2 mm2\,\text{mm} מ־OO.

פסי האור נמצאים במרחקים שהם כפולות שלמות של ΔX\Delta X מ־OO (מקווי המקסימום sin⁡θn=nλd\sin\theta_n=n\frac{\lambda}{d} ו־sin⁡θ≈XL\sin\theta\approx\frac{X}{L}):

X3=3 ΔX=3⋅4.0=12 mmX_3=3\,\Delta X=3\cdot 4.0=12\,\text{mm}

הפסים הכהים נמצאים באמצע בין פסי אור סמוכים (מקווי המינימום sin⁡θn=(n−12)λd\sin\theta_n=(n-\tfrac12)\frac{\lambda}{d}); הראשון:

X=12ΔX=2.0 mmX=\tfrac12\Delta X=2.0\,\text{mm}

סעיף ג

תשובה:

Δr=9.6⋅10−7 m=1.5λ\Delta r=9.6\cdot 10^{-7}\,\text{m}=1.5\lambda; PP בפס כהה (התאבכות הורסת).

Δr≈dXL=3.2⋅10−4⋅6.0⋅10−32.0=9.6⋅10−7 m\Delta r\approx d\frac{X}{L}=3.2\cdot 10^{-4}\cdot\frac{6.0\cdot 10^{-3}}{2.0}=9.6\cdot 10^{-7}\,\text{m}

ביחס לאורך הגל:

Δrλ=9.6⋅10−76.4⋅10−7=1.5\frac{\Delta r}{\lambda}=\frac{9.6\cdot 10^{-7}}{6.4\cdot 10^{-7}}=1.5

הפרש הדרכים הוא שלושה חצאי אורך גל – מספר אי־זוגי של λ2\frac{\lambda}{2}. הגלים משני החריצים מגיעים ל־PP במופע נגדי ומבטלים זה את זה: התאבכות הורסת, ו־PP בפס כהה (הפס הכהה השני, בין פסי האור מסדר ראשון ושני: 1.5 ΔX=6 mm1.5\,\Delta X=6\,\text{mm} ✓).

סעיף ד

תשובה:

ΔX′=6.0 mm\Delta X'=6.0\,\text{mm}; עכשיו Δr=λ\Delta r=\lambda, ו־PP במרכז פס האור מסדר ראשון.

ΔX′=λL′d=6.4⋅10−7⋅3.03.2⋅10−4=6.0⋅10−3 m=6.0 mm\Delta X'=\frac{\lambda L'}{d}=\frac{6.4\cdot 10^{-7}\cdot 3.0}{3.2\cdot 10^{-4}}=6.0\cdot 10^{-3}\,\text{m}=6.0\,\text{mm}

הפרש הדרכים ב־PP:

Δr≈dXL′=3.2⋅10−4⋅6.0⋅10−33.0=6.4⋅10−7 m=λ\Delta r\approx d\frac{X}{L'}=3.2\cdot 10^{-4}\cdot\frac{6.0\cdot 10^{-3}}{3.0}=6.4\cdot 10^{-7}\,\text{m}=\lambda

הפרש של אורך גל שלם – התאבכות בונה: PP במרכז פס האור מסדר ראשון (X=ΔX′X=\Delta X').

כשהמסך רחוק יותר, אותה נקודה (באותו מרחק XX מהמרכז) נמצאת בזווית קטנה יותר, ולכן הפרש הדרכים אליה קטן – הנקודה הכהה הפכה למוארת.

סעיף ה

תשובה:

לא. שני לייזרים נפרדים אינם מקורות קוהרנטיים – הפרש המופע ביניהם משתנה באופן אקראי ומהר, והפסים "זזים" כל הזמן ונמחקים; רואים הארה אחידה בקירוב.

תבנית התאבכות יציבה מתקבלת רק משני מקורות קוהרנטיים – מקורות באותה תדירות שהפרש המופע ביניהם קבוע (בניסוי – שווי מופע). כאן שני החריצים מוארים מאותה אלומה, ולכן הם "מעתיקים" את אותו גל ושומרים על הפרש מופע קבוע.

לשתי נורות לייזר נפרדות אין קשר מופע קבוע: הפרש המופע ביניהן משתנה באופן אקראי ובמהירות רבה. לכן מקומות ההתאבכות הבונה וההורסת על המסך משתנים כל הזמן, והעין (או חיישן) רואה את הממוצע – הארה כמעט אחידה, בלי פסים יציבים. התלמיד אינו צודק.

שאלה 13 · ניסוי יאנג בלייזר אדום: רוחב פס, הפרש דרכים ושינויים במערכתבאורך בגרות · בדרך לבגרות

אלומה מקבילה של לייזר אדום, שאורך הגל שלו λ=633 nm\lambda=633\,\text{nm}, פוגעת בניצב בלוחית שבה שני חריצים צרים. המרחק בין החריצים d=0.25 mmd=0.25\,\text{mm}, ומסך מקביל ללוחית נמצא במרחק L=1.5 mL=1.5\,\text{m} ממנה (ראו תרשים).

הניחו קירוב של זוויות קטנות.

א.

השתמשו בנוסחת יאנג וחשבו את רוחב פס האור Δx\Delta x על המסך.

ב.

חשבו את המרחק ממרכז התבנית (n=0n=0) אל מרכז המקסימום מסדר n=3n=3, ואת המרחק ממרכז התבנית אל קו המינימום מסדר n=2n=2.

ג.

בנקודה PP שעל המסך הפרש הדרכים משני החריצים הוא 1899 nm1899\,\text{nm}, ובנקודה QQ הוא 2215.5 nm2215.5\,\text{nm}. קבעו עבור כל נקודה אם מתקיימת בה התאבכות בונה או הורסת, ונמקו.

ד.

קבעו פי כמה ישתנה רוחב פס האור Δx\Delta x (יגדל או יקטן) בכל אחד מהשינויים הבאים, כאשר שאר הגדלים נשארים כבתחילת השאלה. נמקו כל קביעה.

(1) מרחיקים את המסך כך ש־L=3.0 mL=3.0\,\text{m}.

(2) מחליפים את הלוחית בלוחית שבה d=0.50 mmd=0.50\,\text{mm}.

ה.

מחליפים את הלייזר האדום בלייזר ירוק שאורך הגל שלו 532 nm532\,\text{nm} (שאר המערכת כבתחילת השאלה). חשבו את רוחב פס האור החדש, והסבירו מדוע הוא שונה מזה של האור האדום.

◂ פתרון מלא לשאלה 13

סעיף א

תשובה:

Δx≈3.8 mm\Delta x\approx3.8\,\text{mm}

נוסחת יאנג מדף הנוסחאות:

Δx=Lλd\Delta x=\frac{L\lambda}{d}

הצבה ביחידות SI (λ=6.33×10−7 m\lambda=6.33\times10^{-7}\,\text{m}, d=2.5×10−4 md=2.5\times10^{-4}\,\text{m}):

Δx=1.5⋅6.33×10−72.5×10−4≈3.8×10−3 m=3.8 mm\Delta x=\frac{1.5\cdot6.33\times10^{-7}}{2.5\times10^{-4}}\approx3.8\times10^{-3}\,\text{m}=3.8\,\text{mm}

טעות נפוצה: לשכוח להמיר nm\text{nm} ו־mm\text{mm} למטרים.

