נתונים שמיים ונתונים כמותיים
כשעורכים סקר בכיתה, אוספים נתונים: התשובות של כל התלמידים. יש שני סוגים של נתונים.
אם שואלים "מהו ענף הספורט האהוב עליך?", התשובות הן מילים: כדורגל, שחייה, טניס. אם שואלים "כמה אחים יש לך?", התשובות הן מספרים: .
במדויק:
- נתונים שמיים (לא מספריים) הם נתונים שהם שם של סוג או קבוצה: צבע, ענף ספורט, עיר מגורים.
- נתונים כמותיים בדידים הם נתונים שהם מספרים, שיכולים לקבל רק ערכים נפרדים: מספר אחים, מידת נעל, ציון במבחן, גובה שעוגל לס"מ שלמים.
עם נתונים כמותיים אפשר לחשב: לחבר, לחלק, לסדר מהקטן לגדול. עם נתונים שמיים אי אפשר לחשב, אבל אפשר לספור כמה פעמים כל תשובה הופיעה. לכן חלק מהמדדים (כמו ממוצע וחציון) מתאימים רק לנתונים כמותיים.
דרכי ייצוג של נתונים
אחרי שאספנו נתונים, צריך להציג אותם בצורה מסודרת. את אותם נתונים אפשר להציג בכמה דרכים.
במדויק:
- רשימה: כל נתון כתוב בנפרד.
- טבלת שכיחות: כל ערך כתוב פעם אחת, ולידו מספר הפעמים שהוא מופיע בנתונים.
- דיאגרמת עמודות: לכל ערך יש עמודה, והגובה שלה הוא מספר הפעמים שהערך מופיע (או החלק שלו מכלל הנתונים, למשל באחוזים).
- דיאגרמת עוגה (דיאגרמת עיגול): העיגול כולו הוא כל הנתונים, וכל גזרה היא החלק של ערך אחד מכלל הנתונים.
- פיקטוגרמה: כל סמל בציור מייצג מספר קבוע של פריטים.
- נקודות במערכת צירים: כל נקודה מייצגת זוג של ערכים.
בכיתה של 28 תלמידים שאלו כל תלמיד מהו ענף הספורט האהוב עליו. את התשובות סידרו בטבלה:
בדיאגרמת העמודות רואים מיד שכדורגל הוא הענף שנבחר הכי הרבה פעמים. בדיאגרמת העוגה רואים איזה חלק מהכיתה בחר כל ענף.
1. שכיחות
מהי שכיחות
בסקר הספורט, 9 תלמידים בחרו כדורגל. המספר 9 אומר כמה פעמים התשובה "כדורגל" הופיעה. למספר הזה קוראים השכיחות של כדורגל.
במדויק: השכיחות של ערך (או של פריט) היא מספר הפעמים שהוא מופיע בקבוצת הנתונים.
בשאלה "כמה אחים יש לך?" ענו 20 תלמידים. כך נראית טבלת השכיחות:
למשל, השכיחות של הערך היא : שמונה תלמידים ענו שיש להם אח אחד. בדיאגרמת העמודות הגובה של כל עמודה הוא השכיחות.
סכום השכיחויות
סכום כל השכיחויות בטבלה שווה למספר הנתונים.
בטבלת האחים: , וזה מספר התלמידים שענו.
בניית טבלת שכיחות מרשימה
כשנתונה רשימה של נתונים:
1. מחליטים לפי מה ממיינים: כל ערך מספרי בנפרד, או כל סוג (בנתונים שמיים).
2. כותבים בשורה הראשונה את כל הערכים. בנתונים כמותיים מסדרים אותם מהקטן לגדול.
3. עוברים על הרשימה לפי הסדר. כל נתון מסמנים מתחת לערך שלו, ומוחקים אותו מהרשימה.
4. סופרים את הסימונים ורושמים את השכיחות של כל ערך.
5. בודקים: סכום השכיחויות שווה למספר הנתונים ברשימה.
הקבוצות במיון צריכות להיות זרות (אף נתון לא שייך לשתי קבוצות) וממצות (כל נתון שייך לקבוצה כלשהי). כך כל נתון נספר פעם אחת בדיוק.
