דילוג לתוכן המרכזי

סיכום תכונות של פונקציה

מתמטיקה כיתה ט' · 7 נושאים

כל מה שצריך לדעת בתכונות של פונקציה: המושגים, הכללים, דרכי הפתרון בצעדים ודוגמה פתורה לכל נושא. לחזרה מהירה לפני מבחן - הסיכום המקוצר.

תזכורת: פונקציה והגרף שלה

פונקציה היא כמו מכונה: מכניסים מספר xx, ויוצא מספר אחד בלבד. את המספר שיוצא מסמנים f(x)f(x). למשל ב-f(x)=x2−2x−3f(x)=x^2-2x-3 מכניסים 44 ויוצא f(4)=5f(4)=5.

במדויק: פונקציה ff היא התאמה שמתאימה לכל מספר xx שבו היא מוגדרת מספר אחד בלבד, f(x)f(x). הגרף של ff הוא אוסף כל הנקודות (x,f(x))(x,f(x)) במערכת הצירים. לכן לכל ערך של xx יש בגרף נקודה אחת לכל היותר.

הנקודה (4,5)(4,5) נמצאת על הגרף של f(x)=x2−2x−3f(x)=x^2-2x-3, כי f(4)=5f(4)=5. כל התכונות שנלמד בנושא הזה (נקודות חיתוך, חיוביות, עלייה, נקודות קיצון) אפשר לקרוא מהגרף, ואפשר גם למצוא אותן מהביטוי האלגברי.

-3-2-112345-4-22468(4,5)

תזכורת: תחום וכתיבה שלו

הרבה תכונות של פונקציה מתקיימות רק בחלק מציר ה-xx. חלק כזה נקרא תחום, וכותבים אותו בעזרת אי-שוויון.

במדויק: תחום הוא קבוצה של ערכי xx על ציר ה-xx. בנושא הזה התחומים הם קטע, קרן, או איחוד של כמה כאלה, ונכתבים בכתיב אלגברי:

סוג התחוםדוגמהמה זה אומר
קרןx>3x>3כל המספרים הגדולים מ-33 (בלי 33 עצמו)
קטע−1<x<2-1<x<2כל המספרים שבין −1-1 ל-22
איחודx<−2x<-2 או x>3x>3המספרים הקטנים מ-−2-2, וגם המספרים הגדולים מ-33

תזכורת: הקדקוד של פרבולה

את הגרף של פונקציה ריבועית, הפרבולה, נפגוש בנושא הזה הרבה. בייצוג הקדקודי y=a(x−p)2+ky=a(x-p)^2+k רואים מיד את הקדקוד שלה.

במדויק: לפרבולה y=a(x−p)2+ky=a(x-p)^2+k (כאשר a≠0a\ne0) הקדקוד הוא (p,k)(p,k) וציר הסימטרייה הוא x=px=p. אם a>0a>0 הפרבולה פתוחה כלפי מעלה, והקדקוד הוא נקודת המינימום שלה. אם a<0a<0 היא פתוחה כלפי מטה, והקדקוד הוא נקודת המקסימום שלה.

למשל לפרבולה y=−(x−3)2+4y=-(x-3)^2+4: a=−1<0a=-1<0, ולכן היא פתוחה כלפי מטה והקדקוד (3,4)(3,4) הוא נקודת המקסימום.

-11234567-6-4-2246(3,4)

1. נקודות חיתוך עם הצירים

נקודות החיתוך עם הצירים

הגרף של פונקציה פוגש לפעמים את הצירים. הנקודות האלה הן "תחנות" חשובות: מהן מתחילים כמעט כל סרטוט.

במדויק: נקודת חיתוך עם ציר ה-xx היא נקודה של הגרף שנמצאת על ציר ה-xx. בנקודה כזאת y=0y=0, ולכן היא (x,0)(x,0) כאשר f(x)=0f(x)=0. נקודת החיתוך עם ציר ה-yy היא הנקודה של הגרף שנמצאת על ציר ה-yy. בה x=0x=0, ולכן היא (0,f(0))(0,f(0)). יש נקודה כזאת רק אם ff מוגדרת ב-x=0x=0.

בגרף של f(x)=x2+2x−8f(x)=x^2+2x-8 יש שתי נקודות חיתוך עם ציר ה-xx, (−4,0)(-4,0) ו-(2,0)(2,0), ונקודת חיתוך אחת עם ציר ה-yy, (0,−8)(0,-8).

-6-4-224-12-10-8-6-4-22468(-4,0)(2,0)(0,-8)
דרך הפתרון

מציאת נקודות החיתוך מהביטוי

כשנתון הביטוי של ff:

1. ציר ה-yy: מציבים x=0x=0 ומחשבים f(0)f(0). הנקודה היא (0,f(0))(0,f(0)).

2. ציר ה-xx: פותרים את המשוואה f(x)=0f(x)=0.

3. כל פתרון x1x_1 נותן נקודה (x1,0)(x_1,0). אם למשוואה אין פתרון, אין לגרף נקודת חיתוך עם ציר ה-xx.

כמה נקודות חיתוך יכולות להיות

צירמספר נקודות החיתוך
ציר ה-yyלכל היותר אחת, כי ל-x=0x=0 מתאים ערך אחד בלבד
ציר ה-xxאף אחת, אחת או כמה

בפונקציה קווית y=mx+by=mx+b: נקודת החיתוך עם ציר ה-yy היא (0,b)(0,b). אם m≠0m\ne0 יש נקודת חיתוך אחת עם ציר ה-xx. אם m=0m=0 ו-b≠0b\ne0 הישר מקביל לציר ה-xx, ואין נקודת חיתוך איתו. אם m=0m=0 ו-b=0b=0 הישר הוא ציר ה-xx עצמו, וכל נקודה שלו נמצאת על ציר ה-xx.

