תזכורת: שיפוע של ישר
כשהולכים לאורך ישר, משתנה באותה מידה על כל צעד של . המספר שאומר בכמה משתנה כש- גדל ב- הוא השיפוע של הישר.
במדויק: השיפוע של ישר שעובר דרך שתי נקודות ו-, כאשר , הוא . התוצאה לא תלויה בשתי הנקודות שבוחרים על הישר. לישר המאונך לציר ה- () אין שיפוע.
בישר שעובר דרך ו-: השינוי ב- הוא , השינוי ב- הוא , ולכן . על כל צעד של ב-, הערך של גדל ב-.
- : הישר עולה.
- : הישר יורד.
- : הישר מקביל לציר ה-.
בנושא הזה נשתמש בשיפוע כדי למדוד כמה מהר משתנה גם פונקציה שהגרף שלה אינו ישר.
תזכורת: פולינום
ביטויים כמו , או נקראים פולינומים. בנושא הזה נגזור פולינומים ונחקור אותם.
במדויק: פולינום הוא סכום של איברים מהצורה , כאשר המקדם הוא מספר כלשהו, והמעריך הוא מספר שלם שאינו שלילי: (איבר עם הוא פשוט מספר - האיבר החופשי).
מעלת הפולינום היא המעריך הגבוה ביותר שהמקדם שלו שונה מאפס. למשל הוא ממעלה 3.
פונקציה פולינומיאלית מוגדרת לכל .
מה לא פולינום: (המעריך שלילי), (המעריך לא שלם).
1. קצב שינוי אחיד וקצב שינוי משתנה
קצב שינוי ממוצע
בישר משתנה באותה מידה על כל צעד. ברוב הפונקציות זה לא כך: יש קטעים שבהם הגרף עולה מהר, וקטעים שבהם הוא עולה לאט. כדי למדוד "כמה מהר" פונקציה משתנה בין שני ערכים של , מחלקים את השינוי ב- בשינוי ב-.
במדויק: קצב השינוי הממוצע של בין ל-, כאשר , הוא המספר . זה השיפוע של הישר שעובר דרך הנקודות ו- שעל הגרף.
משתנה בקצב אחיד בתחום אם קצב השינוי הממוצע שלה שווה בין כל שתי נקודות בתחום. זה קורה בדיוק כשהגרף בתחום הוא חלק מישר, , והקצב הוא . אחרת משתנה בקצב משתנה.
ב- בין ל-: . זה השיפוע של הישר המקווקו שעובר דרך ו-. בין ל- הקצב הוא רק . הקצב שונה בקטעים שונים, ולכן משתנה בקצב משתנה. בישר, לעומת זאת, הקצב בכל קטע שווה לשיפוע.
קצב שינוי ממוצע
קצב השינוי הממוצע של בין ל- ():
קצב אחיד מול קצב משתנה
חישוב קצב שינוי ממוצע
כשנתונים פונקציה וקטע בין ל-:
1. מחשבים את ואת (מהביטוי, מטבלה או מהגרף).
2. מחשבים את השינוי ב-, , ואת השינוי ב-, .
3. מחלקים את השינוי ב- בשינוי ב-.
שומרים על אותו סדר במונה ובמכנה: . בכתיבה הסימן יוצא הפוך.
קצב שינוי ממוצע לא אומר שהפונקציה קבועה בקטע. הוא אומר רק ש-: בתוך הקטע הפונקציה יכולה לעלות ולרדת.
דוגמה - פונקציה ריבועית מול פונקציה קווית
נתונות הפונקציות ו-.
א. חשבו את קצב השינוי הממוצע של כל פונקציה בין ל-, ובין ל-.
ב. איזו פונקציה משתנה בקצב אחיד?
1. ערכי : , , .
2. קצב הממוצע של : בין ל-: . בין ל-: .
3. ערכי : , , .
4. קצב הממוצע של : בין ל-: . בין ל-: .
5. ב- הקצב שונה בשני הקטעים, ולכן הוא משתנה. קווית, והקצב שלה תמיד שווה לשיפוע .
א. : ו-. : ו-. ב. משתנה בקצב אחיד (). משתנה בקצב משתנה.
2. הגדרת הנגזרת בנקודה והמשמעות הגאומטרית שלה
הנגזרת בנקודה
קצב שינוי ממוצע מתאר קטע שלם. אבל לפעמים רוצים לדעת מה קורה בנקודה אחת: כמה מהר הפונקציה משתנה בדיוק ב-. הרעיון: לוקחים קטע צר יותר ויותר סביב . כשרוחב הקטע מתקרב ל-, קצב השינוי הממוצע מתקרב למספר אחד. המספר הזה נקרא הנגזרת של בנקודה .