בטבלת שכיחות יש שני סוגי מספרים: הערך (למשל מידת נעל ) והשכיחות (כמה פעמים הוא מופיע). לא מחברים את הערכים כדי לדעת כמה נתונים יש - מחברים את השכיחויות.
דוגמה - מרשימת מידות נעל לטבלת שכיחות
אלה מידות הנעל של תלמידי קבוצת כדורעף:
37, 38, 38, 38, 40, 38, 40, 38, 39, 39, 36, 36, 40, 37, 37, 39, 39, 38.
א. סדרו את הנתונים בטבלת שכיחות.
ב. כמה תלמידים בקבוצה?
ג. כמה תלמידים נועלים נעל במידה או יותר?
1. נתון: רשימה של מידות נעל. המטרה: טבלת שכיחות, מספר התלמידים, ומספר התלמידים עם מידה או יותר.
2. המידות ברשימה הן עד . כותבים אותן מהקטנה לגדולה, וסופרים כמה פעמים כל מידה מופיעה:
3. מספר התלמידים הוא סכום השכיחויות: . זה גם מספר הנתונים ברשימה, ולכן הספירה נכונה.
4. מידה או יותר: מחברים את השכיחויות של ושל : .
א. הטבלה בפתרון. ב. 18 תלמידים. ג. 7 תלמידים.
2. שכיחות יחסית
מהי שכיחות יחסית
בכיתה של 40 תלמידים, 12 מגיעים לבית הספר ברגל. השכיחות היא . אבל לפעמים חשוב לדעת איזה חלק מהכיתה זה: מתוך , כלומר , או . זו השכיחות היחסית.
במדויק: השכיחות היחסית של ערך היא השכיחות שלו חלקי מספר כל הנתונים. היא מספר בין ל-, ואפשר לכתוב אותה כשבר פשוט, כמספר עשרוני או באחוזים (בין ל-).
שכיחות אומרת כמה פריטים יש. שכיחות יחסית אומרת איזה חלק מכל הנתונים הם. כך זה נראה בסקר אמצעי ההגעה:
דיאגרמת עוגה מראה בדיוק את השכיחות היחסית: הגזרה של "ברגל" היא מהעיגול.
חישוב שכיחות יחסית
היא השכיחות של הערך, ו- הוא מספר כל הנתונים. כדי לקבל אחוזים כופלים ב-.
סכום השכיחויות היחסיות
סכום השכיחויות היחסיות של כל הערכים הוא , כלומר .
בסקר אמצעי ההגעה: .
זווית של גזרה בדיאגרמת עוגה
העיגול כולו הוא . לכן הזווית של הגזרה של כל ערך היא:
למשל, ל-"ברגל": .
בדיקה: סכום כל הזוויות בדיאגרמת עוגה הוא , וסכום כל האחוזים הוא .
מחלקים במספר כל הנתונים, לא במספר העמודות או הסוגים. בסקר אמצעי ההגעה מחלקים ב-, לא ב-.
דוגמה - שכיחות יחסית, אחוזים וזוויות לדיאגרמת עוגה
בספריית בית הספר בדקו 200 השאלות של ספרים לפי סוג הספר:
א. מצאו את השכיחות היחסית של כל סוג, כמספר עשרוני ובאחוזים.
ב. מצאו את הזווית של כל גזרה בדיאגרמת עוגה של הנתונים.
1. נתון: השכיחות של כל סוג ספר. המטרה: שכיחות יחסית ואחוזים, וזווית לכל גזרה.
2. מספר כל ההשאלות: .
3. מחלקים כל שכיחות ב-, וכופלים ב- לאחוזים. את הזווית מקבלים מהכפל של השכיחות היחסית ב-:
4. בדיקה: , ו-.
הרפתקאות: , , . מדע: , , . קומיקס: , , . שירה: , , .
3. ממוצע
מהו ממוצע
ארבעה חברים קטפו תפוחים: , , ו- תפוחים. הם החליטו לחלק את כל התפוחים שווה בשווה. יש להם תפוחים, וכל אחד מקבל . המספר הוא הממוצע.
במדויק: הממוצע של קבוצת נתונים כמותיים הוא סכום כל הנתונים חלקי מספר הנתונים. זה הערך שכל פרט היה מקבל אילו סכום הנתונים היה מתחלק שווה בשווה בין כל הפרטים.