שים לב

נקודה על ציר ה-xx כותבים (x1,0)(x_1,0), ונקודה על ציר ה-yy כותבים (0,y1)(0,y_1). לא מחליפים את הסדר: (2,0)(2,0) ו-(0,2)(0,2) הן נקודות שונות.

שים לב

בדיקה: מציבים ב-ff את ערך ה-xx של נקודת חיתוך עם ציר ה-xx. צריך לצאת 00.

דוגמה - חיתוך עם הצירים של ישר ושל פרבולה

מצאו את נקודות החיתוך עם הצירים של הגרפים של הפונקציות:

א. g(x)=−2x+5g(x)=-2x+5

ב. f(x)=x2+2x−8f(x)=x^2+2x-8

פתרון

מחשבים לכל פונקציה את f(0)f(0), ופותרים את המשוואה "הפונקציה שווה 00".

1. gg, ציר ה-yy: g(0)=−2⋅0+5=5g(0)=-2\cdot0+5=5. הנקודה (0,5)(0,5).

2. gg, ציר ה-xx: −2x+5=0-2x+5=0, כלומר 2x=52x=5 ו-x=2.5x=2.5. הנקודה (2.5,0)(2.5,0).

3. ff, ציר ה-yy: f(0)=0+0−8=−8f(0)=0+0-8=-8. הנקודה (0,−8)(0,-8).

4. ff, ציר ה-xx: x2+2x−8=0x^2+2x-8=0. מפרקים: (x+4)(x−2)=0(x+4)(x-2)=0, ולכן x=−4x=-4 או x=2x=2. הנקודות (−4,0)(-4,0) ו-(2,0)(2,0).

5. בדיקה: f(−4)=16−8−8=0f(-4)=16-8-8=0 ו-f(2)=4+4−8=0f(2)=4+4-8=0.

תשובה

א. (0,5)(0,5) ו-(2.5,0)(2.5,0). ב. (0,−8)(0,-8), (−4,0)(-4,0) ו-(2,0)(2,0).

שאלות פתוחות על נקודות חיתוך עם הצירים

2. תחומי חיוביות ושליליות

תחום חיוביות ותחום שליליות

יש חלקים שבהם הגרף נמצא מעל ציר ה-xx, וחלקים שבהם הוא מתחתיו. מעל הציר ערכי הפונקציה חיוביים, ומתחתיו הם שליליים.

במדויק: תחום החיוביות של ff הוא כל ערכי xx שעבורם f(x)>0f(x)>0 (שם הגרף מעל ציר ה-xx). תחום השליליות הוא כל ערכי xx שעבורם f(x)<0f(x)<0 (שם הגרף מתחת לציר ה-xx). ערכי xx שבהם f(x)=0f(x)=0 לא שייכים לאף אחד משני התחומים.

בגרף של f(x)=(x−3)(x+2)f(x)=(x-3)(x+2) האזורים הצבועים הם בין הגרף לציר ה-xx, במקומות שבהם הגרף מעל הציר: x<−2x<-2 ו-x>3x>3. זה תחום החיוביות. בין −2-2 ל-33 הגרף מתחת לציר: תחום השליליות הוא −2<x<3-2<x<3.

-4-224-551015(-2,0)(3,0)
דרך הפתרון

מציאת תחומי החיוביות והשליליות

כשנתונה פונקציה שהגרף שלה רציף (בלי קפיצות ובלי חורים):

1. מוצאים את נקודות החיתוך עם ציר ה-xx (פותרים f(x)=0f(x)=0, או קוראים מהגרף).

2. הנקודות האלה מחלקות את ציר ה-xx לתחומים. בכל תחום כזה הגרף כולו מעל הציר או כולו מתחתיו.

3. בכל תחום בודקים את הסימן: מסתכלים בגרף או בסקיצה, או מציבים מספר אחד מהתחום.

4. כותבים את התחומים החיוביים ואת התחומים השליליים בכתיב אלגברי.

פרבולה: חיוביות ושליליות

לפרבולה y=a(x−t)(x−r)y=a(x-t)(x-r) עם t<rt<r (שתי נקודות חיתוך עם ציר ה-xx):

המקדם aaתחום החיוביותתחום השליליות
a>0a>0x<tx<t או x>rx>rt<x<rt<x<r
a<0a<0t<x<rt<x<rx<tx<t או x>rx>r

פרבולה שאין לה נקודות חיתוך עם ציר ה-xx חיובית לכל xx (אם a>0a>0) או שלילית לכל xx (אם a<0a<0). פרבולה שנוגעת בציר ה-xx רק בקדקוד (p,0)(p,0) חיובית לכל x≠px\ne p (אם a>0a>0) או שלילית לכל x≠px\ne p (אם a<0a<0).

שים לב

נקודות החיתוך עם ציר ה-xx לא נכנסות לתחומים, ולכן כותבים << ולא ≤\le.

שים לב

תחום שבנוי משני חלקים כותבים עם "או": x<−2x<-2 או x>3x>3. הכתיבה 3<x<−23<x<-2 שגויה, כי אין מספר שגדול מ-33 וגם קטן מ-−2-2.

דוגמה א - קריאת התחומים מגרף נתון

לפניכם הגרף של הפונקציה ff. הגרף חותך את ציר ה-xx רק בנקודות (−3,0)(-3,0), (2,0)(2,0) ו-(4,0)(4,0), וממשיך באותו כיוון גם מחוץ לסרטוט.