סעיף ב

תשובה:

מקסימום n=3n=3: ≈11.4 mm\approx11.4\,\text{mm}; מינימום n=2n=2: ≈5.7 mm\approx5.7\,\text{mm}.

מקסימום: לפי דף הנוסחאות xnL=nλd\frac{x_n}{L}=n\frac{\lambda}{d}, כלומר xn=nΔxx_n=n\Delta x:

x3=3⋅3.8=11.4 mmx_3=3\cdot3.8=11.4\,\text{mm}

מינימום: לפי דף הנוסחאות xnL=(n−12)λd\frac{x_n}{L}=\left(n-\tfrac12\right)\frac{\lambda}{d}, כלומר xn=(n−12)Δxx_n=\left(n-\tfrac12\right)\Delta x:

x2=1.5⋅3.8=5.7 mmx_2=1.5\cdot3.8=5.7\,\text{mm}

(קו המינימום מסדר 2 נמצא באמצע בין המקסימום מסדר 1 למקסימום מסדר 2.)

סעיף ג

תשובה:

PP: בונה (3λ3\lambda). QQ: הורסת (3.5λ3.5\lambda).

מחלקים כל הפרש דרכים באורך הגל:

נקודה PP: 1899633=3\frac{1899}{633}=3 – מספר שלם של אורכי גל. הגלים מגיעים באותו מופע (שיא עם שיא), ולכן התאבכות בונה (המקסימום מסדר 3).

נקודה QQ: 2215.5633=3.5\frac{2215.5}{633}=3.5 – מספר שלם ועוד חצי אורך גל (7 חצאי אורך גל, מספר אי־זוגי). הגלים מגיעים בהפרש של חצי מחזור (שיא מול שפל), ולכן התאבכות הורסת.

סעיף ד

תשובה:

(1) Δx\Delta x גדל פי 22 (ל־7.6 mm7.6\,\text{mm}). (2) Δx\Delta x קטן פי 22 (ל־1.9 mm1.9\,\text{mm}).

לפי נוסחת יאנג Δx=Lλd\Delta x=\frac{L\lambda}{d}: רוחב הפס יחסי ישר ל־LL ויחסי הפוך ל־dd.

(1) LL גדל פי 22 (מ־1.51.5 ל־3.0 m3.0\,\text{m}), ולכן Δx\Delta x גדל פי 2: Δx=7.6 mm\Delta x=7.6\,\text{mm}.

(2) dd גדל פי 22 (מ־0.250.25 ל־0.50 mm0.50\,\text{mm}), ולכן Δx\Delta x קטן פי 2: Δx=1.9 mm\Delta x=1.9\,\text{mm} – ככל שהחריצים קרובים יותר זה לזה, הפסים רחבים יותר.

טעות נפוצה: לחשוב שהגדלת המרחק בין החריצים מרחיקה גם את הפסים זה מזה – הקשר הפוך.

סעיף ה

תשובה:

Δx≈3.2 mm\Delta x\approx3.2\,\text{mm} – צר יותר, כי אורך הגל של האור הירוק קצר יותר.

נוסחת יאנג:

Δx=Lλd=1.5⋅5.32×10−72.5×10−4≈3.2×10−3 m=3.2 mm\Delta x=\frac{L\lambda}{d}=\frac{1.5\cdot5.32\times10^{-7}}{2.5\times10^{-4}}\approx3.2\times10^{-3}\,\text{m}=3.2\,\text{mm}

רוחב הפס יחסי לאורך הגל. אורך הגל של האור הירוק קצר מזה של האדום (532<633 nm532<633\,\text{nm}), ולכן הפרש דרכים של אורך גל שלם מתקבל כבר קרוב יותר למרכז – והפסים צפופים יותר.

שאלה 14 · ניסוי יאנג עם לייזר אדוםבאורך בגרות · בדרך לבגרות

בניסוי יאנג מאירים זוג חריצים צרים ומקבילים באור לייזר אדום שאורך הגל שלו λ=650 nm\lambda=650\,\text{nm}. המרחק בין החריצים הוא d=0.5 mmd=0.5\,\text{mm}, ומסך מקביל למישור החריצים נמצא במרחק L=1.5 mL=1.5\,\text{m} מהם (ראו תרשים).

על המסך מתקבלת תבנית של פסי אור וחושך לסירוגין.

א.

הסבירו מדוע במרכז פס האור מסדר שני מתקבלת התאבכות בונה, וחשבו את הפרש הדרכים מן החריצים לנקודה זו (בננומטרים).

ב.

חשבו את המרחק בין מרכזי שני פסי אור סמוכים על המסך.

ג.

חשבו את המרחק ממרכז הפס המרכזי עד מרכז הפס הכהה השני (בצד אחד של הפס המרכזי). מהו הפרש הדרכים בנקודה זו?

ד.

תלמידה מדדה בסרגל את המרחק בין מרכזי שני פסי האור מסדר חמישי, משני צדי הפס המרכזי, וקיבלה 19.5 mm19.5\,\text{mm}.

חשבו מתוצאה זו את המרחק בין פסי אור סמוכים, והסבירו מדוע מדידה כזאת מדויקת יותר ממדידה ישירה של המרחק בין שני פסים סמוכים.

ה.

מחליפים את הלייזר האדום בלייזר ירוק שאורך הגל שלו 532 nm532\,\text{nm}, בלי לשנות דבר אחר. קבעו אם המרחק בין פסי אור סמוכים גדל או קטן, וחשבו אותו.

◂ פתרון מלא לשאלה 14

סעיף א

תשובה:

Δ=2λ=1300 nm\Delta=2\lambda=1300\,\text{nm}

בנקודה שבה הפרש הדרכים משני החריצים הוא מספר שלם של אורכי גל, הגלים מגיעים באותו מופע (רכס עם רכס, שקע עם שקע), ומשרעותיהם מתחברות – התאבכות בונה, פס אור. פס האור מסדר nn מתאים להפרש דרכים Δ=nλ\Delta=n\lambda. בפס מסדר שני:

Δ=2λ=2⋅650=1300 nm=1.3⋅10−6 m\Delta=2\lambda=2\cdot 650=1300\,\text{nm}=1.3\cdot 10^{-6}\,\text{m}

סעיף ב

תשובה:

Δx=1.95 mm\Delta x=1.95\,\text{mm}

נוסחת יאנג מדף הנוסחאות:

Δx=λLd=6.5⋅10−7⋅1.55⋅10−4=1.95⋅10−3 m=1.95 mm\Delta x=\frac{\lambda L}{d}=\frac{6.5\cdot 10^{-7}\cdot 1.5}{5\cdot 10^{-4}}=1.95\cdot 10^{-3}\,\text{m}=1.95\,\text{mm}

סעיף ג

תשובה:

x≈2.93 mmx\approx 2.93\,\text{mm}; הפרש הדרכים 1.5λ=975 nm1.5\lambda=975\,\text{nm}.