סטייה מהממוצע היא ההפרש: הנתון פחות הממוצע. אצל ארבעת החברים:
הסטיות של הנתונים הקטנים מהממוצע שליליות, ושל הגדולים חיוביות. הסכום שלהן: . כך זה תמיד, בכל קבוצת נתונים.
ממוצע מחשבים רק לנתונים כמותיים. לנתונים שמיים (צבע, ענף ספורט) אין ממוצע.
חישוב ממוצע
אם הנתונים הם :
ממוצע מתוך טבלת שכיחות
אם הערכים הם והשכיחויות שלהם :
במונה: כל ערך כפול השכיחות שלו (זה סכום כל הנתונים). במכנה: סכום השכיחויות (זה מספר הנתונים).
תכונות הממוצע
•הממוצע לא גדול מהנתון הגדול ביותר ולא קטן מהנתון הקטן ביותר.
•הממוצע הוא לא בהכרח אחד הנתונים. הממוצע של ו- הוא .
•סכום הסטיות מהממוצע שווה ל-.
•מוסיפים נתון חדש: אם הוא גדול מהממוצע, הממוצע גדל. אם הוא קטן מהממוצע, הממוצע קטן. אם הוא שווה לממוצע, הממוצע לא משתנה.
שאלה מילולית: נתון חסר
כשנתון הממוצע של כמה נתונים, ומחפשים נתון אחד או את מספר הנתונים:
1. מוצאים את סכום הנתונים: סכום ממוצע מספר הנתונים.
2. אם נוסף נתון, מוצאים גם את הסכום החדש באותה דרך.
3. הנתון החסר הוא ההפרש בין הסכומים.
4. כשמספר הנתונים לא ידוע, מסמנים אותו ב- ופותרים משוואה.
בטבלת שכיחות מחלקים בסכום השכיחויות (מספר הנתונים), לא במספר העמודות של הטבלה.
דוגמה א - ממוצע מתוך טבלת שכיחות
קבוצת כדורגל רשמה כמה שערים הבקיעה בכל משחק בעונה:
מהו מספר השערים הממוצע למשחק?
1. מחשבים ממוצע מטבלת שכיחות: סכום כל השערים חלקי מספר המשחקים.
2. מספר המשחקים: .
3. סכום כל השערים: .
4. הממוצע: . הממוצע הוא לא אחד מהערכים בטבלה, וזה בסדר.
שערים למשחק.
דוגמה ב - מציאת נתון חסר לפי שינוי בממוצע
הממוצע של יעל ב- מבחנים הוא . אחרי המבחן השישי הממוצע שלה עלה ל-. מה הציון שקיבלה במבחן השישי?
1. נתון: ממוצע ב- מבחנים, וממוצע ב- מבחנים. המטרה: הציון במבחן השישי.
2. סכום הציונים ב- המבחנים: .
3. סכום הציונים ב- המבחנים: .
4. הציון השישי הוא ההפרש: .
5. בדיקה: גדול מהממוצע הקודם , ולכן הגיוני שהממוצע עלה.
4. חציון
מהו חציון
חמישה ילדים עומדים בשורה לפי הגובה, מהנמוך לגבוה. הילד שעומד בדיוק באמצע הוא השלישי: יש שניים לפניו ושניים אחריו. הגובה שלו הוא החציון.
במדויק: מסדרים את הנתונים בסדר עולה (מהקטן לגדול).
•אם מספר הנתונים אי-זוגי, החציון הוא הנתון שנמצא באמצע.
•אם מספר הנתונים זוגי, יש שני נתונים אמצעיים. נהוג לבחור כחציון את הממוצע של שני הנתונים האמצעיים. אם הם שווים, החציון שווה להם.
החציון מחלק את הנתונים המסודרים לשני חצאים: לפחות חצי מהנתונים קטנים ממנו או שווים לו, ולפחות חצי גדולים ממנו או שווים לו.
חציון מחשבים רק לנתונים כמותיים, כי צריך לסדר אותם מהקטן לגדול.
מציאת החציון
כשנתונים נתונים:
1. מסדרים את הנתונים מהקטן לגדול.
2. אם אי-זוגי: החציון הוא הנתון במקום .
3. אם זוגי: מוצאים את הנתונים במקומות ו-. החציון הוא הממוצע שלהם.
