דילוג לתוכן המרכזי

מדידת קבוע פלאנק ופונקציית העבודה מגרף - שאלות ותרגילים

כיתות י"א-י"ב · קרינה וחומר - פיזיקה 5 יח"ל (שאלון 036282) · המודל הדואלי של האור – האפקט הפוטואלקטרי · 27 שאלות

השאלות מסודרות מהקצרה לארוכה ומהקלה לקשה. נסו לפתור לבד, ורק אז פתחו את הפתרון.

שאלה 1 · קריאת תדירות הסף מגרף אנרגיה קינטית–תדירותקצרה · קלה

הגרף מציג את האנרגיה הקינטית המרבית EkE_k של האלקטרונים שנעקרים מקתודה של תא פוטואלקטרי, כפונקציה של תדירות האור ff שמאיר עליה.

f (10^14 Hz)Ek (eV)01234567891011120.00.51.01.52.02.5

נתונים: h=6.63⋅10−34 J⋅sh=6.63\cdot10^{-34}\,\text{J}\cdot\text{s}, e=1.6⋅10−19 Ce=1.6\cdot10^{-19}\,\text{C}, c=3⋅108 m/sc=3\cdot10^{8}\,\text{m/s}.

א.

מהי תדירות הסף של המתכת שממנה עשויה הקתודה? חשבו את פונקציית העבודה שלה, ב־J\text{J} וב־eV\text{eV}.

ב.

מאירים את הקתודה באור שתדירותו 9.0⋅1014 Hz9.0\cdot10^{14}\,\text{Hz}. חשבו את האנרגיה הקינטית המרבית של האלקטרונים, ובדקו שהתוצאה מתאימה לגרף.

◂ פתרון מלא לשאלה 1

סעיף א

תשובה:

f0=6.0⋅1014 Hzf_0=6.0\cdot10^{14}\,\text{Hz}; B≈4.0⋅10−19 J≈2.5 eVB\approx4.0\cdot10^{-19}\,\text{J}\approx2.5\,\text{eV}

תדירות הסף היא התדירות שבה Ek=0E_k=0: נקודת החיתוך של הקו עם ציר התדירות, f0=6.0⋅1014 Hzf_0=6.0\cdot10^{14}\,\text{Hz}. בתדירות זו כל אנרגיית הפוטון מנוצלת לעקירת האלקטרון:

B=hf0=6.63⋅10−34⋅6.0⋅1014≈3.98⋅10−19 JB=hf_0=6.63\cdot10^{-34}\cdot6.0\cdot10^{14}\approx3.98\cdot10^{-19}\,\text{J}
B=3.98⋅10−191.6⋅10−19≈2.5 eVB=\frac{3.98\cdot10^{-19}}{1.6\cdot10^{-19}}\approx2.5\,\text{eV}

סעיף ב

תשובה:

Ek≈1.24 eVE_k\approx1.24\,\text{eV}

לפי משוואת איינשטיין:

Ek=hf−B=6.63⋅10−34⋅9.0⋅10141.6⋅10−19−2.49=3.73−2.49≈1.24 eVE_k=hf-B=\frac{6.63\cdot10^{-34}\cdot9.0\cdot10^{14}}{1.6\cdot10^{-19}}-2.49=3.73-2.49\approx1.24\,\text{eV}

בגרף, מעל f=9⋅1014 Hzf=9\cdot10^{14}\,\text{Hz} הקו נמצא בערך ב־1.2 eV1.2\,\text{eV}, בהתאמה לחישוב.

שאלה 2 · גרף שבו האנרגיה ביחידות של 10⁻¹⁹ J: קבוע פלאנק ואורך גל הסףקצרה · בינונית

תלמיד מדד את האנרגיה הקינטית המרבית EkE_k של אלקטרונים שנעקרים מלוח מתכת, וסרטט את קו המגמה של EkE_k כפונקציה של תדירות האור ff. שימו לב ליחידות על הצירים. על הקו מסומנות שתי נקודות, PP ו־QQ.

f (10^14 Hz)Ek (10^-19 J)01234567891011121314150.00.51.01.52.02.53.03.54.04.55.0P (9, 1.32)Q (13, 3.96)

c=3⋅108 m/sc=3\cdot10^{8}\,\text{m/s}, 1 eV=1.6⋅10−19 J1\,\text{eV}=1.6\cdot10^{-19}\,\text{J}.

א.

חשבו מהגרף את קבוע פלאנק.

ב.

מצאו את פונקציית העבודה של המתכת ב־eV\text{eV}, ואת אורך הגל הגדול ביותר שעוד עוקר ממנה אלקטרונים.

◂ פתרון מלא לשאלה 2

סעיף א

תשובה:

h≈6.6⋅10−34 J⋅sh\approx6.6\cdot10^{-34}\,\text{J}\cdot\text{s}

לפי Ek=hf−BE_k=hf-B, השיפוע של הקו הוא hh. משתי הנקודות המסומנות, עם היחידות של הצירים:

h=ΔEkΔf=(3.96−1.32)⋅10−19(13−9)⋅1014=2.64⋅10−194⋅1014=6.6⋅10−34 J⋅sh=\frac{\Delta E_k}{\Delta f}=\frac{(3.96-1.32)\cdot10^{-19}}{(13-9)\cdot10^{14}}=\frac{2.64\cdot10^{-19}}{4\cdot10^{14}}=6.6\cdot10^{-34}\,\text{J}\cdot\text{s}

טעות נפוצה: לחלק 2.644=0.66\frac{2.64}{4}=0.66 ולשכוח את החזקות של 10 שבכותרות הצירים.