קווי המינימום מקיימים (דף הנוסחאות) Δ=(n−12)λ\Delta=\left(n-\tfrac12\right)\lambda. הפס הכהה הראשון: n=1n=1, Δ=0.5λ\Delta=0.5\lambda; הפס הכהה השני: n=2n=2:

Δ=1.5λ=1.5⋅650=975 nm\Delta=1.5\lambda=1.5\cdot 650=975\,\text{nm}

בזוויות קטנות sin⁡θ≈xL\sin\theta\approx\frac{x}{L}, ולכן מקום הפס הכהה:

x=(n−12)λLd=1.5 Δx=1.5⋅1.95≈2.93 mmx=\left(n-\tfrac12\right)\frac{\lambda L}{d}=1.5\,\Delta x=1.5\cdot 1.95\approx 2.93\,\text{mm}

(הפס הכהה השני נמצא באמצע בין פס האור מסדר ראשון, ב־1.95 mm1.95\,\text{mm}, לבין פס האור מסדר שני, ב־3.90 mm3.90\,\text{mm}.)

סעיף ד

תשובה:

Δx=1.95 mm\Delta x=1.95\,\text{mm}; שגיאת הקריאה מתחלקת על פני 1010 מרווחים, ולכן השגיאה היחסית קטנה פי 1010 בערך.

בין פס מסדר חמישי בצד אחד לפס מסדר חמישי בצד השני יש 5+5=105+5=10 מרווחים:

Δx=19.510=1.95 mm\Delta x=\frac{19.5}{10}=1.95\,\text{mm}

(בהתאמה לחישוב בסעיף ב.)

דיוק: בכל קריאה בסרגל יש שגיאה של כחצי מילימטר, ואינה תלויה באורך הנמדד. במדידה של מרווח אחד (≈2 mm\approx 2\,\text{mm}) שגיאה כזאת היא עשרות אחוזים, ובמדידה של 19.5 mm19.5\,\text{mm} היא רק כמה אחוזים. החלוקה ב־1010 מקטינה גם את השגיאה עצמה פי 1010.

טעות נפוצה: לחלק ב־55 (סדר הפס) או ב־1111 (מספר הפסים) במקום במספר המרווחים, 1010.

סעיף ה

תשובה:

קטן: Δx≈1.60 mm\Delta x\approx 1.60\,\text{mm}

לפי נוסחת יאנג Δx=λLd\Delta x=\frac{\lambda L}{d} – המרחק בין הפסים יחסי לאורך הגל. אורך הגל קטן, ולכן הפסים מתקרבים זה לזה:

Δx=5.32⋅10−7⋅1.55⋅10−4≈1.60⋅10−3 m=1.60 mm\Delta x=\frac{5.32\cdot 10^{-7}\cdot 1.5}{5\cdot 10^{-4}}\approx 1.60\cdot 10^{-3}\,\text{m}=1.60\,\text{mm}

שאלה 15 · לייזר כחול בשני סדקים: אורך גל, זוויות ורוחב פסבאורך בגרות · בדרך לבגרות

בשיעור מעבדה מאירים באור לייזר כחול לוחית ובה שני סדקים צרים. המרחק בין הסדקים d=0.12 mmd=0.12\,\text{mm}, ומסך מוצב במקביל ללוחית במרחק L=2.5 mL=2.5\,\text{m} ממנה (ראו תרשים). הנקודה OO היא מרכז הפס המואר המרכזי.

התלמידים מדדו שהמרחק על המסך בין מרכז הפס המרכזי (סדר 00) לבין מרכז הפס המואר מסדר 55 הוא 50 mm50\,\text{mm}.

א.

חשבו את אורך הגל של אור הלייזר.

ב.

חשבו את הזווית בין הכיוון אל הפס המואר מסדר 22 לבין הכיוון אל מרכז המסך.

ג.

חשבו את הזווית אל הפס המואר מסדר 66.

ד.

מהו רוחב כל פס מואר על המסך (המרחק בין שני הפסים האפלים שמשני צדדיו)?

◂ פתרון מלא לשאלה 15

סעיף א

תשובה:

λ=480 nm\lambda=480\,\text{nm}

בזוויות קטנות הפסים המוארים נמצאים במרווחים שווים ΔX\Delta X. בין סדר 00 לסדר 55 יש 55 מרווחים:

ΔX=50 mm5=10 mm\Delta X=\frac{50\,\text{mm}}{5}=10\,\text{mm}

מנוסחת יאנג שבדף הנוסחאות:

ΔXL=λd  ⇒  λ=d ΔXL=0.12⋅10−3⋅10⋅10−32.5=4.8⋅10−7 m=480 nm\frac{\Delta X}{L}=\frac{\lambda}{d}\;\Rightarrow\;\lambda=\frac{d\,\Delta X}{L}=\frac{0.12\cdot10^{-3}\cdot10\cdot10^{-3}}{2.5}=4.8\cdot10^{-7}\,\text{m}=480\,\text{nm}

טעות נפוצה: לחלק את 50 mm50\,\text{mm} ב־66 (מספר הפסים מסדר 00 עד 55) – בין 66 פסים יש 55 מרווחים.

סעיף ב

תשובה:

θ2≈0.46∘\theta_2\approx0.46^\circ

קווי מקסימום בהתאבכות משני מקורות שווי מופע (דף הנוסחאות):

sin⁡θn=nλd\sin\theta_n=n\frac{\lambda}{d}
sin⁡θ2=2⋅4.8⋅10−70.12⋅10−3=0.008  ⇒  θ2≈0.46∘\sin\theta_2=\frac{2\cdot4.8\cdot10^{-7}}{0.12\cdot10^{-3}}=0.008\;\Rightarrow\;\theta_2\approx0.46^\circ

סעיף ג

תשובה:

θ6≈1.38∘\theta_6\approx1.38^\circ

sin⁡θ6=6⋅4.8⋅10−70.12⋅10−3=0.024  ⇒  θ6≈1.38∘\sin\theta_6=\frac{6\cdot4.8\cdot10^{-7}}{0.12\cdot10^{-3}}=0.024\;\Rightarrow\;\theta_6\approx1.38^\circ

בזוויות קטנות כל כך sin⁡θ≈θ\sin\theta\approx\theta, ולכן הזווית גדלה כמעט ביחס ישר לסדר: θ6≈3θ2\theta_6\approx3\theta_2.

סעיף ד

תשובה:

10 mm10\,\text{mm}

הפסים האפלים נמצאים באמצע בין פסים מוארים סמוכים, ולכן גם הם במרווחים של ΔX\Delta X. רוחב פס מואר הוא המרחק בין שני פסים אפלים סמוכים:

ΔX=λLd=10 mm\Delta X=\frac{\lambda L}{d}=10\,\text{mm}

שאלה 16 · ניסוי יאנג באור אדום: פסים קרובים למרכז ופס מסדר גבוהבאורך בגרות · בדרך לבגרות

אור אדום שאורך הגל שלו λ=640 nm\lambda=640\,\text{nm} פוגע בניצב בלוחית ובה שני סדקים צרים, המרוחקים d=0.16 mmd=0.16\,\text{mm} זה מזה. מסך גדול מוצב במקביל ללוחית, במרחק L=2.5 mL=2.5\,\text{m} ממנה. מרכז המסך נמצא מול אמצע הקטע שבין הסדקים.

א.

חשבו את המרחק בין מרכז המסך לבין קו המינימום מסדר 33.