4. בטבלת שכיחות: מחברים את השכיחויות לפי סדר הערכים, מהקטן לגדול, עד שמגיעים למקום האמצעי.
מתי החציון לא משתנה
אם מגדילים נתון שנמצא אחרי הנתון האמצעי (או אחרי שני האמצעיים) ברשימה המסודרת, או מקטינים נתון שנמצא לפניו - החציון לא משתנה.
למשל, ב- החציון . אם הופך ל-, החציון עדיין . הממוצע, לעומת זאת, עולה מ- ל-.
שינוי של נתון אמצעי, או שינוי שמעביר נתון לצד השני של האמצע, יכול לשנות את החציון.
חציון וממוצע בהתפלגות סימטרית
כשהנתונים מסודרים באופן סימטרי סביב ערך אמצעי, החציון והממוצע שווים לערך הזה.
למשל, ב- החציון והממוצע .
לפני שמחפשים את האמצע חייבים לסדר את הנתונים. הנתון האמצעי ברשימה שלא סודרה הוא לא החציון.
כשמספר הנתונים אי-זוגי, החציון הוא תמיד אחד הנתונים. כשהוא זוגי, החציון יכול להיות מספר שלא מופיע בנתונים.
דוגמה א - מספר אי-זוגי של נתונים ברשימה
אלה זמני ההגעה לבית הספר (בדקות) של תשעה תלמידים:
12, 7, 15, 9, 20, 7, 11, 14, 10.
מצאו את החציון.
1. מסדרים מהקטן לגדול: .
2. יש נתונים, מספר אי-זוגי. הנתון האמצעי נמצא במקום .
3. הנתון החמישי ברשימה המסודרת הוא : יש ארבעה נתונים לפניו וארבעה אחריו.
החציון הוא דקות.
דוגמה ב - מספר זוגי של נתונים בטבלת שכיחות
אלה הציונים של תלמידי כיתה בבוחן:
מצאו את חציון הציונים.
1. מספר התלמידים: , מספר זוגי. לכן יש שני נתונים אמצעיים: במקום ובמקום .
2. מחברים שכיחויות לפי הסדר: ציון תופס את המקומות -. ציון את המקומות -. ציון את המקומות -. ציון את המקומות -.
3. במקום ה- הציון , ובמקום ה- הציון .
4. החציון הוא הממוצע שלהם: . זה ציון שאף תלמיד לא קיבל, וזה בסדר.
החציון הוא .
5. שכיח
מהו השכיח
בסקר הספורט כדורגל נבחר פעמים, יותר מכל ענף אחר. לכן כדורגל הוא השכיח: התשובה שהופיעה הכי הרבה פעמים.
במדויק: השכיח הוא ערך של נתון שהשכיחות שלו היא הגדולה ביותר. אם כמה ערכים מקבלים את השכיחות הגדולה ביותר, כל אחד מהם הוא שכיח. את השכיח אפשר למצוא גם בנתונים שמיים וגם בנתונים כמותיים.
בדיאגרמת עמודות השכיח הוא הערך של העמודה הגבוהה ביותר. בסקר הצבע האהוב שתי עמודות הן הגבוהות ביותר (שכיחות ), ולכן יש שני שכיחים: כחול ושחור.
השכיח הוא ערך, לא שכיחות
בטבלת שכיחות מחפשים את השכיחות הגדולה ביותר, והשכיח הוא הערך שמעליה.
בטבלת האחים (שכיחויות ) השכיחות הגדולה ביותר היא , והיא של הערך . לכן השכיח הוא אח, לא .
השוואה בין שלושת מדדי המרכז
כשיש נתון קיצוני, החציון מייצג את רוב הנתונים טוב יותר מהממוצע. היתרון של הממוצע: כל הנתונים משתתפים בחישוב שלו.
שינוי כל הנתונים
•מוסיפים לכל נתון אותו מספר (או מחסירים): השכיח, החציון והממוצע גדלים (או קטנים) באותו מספר.
•כופלים כל נתון באותו מספר: השכיח, החציון והממוצע מוכפלים באותו מספר.
•כל שלושת המדדים נמצאים בין הנתון הקטן ביותר לנתון הגדול ביותר.
שכיח, חציון וממוצע נקראים יחד מדדי מרכז. כל אחד מהם הוא מספר אחד שמנסה לתאר את כל הנתונים.