במדויק: הנגזרת של בנקודה , שמסמנים , היא המספר שאליו מתקרב קצב השינוי הממוצע כש- מתקרב ל- (, גם דרך ערכים חיוביים וגם דרך ערכים שליליים), אם יש מספר אחד כזה. לפולינום יש נגזרת בכל נקודה.
המשמעות הגאומטרית: הוא השיפוע של המשיק לגרף בנקודה - הישר שעובר בנקודה הזאת ושיפועו .
בגרף של ליד : הישר המקווקו דרך ו- () שיפועו , והישר המקווקו דרך ו- () שיפועו . באופן כללי . כש- מתקרב ל-, השיפועים מתקרבים ל-, והישרים מתקרבים למשיק בנקודה : הישר , בקו מלא. לכן .
הנגזרת בנקודה
קוראים: "כש- שואף ל-, קצב השינוי הממוצע שואף ל-".
שתי משמעויות של
חישוב הנגזרת בנקודה לפי ההגדרה
כשנתונים פולינום פשוט ונקודה :
1. מחשבים את : מציבים במקום כל ופותחים סוגריים.
2. מחסרים . האיברים בלי מתבטלים.
3. מחלקים ב- (מותר, כי ).
4. נותנים ל- לשאוף ל-: כל איבר שיש בו שואף ל-. המספר שנשאר הוא .
אי אפשר להציב מיד: מקבלים , שאינו מוגדר. קודם מחלקים ב-, ורק אז בודקים לאן הביטוי מתקרב.
זה לא . ב-: , ולא .
דוגמה - נגזרת בנקודה מתוך ההגדרה
נתונה הפונקציה .
א. חשבו את לפי הגדרת הנגזרת.
ב. מה המשמעות הגאומטרית של התוצאה?
1. מחשבים את : .
2. , ולכן .
3. מחלקים ב-: .
4. כש- שואף ל-, הביטוי שואף ל-. לכן .
5. המשמעות: שיפוע המשיק לגרף בנקודה הוא . בנקודה הזאת הפונקציה יורדת.
א. . ב. שיפוע המשיק לגרף בנקודה הוא .
3. נגזרת של xᵏ ושל כפל בקבוע
פונקציית הנגזרת
לחשב כל נגזרת מתוך ההגדרה זה ארוך. אם עושים את החישוב פעם אחת עם כללי, מקבלים ביטוי שנותן את הנגזרת בכל נקודה. למשל ב-: , וכש- מקבלים .
במדויק: פונקציית הנגזרת מתאימה לכל את המספר - הנגזרת של בנקודה . כשהפונקציה היא פולינום, פונקציית הנגזרת מוגדרת לכל , והיא גם פולינום. מוצאים אותה בעזרת כללי גזירה.
מ- אפשר לקרוא את השיפוע של בכל נקודה: , , . החישוב מתוך ההגדרה נעשה פעם אחת, ומכאן משתמשים בכלל. בפולינום, נגזרת של איבר ממעלה היא איבר ממעלה , ולכן מעלת קטנה ב- ממעלת (אם אינה קבועה).
נגזרת של חזקה
לכל טבעי ():
למשל: , , .
נגזרת של קבוע ושל כפל בקבוע
- מספר קבוע: .
- מספר קבוע: .
ולכן . למשל .
גזירת איבר מהצורה
כשנתון איבר :
1. כופלים את המקדם במעריך .
2. מקטינים את המעריך ב-.
3. איבר שהוא מספר בלבד: הנגזרת שלו .
הנגזרת של מספר היא , לא המספר עצמו: . אבל .
את המעריך כופלים במקדם ואז מקטינים: , ולא ולא .
דוגמה - ארבעה סוגי איברים: חזקה, מקדם וקבוע
גזרו את הפונקציות:
א.
ב.
ג.
ד.
ה. חשבו את ואת .
1. א: מקדם כפול מעריך , והמעריך יורד ל-: .
2. ב: , והמעריך יורד ל-: .
3. ג: : .
4. ד: נגזרת של קבוע: .
5. ה: , .
א. ב. ג. ד. ה. ,
4. נגזרת של סכום והפרש
נגזרת של סכום והפרש
פולינום הוא סכום של איברים כמו , , ו-. כדי לגזור אותו לא צריך כלל חדש לכל פולינום: גוזרים כל איבר לחוד ומחברים.