סעיף ב

תשובה:

B≈2.9 eVB\approx2.9\,\text{eV}; λ0≈430 nm\lambda_0\approx430\,\text{nm}

מהנקודה PP:

B=hf−Ek=6.6⋅10−34⋅9⋅1014−1.32⋅10−19=5.94⋅10−19−1.32⋅10−19=4.62⋅10−19 JB=hf-E_k=6.6\cdot10^{-34}\cdot9\cdot10^{14}-1.32\cdot10^{-19}=5.94\cdot10^{-19}-1.32\cdot10^{-19}=4.62\cdot10^{-19}\,\text{J}
B=4.62⋅10−191.6⋅10−19≈2.9 eVB=\frac{4.62\cdot10^{-19}}{1.6\cdot10^{-19}}\approx2.9\,\text{eV}

תדירות הסף (המשך הקו עד Ek=0E_k=0):

f0=Bh=4.62⋅10−196.6⋅10−34=7.0⋅1014 Hzf_0=\frac{B}{h}=\frac{4.62\cdot10^{-19}}{6.6\cdot10^{-34}}=7.0\cdot10^{14}\,\text{Hz}

ואורך הגל הגדול ביותר שעוד עוקר אלקטרונים:

λ0=cf0=3⋅1087.0⋅1014≈4.3⋅10−7 m=430 nm\lambda_0=\frac{c}{f_0}=\frac{3\cdot10^{8}}{7.0\cdot10^{14}}\approx4.3\cdot10^{-7}\,\text{m}=430\,\text{nm}

שאלה 3 · ציר שלא מתחיל באפס: מה באמת אומר החיתוך עם הציר האנכיקצרה · קשה

בדוח מעבדה מופיע הגרף שלפניכם: מתח העצירה V0V_0 של תא פוטואלקטרי כפונקציה של תדירות האור ff. הקו הרציף עובר דרך נקודות המדידה, והקו המקווקו הוא ההמשך שלו. הנקודות המסומנות על הקו: (9.0⋅1014 Hz, 0)(9.0\cdot10^{14}\,\text{Hz},\ 0) ו־(11.0⋅1014 Hz, 0.83 V)(11.0\cdot10^{14}\,\text{Hz},\ 0.83\,\text{V}). שימו לב: ציר התדירות מתחיל ב־8⋅1014 Hz8\cdot10^{14}\,\text{Hz}, והציר האנכי סורטט בתדירות זו.

f (10^14 Hz)V0 (V)8.08.59.09.510.010.511.011.5-0.8-0.40.40.81.2

בדוח נכתב: "הקו המקווקו חותך את הציר האנכי ב־−0.41 V-0.41\,\text{V}, ולכן פונקציית העבודה של הקתודה היא 0.41 eV0.41\,\text{eV}".

e=1.6⋅10−19 Ce=1.6\cdot10^{-19}\,\text{C}.

א.

חשבו את קבוע פלאנק מהגרף. האם המסקנה בדוח נכונה? אם לא, הסבירו את הטעות ומצאו את פונקציית העבודה הנכונה.

ב.

תלמידה אחרת סרטטה מאותן מדידות גרף של eV0eV_0 (ב־eV\text{eV}) כפונקציה של אנרגיית הפוטון hfhf (ב־eV\text{eV}), כשאת hfhf חישבה לפי הערך של hh מהנוסחאון. מה יהיה השיפוע של הקו בגרף שלה, והיכן יחתוך הקו (או המשכו) את שני הצירים? האם אפשר למדוד את קבוע פלאנק מגרף כזה? נמקו.

◂ פתרון מלא לשאלה 3

סעיף א

תשובה:

h≈6.6⋅10−34 J⋅sh\approx6.6\cdot10^{-34}\,\text{J}\cdot\text{s}; המסקנה שגויה: B≈3.7 eVB\approx3.7\,\text{eV}

eV0=hf−BeV_0=hf-B, ולכן V0=hef−BeV_0=\frac{h}{e}f-\frac{B}{e}. השיפוע:

he=0.83−0(11−9)⋅1014≈4.15⋅10−15 V⋅s⇒h=4.15⋅10−15⋅1.6⋅10−19≈6.6⋅10−34 J⋅s\frac{h}{e}=\frac{0.83-0}{(11-9)\cdot10^{14}}\approx4.15\cdot10^{-15}\,\text{V}\cdot\text{s}\quad\Rightarrow\quad h=4.15\cdot10^{-15}\cdot1.6\cdot10^{-19}\approx6.6\cdot10^{-34}\,\text{J}\cdot\text{s}

המסקנה בדוח שגויה. לפי המשוואה, −Be-\frac{B}{e} הוא ערך הקו ב־f=0f=0, ולא ב־f=8⋅1014 Hzf=8\cdot10^{14}\,\text{Hz}, שבה סורטט כאן הציר האנכי. הערך −0.41 V-0.41\,\text{V} הוא רק V0V_0 (המחושב) בתדירות 8⋅1014 Hz8\cdot10^{14}\,\text{Hz}.

הדרך הנכונה – מתדירות הסף, f0=9⋅1014 Hzf_0=9\cdot10^{14}\,\text{Hz}, שבה V0=0V_0=0:

B=hf0=4.14⋅10−15⋅9⋅1014≈3.7 eVB=hf_0=4.14\cdot10^{-15}\cdot9\cdot10^{14}\approx3.7\,\text{eV}

(או: המשך הקו עד f=0f=0 יורד ב־4.14⋅10−15⋅8⋅1014=3.31 V4.14\cdot10^{-15}\cdot8\cdot10^{14}=3.31\,\text{V} נוספים, עד −0.41−3.31=−3.72 V-0.41-3.31=-3.72\,\text{V}.)

טעות נפוצה: לקרוא את החיתוך עם הציר האנכי כפי שהוא מסורטט, בלי לבדוק שהוא נמצא ב־f=0f=0.

סעיף ב

תשובה:

שיפוע 11 (בלי יחידות); חיתוך עם ציר hfhf ב־B≈3.7 eVB\approx3.7\,\text{eV} ועם ציר eV0eV_0 ב־−3.7 eV-3.7\,\text{eV}. אי אפשר למדוד ממנו את hh.

eV0=hf−BeV_0=hf-B: אם הציר האופקי הוא hfhf עצמו, הקשר הוא y=x−By=x-B – קו ישר ששיפועו 11, לכל מתכת. הקו חותך את הציר האופקי ב־hf=B≈3.7 eVhf=B\approx3.7\,\text{eV} ואת הציר האנכי (ב־hf=0hf=0) ב־−B≈−3.7 eV-B\approx-3.7\,\text{eV}.