-4-224-10-5510(-3,0)(2,0)(4,0)

מצאו את תחום החיוביות ואת תחום השליליות של ff.

פתרון

נתון: הגרף ושלוש נקודות החיתוך שלו עם ציר ה-xx. המטרה: לקבוע איפה הגרף מעל הציר ואיפה מתחתיו.

1. שלוש הנקודות מחלקות את ציר ה-xx לארבעה תחומים: x<−3x<-3, −3<x<2-3<x<2, 2<x<42<x<4, x>4x>4.

2. x<−3x<-3: הגרף מעל ציר ה-xx, ולכן ff חיובית.

3. −3<x<2-3<x<2: הגרף מתחת לציר, ff שלילית.

4. 2<x<42<x<4: הגרף מעל הציר, ff חיובית.

5. x>4x>4: הגרף מתחת לציר, ff שלילית.

6. מאחדים את התחומים מאותו סוג בעזרת "או".

תשובה

חיוביות: x<−3x<-3 או 2<x<42<x<4. שליליות: −3<x<2-3<x<2 או x>4x>4.

דוגמה ב - פרבולה נתונה בביטוי: חיתוכים וסקיצה

מצאו את תחום החיוביות ואת תחום השליליות של הפונקציה f(x)=−x2+2x+8f(x)=-x^2+2x+8.

פתרון

מוצאים את נקודות החיתוך עם ציר ה-xx, ובודקים לאן הפרבולה פתוחה.

1. פותרים −x2+2x+8=0-x^2+2x+8=0. כופלים ב-−1-1: x2−2x−8=0x^2-2x-8=0, כלומר (x−4)(x+2)=0(x-4)(x+2)=0. לכן x=−2x=-2 או x=4x=4.

2. המקדם של x2x^2 הוא −1<0-1<0, ולכן הפרבולה פתוחה כלפי מטה: בין שתי נקודות החיתוך היא מעל ציר ה-xx, ומחוץ להן מתחתיו.

3. בדיקה בהצבה: f(0)=8>0f(0)=8>0, ואכן 00 נמצא בין −2-2 ל-44.

-4-2246-8-6-4-2246810(-2,0)(4,0)
תשובה

חיוביות: −2<x<4-2<x<4. שליליות: x<−2x<-2 או x>4x>4.

שאלות פתוחות על תחומי חיוביות ושליליות

3. תחומי עלייה וירידה

פונקציה עולה, יורדת וקבועה

מטיילים על הגרף כש-xx גדל. יש קטעים שבהם "מטפסים", קטעים שבהם "יורדים", ולפעמים קטע שטוח.

במדויק: ff עולה בתחום אם לכל שני ערכים x1<x2x_1<x_2 בתחום מתקיים f(x1)<f(x2)f(x_1)<f(x_2): ככל ש-xx גדול יותר, f(x)f(x) גדול יותר. ff יורדת בתחום אם לכל x1<x2x_1<x_2 בתחום מתקיים f(x1)>f(x2)f(x_1)>f(x_2). ff קבועה בתחום אם לכל שני ערכים x1x_1, x2x_2 בתחום מתקיים f(x1)=f(x2)f(x_1)=f(x_2). תחום שבו ff עולה נקרא תחום עלייה, ותחום שבו היא יורדת נקרא תחום ירידה.

הפרבולה y=−(x−3)2+4y=-(x-3)^2+4 עולה עד הקדקוד (3,4)(3,4) ויורדת אחריו. תחום העלייה הוא x<3x<3 ותחום הירידה הוא x>3x>3.

-11234567-6-4-2246(3,4)
דרך הפתרון

תחומי עלייה וירידה מתוך גרף

כשנתון גרף של פונקציה:

1. עוברים על הגרף כש-xx גדל.

2. מסמנים את הנקודות שבהן הגרף מחליף כיוון: מעלייה לירידה, מירידה לעלייה, או מתחיל או מפסיק להיות אופקי.

3. בין כל שתי נקודות כאלה קובעים אם הגרף עולה, יורד או אופקי (קבוע).

4. כותבים כל תחום בעזרת ערכי ה-xx של הנקודות האלה.

עלייה וירידה של ישר ושל פרבולה

הפונקציהתחום עלייהתחום ירידה
y=mx+by=mx+b, m>0m>0כל xxאין
y=mx+by=mx+b, m<0m<0איןכל xx
y=a(x−p)2+ky=a(x-p)^2+k, a>0a>0x>px>px<px<p
y=a(x−p)2+ky=a(x-p)^2+k, a<0a<0x<px<px>px>p

כאשר m=0m=0, הפונקציה y=by=b קבועה לכל xx.

שים לב

תחום עלייה כותבים בעזרת ערכי xx, לא בעזרת ערכי yy. ב-y=−(x−3)2+4y=-(x-3)^2+4 תחום העלייה הוא x<3x<3, ולא y<4y<4.

שים לב

עולה זה לא חיובית: פונקציה יכולה לעלות כשהגרף שלה מתחת לציר ה-xx. למשל y=2x−6y=2x-6 עולה לכל xx, אבל שלילית עבור x<3x<3.

דוגמה א - גרף נתון עם קטע קבוע

לפניכם הגרף של הפונקציה ff בתחום −4≤x≤5-4\le x\le5. הגרף בנוי משלושה קטעים ישרים, בין הנקודות (−4,−2)(-4,-2), (−1,3)(-1,3), (2,3)(2,3) ו-(5,−1)(5,-1).

-4-2246-224(-4,-2)(-1,3)(2,3)(5,-1)

מצאו את תחום העלייה, את תחום הירידה ואת התחום שבו ff קבועה.