במדויק: אם ל- ול- יש נגזרת בנקודה (למשל, כששתיהן פולינומים), אז גם ל- ול- יש נגזרת בנקודה הזאת, והיא או , בהתאמה.
הסיבה: קצב השינוי הממוצע של סכום הוא סכום קצבי השינוי, , וכש- כל מחובר שואף לנגזרת שלו. הכלל נכון לכל מספר של מחוברים, ולכן כל פולינום גוזרים איבר-איבר.
נגזרת של סכום והפרש
למשל: .
גזירת פולינום
כשנתון פולינום:
1. אם יש סוגריים, אפשר לפתוח אותם ולכתוב את הפולינום כסכום של איברים .
2. גוזרים כל איבר לחוד: , ומספר נותן .
3. מחברים את הנגזרות ומכנסים איברים דומים.
4. ערך הנגזרת בנקודה: מציבים את ב-.
ערך הנגזרת בנקודה מחשבים רק אחרי הגזירה. אם מציבים קודם, מקבלים מספר, והנגזרת שלו .
הסימן נשאר עם האיבר: . ב- מקבלים .
דוגמה - פותחים סוגריים ואז גוזרים איבר-איבר
נתונה הפונקציה .
א. מצאו את .
ב. חשבו את .
1. פותחים סוגריים: .
2. גוזרים כל איבר: , , .
3. מחברים: .
4. מציבים : .
א. ב.
5. נגזרת של מכפלת פונקציות
נגזרת של מכפלה
פונקציה כמו היא מכפלה של שתי פונקציות. אפשר לפתוח סוגריים, אבל יש כלל שחוסך את זה. שימו לב: הנגזרת של מכפלה אינה מכפלת הנגזרות. למשל , והנגזרת היא . מכפלת הנגזרות היא .
במדויק: אם ל- ול- יש נגזרת בנקודה (למשל, כששתיהן פולינומים), אז גם למכפלה יש נגזרת בנקודה הזאת, והיא .
נגזרת של מכפלת פונקציות
בעל-פה: נגזרת הראשונה כפול השנייה, ועוד הראשונה כפול נגזרת השנייה.
גזירה בכלל המכפלה
כשנתונה פונקציה :
1. רושמים בצד: , , , .
2. מציבים בכלל: , עם סוגריים סביב כל גורם.
3. פותחים סוגריים ומכנסים, או מוציאים גורם משותף אם צריך לפתור .
. ב- מכפלת הנגזרות היא , אבל הנגזרת הנכונה היא .
בדיקה עצמית: פותחים סוגריים בפונקציה המקורית, גוזרים איבר-איבר, ומשווים לתוצאה של כלל המכפלה.
דוגמה - מכפלה של שני פולינומים
נתונה הפונקציה .
א. מצאו את בעזרת כלל המכפלה.
ב. חשבו את .
1. מסמנים: , , , .
2. מציבים בכלל: .
3. פותחים: .
4. בדיקה: , ולכן . אותה תוצאה.
5. .
א. ב.
6. נגזרת של פונקציה מורכבת (שני שלבים)
פונקציה מורכבת
ב- יש שני שלבים: קודם מחשבים את , ואחר כך מעלים את התוצאה בחזקה . פונקציה כזאת נקראת פונקציה מורכבת. פתיחת הסוגריים כאן ארוכה מאוד, ולכן גוזרים בכלל מיוחד.
במדויק: פונקציה מורכבת היא פונקציה מהצורה : מחשבים קודם את הפונקציה הפנימית , ועל התוצאה מפעילים את הפונקציה החיצונית . ב- הפנימית היא והחיצונית היא . בנושא הזה מורכבים רק שני שלבים: פנימית אחת וחיצונית אחת.
למה כופלים בנגזרת הפנימית? ב- הנגזרת היא . אם גוזרים רק את החיצונית מקבלים , וחסר פי . הפנימית משתנה פי מהר יותר מ-, ולכן כופלים בנגזרת שלה, : .
נגזרת של פונקציה מורכבת
גוזרים את החיצונית ומשאירים בתוכה את הפנימית, וכופלים בנגזרת הפנימית.
המקרה הנפוץ, חזקה של פולינום: .
למשל: .
גזירת חזקה של פולינום
כשנתונה פונקציה :
1. מזהים את הפנימית ומחשבים את .