את קבוע פלאנק אי אפשר למדוד מגרף כזה: כדי לחשב את hfhf כבר השתמשו בערך של hh, וכל מתכת וכל ערך של hh נותנים שיפוע 11. הגרף בודק רק את מבנה המשוואה ונותן את BB; את hh מודדים רק מגרף שבו הציר האופקי הוא גודל שנמדד ישירות – ff או 1λ\frac{1}{\lambda}.

שאלה 4 · פרוסת נתרן טרייה בתא ריק: קבוע פלאנק, פונקציית העבודה ותדירות הסףביניים · בינונית

באוויר נתרן מתחמצן תוך שניות, ולכן חוקרת חותכת פרוסה מגוש נתרן בתוך תא ריק מאוויר, ומקבלת משטח מתכת נקי. היא מאירה את המשטח הטרי באור חד־צבעי בתדירויות שונות, ובכל פעם מודדת את האנרגיה הקינטית המרבית EkE_k של האלקטרונים שנפלטים ממנו. התוצאות:

f (1014 Hz)f\ (10^{14}\,\text{Hz})Ek (eV)E_k\ (\text{eV})
6.00.24
7.00.63
8.51.28
10.01.88
11.52.52
א.

סרטטו גרף של EkE_k כפונקציה של ff, והעבירו את הקו הישר המתאים ביותר לנקודות. נמקו מדוע מצפים לקו ישר.

ב.

מצאו מהגרף:

1. את קבוע פלאנק, ב־eV⋅s\text{eV}\cdot\text{s} וב־J⋅s\text{J}\cdot\text{s};

2. את פונקציית העבודה של המשטח;

3. את תדירות הסף של המשטח.

ג.

מאירים את המשטח באור שתדירותו 5.0⋅1014 Hz5.0\cdot10^{14}\,\text{Hz}, בעוצמה גדולה פי 10 מבכל המדידות שבטבלה. מה יימדד? נמקו.

ד.

כעבור כמה ימים חדר מעט אוויר לתא, ועל המשטח נוצרה שכבה דקה שהגדילה את פונקציית העבודה שלו ב־0.50 eV0.50\,\text{eV}. החוקרת חוזרת על המדידות. תארו את הקו החדש באותה מערכת צירים: מה השיפוע שלו, ומהי תדירות הסף החדשה?

◂ פתרון מלא לשאלה 4

סעיף א

תשובה:

קו ישר עולה, ששיפועו כ־0.41 eV0.41\,\text{eV} לכל 1014 Hz10^{14}\,\text{Hz}.

לפי משוואת איינשטיין hf=Ek+Bhf=E_k+B, ולכן Ek=hf−BE_k=hf-B: פונקציה קווית של ff, שהשיפוע שלה hh והחיתוך שלה עם ציר האנרגיה −B-B.

f (10^14 Hz)Ek (eV)012345678910111213-0.50.51.01.52.02.53.0f0

סעיף ב

תשובה:

h≈4.1⋅10−15 eV⋅s≈6.6⋅10−34 J⋅sh\approx4.1\cdot10^{-15}\,\text{eV}\cdot\text{s}\approx6.6\cdot10^{-34}\,\text{J}\cdot\text{s}; B≈2.25 eVB\approx2.25\,\text{eV}; f0≈5.4⋅1014 Hzf_0\approx5.4\cdot10^{14}\,\text{Hz}

1. השיפוע, משתי נקודות רחוקות על הקו:

h=ΔEkΔf=2.52−0.24(11.5−6.0)⋅1014≈4.15⋅10−15 eV⋅sh=\frac{\Delta E_k}{\Delta f}=\frac{2.52-0.24}{(11.5-6.0)\cdot10^{14}}\approx4.15\cdot10^{-15}\,\text{eV}\cdot\text{s}
h≈4.15⋅10−15⋅1.6⋅10−19≈6.6⋅10−34 J⋅sh\approx4.15\cdot10^{-15}\cdot1.6\cdot10^{-19}\approx6.6\cdot10^{-34}\,\text{J}\cdot\text{s}

2. ממשוואת הקו בנקודה (6.0, 0.24)(6.0,\,0.24):

B=hf−Ek=4.15⋅10−15⋅6.0⋅1014−0.24≈2.25 eVB=hf-E_k=4.15\cdot10^{-15}\cdot6.0\cdot10^{14}-0.24\approx2.25\,\text{eV}

זה גם הערך המוחלט של החיתוך של המשך הקו עם ציר EkE_k.

3. בתדירות הסף Ek=0E_k=0 – נקודת החיתוך של הקו עם ציר התדירות:

f0=Bh=2.254.15⋅10−15≈5.4⋅1014 Hzf_0=\frac{B}{h}=\frac{2.25}{4.15\cdot10^{-15}}\approx5.4\cdot10^{14}\,\text{Hz}

סעיף ג

תשובה:

לא ייפלטו אלקטרונים כלל.

5.0⋅1014 Hz<f0≈5.4⋅1014 Hz5.0\cdot10^{14}\,\text{Hz}<f_0\approx5.4\cdot10^{14}\,\text{Hz}. האנרגיה של פוטון (hf≈2.07 eVhf\approx2.07\,\text{eV}) קטנה מ־BB, וכל פוטון נבלע באלקטרון אחד. הגדלת העוצמה מגדילה רק את מספר הפוטונים, לא את האנרגיה של כל אחד, ולכן אף אלקטרון לא ייפלט – בכל עוצמה.

סעיף ד

תשובה:

קו מקביל (אותו שיפוע hh), מוזז ימינה; f0′≈6.6⋅1014 Hzf_0'\approx6.6\cdot10^{14}\,\text{Hz}.