ב.

חשבו את המרחק בין מרכז המסך לבין קו המקסימום מסדר 55.

ג.

חשבו את המרחק בין מרכז המסך לבין קו המקסימום מסדר 125125.

ד.

חשבו את רוחב כל פס מואר באזור הקרוב למרכז המסך (זוויות קטנות). מדוע ההגבלה לזוויות קטנות?

◂ פתרון מלא לשאלה 16

סעיף א

תשובה:

X3≈25 mmX_3\approx25\,\text{mm}

קווי מינימום בהתאבכות משני מקורות שווי מופע (דף הנוסחאות):

sin⁡θn=XnLn=(n−12)λd\sin\theta_n=\frac{X_n}{L_n}=\left(n-\tfrac12\right)\frac{\lambda}{d}
sin⁡θ3=2.5⋅640⋅10−90.16⋅10−3=0.01\sin\theta_3=2.5\cdot\frac{640\cdot10^{-9}}{0.16\cdot10^{-3}}=0.01

הזווית קטנה מאוד, ולכן Ln≈LL_n\approx L:

X3≈Lsin⁡θ3=2.5⋅0.01=0.025 m=25 mmX_3\approx L\sin\theta_3=2.5\cdot0.01=0.025\,\text{m}=25\,\text{mm}

סעיף ב

תשובה:

X5≈50 mmX_5\approx50\,\text{mm}

sin⁡θ5=5⋅640⋅10−90.16⋅10−3=0.02\sin\theta_5=5\cdot\frac{640\cdot10^{-9}}{0.16\cdot10^{-3}}=0.02
X5≈Lsin⁡θ5=2.5⋅0.02=0.05 m=50 mmX_5\approx L\sin\theta_5=2.5\cdot0.02=0.05\,\text{m}=50\,\text{mm}

סעיף ג

תשובה:

θ125=30∘\theta_{125}=30^\circ, X125≈1.44 mX_{125}\approx1.44\,\text{m}

sin⁡θ125=125⋅640⋅10−90.16⋅10−3=0.5  ⇒  θ125=30∘\sin\theta_{125}=125\cdot\frac{640\cdot10^{-9}}{0.16\cdot10^{-3}}=0.5\;\Rightarrow\;\theta_{125}=30^\circ

הזווית כבר אינה קטנה, ולכן אי אפשר להחליף את LnL_n ב־LL. LL הוא המרחק הניצב בין הלוחית למסך, ובמשולש ישר הזווית:

tan⁡θ=XL  ⇒  X125=Ltan⁡30∘=2.5⋅0.577≈1.44 m\tan\theta=\frac{X}{L}\;\Rightarrow\;X_{125}=L\tan30^\circ=2.5\cdot0.577\approx1.44\,\text{m}

טעות נפוצה: להכפיל את מרווח הפסים בסדר, X=125⋅10 mm=1.25 mX=125\cdot10\,\text{mm}=1.25\,\text{m} – הנוסחה Xn=nλLdX_n=n\frac{\lambda L}{d} נכונה רק בזוויות קטנות.

סעיף ד

תשובה:

ΔX=10 mm\Delta X=10\,\text{mm}; רק בזוויות קטנות המרווחים בין הפסים שווים.

מנוסחת יאנג:

ΔX=λLd=640⋅10−9⋅2.50.16⋅10−3=0.01 m=10 mm\Delta X=\frac{\lambda L}{d}=\frac{640\cdot10^{-9}\cdot2.5}{0.16\cdot10^{-3}}=0.01\,\text{m}=10\,\text{mm}

רוחב פס מואר הוא המרחק בין שני הפסים האפלים שמשני צדדיו, וזה בדיוק המרווח ΔX\Delta X.

נוסחת יאנג מבוססת על הקירוב sin⁡θ≈tan⁡θ\sin\theta\approx\tan\theta, שנכון רק בזוויות קטנות. בזוויות גדולות (כמו בסעיף ג) המרווחים על המסך גדלים ככל שמתרחקים מן המרכז, והפסים אינם ברוחב שווה.

שאלה 17 · ניסוי יאנג באור ירוק: ספירת קווים על מסך ברוחב נתוןבאורך בגרות · בדרך לבגרות

אור ירוק פוגע בניצב בלוחית ובה שני סדקים צרים, המרוחקים d=0.10 mmd=0.10\,\text{mm} זה מזה. מסך שרוחבו 1.2 m1.2\,\text{m} מוצב במקביל ללוחית, במרחק L=2.0 mL=2.0\,\text{m} ממנה, ומרכזו מול אמצע הקטע שבין הסדקים.

הזווית שבין הכיוון אל קו המקסימום מסדר 55 לבין הכיוון אל מרכז המסך היא 1.576∘1.576^\circ.

א.

חשבו את אורך הגל של האור.

ב.

כמה קווי מינימום מתקבלים על המסך?

ג.

כמה קווי מקסימום מתקבלים על המסך (כולל הקו המרכזי)?

ד.

חשבו את המרחק בין מרכז המסך לבין קו המינימום מסדר 33.

◂ פתרון מלא לשאלה 17

סעיף א

תשובה:

λ≈550 nm\lambda\approx550\,\text{nm}

קווי מקסימום (דף הנוסחאות):

sin⁡θn=nλd  ⇒  λ=dsin⁡θ55=0.10⋅10−3⋅sin⁡1.576∘5=10−4⋅0.02755=5.5⋅10−7 m=550 nm\sin\theta_n=n\frac{\lambda}{d}\;\Rightarrow\;\lambda=\frac{d\sin\theta_5}{5}=\frac{0.10\cdot10^{-3}\cdot\sin1.576^\circ}{5}=\frac{10^{-4}\cdot0.0275}{5}=5.5\cdot10^{-7}\,\text{m}=550\,\text{nm}

סעיף ב

תשובה:

104104

הזווית אל קצה המסך: הקצה נמצא 0.6 m0.6\,\text{m} מן המרכז, ו־LL הוא המרחק הניצב:

tan⁡θmax⁡=0.62.0=0.3  ⇒  θmax⁡≈16.7∘,sin⁡θmax⁡≈0.287\tan\theta_{\max}=\frac{0.6}{2.0}=0.3\;\Rightarrow\;\theta_{\max}\approx16.7^\circ,\quad\sin\theta_{\max}\approx0.287

קווי מינימום: sin⁡θn=(n−12)λd\sin\theta_n=(n-\tfrac12)\frac{\lambda}{d}, וקו נמצא על המסך אם sin⁡θn≤sin⁡θmax⁡\sin\theta_n\le\sin\theta_{\max}:

n−12≤dsin⁡θmax⁡λ=10−4⋅0.2875.5⋅10−7≈52.2  ⇒  n≤52.7n-\tfrac12\le\frac{d\sin\theta_{\max}}{\lambda}=\frac{10^{-4}\cdot0.287}{5.5\cdot10^{-7}}\approx52.2\;\Rightarrow\;n\le52.7

כלומר n=1,2,…,52n=1,2,\dots,52 בכל צד של המרכז:

2⋅52=1042\cdot52=104

טעות נפוצה: לחשב את זווית הקצה עם sin⁡θ=0.62.0\sin\theta=\frac{0.6}{2.0} – LL הוא המרחק הניצב למסך, ולכן tan⁡θ=XL\tan\theta=\frac{X}{L}.