2. גוזרים את החיצונית: מורידים את המעריך לפני הסוגריים, ומקטינים את המעריך ב-. בתוך הסוגריים לא משנים כלום.
3. כופלים בנגזרת הפנימית .
הטעות הנפוצה: שוכחים את הנגזרת הפנימית. , ולא רק .
כשמכפלה כוללת גורם מורכב, כמו , משתמשים בשני הכללים: כלל המכפלה, ובתוכו הנגזרת של הגורם המורכב.
דוגמה א - חזקה של פולינום
נתונה הפונקציה .
א. מצאו את .
ב. חשבו את .
1. הפנימית: , ולכן . החיצונית: .
2. גוזרים את החיצונית: .
3. כופלים בנגזרת הפנימית: .
4. מציבים : , ולכן .
א. ב.
דוגמה ב - מכפלה שבה גורם אחד הוא פונקציה מורכבת
נתונה הפונקציה .
א. מצאו את וכתבו אותה כמכפלה.
ב. מצאו את ערכי שבהם .
1. מכפלה של ושל . הנגזרות: , ו-.
2. כלל המכפלה: .
3. מוציאים גורם משותף : .
4. מכפלה שווה לאפס כשאחד הגורמים אפס: או .
א. ב. ,
7. שיפוע משיק ומשוואת משיק לגרף הפונקציה
משיק לגרף בנקודה
כשמסתכלים על גרף של פולינום מקרוב מאוד, ליד נקודה מסוימת, הוא נראה כמעט כמו ישר. הישר הזה הוא המשיק לגרף בנקודה, והנגזרת בנקודה היא השיפוע שלו.
במדויק: המשיק לגרף בנקודה הוא הישר שעובר בנקודה הזאת ושיפועו . הנקודה נקראת נקודת ההשקה.
בגרף של בנקודה : , ולכן שיפוע המשיק הוא . המשיק הוא הישר (מקווקו). ליד נקודת ההשקה הגרף והמשיק כמעט מתלכדים.
משוואת משיק
המשיק לגרף בנקודה שבה :
משוואת משיק כשנתון
כשידוע שיעור ה- של נקודת ההשקה:
1. מחשבים בפונקציה המקורית.
2. גוזרים ומחשבים את השיפוע .
3. מציבים ב- ומעבירים לצורה .
משיק עם שיפוע נתון
כשנתון שיפוע המשיק (או ישר שהמשיק מקביל לו):
1. פותרים את המשוואה . כל פתרון הוא שיעור של נקודת השקה.
2. לכל פתרון מחשבים ורושמים משיק משלו.
משיק מקביל לציר ה-: פותרים , והמשיק הוא .
את מחשבים ב-, לא ב-. ואת השיפוע מציבים כמספר, : אם במשוואת המשיק נשאר , זה לא ישר.
בדיקה עצמית: מציבים במשוואת המשיק. צריך לצאת בדיוק .
דוגמה א - משיק בנקודת החיתוך עם ציר ה-
נתונה הפונקציה . מצאו את משוואת המשיק לגרף הפונקציה בנקודת החיתוך של הגרף עם ציר ה-.
1. נתון: הפונקציה. המטרה: משוואת המשיק בנקודה שבה .
2. נקודת ההשקה: , כלומר .
3. גוזרים: , ולכן השיפוע .
4. מציבים: , כלומר .
5. בדיקה: ב- המשיק נותן .
דוגמה ב - משיקים המקבילים לישר נתון
נתונה הפונקציה .
א. מצאו את שיעורי הנקודות על גרף הפונקציה שבהן המשיק מקביל לישר .
ב. רשמו את משוואות המשיקים בנקודות אלה.
1. נתון: הפונקציה וישר ששיפועו . המטרה: נקודות שבהן שיפוע המשיק , ומשוואות המשיקים.
2. ישרים מקבילים הם ישרים עם אותו שיפוע, ולכן פותרים : , , או .
3. הנקודות: ו-, כלומר ו-.
4. משיק ב-: , כלומר .
5. משיק ב-: , כלומר .
6. בסרטוט: הגרף של בקו מלא, ושני המשיקים מקווקווים. נקודות ההשקה ו-.
א. ו-. ב. ו-.
8. תחומי עלייה וירידה
פונקציה עולה ופונקציה יורדת
גרף של פונקציה יכול לעלות בקטע אחד ולרדת בקטע אחר. הנגזרת עוזרת למצוא את הקטעים האלה בלי לסרטט: כשהשיפוע של המשיקים חיובי הגרף עולה, וכשהוא שלילי הגרף יורד.