השיפוע הוא hh, קבוע טבע שאינו תלוי במתכת, ולכן הקו החדש מקביל לקודם. החיתוך עם ציר EkE_k יורד ל־−(2.25+0.50)=−2.75 eV-(2.25+0.50)=-2.75\,\text{eV}, והקו זז ימינה:

f0′=B′h=2.754.15⋅10−15≈6.6⋅1014 Hzf_0'=\frac{B'}{h}=\frac{2.75}{4.15\cdot10^{-15}}\approx6.6\cdot10^{14}\,\text{Hz}
f (10^14 Hz)Ek (eV)012345678910111213-0.50.51.01.52.02.53.05.46.612

שאלה 5 · קתודה לגלאי אור: מלייזר מתכוונן אל מצביעי לייזרביניים · בינונית

מעבדה שמפתחת גלאי אור בודקת קתודה חדשה. החוקרים מאירים את הקתודה בלייזר מתכוונן (לייזר שאפשר לשנות את תדירות האור שלו), בחמש תדירויות שונות, ובכל תדירות מודדים את מתח העצירה V0V_0. התוצאות מוצגות בגרף.

f (10^14 Hz)V0 (V)4.55.05.56.06.57.07.58.00.00.10.20.30.40.50.60.70.80.91.01.11.2

נתונים: h=6.63⋅10−34 J⋅sh=6.63\cdot10^{-34}\,\text{J}\cdot\text{s}, e=1.6⋅10−19 Ce=1.6\cdot10^{-19}\,\text{C}, c=3⋅108 m/sc=3\cdot10^{8}\,\text{m/s}.

א.

העבירו קו מגמה ישר דרך הנקודות, וחשבו ממנו את קבוע פלאנק.

ב.

מצאו את תדירות הסף ואת פונקציית העבודה של הקתודה.

ג.

הגלאי צריך לזהות את האור של שלושה מצביעי לייזר: סגול (405 nm405\,\text{nm}), ירוק (532 nm532\,\text{nm}) ואדום (650 nm650\,\text{nm}). האור של אילו מהם עוקר אלקטרונים מהקתודה? מה מתח העצירה עבור כל אחד מאלה?

ד.

מאירים את הקתודה בבת אחת במצביע הסגול ובמצביע הירוק. מה יהיה מתח העצירה? נמקו.

◂ פתרון מלא לשאלה 5

סעיף א

תשובה:

h≈6.6⋅10−34 J⋅sh\approx6.6\cdot10^{-34}\,\text{J}\cdot\text{s}

eV0=hf−BeV_0=hf-B, ולכן השיפוע של V0V_0 לפי ff הוא he\frac{h}{e}. קו המגמה:

f (10^14 Hz)V0 (V)4.55.05.56.06.57.07.58.0-0.30.30.60.91.2f0

משתי נקודות רחוקות על הקו, למשל (5.5, 0.18)(5.5,\,0.18) ו־(7.5, 1.01)(7.5,\,1.01):

he=1.01−0.18(7.5−5.5)⋅1014≈4.15⋅10−15 V⋅s\frac{h}{e}=\frac{1.01-0.18}{(7.5-5.5)\cdot10^{14}}\approx4.15\cdot10^{-15}\,\text{V}\cdot\text{s}
h=4.15⋅10−15⋅1.6⋅10−19≈6.6⋅10−34 J⋅sh=4.15\cdot10^{-15}\cdot1.6\cdot10^{-19}\approx6.6\cdot10^{-34}\,\text{J}\cdot\text{s}

סעיף ב

תשובה:

f0≈5.1⋅1014 Hzf_0\approx5.1\cdot10^{14}\,\text{Hz}; B≈2.1 eVB\approx2.1\,\text{eV}

הקו (בהמשכו) חותך את ציר התדירות בערך ב־f0≈5.1⋅1014 Hzf_0\approx5.1\cdot10^{14}\,\text{Hz}. לחלופין, מהנקודה (7.5, 1.01)(7.5,\,1.01):

Be=hef−V0=4.15⋅10−15⋅7.5⋅1014−1.01≈2.1 V⇒B≈2.1 eV\frac{B}{e}=\frac{h}{e}f-V_0=4.15\cdot10^{-15}\cdot7.5\cdot10^{14}-1.01\approx2.1\,\text{V}\quad\Rightarrow\quad B\approx2.1\,\text{eV}
f0=Bh=2.14.15⋅10−15≈5.1⋅1014 Hzf_0=\frac{B}{h}=\frac{2.1}{4.15\cdot10^{-15}}\approx5.1\cdot10^{14}\,\text{Hz}

טעות נפוצה: לקרוא את −Be-\frac{B}{e} במקום שבו הציר האנכי מסורטט – הציר כאן מתחיל ב־4.5⋅1014 Hz4.5\cdot10^{14}\,\text{Hz}, לא באפס.

סעיף ג

תשובה:

סגול: V0≈0.97 VV_0\approx0.97\,\text{V}; ירוק: V0≈0.23 VV_0\approx0.23\,\text{V}; האדום אינו עוקר אלקטרונים.

אורך גל הסף: λ0=cf0=3⋅1085.07⋅1014≈590 nm\lambda_0=\frac{c}{f_0}=\frac{3\cdot10^{8}}{5.07\cdot10^{14}}\approx590\,\text{nm}. הלייזר האדום (650 nm>590 nm650\,\text{nm}>590\,\text{nm}) אינו עוקר אלקטרונים, בכל עוצמה.

סגול: f=3⋅108405⋅10−9=7.41⋅1014 Hzf=\frac{3\cdot10^{8}}{405\cdot10^{-9}}=7.41\cdot10^{14}\,\text{Hz}

V0=4.14⋅10−15⋅7.41⋅1014−2.10≈0.97 VV_0=4.14\cdot10^{-15}\cdot7.41\cdot10^{14}-2.10\approx0.97\,\text{V}

ירוק: f=3⋅108532⋅10−9=5.64⋅1014 Hzf=\frac{3\cdot10^{8}}{532\cdot10^{-9}}=5.64\cdot10^{14}\,\text{Hz}

V0=4.14⋅10−15⋅5.64⋅1014−2.10≈0.23 VV_0=4.14\cdot10^{-15}\cdot5.64\cdot10^{14}-2.10\approx0.23\,\text{V}

(אפשר גם לקרוא את שני הערכים מקו המגמה.)

סעיף ד

תשובה:

V0≈0.97 VV_0\approx0.97\,\text{V} – כמו בסגול לבדו.