דוגמה - שלושת מדדי המרכז כשיש נתון קיצוני
בבית מלאכה עובדים פועלים ששכרם ₪, פועלים ששכרם ₪, ומנהל ששכרו ₪.
א. מצאו את השכר השכיח, את חציון השכר ואת השכר הממוצע.
ב. איזה מדד מתאר טוב יותר את השכר של רוב העובדים? נמקו.
ג. המנהל קיבל תוספת של ₪. איך ישתנו שלושת המדדים?
1. נתון: שכר של עובדים. המטרה: שכיח, חציון וממוצע, ואיך הם משתנים.
2. שכיח: מופיע פעמים, יותר מכל ערך אחר. השכיח ₪.
3. חציון: מסדרים: . יש נתונים, והאמצעיים במקום ובמקום : ו-. החציון ₪.
4. ממוצע: הסכום . הממוצע ₪.
5. סעיף ב: כל הפועלים מרוויחים פחות מ- ₪. השכר הגבוה של המנהל "מושך" את הממוצע למעלה. החציון () קרוב לשכר של רוב העובדים, ולכן הוא מתאר אותו טוב יותר.
6. סעיף ג: השכר של המנהל הוא ₪. השכיח לא משתנה. החציון לא משתנה, כי המנהל נמצא אחרי שני הנתונים האמצעיים. הממוצע גדל: ₪.
א. שכיח ₪, חציון ₪, ממוצע ₪. ב. החציון. ג. השכיח והחציון לא משתנים, הממוצע עולה ל- ₪.
6. טווח נתונים
מהו טווח הנתונים
מדדי המרכז אומרים איפה "באמצע" נמצאים הנתונים. אבל חשוב לדעת גם כמה הנתונים מפוזרים: האם כולם קרובים זה לזה, או רחוקים מאוד.
במדויק: טווח הנתונים הוא התחום שבו נמצאים כל הנתונים: מהנתון הקטן ביותר עד הנתון הגדול ביותר. ההפרש בין קצוות הטווח הוא הנתון הגדול ביותר פחות הנתון הקטן ביותר.
בציור כל נקודה היא נתון אחד, ונתונים שווים מסודרים זה מעל זה. הנתון הקטן ביותר הוא והגדול ביותר . טווח הנתונים הוא מ- עד , וההפרש בין הקצוות הוא .
רוב הנתונים צפופים בין ל-, אבל הנתון לבדו מגדיל את הטווח. זה החיסרון של המדד: הוא תלוי בנתון אחד שבקצה.
ההפרש בין קצוות הטווח
ההפרש בין קצוות הטווח הנתון הגדול ביותר הנתון הקטן ביותר.
ככל שההפרש גדול יותר, הנתונים מפוזרים יותר.
שינוי כל הנתונים וטווח הנתונים
יתרון וחיסרון של טווח הנתונים
- יתרון: קל מאוד לחשב אותו.
- חיסרון: הוא תלוי רק בשני נתונים, הקטן והגדול. נתון קיצוני אחד משנה אותו מאוד, גם כשכל שאר הנתונים קרובים זה לזה.
לכן טווח הנתונים הוא רק אומדן גס לפיזור.
כשכותבים את הטווח עצמו, כותבים את שני הקצוות: "מ- עד ". כששואלים כמה גדול הטווח, מחשבים את ההפרש: .
דוגמה - טווח הציונים אחרי תוספת קבועה ואחרי תוספת באחוזים
אלה הציונים של 20 תלמידים במבחן:
72, 85, 48, 90, 66, 78, 85, 59, 72, 90, 81, 64, 77, 85, 70, 48, 88, 74, 69, 80.
א. מהו טווח הציונים, ומהו ההפרש בין קצוותיו?
ב. המורה שוקלת שתי אפשרויות: להוסיף לכל תלמיד נקודות, או להוסיף לכל תלמיד מהציון שלו. מה יהיה ההפרש בין קצוות הטווח בכל אפשרות?
1. נתון: 20 ציונים. המטרה: הטווח וההפרש בין קצוותיו, לפני השינוי ובשתי האפשרויות.
2. הציון הקטן ביותר , והגדול ביותר . הטווח: מ- עד . ההפרש: .
3. תוספת של נקודות: הקצוות הופכים ל- ול-. ההפרש: . הוא לא השתנה, כי לכל ציון הוספנו אותו מספר.