סעיף ג

תשובה:

105105

n≤dsin⁡θmax⁡λ≈52.2  ⇒  n=0,1,…,52n\le\frac{d\sin\theta_{\max}}{\lambda}\approx52.2\;\Rightarrow\;n=0,1,\dots,52

קו מרכזי אחד ו־5252 קווים בכל צד:

1+2⋅52=1051+2\cdot52=105

סעיף ד

תשובה:

X3≈27.5 mmX_3\approx27.5\,\text{mm}

sin⁡θ3=(3−12)λd=2.5⋅5.5⋅10−710−4=0.01375\sin\theta_3=\left(3-\tfrac12\right)\frac{\lambda}{d}=2.5\cdot\frac{5.5\cdot10^{-7}}{10^{-4}}=0.01375

הזווית קטנה, ולכן:

X3≈Lsin⁡θ3=2.0⋅0.01375=0.0275 m=27.5 mmX_3\approx L\sin\theta_3=2.0\cdot0.01375=0.0275\,\text{m}=27.5\,\text{mm}

שאלה 18 · ניסוי יאנג: הכפלת המרחק בין הסדקיםבאורך בגרות · בדרך לבגרות

אור כתום שאורך הגל שלו λ=600 nm\lambda=600\,\text{nm} פוגע בניצב בלוחית ובה שני סדקים צרים, המרוחקים d1=0.40 mmd_1=0.40\,\text{mm} זה מזה. מסך מוצב במקביל ללוחית, במרחק L=2.0 mL=2.0\,\text{m} ממנה.

א.

חשבו את הזווית אל קו המקסימום מסדר 33.

ב.

חשבו את המרחק בין מרכז המסך לבין קו המינימום מסדר 44.

ג.

מחליפים את הלוחית בלוחית שבה המרחק בין הסדקים d2=0.80 mmd_2=0.80\,\text{mm}. כיצד תשתנה הזווית אל קו המקסימום מסדר 33? חשבו אותה.

ד.

כיצד ישתנה המרחק בין מרכז המסך לבין קו המינימום מסדר 44? חשבו אותו.

◂ פתרון מלא לשאלה 18

סעיף א

תשובה:

θ3≈0.26∘\theta_3\approx0.26^\circ

קווי מקסימום (דף הנוסחאות):

sin⁡θn=nλd  ⇒  sin⁡θ3=3⋅600⋅10−90.40⋅10−3=4.5⋅10−3\sin\theta_n=n\frac{\lambda}{d}\;\Rightarrow\;\sin\theta_3=\frac{3\cdot600\cdot10^{-9}}{0.40\cdot10^{-3}}=4.5\cdot10^{-3}
θ3≈0.26∘\theta_3\approx0.26^\circ

סעיף ב

תשובה:

X4≈10.5 mmX_4\approx10.5\,\text{mm}

קווי מינימום:

XnLn=(n−12)λd\frac{X_n}{L_n}=\left(n-\tfrac12\right)\frac{\lambda}{d}

הזווית קטנה, ולכן Ln≈LL_n\approx L:

X4=3.5⋅600⋅10−9⋅2.00.40⋅10−3=1.05⋅10−2 m=10.5 mmX_4=3.5\cdot\frac{600\cdot10^{-9}\cdot2.0}{0.40\cdot10^{-3}}=1.05\cdot10^{-2}\,\text{m}=10.5\,\text{mm}

סעיף ג

תשובה:

תקטן פי 22 בקירוב: θ3≈0.13∘\theta_3\approx0.13^\circ

sin⁡θn=nλd\sin\theta_n=n\frac{\lambda}{d} – באותו סדר ובאותו אורך גל, sin⁡θ\sin\theta הפוך בפרופורציה ל־dd. dd גדל פי 22, ולכן sin⁡θ3\sin\theta_3 קטן פי 22:

sin⁡θ3=3⋅600⋅10−90.80⋅10−3=2.25⋅10−3  ⇒  θ3≈0.13∘\sin\theta_3=\frac{3\cdot600\cdot10^{-9}}{0.80\cdot10^{-3}}=2.25\cdot10^{-3}\;\Rightarrow\;\theta_3\approx0.13^\circ

(בזוויות קטנות θ≈sin⁡θ\theta\approx\sin\theta, ולכן גם הזווית עצמה קטנה פי 22.)

סעיף ד

תשובה:

יקטן פי 22: X4≈5.25 mmX_4\approx5.25\,\text{mm}

X4=3.5λLdX_4=3.5\frac{\lambda L}{d} הפוך בפרופורציה ל־dd:

X4=10.5 mm2=5.25 mmX_4=\frac{10.5\,\text{mm}}{2}=5.25\,\text{mm}

כשהסדקים רחוקים יותר זה מזה, תבנית ההתאבכות צפופה יותר.

טעות נפוצה: לחשוב שהגדלת המרחק בין הסדקים מרחיקה את הפסים זה מזה – ההפך: ΔX=λLd\Delta X=\frac{\lambda L}{d}.

שאלה 19 · ניסוי יאנג בשתי לוחיות עם מרחקים שונים בין החריציםבאורך בגרות · ברמת בגרות

במעבדה לאופטיקה בודקים שתי לוחיות, KK ו־MM, שבכל אחת מהן שני חריצים צרים. המרחק בין החריצים בלוחית KK הוא dKd_K, ובלוחית MM הוא dMd_M. מאירים כל לוחית בתורה באותו לייזר, שאורך הגל שלו λ\lambda, ותבנית ההתאבכות מתקבלת על מרקע הנמצא במרחק L=2.0 mL=2.0\,\text{m} מן הלוחית ומקביל לה (ראו תרשים א).

נתון: L≫dL\gg d .

תרשים ב מתאר את שתי תבניות ההתאבכות, AA ו־BB, על אותה מערכת צירים.

א.

ידוע שהמרחק בין החריצים בלוחית KK גדול מן המרחק בין החריצים בלוחית MM. קבעו אם תבנית ההתאבכות AA התקבלה עם לוחית KK או עם לוחית MM. נמקו את קביעתכם.

ב.

נתון כי המרחק בין החריצים בלוחית KK גדול ב־0.10 mm0.10\,\text{mm} מן המרחק בין החריצים בלוחית MM. היעזרו בתרשים ב וחשבו את המרחק בין החריצים בכל אחת משתי הלוחיות.

ג.

נתון כי רוחב כל פס אור בתבנית ההתאבכות של לוחית KK הוא 4.22 mm4.22\,\text{mm} . חשבו את אורך הגל λ\lambda של הלייזר.

ד.

לפניכם ארבעה היגדים 1–4. קבעו מהו ההיגד הנכון, והעתיקו אותו למחברתכם.

1. כאשר מגדילים את המרחק LL פי 22, רוחב הפס בתבנית של לוחית KK גדל פי 22, ורוחב הפס בתבנית של לוחית MM אינו משתנה.

2. כאשר מגדילים את המרחק LL פי 22, רוחב הפס בשתי התבניות קטן פי 22.