מתח העצירה הוא המתח שעוצר גם את האלקטרונים המהירים ביותר. כל אלקטרון מקבל אנרגיה מפוטון אחד, ולכן המהירים ביותר הם אלה שנעקרו בפוטונים הסגולים, עם Ek,max≈0.97 eVE_{k,max}\approx0.97\,\text{eV}. מתח שעוצר אותם עוצר גם את האיטיים יותר (של האור הירוק), ולכן V0≈0.97 VV_0\approx0.97\,\text{V}.

טעות נפוצה: לחבר את מתחי העצירה (0.97+0.230.97+0.23) – האנרגיות של שני פוטונים לא מצטברות באלקטרון אחד. הוספת האור הירוק מגדילה רק את הזרם כשהמתח קטן מ־0.23 V0.23\,\text{V}.

שאלה 6 · משתי מדידות לגרף אנרגיה קינטית–תדירותבאורך בגרות · בדרך לבגרות

אור על־סגול שאורך הגל שלו 310 nm310\,\text{nm} פוגע בלוח מתכת, ומשחרר ממנו אלקטרונים שהאנרגיה הקינטית המרבית שלהם 1.25 eV1.25\,\text{eV}.

א.

מהי האנרגיה הקינטית המרבית של האלקטרונים שמשתחררים מהלוח כאשר פוגע בו אור סגול שאורך הגל שלו 400 nm400\,\text{nm}?

ב.

מהי תדירות הסף של הלוח?

ג.

שרטטו גרף סקיצה של האנרגיה הקינטית המרבית של האלקטרונים כפונקציה של תדירות האור שפוגע בלוח. ציינו בגרף את הערכים של נקודות החיתוך של הגרף (או של המשכו) עם הצירים. מהו שיפוע הגרף?

◂ פתרון מלא לשאלה 6

סעיף א

תשובה:

Ek=0.35 eVE_k=0.35\,\text{eV}

פונקציית העבודה מהמדידה הנתונה:

Eph,1=1240λ[nm]=1240310=4.0 eVE_{ph,1}=\frac{1240}{\lambda[\text{nm}]}=\frac{1240}{310}=4.0\,\text{eV}
B=Eph,1−Ek,1=4.0−1.25=2.75 eVB=E_{ph,1}-E_{k,1}=4.0-1.25=2.75\,\text{eV}

האור הסגול:

Eph,2=1240400=3.1 eV  ⇒  Ek,2=3.1−2.75=0.35 eVE_{ph,2}=\frac{1240}{400}=3.1\,\text{eV}\;\Rightarrow\;E_{k,2}=3.1-2.75=0.35\,\text{eV}

סעיף ב

תשובה:

f0≈6.64⋅1014 Hzf_0\approx6.64\cdot10^{14}\,\text{Hz}

בסף hf0=Bhf_0=B:

f0=Bh=2.754.14⋅10−15≈6.64⋅1014 Hzf_0=\frac{B}{h}=\frac{2.75}{4.14\cdot10^{-15}}\approx6.64\cdot10^{14}\,\text{Hz}

סעיף ג

תשובה:

קו ישר שמתחיל ב־f0≈6.64⋅1014 Hzf_0\approx6.64\cdot10^{14}\,\text{Hz}; המשכו חותך את ציר האנרגיה ב־−2.75 eV-2.75\,\text{eV}. השיפוע הוא קבוע פלאנק, h=4.14⋅10−15 eV⋅sh=4.14\cdot10^{-15}\,\text{eV}\cdot\text{s}.

מ־Eph=Ek+BE_{ph}=E_k+B ו־Eph=hfE_{ph}=hf:

Ek=hf−BE_k=hf-B

זו פונקציה קווית של ff: השיפוע הוא hh, וחיתוך ההמשך שלה עם ציר האנרגיה (ב־f=0f=0) הוא −B-B. מתחת לתדירות הסף לא נפלטים אלקטרונים, ולכן הגרף עצמו מתחיל ב־f0f_0 (ההמשך שלו מקווקו).

התדירויות של שתי המדידות:

f1=cλ1=3⋅108310⋅10−9≈9.68⋅1014 Hz,f2=3⋅108400⋅10−9=7.5⋅1014 Hzf_1=\frac{c}{\lambda_1}=\frac{3\cdot10^{8}}{310\cdot10^{-9}}\approx9.68\cdot10^{14}\,\text{Hz},\qquad f_2=\frac{3\cdot10^{8}}{400\cdot10^{-9}}=7.5\cdot10^{14}\,\text{Hz}
f (10^14 Hz)Ek (eV)01234567891011-3-2-112f0-B

•חיתוך עם ציר התדירות: f0≈6.64⋅1014 Hzf_0\approx6.64\cdot10^{14}\,\text{Hz} (סעיף ב).

•חיתוך ההמשך עם ציר האנרגיה: −B=−2.75 eV-B=-2.75\,\text{eV}.

•השיפוע:

ΔEkΔf=1.25−0.35(9.68−7.5)⋅1014≈4.1⋅10−15 eV⋅s\frac{\Delta E_k}{\Delta f}=\frac{1.25-0.35}{(9.68-7.5)\cdot10^{14}}\approx4.1\cdot10^{-15}\,\text{eV}\cdot\text{s}

זה קבוע פלאנק (h=4.14⋅10−15 eV⋅s=6.63⋅10−34 J⋅sh=4.14\cdot10^{-15}\,\text{eV}\cdot\text{s}=6.63\cdot10^{-34}\,\text{J}\cdot\text{s}). השיפוע זהה לכל המתכות; מתכת אחרת תיתן קו מקביל שחותך את הצירים בנקודות אחרות.

שאלה 7 · מאורכי גל לגרף אנרגיה קינטית–תדירותבאורך בגרות · בדרך לבגרות

חוקרת מאירה על לוח מתכת באור חד־צבעי באורכי גל שונים, ובכל פעם מודדת את האנרגיה הקינטית המרבית של האלקטרונים שנפלטים מהלוח. התוצאות:

אורך גל (nm)אנרגיה קינטית מרבית (eV)
3101.90
3801.16
4500.66
5200.28
א.

חשבו את התדירות של האור בכל אחת מהמדידות.

ב.

שרטטו גרף של האנרגיה הקינטית המרבית כפונקציה של התדירות, והעבירו את הקו המתאים ביותר לנקודות.