4. תוספת של : כל ציון מוכפל ב-. הקצוות: ו-. ההפרש: .
5. בדיקה לפי הכלל: כפל ב- מכפיל את ההפרש ב-: .
א. מ- עד , הפרש . ב. תוספת של נקודות: . תוספת של : .
7. שני מקורות מידע והשוואת ייצוגים
השוואה בין שתי קבוצות נתונים
לפעמים יש לנו מידע משני מקורות: סקר בשתי כיתות, ציונים של שני תלמידים, או טבלה ודיאגרמה על אותו נושא. כדי להשוות ביניהם צריך לבחור מדד שמתאים להשוואה.
במדויק: כשמשווים שתי קבוצות נתונים, משווים את אותו מדד בשתיהן. כשמספר הנתונים בשתי הקבוצות שונה, משווים שכיחויות יחסיות ולא שכיחויות. כדי להשוות את המרכז משווים מדדי מרכז (ממוצע, חציון, שכיח), וכדי להשוות את הפיזור משווים את ההפרש בין קצוות הטווח.
בכל ייצוג רואים משהו אחר בקלות:
דיאגרמת עמודות עם שתי סדרות של אחוזים מאפשרת להשוות שתי קבוצות בגדלים שונים. כך נראה סקר הספורט של כיתה ח1 ( תלמידים) ושל כיתה ח2 ( תלמידים):
איזה מדד להשוות
השוואה בין שני מקורות מידע
כשנתונים נתונים על אותו נושא משני מקורות:
1. בודקים כמה נתונים יש בכל מקור.
2. אם המספרים שונים, הופכים כל שכיחות לשכיחות יחסית (באחוזים).
3. אם הנתונים מוצגים בייצוגים שונים (טבלה ודיאגרמה), מעבירים את שניהם לאותו ייצוג.
4. משווים את אותו מדד בשני המקורות, וכותבים מסקנה במילים.
כשמשווים שתי דיאגרמות עמודות, בודקים את המספרים על הציר האנכי. אם הסולם שונה, עמודה גבוהה יותר בציור לא בהכרח מייצגת מספר גדול יותר.
ממוצע שווה לא אומר שהנתונים דומים. שתי קבוצות יכולות להיות עם אותו ממוצע, ובאחת הנתונים מפוזרים הרבה יותר.
דוגמה א - קבוצות בגדלים שונים: השוואה בשכיחות יחסית
בשתי כיתות ח' שאלו את התלמידים מהו ענף הספורט האהוב עליהם:
באיזו כיתה כדורסל אהוב יותר, יחסית לגודל הכיתה? ובאיזו כיתה כדורגל אהוב יותר, יחסית לגודל הכיתה?
1. נתון: שכיחויות בשתי כיתות, עם 25 ו-32 תלמידים. המטרה: להשוות את כדורסל ואת כדורגל, יחסית לגודל הכיתה.
2. מספר התלמידים שונה, ולכן לא משווים שכיחויות. בכדורסל ב-ח2 יש יותר תלמידים ( לעומת ), אבל ח2 גם כיתה גדולה יותר.
3. מחשבים שכיחויות יחסיות באחוזים:
•כדורסל: ב-ח1 , ב-ח2 .
•כדורגל: ב-ח1 , ב-ח2 .
4. כל האחוזים בשתי הכיתות:
5. מסקנה: כדורסל אהוב יותר ב-ח1 (), למרות שב-ח2 יותר תלמידים בחרו בו. כדורגל אהוב יותר ב-ח2 ().
כדורסל: בכיתה ח1 ( לעומת ). כדורגל: בכיתה ח2 ( לעומת ).
דוגמה ב - אותו ממוצע ואותו חציון, פיזור שונה
אלה הציונים של נועה ושל דנה בשישה מבחנים:
•נועה: 70, 75, 80, 80, 85, 90.
•דנה: 60, 95, 100, 65, 90, 70.
השוו בין שתי התלמידות לפי הממוצע, החציון וההפרש בין קצוות הטווח. למי מהן ציונים יציבים יותר?
1. נתון: שישה ציונים לכל תלמידה. המטרה: להשוות מרכז ופיזור.
2. ממוצע: נועה . דנה .
3. חציון: נועה (מסודר) : . דנה (מסודר) : .