3. כאשר מקטינים את המרחק LL, רוחב הפס בתבנית של לוחית KK גדל, ורוחב הפס בתבנית של לוחית MM קטן.

4. כאשר מגדילים את המרחק LL פי 22, רוחב הפס בשתי התבניות גדל פי 22.

ה.

תלמיד הציע לוותר על הלוחית: להציב שני לייזרים זהים (מאותו דגם) זה ליד זה, במרחק dd זה מזה, ולכוון את שניהם אל המרקע. קבעו אם תתקבל על המרקע תבנית התאבכות יציבה. נמקו על פי התנאים לקוהרנטיות של שני מקורות אור.

◂ פתרון מלא לשאלה 19

סעיף א

תשובה:

תבנית AA התקבלה עם לוחית MM.

קביעה: תבנית AA התקבלה עם לוחית MM (המרחק הקטן בין החריצים).

נימוק: לפי נוסחת יאנג מדף הנוסחאות:

ΔXL=λd  ⇒  ΔX=λLd\frac{\Delta X}{L}=\frac{\lambda}{d}\;\Rightarrow\;\Delta X=\frac{\lambda L}{d}

בשתי המדידות אותו לייזר (אותו λ\lambda) ואותו מרחק LL, ולכן רוחב הפס ΔX\Delta X יחסי הפוך למרחק dd בין החריצים.

בתרשים ב הפסים בתבנית AA רחבים יותר מבתבנית BB. רוחב פס גדול מתאים ל־dd קטן – כלומר ללוחית MM. תבנית BB, עם הפסים הצרים, התקבלה עם לוחית KK.

טעות נפוצה: לחשוב שחריצים רחוקים יותר זה מזה "מפזרים" את הפסים למרחק גדול יותר – הקשר הפוך.

סעיף ב

תשובה:

dM=0.20 mmd_M=0.20\,\text{mm}, dK=0.30 mmd_K=0.30\,\text{mm}

קריאה מתרשים ב. שתי התבניות מסורטטות על אותה מערכת צירים, והקו הראשון והקו האחרון בשתיהן נמצאים באותם מקומות על ציר xx. באותו קטע:

•בתבנית AA (לוחית MM) יש 55 קווים, כלומר 44 פסים: הקטע שווה ל־4ΔXA4\Delta X_A.

•בתבנית BB (לוחית KK) יש 77 קווים, כלומר 66 פסים: הקטע שווה ל־6ΔXB6\Delta X_B.

לכן

4ΔXA=6ΔXB  ⇒  ΔXAΔXB=64=1.54\Delta X_A=6\Delta X_B\;\Rightarrow\;\frac{\Delta X_A}{\Delta X_B}=\frac{6}{4}=1.5

יחס המרחקים בין החריצים. לפי ΔX=λLd\Delta X=\frac{\lambda L}{d}, עם אותם λ\lambda ו־LL:

ΔXAΔXB=dKdM=1.5\frac{\Delta X_A}{\Delta X_B}=\frac{d_K}{d_M}=1.5

פתרון המשוואות. נתון dK=dM+0.10 mmd_K=d_M+0.10\,\text{mm}:

dM+0.10dM=1.5  ⇒  dM+0.10=1.5dM  ⇒  dM=0.100.5=0.20 mm\frac{d_M+0.10}{d_M}=1.5\;\Rightarrow\;d_M+0.10=1.5d_M\;\Rightarrow\;d_M=\frac{0.10}{0.5}=0.20\,\text{mm}
dK=0.20+0.10=0.30 mmd_K=0.20+0.10=0.30\,\text{mm}

טעות נפוצה: לספור קווים במקום מרווחים – 55 קווים תוחמים 44 פסים בלבד (ו־77 קווים תוחמים 66 פסים), ולקבל יחס שגוי 75\frac{7}{5}.

סעיף ג

תשובה:

λ≈6.33⋅10−7 m=633 nm\lambda\approx 6.33\cdot 10^{-7}\,\text{m}=633\,\text{nm}

רוחב פס אור שווה ל־ΔX\Delta X בנוסחת יאנג (המרחק בין שני פסים סמוכים מאותו סוג). מדף הנוסחאות:

ΔXL=λd  ⇒  λ=ΔX⋅dL\frac{\Delta X}{L}=\frac{\lambda}{d}\;\Rightarrow\;\lambda=\frac{\Delta X\cdot d}{L}

נתונים ללוחית KK: ΔX=4.22 mm=4.22⋅10−3 m\Delta X=4.22\,\text{mm}=4.22\cdot 10^{-3}\,\text{m}, dK=0.30 mm=3.0⋅10−4 md_K=0.30\,\text{mm}=3.0\cdot 10^{-4}\,\text{m} (סעיף ב), L=2.0 mL=2.0\,\text{m}:

λ=4.22⋅10−3⋅3.0⋅10−42.0≈6.33⋅10−7 m=633 nm\lambda=\frac{4.22\cdot 10^{-3}\cdot 3.0\cdot 10^{-4}}{2.0}\approx 6.33\cdot 10^{-7}\,\text{m}=633\,\text{nm}

זהו אור אדום, בתחום הנראה. (בדיקה עם לוחית MM: ΔXM=1.5⋅4.22=6.33 mm\Delta X_M=1.5\cdot 4.22=6.33\,\text{mm}, ו־6.33⋅10−3⋅2.0⋅10−42.0=6.33⋅10−7 m\frac{6.33\cdot 10^{-3}\cdot 2.0\cdot 10^{-4}}{2.0}=6.33\cdot 10^{-7}\,\text{m} – אותה תוצאה.)

טעות נפוצה: לא להמיר מילימטרים למטרים לפני ההצבה.

סעיף ד

תשובה:

היגד 4.

ההיגד הנכון: 4 – "כאשר מגדילים את המרחק LL פי 22, רוחב הפס בשתי התבניות גדל פי 22."

נימוק: לפי נוסחת יאנג

ΔX=λLd\Delta X=\frac{\lambda L}{d}

לכל לוחית (לכל dd) ובאותו לייזר, רוחב הפס יחסי ישר ל־LL. שינוי ב־LL משפיע באותו אופן על שתי התבניות: הגדלת LL פי 22 מגדילה את ΔX\Delta X פי 22 גם בתבנית של KK וגם בתבנית של MM.

•היגד 1 שגוי: גם רוחב הפס בתבנית של MM גדל פי 22.

•היגד 2 שגוי: היחס ישר, לא הפוך.

•היגד 3 שגוי: הקטנת LL מקטינה את רוחב הפס בשתי התבניות.

סעיף ה

תשובה:

לא. שני לייזרים נפרדים אינם קוהרנטיים: הפרש המופע ביניהם אינו קבוע בזמן.

קביעה: לא תתקבל תבנית התאבכות יציבה.

נימוק: כדי שתתקבל תבנית התאבכות יציבה, שני המקורות צריכים להיות קוהרנטיים:

1. בעלי אותה תדירות (אותו אורך גל).

2. בעלי הפרש מופע קבוע בזמן.

שני לייזרים נפרדים, גם מאותו דגם, פולטים אור באורך גל כמעט זהה, אבל המופע של כל אחד מהם משתנה באופן בלתי תלוי בשני, ולכן הפרש המופע ביניהם משתנה באקראי במהירות רבה. מקומות ההתאבכות הבונה וההורסת על המרקע זזים כל הזמן, והעין רואה הארה ממוצעת אחידה, בלי פסים.