ג.

מצאו מהגרף את תדירות הסף של המתכת.

ד.

מהי פונקציית העבודה של המתכת?

◂ פתרון מלא לשאלה 7

סעיף א

תשובה:

9.689.68, 7.897.89, 6.676.67, 5.775.77 (ביחידות 1014 Hz10^{14}\,\text{Hz}), לפי הסדר בטבלה.

האור הוא גל אלקטרומגנטי שנע במהירות cc, ולכן c=λfc=\lambda f ו־f=cλf=\frac{c}{\lambda}. למשל, למדידה הראשונה:

f=3⋅108310⋅10−9≈9.68⋅1014 Hzf=\frac{3\cdot10^{8}}{310\cdot10^{-9}}\approx9.68\cdot10^{14}\,\text{Hz}
אורך גל (nm)תדירות (1014 Hz10^{14}\,\text{Hz})אנרגיה קינטית מרבית (eV)
3109.681.90
3807.891.16
4506.670.66
5205.770.28

סעיף ב

תשובה:

הנקודות מסתדרות על קו ישר שעולה ושיפועו בערך 0.41 eV0.41\,\text{eV} לכל 1014 Hz10^{14}\,\text{Hz}.

מהנוסחה Eph=Ek+BE_{ph}=E_k+B:

Ek=hf−BE_k=hf-B

זו פונקציה קווית של ff: השיפוע הוא hh, והחיתוך עם ציר האנרגיה הוא −B-B. לכן מעבירים קו ישר:

f (10^14 Hz)Ek (eV)01234567891011-0.50.51.01.52.02.5f0

השיפוע: 1.90−0.289.68−5.77≈0.41 eV\frac{1.90-0.28}{9.68-5.77}\approx0.41\,\text{eV} לכל 1014 Hz10^{14}\,\text{Hz}, כלומר h≈4.1⋅10−15 eV⋅sh\approx4.1\cdot10^{-15}\,\text{eV}\cdot\text{s}, כמו בנוסחאון.

סעיף ג

תשובה:

f0≈5.1⋅1014 Hzf_0\approx5.1\cdot10^{14}\,\text{Hz}

בתדירות הסף Ek=0E_k=0, ולכן היא נקודת החיתוך של הקו עם ציר התדירות. מהמשך הקו (הקו המקווקו עד הציר) או מהמשוואה שלו:

0=0.41⋅f01014−2.1  ⇒  f0≈5.1⋅1014 Hz0=0.41\cdot\frac{f_0}{10^{14}}-2.1\;\Rightarrow\;f_0\approx5.1\cdot10^{14}\,\text{Hz}

סעיף ד

תשובה:

B≈2.1 eVB\approx2.1\,\text{eV}

B=hf0=4.14⋅10−15⋅5.1⋅1014≈2.1 eVB=hf_0=4.14\cdot10^{-15}\cdot5.1\cdot10^{14}\approx2.1\,\text{eV}

זה גם הערך המוחלט של החיתוך של המשך הקו עם ציר האנרגיה.

טעות נפוצה: לחשב את פונקציית העבודה מנקודה אחת של מדידה בלי הגרף. הקו הישר ממצע את שגיאות המדידה.

שאלה 8 · מדידת קבוע פלאנק בניסוי עם מסנניםבאורך בגרות · בדרך לבגרות

בניסוי במעבדה מאירים על קתודה של תא פוטואלקטרי דרך מסננים, שכל אחד מהם מעביר אור בתדירות אחת. בכל תדירות מודדים את מתח העצירה, ומחשבים ממנו את האנרגיה הקינטית המרבית של האלקטרונים. התוצאות:

תדירות (1014 Hz10^{14}\,\text{Hz})אנרגיה קינטית מרבית (eV)
7.00.42
8.00.81
9.01.25
10.01.64
11.02.09
12.02.47
א.

שרטטו גרף של האנרגיה הקינטית המרבית כפונקציה של התדירות, והעבירו את הקו הישר המתאים ביותר לנקודות.

ב.

חשבו את קבוע פלאנק מתוך הגרף, ב־eV⋅s\text{eV}\cdot\text{s} וב־J⋅s\text{J}\cdot\text{s}.

ג.

מהי תדירות הסף של מתכת הקתודה?

ד.

מהי פונקציית העבודה של מתכת הקתודה?

◂ פתרון מלא לשאלה 8

סעיף א

תשובה:

קו ישר עולה, שהמשכו חותך את ציר התדירות בערך ב־6.0⋅1014 Hz6.0\cdot10^{14}\,\text{Hz}.

מהנוסחה לאפקט הפוטואלקטרי Eph=Ek+BE_{ph}=E_k+B ו־Eph=hfE_{ph}=hf:

Ek=hf−BE_k=hf-B

לכן מצפים לקו ישר. הנקודות כמעט על קו אחד (הסטיות הקטנות הן שגיאות מדידה):

f (10^14 Hz)Ek (eV)012345678910111213-3.0-2.5-2.0-1.5-1.0-0.50.51.01.52.02.53.0f0-B

סעיף ב

תשובה:

h≈4.1⋅10−15 eV⋅s≈6.6⋅10−34 J⋅sh\approx4.1\cdot10^{-15}\,\text{eV}\cdot\text{s}\approx6.6\cdot10^{-34}\,\text{J}\cdot\text{s}

השיפוע של הקו הוא hh. בוחרים שתי נקודות רחוקות על הקו (לא נקודות מדידה בודדות), למשל (7.0, 0.41)(7.0,\,0.41) ו־(12.0, 2.48)(12.0,\,2.48):

h=ΔEkΔf=2.48−0.41(12.0−7.0)⋅1014≈4.14⋅10−15 eV⋅sh=\frac{\Delta E_k}{\Delta f}=\frac{2.48-0.41}{(12.0-7.0)\cdot10^{14}}\approx4.14\cdot10^{-15}\,\text{eV}\cdot\text{s}

ובג׳אול:

h≈4.14⋅10−15⋅1.6⋅10−19≈6.6⋅10−34 J⋅sh\approx4.14\cdot10^{-15}\cdot1.6\cdot10^{-19}\approx6.6\cdot10^{-34}\,\text{J}\cdot\text{s}

קרוב מאוד לערך בנוסחאון.