במדויק: עולה בתחום אם לכל שני מספרים בתחום מתקיים . יורדת בתחום אם לכל שני מספרים בתחום מתקיים .
הפונקציה עולה בתחום , יורדת בתחום , ועולה שוב בתחום . הנגזרת חיובית בתחומי העלייה, שלילית בתחום הירידה, ושווה ב- וב-, במקומות שבהם הכיוון מתחלף.
סימן הנגזרת ועלייה וירידה
מציאת תחומי עלייה וירידה
כשמבקשים תחומי עלייה וירידה של פולינום:
1. גוזרים ומוצאים את .
2. פותרים (כדאי לפרק את לגורמים).
3. בונים טבלת סימנים: הפתרונות מחלקים את ציר ה- לקטעים.
4. בכל קטע מציבים ב- מספר אחד מהקטע ובודקים את הסימן.
5. : עולה ↗. : יורדת ↘.
מציבים את מספרי הבדיקה ב-, לא ב-. הסימן של אומר אם הגרף מעל ציר ה-, לא אם הוא עולה.
נקודה שבה לא תמיד מחליפה את הכיוון. עולה לכל , אף ש-. לכן קובעים לפי הסימן בכל קטע, ולא לפי מספר הנקודות.
דוגמה - מקדם מוביל שלילי
נתונה הפונקציה . מצאו את תחומי העלייה והירידה של הפונקציה.
1. גוזרים: .
2. ב- וב-.
3. טבלת סימנים (מספרי בדיקה: , , ):
4. למשל , ו-.
עולה: . יורדת: או .
9. נקודות קיצון מקומיות
נקודת קיצון מקומית
במקום שבו הגרף מפסיק לעלות ומתחיל לרדת יש "פסגה", ובמקום שבו הוא מפסיק לרדת ומתחיל לעלות יש "עמק". הנקודות האלה הן נקודות הקיצון.
במדויק: היא נקודת מקסימום מקומית של אם יש קטע פתוח סביב שבו לכל . היא נקודת מינימום מקומית אם יש קטע פתוח סביב שבו לכל . נקודת קיצון היא נקודת מקסימום או נקודת מינימום. כנקודה על הגרף כותבים .
בגרף של יש מקסימום ב- ומינימום ב-. בשתי הנקודות המשיק אופקי: .
בגרף של הנגזרת מתאפסת ב-, אבל אין שם קיצון: הגרף עולה משני הצדדים של .
תנאי לקיצון
בנקודת קיצון מקומית של פולינום (נקודה שאינה בקצה של תחום) המשיק אופקי: .
ההפך לא תמיד נכון: נקודה שבה היא רק נקודה חשודה לקיצון.
סוג הקיצון לפי טבלת הסימנים
בנקודה שבה :
את שיעור ה- של הנקודה מחשבים בפונקציה: .
מציאת נקודות קיצון וסוגן
כשמבקשים נקודות קיצון של פולינום:
1. גוזרים ופותרים . הפתרונות הם הנקודות החשודות.
2. בונים טבלת סימנים של סביב הנקודות החשודות.
3. קובעים את סוג כל נקודה לפי שינוי הסימן.
4. מציבים כל שיעור של קיצון ב- ורושמים את הנקודה .
את שיעור ה- מחשבים ב-, לא ב-: ב- יוצא תמיד .
גורם בריבוע ב-, כמו ב-, לא משנה סימן. לכן בנקודה שהוא מאפס בדרך כלל אין קיצון. בודקים בטבלה.
דוגמה א - שתי נקודות חשודות, שתיהן קיצון
נתונה הפונקציה . מצאו את נקודות הקיצון של הפונקציה וקבעו את סוגן.
1. גוזרים: .
2. ב- וב-.
3. טבלת סימנים (מספרי בדיקה: , , ):
4. שיעורי : , .
מקסימום , מינימום .
דוגמה ב - נקודה חשודה שאינה קיצון
נתונה הפונקציה . מצאו את נקודות הקיצון של הפונקציה וקבעו את סוגן.
1. גוזרים: .
2. ב- וב-.
3. טבלת סימנים (מספרי בדיקה: , , ):
4. ב- הסימן לא מתחלף, ולכן אין שם קיצון.
5. ב- מ- ל-: מינימום. .
נקודת קיצון אחת: מינימום . ב- אין קיצון.