פתרון

נתון: גרף שבנוי משלושה קטעים ישרים. המטרה: לקבוע בכל קטע אם ff עולה, יורדת או קבועה.

1. הנקודות שבהן הגרף מחליף כיוון: x=−1x=-1 ו-x=2x=2.

2. מ-(−4,−2)(-4,-2) עד (−1,3)(-1,3): כש-xx גדל, yy גדל מ-−2-2 ל-33. ff עולה.

3. מ-(−1,3)(-1,3) עד (2,3)(2,3): yy נשאר 33. ff קבועה.

4. מ-(2,3)(2,3) עד (5,−1)(5,-1): yy קטן מ-33 ל-−1-1. ff יורדת.

5. כותבים את התחומים בעזרת ערכי xx בלבד.

תשובה

עלייה: −4<x<−1-4<x<-1. קבועה: −1<x<2-1<x<2. ירידה: 2<x<52<x<5.

דוגמה ב - פרבולה בייצוג קדקודי, בלי גרף

מצאו את תחומי העלייה והירידה של הפונקציה f(x)=(x+2)2−3f(x)=(x+2)^2-3.

פתרון

קוראים את הקדקוד מהביטוי, ובודקים את הסימן של aa.

1. f(x)=(x+2)2−3=(x−(−2))2−3f(x)=(x+2)^2-3=(x-(-2))^2-3, ולכן p=−2p=-2, k=−3k=-3, והקדקוד הוא (−2,−3)(-2,-3).

2. a=1>0a=1>0, ולכן הפרבולה פתוחה כלפי מעלה: היא יורדת עד הקדקוד ועולה אחריו.

3. בדיקה: f(−4)=1f(-4)=1, f(−3)=−2f(-3)=-2, f(−2)=−3f(-2)=-3 (יורדת), ו-f(−1)=−2f(-1)=-2, f(0)=1f(0)=1 (עולה).

תשובה

ירידה: x<−2x<-2. עלייה: x>−2x>-2.

שאלות פתוחות על תחומי עלייה וירידה

4. נקודות קיצון מקומיות ומוחלטות

נקודות קיצון מקומיות ומוחלטות

בגרף יש לפעמים "פסגות" ו"עמקים". פסגה היא נקודה שגבוהה מכל הנקודות הקרובות אליה, ועמק הוא נקודה שנמוכה מכל הנקודות הקרובות אליה. פסגה כזאת לא חייבת להיות הנקודה הגבוהה ביותר בכל הגרף.

במדויק: הנקודה (a,f(a))(a,f(a)) של הגרף היא נקודת מקסימום מקומית אם יש קטע סביב aa (משני הצדדים של aa) שבו לכל xx מתקיים f(x)≤f(a)f(x)\le f(a). היא נקודת מינימום מקומית אם יש קטע כזה שבו לכל xx מתקיים f(x)≥f(a)f(x)\ge f(a). היא נקודת מקסימום מוחלטת אם f(x)≤f(a)f(x)\le f(a) לכל xx שבו ff מוגדרת, ונקודת מינימום מוחלטת אם f(x)≥f(a)f(x)\ge f(a) לכל xx כזה. נקודות מקסימום ומינימום נקראות יחד נקודות קיצון.

לגרף שבאיור יש נקודת מקסימום מקומית (−1,3.5)(-1,3.5) ונקודת מינימום מקומית (2,−1)(2,-1). אין לו נקודות קיצון מוחלטות: הגרף ממשיך לעלות בלי סוף כש-xx גדל, ולרדת בלי סוף כש-xx קטן. לכן יש נקודות גבוהות מ-(−1,3.5)(-1,3.5) ונמוכות מ-(2,−1)(2,-1).

-3-2-11234-6-4-22468(-1,3.5)(2,-1)

קיצון מקומי מתוך תחומי עלייה וירידה

מה קורה בנקודה x=ax=aהנקודה (a,f(a))(a,f(a))
הגרף עולה ממש לפני aa ויורד ממש אחרי aaנקודת מקסימום מקומית
הגרף יורד ממש לפני aa ועולה ממש אחרי aaנקודת מינימום מקומית

בפונקציה שמוגדרת לכל xx, נקודת קיצון מוחלטת היא גם נקודת קיצון מקומית.

נקודות הקיצון של פרבולה

לפרבולה y=a(x−p)2+ky=a(x-p)^2+k יש נקודת קיצון אחת, הקדקוד (p,k)(p,k):

המקדם aaהקדקוד (p,k)(p,k)הערך המתאים
a>0a>0נקודת מינימום מוחלטת. אין מקסימוםkk הוא הערך הקטן ביותר של הפונקציה
a<0a<0נקודת מקסימום מוחלטת. אין מינימוםkk הוא הערך הגדול ביותר של הפונקציה
דרך הפתרון

מציאת נקודות קיצון מתוך גרף

כשנתון גרף של פונקציה שמוגדרת לכל xx:

1. מוצאים את הנקודות שבהן הגרף עובר מעלייה לירידה (מקסימום מקומי) או מירידה לעלייה (מינימום מקומי).

2. בודקים איך הגרף ממשיך בקצוות. אם הוא עולה בלי סוף, אין לו מקסימום מוחלט. אם הוא יורד בלי סוף, אין לו מינימום מוחלט.

3. אם יש מינימום מוחלט, הוא הנמוכה ביותר מבין נקודות המינימום המקומיות. אם יש מקסימום מוחלט, הוא הגבוהה ביותר מבין נקודות המקסימום המקומיות.

שים לב

נקודת קיצון היא נקודה (a,f(a))(a,f(a)). הערך הגדול ביותר (או הקטן ביותר) של הפונקציה הוא המספר f(a)f(a), שיעור ה-yy של הנקודה.