סעיף ג

תשובה:

f0≈6.0⋅1014 Hzf_0\approx6.0\cdot10^{14}\,\text{Hz}

תדירות הסף היא התדירות שבה Ek=0E_k=0: נקודת החיתוך של המשך הקו עם ציר התדירות. מהגרף (או מהמשוואה Ek=0.414⋅f1014−2.48E_k=0.414\cdot\frac{f}{10^{14}}-2.48):

f0≈2.480.414⋅1014≈6.0⋅1014 Hzf_0\approx\frac{2.48}{0.414}\cdot10^{14}\approx6.0\cdot10^{14}\,\text{Hz}

סעיף ד

תשובה:

B≈2.5 eVB\approx2.5\,\text{eV}

המשך הקו חותך את ציר האנרגיה (ב־f=0f=0) ב־−B-B, ולכן B≈2.5 eVB\approx2.5\,\text{eV}. בדיקה:

B=hf0≈4.14⋅10−15⋅6.0⋅1014≈2.5 eVB=hf_0\approx4.14\cdot10^{-15}\cdot6.0\cdot10^{14}\approx2.5\,\text{eV}

שאלה 9 · שתי מתכות בגרף מתח עצירה–תדירותבאורך בגרות · בדרך לבגרות

בניסוי מודדים את מתח העצירה V0V_0 של תא פוטואלקטרי כפונקציה של תדירות האור ff, פעם עם קתודה ממתכת XX ופעם עם קתודה ממתכת YY. התוצאות מתוארות בגרף. על כל קו מסומנת נקודה אחת עם ערכיה, ולידה שם המתכת.

f (10^14 Hz)V0 (V)0123456789101112130.00.51.01.52.02.53.0X: (10, 2.07)Y: (12, 2.07)
א.

מהי תדירות הסף של כל אחת מהמתכות?

ב.

הראו שמשיפוע הקו אפשר לקבל את קבוע פלאנק, וחשבו אותו מהגרף ב־eV⋅s\text{eV}\cdot\text{s} וב־J⋅s\text{J}\cdot\text{s}.

ג.

חשבו את פונקציית העבודה של כל אחת מהמתכות.

ד.

הקווים של שתי המתכות מקבילים. הסבירו מדוע, ומה שונה ביניהם.

ה.

מאירים על שתי הקתודות באור שתדירותו 6.0⋅1014 Hz6.0\cdot10^{14}\,\text{Hz}. מאיזו קתודה נפלטים אלקטרונים, ומהו מתח העצירה שלה?

◂ פתרון מלא לשאלה 9

סעיף א

תשובה:

f0X=5.0⋅1014 Hzf_{0X}=5.0\cdot10^{14}\,\text{Hz}, f0Y=7.0⋅1014 Hzf_{0Y}=7.0\cdot10^{14}\,\text{Hz}

תדירות הסף היא התדירות שבה מתח העצירה מתאפס (Ek=0E_k=0), כלומר נקודת החיתוך של כל קו עם ציר התדירות. מהגרף: f0X=5.0⋅1014 Hzf_{0X}=5.0\cdot10^{14}\,\text{Hz} ו־f0Y=7.0⋅1014 Hzf_{0Y}=7.0\cdot10^{14}\,\text{Hz}.

סעיף ב

תשובה:

h≈4.14⋅10−15 eV⋅s≈6.6⋅10−34 J⋅sh\approx4.14\cdot10^{-15}\,\text{eV}\cdot\text{s}\approx6.6\cdot10^{-34}\,\text{J}\cdot\text{s}

מדף הנוסחאות hf=Ek+Bhf=E_k+B, ובמתח העצירה Ek=eV0E_k=eV_0. לכן:

eV0=hf−B  ⇒  V0=hef−BeeV_0=hf-B\;\Rightarrow\;V_0=\frac{h}{e}f-\frac{B}{e}

זו משוואה של קו ישר ב־V0V_0 כפונקציה של ff, והשיפוע שלו הוא he\frac{h}{e}.

שיפוע הקו XX, מנקודת החיתוך (5.0⋅1014, 0)(5.0\cdot10^{14},\,0) ומהנקודה המסומנת (10⋅1014, 2.07)(10\cdot10^{14},\,2.07):

he=2.07−0(10−5)⋅1014=4.14⋅10−15 V/Hz\frac{h}{e}=\frac{2.07-0}{(10-5)\cdot10^{14}}=4.14\cdot10^{-15}\,\text{V/Hz}

כשהאנרגיה נמדדת ב־eV, השיפוע בוולט לכל הרץ שווה מספרית ל־hh ב־eV⋅s\text{eV}\cdot\text{s}: h=4.14⋅10−15 eV⋅sh=4.14\cdot10^{-15}\,\text{eV}\cdot\text{s}. בג׳אול:

h=e⋅he=1.6⋅10−19⋅4.14⋅10−15≈6.6⋅10−34 J⋅sh=e\cdot\frac{h}{e}=1.6\cdot10^{-19}\cdot4.14\cdot10^{-15}\approx6.6\cdot10^{-34}\,\text{J}\cdot\text{s}

סעיף ג

תשובה:

BX≈2.07 eVB_X\approx2.07\,\text{eV}, BY≈2.90 eVB_Y\approx2.90\,\text{eV}

בסף B=hf0B=hf_0:

BX=4.14⋅10−15⋅5.0⋅1014≈2.07 eV,BY=4.14⋅10−15⋅7.0⋅1014≈2.90 eVB_X=4.14\cdot10^{-15}\cdot5.0\cdot10^{14}\approx2.07\,\text{eV},\qquad B_Y=4.14\cdot10^{-15}\cdot7.0\cdot10^{14}\approx2.90\,\text{eV}

(אפשר גם להמשיך כל קו עד ציר V0V_0: הוא חותך אותו ב־−Be-\frac{B}{e}.)

סעיף ד

תשובה:

השיפוע he\frac{h}{e} הוא יחס בין קבועי טבע, ולכן זהה לכל מתכת. המתכות נבדלות רק בפונקציית העבודה, ולכן הקווים מוזזים זה מזה.