כאשר שני חריצים מוארים מאותו לייזר, כל חריץ מעביר חלק מאותה חזית גל: שני "המקורות" הם עותקים של אותו גל, והפרש המופע ביניהם קבוע – ולכן מתקבלת תבנית יציבה.

טעות נפוצה: לחשוב ש"אותה תדירות" מספיקה – בלי הפרש מופע קבוע אין תבנית יציבה.

שאלה 20 · ניסוי יאנג באור ירוק: שני אורכי גל, סדק יחיד והזזת המקורבאורך בגרות · ברמת בגרות

בניסוי במעבדה אור ממנורה ומסנן ירוק, שאורך הגל שלו λ1\lambda_1, יוצא ממקור אור נקודתי SS ופוגע בלוחית שבה שני סדקים צרים מאוד, S1S_1 ו־S2S_2. המרחק בין הסדקים הוא d=0.25 mmd=0.25\,\text{mm}.

במרחק L=2.5 mL=2.5\,\text{m} מהלוחית, ובמקביל לה, מוצב מסך. הנקודה OO נמצאת על המסך, על האנך האמצעי לקטע המחבר את שני הסדקים (ראו תרשים 1).

א.

על המסך מתקבלת תבנית התאבכות. התלמידים מדדו שהמרחק בין הקו הבהיר מסדר שני לבין הקו הבהיר מסדר חמישי, שניהם באותו צד של המקסימום המרכזי, הוא 16.2 mm16.2\,\text{mm}.

חשבו את אורך הגל λ1\lambda_1.

ב.

מחליפים את המסנן, ומאירים את מערכת הסדקים שבתרשים 1 באור מונוכרומטי אחר, שאורך הגל שלו λ2\lambda_2.

מיקום המקסימום מסדר שלישי באור זה מתלכד עם מיקום המינימום מסדר רביעי שהתקבל באור שאורך הגל שלו λ1\lambda_1.

חשבו את אורך הגל λ2\lambda_2.

ג.

מחליפים את הלוחית בעלת שני הסדקים בלוחית שבה סדק יחיד שרוחבו w=0.15 mmw=0.15\,\text{mm}, ומאירים אותה באור שאורך הגל שלו λ2\lambda_2.

חשבו את רוחב הפס של המקסימום המרכזי שמתקבל על המסך.

ד.

מחזירים את הלוחית בעלת שני הסדקים, מאירים שוב באור שאורך הגל שלו λ1\lambda_1, ומזיזים את מקור האור כלפי מטה, כך שהוא נמצא מול הסדק S2S_2, כמתואר בתרשים 2.

x1x_1 הוא המרחק בין SS לבין S1S_1, ו־x2x_2 הוא המרחק בין SS לבין S2S_2.

קבעו אם המקסימום המרכזי נמצא בנקודה OO, מעליה או מתחתיה. נמקו.

ה.

בנקודה OO התקבל קו בהיר מסדר שני. חשבו את ההפרש בין x1x_1 לבין x2x_2.

◂ פתרון מלא לשאלה 20

סעיף א

תשובה:

λ1=5.4⋅10−7 m=540 nm\lambda_1=5.4\cdot 10^{-7}\,\text{m}=540\,\text{nm}

המרחק בין הקו הבהיר מסדר 2 לקו הבהיר מסדר 5 (באותו צד) הוא שלושה מרווחים בין קווי מקסימום סמוכים:

X5−X2=3Δx  ⇒  Δx=16.23=5.4 mmX_5-X_2=3\Delta x\;\Rightarrow\;\Delta x=\frac{16.2}{3}=5.4\,\text{mm}

מדף הנוסחאות – נוסחת יאנג (המרחק בין קווי מקסימום סמוכים, L≫XL\gg X):

Δx=Lλd  ⇒  λ1=d ΔxL\Delta x=\frac{L\lambda}{d}\;\Rightarrow\;\lambda_1=\frac{d\,\Delta x}{L}

הצבה:

λ1=0.25⋅10−3⋅5.4⋅10−32.5=5.4⋅10−7 m=540 nm\lambda_1=\frac{0.25\cdot 10^{-3}\cdot 5.4\cdot 10^{-3}}{2.5}=5.4\cdot 10^{-7}\,\text{m}=540\,\text{nm}

(אפשר גם מ־XnL=nλd\frac{X_n}{L}=n\frac{\lambda}{d}: X5−X2L=3λ1d\frac{X_5-X_2}{L}=3\frac{\lambda_1}{d} – אותה תוצאה.)

טעות נפוצה: לחלק ב־5−2+1=45-2+1=4 או ב־55 – בין הקו השני לחמישי יש שלושה מרווחים.

סעיף ב

תשובה:

λ2=6.3⋅10−7 m=630 nm\lambda_2=6.3\cdot 10^{-7}\,\text{m}=630\,\text{nm}

מדף הנוסחאות: קווי מקסימום sin⁡θn=nλd\sin\theta_n=n\frac{\lambda}{d}; קווי מינימום sin⁡θn=(n−12)λd\sin\theta_n=\left(n-\tfrac12\right)\frac{\lambda}{d}.

המקסימום מסדר שלישי של λ2\lambda_2 והמינימום מסדר רביעי של λ1\lambda_1 נמצאים באותה נקודה, כלומר באותה זווית:

3λ2d=(4−12)λ1d  ⇒  λ2=3.5λ133\frac{\lambda_2}{d}=\left(4-\tfrac12\right)\frac{\lambda_1}{d}\;\Rightarrow\;\lambda_2=\frac{3.5\lambda_1}{3}

הצבה:

λ2=3.5⋅5403=630 nm=6.3⋅10−7 m\lambda_2=\frac{3.5\cdot 540}{3}=630\,\text{nm}=6.3\cdot 10^{-7}\,\text{m}

(בדיקה: X=3λ2Ld=3⋅6.3⋅10−7⋅2.52.5⋅10−4=18.9 mmX=\frac{3\lambda_2L}{d}=\frac{3\cdot 6.3\cdot 10^{-7}\cdot 2.5}{2.5\cdot 10^{-4}}=18.9\,\text{mm}, וגם 3.5λ1Ld=3.5⋅5.4⋅10−7⋅2.52.5⋅10−4=18.9 mm\frac{3.5\lambda_1L}{d}=\frac{3.5\cdot 5.4\cdot 10^{-7}\cdot 2.5}{2.5\cdot 10^{-4}}=18.9\,\text{mm} ✓. זהו אור אדום.)

טעות נפוצה: לכתוב את המינימום הרביעי כ־4λ14\lambda_1 במקום 3.5λ13.5\lambda_1.