10. קיצון מוחלט וקיצון בקצה תחום ההגדרה
קיצון בקצה התחום וקיצון מוחלט
לפעמים הפונקציה נתונה רק בקטע, למשל . אז גם קצה התחום יכול להיות נקודת קיצון, אף שהנגזרת לא מתאפסת שם. ולפעמים שואלים מהו הערך הגדול ביותר או הקטן ביותר של הפונקציה בכל התחום.
במדויק: נניח ש- מוגדרת בקטע . הקצה הוא נקודת מקסימום בקצה אם יש כך ש- לכל , ונקודת מינימום בקצה אם במקום זה . בקצה בודקים באותו אופן את הקטע .
הערך המקסימלי המוחלט של בתחום הוא הערך הגדול ביותר מבין כל הערכים בתחום. הערך המינימלי המוחלט הוא הקטן ביותר. נקודה על הגרף שבה מתקבל ערך כזה היא נקודת מקסימום מוחלט או נקודת מינימום מוחלט. בקטע סגור לפולינום יש תמיד ערך מקסימלי מוחלט וערך מינימלי מוחלט. בתחום שאינו סגור ייתכן שאין: ל-, המוגדרת לכל , אין ערך גדול ביותר ואין ערך קטן ביותר.
בגרף של בתחום : יש מינימום ב-. בקצה הפונקציה יורדת ממנו, ולכן מקסימום בקצה. בקצה היא עולה אליו, ולכן מקסימום בקצה. הערך המקסימלי המוחלט הוא , בקצה . הערך המינימלי המוחלט הוא . שימו לב: היא נקודת מקסימום (בקצה), אבל אינו הערך המקסימלי המוחלט.
סוג הקיצון בקצה התחום
ערך מקסימלי ומינימלי מוחלט בקטע סגור
כשהפונקציה נתונה בקטע :
1. פותרים ושומרים רק את הפתרונות שנמצאים בתוך הקטע.
2. מחשבים את בנקודות האלה ובשני הקצוות, ו-.
3. הגדול מבין הערכים הוא הערך המקסימלי המוחלט, והקטן הוא הערך המינימלי המוחלט.
לא שוכחים את הקצוות: הערך המקסימלי המוחלט יכול להתקבל בקצה, כמו ב- בגרף של בתחום .
פתרון של שמחוץ לתחום לא נכנס לטבלה ולא להשוואה.
דוגמה - קטע סגור: קיצון בקצוות וערכים מוחלטים
הפונקציה מוגדרת בתחום .
א. מצאו את נקודות הקיצון של הפונקציה בתחום, כולל קיצון בקצות התחום, וקבעו את סוגן.
ב. מהו הערך המקסימלי המוחלט ומהו הערך המינימלי המוחלט של הפונקציה בתחום?
1. גוזרים: . ב- וב-, ושתיהן בתוך התחום.
2. טבלת סימנים בתחום (מספרי בדיקה: , , ):
3. ערכים: , , , .
4. הקצה : הפונקציה עולה ממנו, ולכן מינימום בקצה. הקצה : הפונקציה עולה אליו, ולכן מקסימום בקצה.
5. משווים את ארבעת הערכים: הגדול , הקטן .
א. מינימום בקצה , מקסימום , מינימום , מקסימום בקצה . ב. הערך המקסימלי המוחלט , הערך המינימלי המוחלט .
11. חקירת פונקציה פולינומיאלית וסרטוט סקיצה
חקירת פונקציה וסקיצה
עד עכשיו מצאנו כל תכונה של פונקציה לחוד: נקודות חיתוך, עלייה וירידה, קיצון. בחקירה מחברים את כולן לתמונה אחת: הסקיצה של הגרף.
במדויק: חקירת פונקציה פולינומיאלית היא מציאה של תחום ההגדרה (לכל ), זוגיות או אי-זוגיות, נקודות החיתוך עם הצירים, תחומי העלייה והירידה, ונקודות הקיצון וסוגן. סקיצה היא סרטוט של הגרף שמראה את כל מה שנמצא בחקירה: את הנקודות שחושבו ואת כיוון הגרף (עולה או יורד) בכל תחום. סקיצה לא חייבת להיות מדויקת בקנה מידה.
הסקיצה של : חיתוך עם הצירים ב- וב-. מינימום ב- וב-, ומקסימום ב-. בפונקציה הזאת יש רק חזקות זוגיות של , ולכן היא זוגית: הגרף סימטרי ביחס לציר ה-.