דוגמה א - גרף עם שתי נקודות מינימום מקומיות

לפניכם הגרף של הפונקציה ff, שמוגדרת לכל xx. הגרף בנוי מקטעים ישרים בין הנקודות (−5,2)(-5,2), (−3,−2)(-3,-2), (0,2)(0,2), (2,−4)(2,-4), (4,2)(4,2), ובשני הקצוות הוא ממשיך לעלות בלי סוף.

-6-4-224-4-224(-3,-2)(0,2)(2,-4)

א. מצאו את נקודות הקיצון המקומיות של ff וקבעו את סוגן.

ב. האם יש ל-ff נקודת מינימום מוחלטת? נקודת מקסימום מוחלטת?

ג. מהו הערך הקטן ביותר של ff?

פתרון

נתון: הגרף, הנקודות שבהן הוא מחליף כיוון, ושהוא עולה בלי סוף בשני הקצוות. המטרה: לסווג את נקודות הקיצון.

1. ב-x=−3x=-3 הגרף עובר מירידה לעלייה: (−3,−2)(-3,-2) היא נקודת מינימום מקומית.

2. ב-x=0x=0 הגרף עובר מעלייה לירידה: (0,2)(0,2) היא נקודת מקסימום מקומית.

3. ב-x=2x=2 הגרף עובר מירידה לעלייה: (2,−4)(2,-4) היא נקודת מינימום מקומית.

4. מינימום מוחלט: משווים את שתי נקודות המינימום המקומיות. −4<−2-4<-2, ולכן (2,−4)(2,-4) היא הנקודה הנמוכה ביותר בגרף: נקודת מינימום מוחלטת.

5. מקסימום מוחלט: אין, כי הגרף עולה בלי סוף בקצוות. למשל f(−5)=2f(-5)=2, וכש-xx קטן עוד הערכים גדולים יותר.

6. הערך הקטן ביותר הוא שיעור ה-yy של נקודת המינימום המוחלטת.

תשובה

א. מינימום מקומי: (−3,−2)(-3,-2) ו-(2,−4)(2,-4). מקסימום מקומי: (0,2)(0,2). ב. (2,−4)(2,-4) מינימום מוחלט. אין מקסימום מוחלט. ג. −4-4.

דוגמה ב - קדקוד של פרבולה כנקודת קיצון מוחלטת

נתונה הפונקציה f(x)=−2(x−1)2+8f(x)=-2(x-1)^2+8. מצאו את נקודות הקיצון שלה וקבעו את סוגן. מהו הערך הגדול ביותר של ff?

פתרון

קוראים את הקדקוד ואת הסימן של aa.

1. p=1p=1, k=8k=8: הקדקוד הוא (1,8)(1,8).

2. a=−2<0a=-2<0: הפרבולה פתוחה כלפי מטה. היא עולה עבור x<1x<1 ויורדת עבור x>1x>1.

3. לכן (1,8)(1,8) היא נקודת מקסימום מוחלטת: (x−1)2≥0(x-1)^2\ge0, ולכן −2(x−1)2+8≤8-2(x-1)^2+8\le8 לכל xx.

4. אין נקודת מינימום, כי הפרבולה יורדת בלי סוף בשני הצדדים.

תשובה

(1,8)(1,8) נקודת מקסימום מוחלטת, ואין מינימום. הערך הגדול ביותר: 88.

שאלות פתוחות על נקודות קיצון מקומיות ומוחלטות

5. מספר הפתרונות של f(x)=k ומתכונות לגרף

הפתרונות של f(x)=kf(x)=k בגרף

המשוואה f(x)=−1f(x)=-1 שואלת: עבור אילו ערכי xx הפונקציה שווה −1-1? בגרף זו השאלה: באילו נקודות הגרף נמצא בגובה −1-1?

במדויק: הפתרונות של המשוואה f(x)=kf(x)=k הם כל ערכי xx שעבורם f(x)=kf(x)=k. בגרף אלה ערכי ה-xx של נקודות החיתוך של הגרף של ff עם הישר האופקי y=ky=k. לכן מספר הפתרונות של המשוואה שווה למספר נקודות החיתוך האלה.

באיור הפרבולה f(x)=−(x−2)2+3f(x)=-(x-2)^2+3 היא הקו הרציף, ושלושת הישרים האופקיים מקווקווים. הישר y=−1y=-1 חותך אותה בשתי נקודות, (0,−1)(0,-1) ו-(4,−1)(4,-1), ולכן ל-f(x)=−1f(x)=-1 יש שני פתרונות: x=0x=0 ו-x=4x=4. הישר y=3y=3 נוגע בה רק בקדקוד (2,3)(2,3): פתרון אחד. הישר y=5y=5 לא פוגש אותה: אין פתרון.

-2-1123456-6-4-2246(0,-1)(4,-1)(2,3)

מספר הפתרונות של f(x)=kf(x)=k בפרבולה

לפרבולה שהקדקוד שלה (p,q)(p,q):

מספר הפתרונותa>0a>0 (מינימום בגובה qq)a<0a<0 (מקסימום בגובה qq)
שני פתרונותk>qk>qk<qk<q
פתרון אחד (x=px=p)k=qk=qk=qk=q
אין פתרוןk<qk<qk>qk>q
דרך הפתרון

מספר הפתרונות של f(x)=kf(x)=k מתוך גרף

כשנתון גרף ושואלים כמה פתרונות יש ל-f(x)=kf(x)=k:

1. מסמנים את הגבהים המיוחדים: שיעורי ה-yy של נקודות הקיצון.

2. מעבירים ישרים אופקיים y=ky=k: בגובה של כל נקודת קיצון, בין הגבהים האלה, מעליהם ומתחתיהם.