4. פיזור: אצל נועה . אצל דנה .
5. מסקנה: הממוצע והחציון שווים, אבל אצל דנה ההפרש בין קצוות הטווח כפול. לכן הציונים של נועה יציבים יותר.
לשתיהן ממוצע וחציון . ההפרש בין קצוות הטווח: נועה , דנה . הציונים של נועה יציבים יותר.
8. אינטרפולציה ואקסטרפולציה
אומדן בין המדידות ומחוץ להן
מדדו צמח רק בכמה שבועות. מה היה הגובה שלו בשבוע שבו לא מדדו? כדי לענות, מניחים שהצמח המשיך לגדול באותו אופן גם בין המדידות. כך אפשר לאמוד ערכים שאינם בטבלה.
במדויק: אינטרפולציה היא אומדן של ערך שלא נמדד, עבור ערך של שנמצא בין הערך הקטן ביותר לערך הגדול ביותר של שנמדדו. אקסטרפולציה היא אומדן כזה עבור ערך של שנמצא מחוץ לתחום הזה: קטן מהקטן ביותר או גדול מהגדול ביותר. בשני המקרים מניחים שהתופעה ממשיכה להשתנות באותה דרך, ולכן התוצאה היא אומדן ולא ודאות.
אלה מדידות של גובה צמח:
בכל שבוע הצמח גדל ב- ס"מ, כלומר קצב השינוי אחיד, והנקודות נמצאות על ישר. בשבוע לא מדדו, אבל נמצא בין ל-. זו אינטרפולציה: ס"מ. שבוע נמצא אחרי המדידה האחרונה. זו אקסטרפולציה: ס"מ.
בציור: הנקודות ללא תווית הן המדידות, והקו המקווקו הוא ההמשך שאנחנו מניחים.
אומדן ערך כשקצב השינוי אחיד
כשנתונה טבלה של מדידות, וקצב השינוי בין כל שתי מדידות שווה:
1. מחשבים את קצב השינוי : השינוי ב- חלקי השינוי ב- בין שתי מדידות.
2. בוחרים מדידה ידועה , קרובה ל- המבוקש.
3. מחשבים: .
4. בודקים אם בתוך תחום המדידות (אינטרפולציה) או מחוץ לו (אקסטרפולציה), ואם התוצאה הגיונית.
אומדן ערך מתוך גרף
כשהמדידות מסומנות כנקודות במערכת צירים, והנקודות נמצאות על ישר:
1. מעבירים ישר דרך הנקודות.
2. מוצאים על ציר ה- את הערך המבוקש, ועולים ממנו עד הקו.
3. קוראים על ציר ה- את הערך של הנקודה על הקו.
אקסטרפולציה מסוכנת יותר מאינטרפולציה. רחוק מהמדידות התופעה יכולה להשתנות: צמח לא גדל ב- ס"מ בשבוע לנצח, ולכן אומדן לשבוע לא הגיוני.
דוגמה - אומדן בין המדידות ולפני המדידה הראשונה
הדליקו נר ומדדו את הגובה שלו בכמה זמנים:
א. הראו שקצב הירידה של הנר אחיד.
ב. אמדו את גובה הנר אחרי שעות. האם זו אינטרפולציה או אקסטרפולציה?
ג. אמדו את גובה הנר ברגע ההדלקה. האם זו אינטרפולציה או אקסטרפולציה?
1. נתון: ארבע מדידות של גובה הנר. המטרה: לבדוק שהקצב אחיד, ולאמוד את הגובה אחרי שעות וברגע ההדלקה.
2. סעיף א: קצב השינוי בין כל שתי מדידות:
•בין ל-: .
•בין ל-: .
•בין ל-: .
הקצב אחיד: הנר מתקצר ב- ס"מ בכל שעה.
3. סעיף ב: יוצאים מהמדידה : . הערך נמצא בין ל-, ולכן זו אינטרפולציה.
4. סעיף ג: רגע ההדלקה הוא שעות. יוצאים מהמדידה : . הערך קטן מ-, המדידה הראשונה, ולכן זו אקסטרפולציה.
א. הקצב ס"מ לשעה בין כל שתי מדידות. ב. כ- ס"מ, אינטרפולציה. ג. כ- ס"מ, אקסטרפולציה.