שלבי החקירה של פולינום
כשצריך לחקור פולינום ולסרטט סקיצה:
1. תחום הגדרה: כל .
2. זוגיות: בודקים אם (זוגית) או (אי-זוגית). אם כן, הגרף סימטרי.
3. חיתוך עם ציר ה-: .
4. חיתוך עם ציר ה-: פותרים (מוציאים גורם משותף, מפרקים).
5. נגזרת: מוצאים ופותרים .
6. טבלת סימנים של : תחומי עלייה וירידה, ונקודות הקיצון וסוגן.
7. שיעורי של נקודות הקיצון: מציבים ב-.
8. סקיצה: מסמנים את כל הנקודות, ומחברים לפי העלייה והירידה בטבלה.
פולינום זוגי ואי-זוגי
מספר נקודות החיתוך עם ישר
אחרי שיש סקיצה, מספר הפתרונות של המשוואה הוא מספר נקודות החיתוך של הגרף עם הישר האופקי . מזיזים את הישר בדמיון למעלה ולמטה: המספר משתנה רק כשהישר עובר בגובה של נקודת קיצון.
למשל, ל- (מקסימום , מינימום ):
בדיקה עצמית לסקיצה: כל נקודה שחושבה נמצאת על הגרף, ובין שתי נקודות קיצון סמוכות הגרף רק עולה או רק יורד, כמו בטבלה.
פולינום מוגדר לכל , והגרף שלו הוא קו אחד רציף, בלי קפיצות ובלי חורים.
דוגמה - פולינום ממעלה שלישית עם שורש כפול
נתונה הפונקציה .
א. מצאו את נקודות החיתוך של גרף הפונקציה עם הצירים.
ב. מצאו את נקודות הקיצון של הפונקציה וקבעו את סוגן.
ג. מצאו את תחומי העלייה והירידה.
ד. סרטטו סקיצה של גרף הפונקציה.
1. תחום ההגדרה: כל (פולינום).
2. חיתוך עם ציר ה-: , הנקודה .
3. חיתוך עם ציר ה-: , ולכן או . הנקודות ו-.
4. נגזרת: . ב- וב-.
5. טבלת סימנים (מספרי בדיקה: , , ):
6. ו-: מקסימום , מינימום . המינימום הוא גם נקודת חיתוך עם ציר ה-: הגרף נוגע בציר ב-.
7. הסקיצה, עם הנקודות , ו-:
א. , . ב. מקסימום , מינימום . ג. עולה: או . יורדת: .
12. הקשר בין גרף הפונקציה לגרף הנגזרת שלה
גרף פונקציית הנגזרת
הנגזרת היא השיפוע של גרף בכל נקודה. לכן גרף לא מראה כמה גבוה גרף , אלא לאן הוא הולך: איפה שגרף מעל ציר ה-, גרף עולה. איפה שהוא מתחת לציר, גרף יורד.
במדויק: גרף פונקציית הנגזרת הוא הגרף של . לכל , הגובה של גרף בנקודה שבה שווה לשיפוע המשיק לגרף בנקודה .
הגרף של וגרף הנגזרת שלה . בנקודות הקיצון של , ב- וב-, גרף חותך את ציר ה-: ב- וב-. בתחום , שבו יורדת, גרף מתחת לציר ה-.
קריאת מתוך גרף
קריאת מתוך גרף
•בתחום שבו עולה, גרף מעל ציר ה-. בתחום שבו יורדת, גרף מתחת לציר.
•בנקודת קיצון של , גרף פוגש את ציר ה-.
מה גרף לא מראה
לפונקציות ו- ( קבוע) יש אותה נגזרת: הגרף של הוא הזזה אנכית של גרף , והשיפועים לא משתנים. לכן לנקודות הקיצון של אותם שיעורי , ושיעור ה- גדל ב-. מגרף לבד אי אפשר לדעת את שיעורי ה- של : צריך נתון נוסף, כמו נקודה על גרף .
הנקודה הגבוהה ביותר בגרף היא לא המקסימום של . המקסימום של נמצא איפה שגרף חותך את ציר ה- מ- ל-.
אומר ש- עולה, לא ש- חיובית. פונקציה יכולה לעלות כשכל הגרף שלה מתחת לציר ה-.
דוגמה - נתון רק גרף הנגזרת
בסרטוט גרף פונקציית הנגזרת של פונקציה המוגדרת לכל . גרף הנגזרת הוא פרבולה שחותכת את ציר ה- ב- וב-, ונקודת הקיצון שלה .