3. בכל מקרה סופרים את נקודות החיתוך של הישר עם הגרף. זה מספר הפתרונות.

דרך הפתרון

סקיצה של גרף מתוך תכונות

כשנתונות תכונות של פונקציה ומבקשים סקיצה של הגרף:

1. מסמנים במערכת הצירים את הנקודות הנתונות: נקודות חיתוך עם הצירים ונקודות קיצון.

2. מחברים את הנקודות בקו רציף לפי תחומי העלייה והירידה.

3. בודקים שהסקיצה מתאימה לכל התכונות, גם לתחומי החיוביות והשליליות.

שים לב

הישר y=ky=k הוא אופקי. לא מבלבלים אותו עם הישר האנכי x=kx=k, שפוגש את הגרף של פונקציה לכל היותר בנקודה אחת.

דוגמה א - גרף עם מקסימום ומינימום מקומיים

לפניכם הגרף של הפונקציה ff, שמוגדרת לכל xx. יש לו נקודת מקסימום מקומית (−1,3.5)(-1,3.5) ונקודת מינימום מקומית (2,−1)(2,-1), ואין לו נקודות קיצון נוספות. כש-xx גדל הגרף עולה בלי סוף, וכש-xx קטן הוא יורד בלי סוף.

-3-2-11234-6-4-22468(-1,3.5)(2,-1)

כמה פתרונות יש למשוואה f(x)=kf(x)=k, לכל ערך של kk?

פתרון

נתון: שתי נקודות הקיצון, ואיך הגרף ממשיך בקצוות. המטרה: לספור את נקודות החיתוך של הגרף עם הישר y=ky=k.

1. הגבהים המיוחדים הם 3.53.5 (המקסימום המקומי) ו-−1-1 (המינימום המקומי).

2. k>3.5k>3.5: הישר עובר מעל המקסימום המקומי. הוא פוגש רק את החלק שעולה בלי סוף: פתרון אחד.

3. k=3.5k=3.5: הישר נוגע במקסימום המקומי, וחותך עוד פעם אחת את החלק שעולה: שני פתרונות.

4. −1<k<3.5-1<k<3.5: הישר חותך כל אחד משלושת החלקים של הגרף (עלייה, ירידה, עלייה): שלושה פתרונות.

5. k=−1k=-1: הישר נוגע במינימום המקומי, וחותך עוד פעם אחת את החלק שבא מלמטה: שני פתרונות.

6. k<−1k<-1: הישר עובר מתחת למינימום המקומי. הוא פוגש רק את החלק שיורד בלי סוף: פתרון אחד.

תשובה

k>3.5k>3.5 או k<−1k<-1: פתרון אחד. k=3.5k=3.5 או k=−1k=-1: שני פתרונות. −1<k<3.5-1<k<3.5: שלושה פתרונות.

דוגמה ב - מתכונות נתונות לסקיצה ולמספר פתרונות

על הפונקציה ff ידוע:

•היא יורדת עבור x<1x<1 ועולה עבור x>1x>1.

- (1,−4)(1,-4) היא נקודת המינימום שלה.

•הגרף חותך את ציר ה-xx בנקודות (−1,0)(-1,0) ו-(3,0)(3,0) בלבד.

א. שרטטו סקיצה אפשרית של הגרף.

ב. מצאו את תחום החיוביות ואת תחום השליליות של ff.

ג. כמה פתרונות יש לכל משוואה: f(x)=−4f(x)=-4, f(x)=−5f(x)=-5, f(x)=0f(x)=0?

פתרון

נתון: תחומי העלייה והירידה, נקודת המינימום ושתי נקודות החיתוך עם ציר ה-xx. המטרה: סקיצה, ואחריה תשובות שאפשר לקרוא ממנה.

1. מסמנים את (−1,0)(-1,0), (1,−4)(1,-4) ו-(3,0)(3,0). מחברים: יורדים עד (1,−4)(1,-4), ואחר כך עולים. סקיצה אפשרית (הפרבולה y=(x−1)2−4y=(x-1)^2-4 מתאימה לכל התכונות):

-3-2-112345-6-4-2246(-1,0)(3,0)(1,-4)

2. עבור x<−1x<-1 הגרף יורד אל (−1,0)(-1,0), ולכן הוא מעל ציר ה-xx. בין −1-1 ל-33 הוא מתחת לציר (שם נמצא המינימום −4-4). עבור x>3x>3 הוא עולה מ-(3,0)(3,0), ולכן מעל הציר.

3. f(x)=−4f(x)=-4: הישר y=−4y=-4 נוגע בגרף רק בנקודת המינימום: פתרון אחד, x=1x=1.

4. f(x)=−5f(x)=-5: −5-5 נמוך מנקודת המינימום, אין נקודת חיתוך: אין פתרון.

5. f(x)=0f(x)=0: אלה נקודות החיתוך עם ציר ה-xx: שני פתרונות, x=−1x=-1 ו-x=3x=3.

תשובה

א. סקיצה: יורדת עד (1,−4)(1,-4) ועולה אחריה, דרך (−1,0)(-1,0) ו-(3,0)(3,0). ב. חיוביות: x<−1x<-1 או x>3x>3. שליליות: −1<x<3-1<x<3. ג. f(x)=−4f(x)=-4: פתרון אחד. f(x)=−5f(x)=-5: אין פתרון. f(x)=0f(x)=0: שני פתרונות.

שאלות פתוחות על מספר הפתרונות של f(x)=k ומתכונות לגרף

6. הזזות של פונקציה

הזזה של גרף

אפשר "להרים" גרף שלם, "להוריד" אותו או להזיז אותו הצידה בלי לשנות את הצורה שלו. כל נקודה זזה אותו מרחק ובאותו כיוון.