סעיף ג

תשובה:

21 mm=2.1 cm21\,\text{mm}=2.1\,\text{cm}

המקסימום המרכזי בעקיפה מסדק יחיד תחום בין שני קווי הצומת הראשונים, משני צדי המרכז. מדף הנוסחאות – קווי צומת בעקיפה בסדק יחיד:

sin⁡θn≈XnL=nλw\sin\theta_n\approx\frac{X_n}{L}=n\frac{\lambda}{w}

קו הצומת הראשון (n=1n=1), עם λ2\lambda_2:

X1=Lλ2w=2.5⋅6.3⋅10−70.15⋅10−3=1.05⋅10−2 m=10.5 mmX_1=\frac{L\lambda_2}{w}=\frac{2.5\cdot 6.3\cdot 10^{-7}}{0.15\cdot 10^{-3}}=1.05\cdot 10^{-2}\,\text{m}=10.5\,\text{mm}

רוחב הפס המרכזי – המרחק בין קווי הצומת הראשונים משני הצדדים:

D=2X1=21 mmD=2X_1=21\,\text{mm}

(הזווית קטנה: X1L≈0.004\frac{X_1}{L}\approx 0.004, והקירוב מוצדק.)

טעות נפוצה: לתת את X1X_1 כתשובה, או להציב את λ1\lambda_1 – הסדק מואר באור של λ2\lambda_2.

סעיף ד

תשובה:

מעל הנקודה OO.

קביעה: המקסימום המרכזי נמצא מעל OO (בצד של S1S_1).

נימוק: לפי תרשים 2 המקור נמצא מול S2S_2, ולכן הוא קרוב יותר ל־S2S_2: x2<x1x_2<x_1.

המקסימום המרכזי מתקבל בנקודה שאליה שני הגלים מגיעים באותו מופע, כלומר הדרך הכוללת מ־SS עד הנקודה שווה בשני המסלולים. נסמן ב־r1r_1, r2r_2 את המרחקים מהסדקים לנקודה:

x1+r1=x2+r2  ⇒  r2−r1=x1−x2>0x_1+r_1=x_2+r_2\;\Rightarrow\;r_2-r_1=x_1-x_2>0

כלומר בנקודת המקסימום המרכזי r1<r2r_1<r_2: הנקודה קרובה יותר ל־S1S_1, ולכן היא מעל האנך האמצעי, מעל OO.

(בנקודה OO עצמה r1=r2r_1=r_2, והגל שעבר דרך S1S_1 מפגר בדרך x1−x2x_1-x_2.) כל התבנית זזה כלפי מעלה – לכיוון הסדק הרחוק מהמקור.

טעות נפוצה: לקבוע שהתבנית זזה "לכיוון המקור" (מטה) – היא זזה לצד של הסדק הרחוק, כדי שהדרך הקצרה מהסדק אל המסך תפצה על הדרך הארוכה מהמקור.

סעיף ה

תשובה:

x1−x2=2λ1=1.08⋅10−6 m=1080 nmx_1-x_2=2\lambda_1=1.08\cdot 10^{-6}\,\text{m}=1080\,\text{nm}

הנקודה OO על האנך האמצעי, ולכן r1=r2r_1=r_2. הפרש הדרכים הכולל בנקודה OO נובע רק מהדרך בין המקור לסדקים:

Δ=(x1+r1)−(x2+r2)=x1−x2\Delta=(x_1+r_1)-(x_2+r_2)=x_1-x_2

תנאי לקו בהיר (התאבכות בונה) מסדר nn: הפרש הדרכים הוא nλn\lambda. לסדר שני:

x1−x2=2λ1=2⋅540=1080 nm=1.08⋅10−6 mx_1-x_2=2\lambda_1=2\cdot 540=1080\,\text{nm}=1.08\cdot 10^{-6}\,\text{m}

טעות נפוצה: להציב (n−12)λ(n-\tfrac12)\lambda (תנאי למינימום) או λ2\lambda_2.

עוד 8 שאלות על התאבכות אור בשני סדקים (ניסוי יאנג)

השאלות המלאות, עם הפתרונות, במחולל המבחנים.

  1. התאבכות משני חריצים בשני לייזרים ועקיפה מחריץ יחיד (באורך בגרות · ברמת בגרות)

    במעבדה עורכים שלושה ניסויים עם שני לייזרים. בניסוי הראשון, אלומה מקבילה של אור כחול מונוכרומטי, שאורך הגל שלו…

  2. התאבכות משני חריצים: גרף עוצמה מחיישן אור (באורך בגרות · ברמת בגרות)

    במעבדה מכוונים אלומה של אור לייזר מונוכרומטי בניצב ללוחית שיש בה שני חריצים צרים ומקבילים. המרחק בין החריצים d=0.25 mmd=0.25\,\text{mm}, והחריצים…

  3. שני חריצים באוויר ובמים, וחריץ יחיד (באורך בגרות · ברמת בגרות)

    תלמידים עורכים שלושה ניסויים בלייזר ירוק. בניסוי הראשון, אלומה מקבילה של אור מונוכרומטי שאורך הגל שלו באוויר λ1=520 nm\lambda_1=520\,\text{nm}…

  4. תבנית התאבכות לא סימטרית: מדידת המרחק בין החריצים (באורך בגרות · ברמת בגרות)

    בתרשים שלפניכם מוצג סרטוט של חלק מתבנית התאבכות. התבנית נוצרה על ידי אלומת לייזר מונוכרומטית שעברה דרך זוג חריצים צרים ומקבילים בלוחית…

  5. ניסוי יאנג עם מסנני צבע: גרף המרחק בין פסי סדר שלישי כפונקציה של אורך הגל (באורך בגרות · בינונית)

    בניסוי התאבכות בשני סדקים מאירים לוחית ובה שני סדקים צרים מאוד באור לבן שעובר קודם דרך מסנן צבע. כל מסנן מעביר אור באורך גל אחד בלבד…

  6. שני סדקים באור אדום ובאור כחול: הפרש דרכים ופסים שמתלכדים (באורך בגרות · בינונית)

    אלומה מקבילה של אור אדום מונוכרומטי, שאורך הגל שלו λred=640 nm\lambda_{red}=640\,\text{nm}, פוגעת בניצב בלוחית אטומה ובה שני סדקים צרים ומקבילים,…

  7. מנורה עם שני אורכי גל בניסוי יאנג: התלכדויות והזזת המקור (באורך בגרות · מעל רמת בגרות)

    מנורה פולטת אור בשני אורכי גל בלבד: λa=480 nm\lambda_a=480\,\text{nm} (כחול) ו־λb\lambda_b (אדום), שערכו ידוע רק בקירוב:…

  8. שני חריצים ברוחב סופי: סדרים חסרים בתבנית (באורך בגרות · מעל רמת בגרות)

    אלומה מקבילה של לייזר, שאורך הגל שלו λ=650 nm\lambda=650\,\text{nm}, פוגעת בניצב בלוחית שבה שני חריצים זהים. רוחב כל חריץ ww, והמרחק בין מרכזי…

שאלות מבחינות הבגרות על השיעור

השאלה המלאה, עם פתרון מלא לכל סעיף, בדף של כל בחינה.

כל האתר במבט אחד

קיצורי דרך לכל הכלים, הבגרויות והקורסים

GuyAI הוא המורה הפרטי המתקדם בישראל, המבוסס על מודלי הבינה המלאכותית החזקים בעולם בשילוב הידע הפדגוגי של GOOL. המערכת מספקת פתרונות לכל המקצועות ולכל הרמות - מיסודי ועד אקדמיה, וממתמטיקה ועד היסטוריה.