א. מצאו את תחומי העלייה והירידה של .
ב. מהם שיעורי ה- של נקודות הקיצון של , ומה סוגן?
ג. מהו שיפוע המשיק לגרף בנקודה שבה ?
ד. האם יש נקודה נוספת על גרף שבה שיפוע המשיק שווה לשיפוע שמצאתם בסעיף ג? נמקו.
1. נתון: גרף . המטרה: תכונות של מתוך הסימן והגובה של .
2. גרף מעל ציר ה- ב- וב-, ומתחתיו ב-. לכן עולה ב- וב-, ויורדת ב-.
3. ב- גרף עובר מ- ל-: מקסימום. ב- מ- ל-: מינימום.
4. שיפוע המשיק ב- הוא הגובה של גרף שם: .
5. היא הנקודה הנמוכה ביותר בגרף , והוא מגיע לגובה רק בה. לכן אין נקודה נוספת עם שיפוע .
א. עולה: או . יורדת: . ב. מקסימום ב-, מינימום ב-. ג. . ד. לא: גרף מגיע לגובה רק ב-.
13. משיק וחקירה בשאלות עם פרמטרים
פונקציה עם פרמטר
לפעמים בפונקציה יש אות נוספת, למשל . האות היא מספר קבוע שעדיין לא יודעים. השאלה נותנת נתון, ובעזרתו מוצאים את . אחרי זה ממשיכים כרגיל.
במדויק: פרמטר הוא אות שמייצגת מספר קבוע (לא משתנה כמו ), שהערך שלו לא ידוע בהתחלה ונקבע מהנתון. לפעמים הנתון מתאים ליותר מערך אחד, ואז בודקים כל ערך.
כשהפרמטר הוא המספר החופשי, כמו ב-, הנגזרת לא תלויה בו. כל ערך של מזיז את הגרף למעלה או למטה, ולנקודות הקיצון יש תמיד אותם שיעורי : ו-. בסרטוט, בקו מלא ו- בקו מקווקו.
תרגום נתון למשוואה
אחרי שמוצאים את הפרמטר
כשמצאתם את ערך הפרמטר:
1. מציבים אותו וכותבים את הפונקציה עם מספרים.
2. בודקים שהנתון מתקיים. למשל, מ- יוצאת רק נקודה חשודה: בטבלת סימנים מוודאים שיש שם קיצון.
3. ממשיכים בחקירה או במשיק כרגיל.
"קיצון ב-" לא אומר . הוא אומר . ו"שיפוע המשיק" הוא נתון על , לא על .
כשהפרמטר הוא המספר החופשי, לא נותן משוואה בפרמטר. קודם מוצאים את שיעורי ה- של הקיצון מ-, ואז מציבים בנתון על .
דוגמה א - נתון שיעור ה- של קיצון: משוואה ב-
נתונה הפונקציה , פרמטר. לפונקציה יש נקודת קיצון שבה .
א. מצאו את .
ב. מצאו את נקודות הקיצון של הפונקציה וקבעו את סוגן.
1. נתון: קיצון ב-, כלומר . המטרה: , ואחריו נקודות הקיצון.
2. גוזרים: .
3. מציבים: , ולכן , .
4. הפונקציה: , והנגזרת .
5. טבלת סימנים (מספרי בדיקה: , , ):
6. , . ב- יש אכן קיצון, כנתון.
א. . ב. מקסימום , מינימום .
דוגמה ב - פרמטר במספר החופשי: נתון ערך המקסימום
נתונה הפונקציה , פרמטר. שיעור ה- של נקודת המקסימום של הפונקציה הוא .
א. מצאו את שיעורי ה- של נקודות הקיצון, וקבעו את סוגן.
ב. מצאו את .
ג. מצאו את משוואת המשיק לגרף הפונקציה בנקודת החיתוך שלו עם ציר ה-.
1. נתון: ערך המקסימום . המטרה: , ואחריו המשיק.
2. גוזרים: , בלי . ב- וב-.
3. טבלת סימנים (מספרי בדיקה: , , ): חיובית ב-, שלילית ב-, חיובית ב-. לכן מקסימום ב- ומינימום ב-.
4. מציבים בנתון: , ולכן .
5. הפונקציה: . חיתוך עם ציר ה-: , הנקודה .
6. שיפוע המשיק: . המשיק: , כלומר .
א. מקסימום ב-, מינימום ב-. ב. . ג. .