במדויק: הזזה אנכית ב-kk מעבירה כל נקודה (x,y)(x,y) של הגרף לנקודה (x,y+k)(x,y+k): למעלה אם k>0k>0, ולמטה אם k<0k<0. הזזה אופקית ב-pp מעבירה כל נקודה (x,y)(x,y) לנקודה (x+p,y)(x+p,y): ימינה אם p>0p>0, ושמאלה אם p<0p<0. הגרף של f(x)+kf(x)+k הוא הזזה אנכית של הגרף של ff ב-kk, והגרף של f(x−p)f(x-p) הוא הזזה אופקית שלו ב-pp.

באיור של ההזזה האנכית הקו הרציף הוא y=(x−2)2y=(x-2)^2, והקו המקווקו הוא y=(x−2)2+3y=(x-2)^2+3: כל נקודה עלתה 33, והקדקוד עבר מ-(2,0)(2,0) ל-(2,3)(2,3). באיור של ההזזה האופקית הקו הרציף הוא y=x2y=x^2, והקו המקווקו הוא y=(x−3)2y=(x-3)^2: כל נקודה זזה 33 ימינה, והקדקוד עבר ל-(3,0)(3,0).

-2-1123456-22468(2,0)(2,3)
-4-3-2-11234567-22468(0,0)(3,0)

הזזות: מה קורה לכל נקודה

הפונקציה החדשהמה קורה לגרף של ffהנקודה (x,y)(x,y) עוברת ל-
f(x)+kf(x)+kהזזה אנכית ב-kk(x,y+k)(x,y+k)
f(x−p)f(x-p)הזזה אופקית ב-pp(x+p,y)(x+p,y)
f(x−p)+kf(x-p)+kהזזה אופקית ב-pp ואנכית ב-kk(x+p,y+k)(x+p,y+k)

למשל f(x+3)=f(x−(−3))f(x+3)=f(x-(-3)): כאן p=−3p=-3, וההזזה היא 33 שמאלה.

דרך הפתרון

תכונות של גרף מוזז

כשנתונות תכונות של ff ומבקשים את התכונות של f(x−p)+kf(x-p)+k:

1. מזהים את pp ואת kk.

2. נקודות קיצון (וכל נקודה אחרת של הגרף): מוסיפים pp לשיעור ה-xx ו-kk לשיעור ה-yy.

3. תחומי עלייה וירידה: מוסיפים pp לכל קצה של תחום. הזזה אנכית לא משנה אותם.

4. נקודות חיתוך עם הצירים ותחומי חיוביות ושליליות: אם k=0k=0, נקודות החיתוך עם ציר ה-xx ותחומי החיוביות והשליליות זזים ב-pp. אם k≠0k\ne0, הם משתנים, ואי אפשר רק להזיז אותם: מחשבים או קוראים אותם מחדש. את נקודת החיתוך עם ציר ה-yy מחשבים מחדש בכל הזזה אופקית (p≠0p\ne0).

שים לב

f(x−3)f(x-3) זזה 33 ימינה, לא שמאלה. הסיבה: אם g(x)=f(x−3)g(x)=f(x-3), אז g(5)=f(2)g(5)=f(2). מה שהיה בגרף של ff ב-x=2x=2 עבר ל-x=5x=5.

דוגמה - הזזה אופקית והזזה אנכית של אותה פונקציה

לפונקציה ff יש נקודת מקסימום (1,5)(1,5). היא עולה עבור x<1x<1 ויורדת עבור x>1x>1, והגרף שלה חותך את ציר ה-xx ב-(−1,0)(-1,0) וב-(3,0)(3,0).

א. g(x)=f(x−2)g(x)=f(x-2). מצאו את נקודת המקסימום של gg, את תחומי העלייה והירידה שלה ואת נקודות החיתוך שלה עם ציר ה-xx.

ב. h(x)=f(x)+3h(x)=f(x)+3. מצאו את נקודת המקסימום של hh ואת תחומי העלייה והירידה שלה.

פתרון

נתון: נקודת מקסימום, תחומי עלייה וירידה ונקודות חיתוך של ff. המטרה: התכונות של gg ושל hh.

1. ב-g(x)=f(x−2)g(x)=f(x-2): p=2p=2, כלומר הזזה של 22 ימינה. מוסיפים 22 לכל שיעור xx.

2. נקודת המקסימום של gg: (1+2,5)=(3,5)(1+2,5)=(3,5).

3. תחומים של gg: עולה עבור x<3x<3, יורדת עבור x>3x>3.

4. נקודות החיתוך של gg: (−1+2,0)=(1,0)(-1+2,0)=(1,0) ו-(3+2,0)=(5,0)(3+2,0)=(5,0). בהזזה אופקית שיעור ה-yy לא משתנה, ולכן הן נשארות על ציר ה-xx.

5. ב-h(x)=f(x)+3h(x)=f(x)+3: k=3k=3, כלומר הזזה של 33 למעלה. נקודת המקסימום: (1,5+3)=(1,8)(1,5+3)=(1,8).

6. בהזזה אנכית ערכי ה-xx לא משתנים: hh עולה עבור x<1x<1 ויורדת עבור x>1x>1.

באיור ff הוא הקו הרציף ו-gg הוא הקו המקווקו (כאן ff היא פרבולה אחת שמתאימה לנתונים):

-4-22468-6-4-2246(1,5)(3,5)(-1,0)(5,0)
תשובה

א. מקסימום (3,5)(3,5). עולה עבור x<3x<3, יורדת עבור x>3x>3. חיתוך: (1,0)(1,0) ו-(5,0)(5,0). ב. מקסימום (1,8)(1,8). עולה עבור x<1x<1, יורדת עבור x>1x>1.

שאלות פתוחות על הזזות של פונקציה

7. שיקוף של פונקציה

שיקוף בציר ה-xx

דמיינו שציר ה-xx הוא מראה. כל נקודה מעל הציר עוברת לנקודה באותו מרחק מתחתיו, וכל נקודה מתחת לציר עוברת אל מעליו.

במדויק: הגרף של g(x)=−f(x)g(x)=-f(x) הוא השיקוף של הגרף של ff בציר ה-xx: כל נקודה (x,y)(x,y) של הגרף של ff עוברת לנקודה (x,−y)(x,-y). נקודות שעל ציר ה-xx (שבהן y=0y=0) נשארות במקומן.

באיור f(x)=(x−1)2−4f(x)=(x-1)^2-4 הוא הקו הרציף, ו-g(x)=−f(x)=−(x−1)2+4g(x)=-f(x)=-(x-1)^2+4 הוא הקו המקווקו. נקודת המינימום (1,−4)(1,-4) של ff עברה ל-(1,4)(1,4) והפכה לנקודת מקסימום של gg. נקודות החיתוך (−1,0)(-1,0) ו-(3,0)(3,0) לא זזו.

-3-2-112345-6-4-2246(1,-4)(1,4)

מה השיקוף −f(x)-f(x) משנה

תכונהff−f-f
נקודות חיתוך עם ציר ה-xx(t,0)(t,0)אותן נקודות
נקודת חיתוך עם ציר ה-yy(0,b)(0,b)(0,−b)(0,-b)
תחום חיוביותתחום מסויםהופך לתחום השליליות
תחום עלייהתחום מסויםהופך לתחום ירידה
נקודת מקסימום (a,m)(a,m)מקסימוםנקודת מינימום (a,−m)(a,-m)
נקודת מינימום (a,m)(a,m)מינימוםנקודת מקסימום (a,−m)(a,-m)

סימטרייה ביחס לציר ה-yy

אם f(−x)=f(x)f(-x)=f(x) לכל xx, הגרף של ff סימטרי ביחס לציר ה-yy: לכל נקודה (x,y)(x,y) בגרף, גם הנקודה (−x,y)(-x,y) נמצאת בגרף. שיקוף של הגרף בציר ה-yy משאיר אותו כמו שהוא.

למשל f(x)=x2−4f(x)=x^2-4: f(−x)=(−x)2−4=x2−4=f(x)f(-x)=(-x)^2-4=x^2-4=f(x). ואכן f(3)=f(−3)=5f(3)=f(-3)=5.

שים לב

ב-−f(x)-f(x) המינוס הופך את הסימן של כל הביטוי: אם f(x)=x2−4f(x)=x^2-4, אז −f(x)=−(x2−4)=−x2+4-f(x)=-(x^2-4)=-x^2+4, ולא −x2−4-x^2-4.

דוגמה - תכונות של −f-f מתוך תכונות של ff

לפונקציה ff יש נקודת מקסימום (2,3)(2,3). היא עולה עבור x<2x<2 ויורדת עבור x>2x>2. הגרף שלה חותך את ציר ה-xx רק ב-(−1,0)(-1,0) וב-(5,0)(5,0), ותחום החיוביות שלה הוא −1<x<5-1<x<5.

נתון g(x)=−f(x)g(x)=-f(x). מצאו את נקודת הקיצון של gg ואת סוגה, את נקודות החיתוך של gg עם ציר ה-xx, את תחומי העלייה והירידה של gg ואת תחומי החיוביות והשליליות שלה.

פתרון

נתון: התכונות של ff. המטרה: התכונות של g=−fg=-f, השיקוף של ff בציר ה-xx.

1. כל נקודה (x,y)(x,y) עוברת ל-(x,−y)(x,-y). לכן נקודת המקסימום (2,3)(2,3) עוברת ל-(2,−3)(2,-3), והיא נקודת מינימום של gg.

2. נקודות החיתוך עם ציר ה-xx לא זזות: (−1,0)(-1,0) ו-(5,0)(5,0).

3. השיקוף הופך עלייה לירידה: gg יורדת עבור x<2x<2 ועולה עבור x>2x>2.

4. השיקוף מחליף חיוביות ושליליות. התחום שבו ff חיובית, −1<x<5-1<x<5, הוא תחום השליליות של gg. מחוץ לו, x<−1x<-1 או x>5x>5, ff שלילית, ולכן gg חיובית.

באיור ff הוא הקו הרציף ו-gg הוא הקו המקווקו (כאן ff היא פרבולה אחת שמתאימה לנתונים):

-3-2-11234567-5-4-3-2-112345(2,3)(2,-3)
תשובה

(2,−3)(2,-3) נקודת מינימום. חיתוך: (−1,0)(-1,0) ו-(5,0)(5,0). יורדת עבור x<2x<2, עולה עבור x>2x>2. חיוביות: x<−1x<-1 או x>5x>5. שליליות: −1<x<5-1<x<5.

שאלות פתוחות על שיקוף של פונקציה

כל האתר במבט אחד

קיצורי דרך לכל הכלים, הבגרויות והקורסים

GuyAI הוא המורה הפרטי המתקדם בישראל, המבוסס על מודלי הבינה המלאכותית החזקים בעולם בשילוב הידע הפדגוגי של GOOL. המערכת מספקת פתרונות לכל המקצועות ולכל הרמות - מיסודי ועד אקדמיה, וממתמטיקה ועד היסטוריה.