לפי V0=hef−BeV_0=\frac{h}{e}f-\frac{B}{e}, השיפוע תלוי רק ב־hh וב־ee – קבועי טבע שאינם תלויים בחומר הקתודה. לכן לכל מתכת מקבלים קו בעל אותו שיפוע.

החומר משפיע רק על פונקציית העבודה BB, שקובעת את מיקום הקו: למתכת YY פונקציית עבודה גדולה יותר, ולכן הקו שלה מוזז ימינה (תדירות סף גדולה יותר) ונמצא מתחת לקו של XX בכל תדירות.

סעיף ה

תשובה:

רק מ־XX; V0≈0.41 VV_0\approx0.41\,\text{V}

6.0⋅1014 Hz6.0\cdot10^{14}\,\text{Hz} גדולה מ־f0Xf_{0X} וקטנה מ־f0Yf_{0Y}, ולכן אלקטרונים נפלטים רק מקתודה XX.

V0=he (f−f0X)=4.14⋅10−15⋅(6.0−5.0)⋅1014≈0.41 VV_0=\frac{h}{e}\,(f-f_{0X})=4.14\cdot10^{-15}\cdot(6.0-5.0)\cdot10^{14}\approx0.41\,\text{V}

שאלה 10 · האפקט הפוטואלקטרי: מתח עצירה כפונקציה של התדירות (נורות LED)באורך בגרות · ברמת בגרות

תלמידה במגמת פיזיקה ביצעה ניסוי בתא פוטואלקטרי. היא האירה את הקתודה בכל פעם באור של נורת LED אחרת (נורות בצבעים שונים ונורה אולטרה־סגולה), ולכל נורה מדדה את מתח העצירה של האלקטרונים הנפלטים.

על פי תוצאות המדידות היא סרטטה גרף המתאר את מתח העצירה (VV) כפונקציה של תדירות האור (ff), כמתואר בגרף שלפניכם.

א.

פתחו ביטוי של מתח העצירה, VV, כפונקציה של תדירות האור, ff.

ב.

מה המשמעות הפיזיקלית של נקודת החיתוך של הגרף עם הציר האופקי? הסבירו את קביעתכם.

ג.

על פי הגרף, חשבו את ערכו של קבוע פלנק, hh, שהתקבל בניסוי.

ד.

חשבו את BB, פונקציית העבודה של הקתודה בתא הפוטואלקטרי בניסוי זה.

ה.

מאירים את הקתודה בקרינה שאורך הגל שלה 375 nm375\,\text{nm}. קבעו את מתח העצירה הדרוש כדי לאפס את הזרם בתא.

ו.

התלמידה הכפילה את עוצמת האור של אחת הנורות, בלי לשנות את צבעו. מה צפוי לקרות למתח העצירה לפי המודל הגלי של האור, ומה נמדד בפועל? הסבירו כיצד המודל החלקיקי מסביר את התוצאה.

◂ פתרון מלא לשאלה 10

סעיף א

תשובה:

V=he f−BeV=\frac{h}{e}\,f-\frac{B}{e}

מדף הנוסחאות, האפקט הפוטואלקטרי:

Eph=Ek+B,Eph=hfE_{ph}=E_k+B,\qquad E_{ph}=hf

EkE_k היא האנרגייה הקינטית המרבית של האלקטרונים הנפלטים. מתח העצירה VV עוצר גם את המהירים ביותר: העבודה של הכוח החשמלי לאורך המתח הזה שווה לאנרגייה הקינטית שלהם, ולכן

Ek=eVE_k=eV

מציבים:

hf=eV+B  ⇒  V=he f−Behf=eV+B\;\Rightarrow\;V=\frac{h}{e}\,f-\frac{B}{e}

זהו קשר קווי בין VV ל־ff: השיפוע הוא he\frac{h}{e}, והחיתוך של המשך הקו עם ציר VV הוא −Be-\frac{B}{e}.

סעיף ב

תשובה:

זו תדירות הסף, f0=5⋅1014 Hzf_0=5\cdot 10^{14}\,\text{Hz}: התדירות המזערית שגורמת לפליטת אלקטרונים, שבה אנרגיית הפוטון שווה לפונקציית העבודה (λ0=600 nm\lambda_0=600\,\text{nm}).

בנקודת החיתוך עם הציר האופקי V=0V=0, כלומר Ek=eV=0E_k=eV=0: האלקטרונים בקושי משתחררים, בלי אנרגייה קינטית. מהביטוי בסעיף א:

0=hf0−B  ⇒  hf0=B0=hf_0-B\;\Rightarrow\;hf_0=B

המשמעות: זו תדירות הסף של הקתודה, f0=5.0⋅1014 Hzf_0=5.0\cdot 10^{14}\,\text{Hz} - התדירות המזערית שבה אנרגיית הפוטון שווה בדיוק לפונקציית העבודה. אור בתדירות נמוכה יותר (משמאל לנקודה) אינו גורם לפליטה כלל, בכל עוצמה, ולכן הגרף אינו ממשיך משמאל לנקודה זו.

אורך הגל המתאים (אורך גל הסף): λ0=cf0=3⋅1085⋅1014=6⋅10−7 m=600 nm\lambda_0=\frac{c}{f_0}=\frac{3\cdot 10^8}{5\cdot 10^{14}}=6\cdot 10^{-7}\,\text{m}=600\,\text{nm}.

סעיף ג

תשובה:

h≈6.4⋅10−34 J⋅sh\approx 6.4\cdot 10^{-34}\,\text{J}\cdot\text{s}

לפי סעיף א, שיפוע הגרף הוא:

שיפוע=he  ⇒  h=e⋅שיפוע\text{שיפוע}=\frac{h}{e}\;\Rightarrow\;h=e\cdot\text{שיפוע}

השיפוע - משתי נקודות על הקו, רחוקות זו מזו: (5.0⋅1014 Hz, 0)(5.0\cdot 10^{14}\,\text{Hz},\ 0) ו־(10.0⋅1014 Hz, 2.0 V)(10.0\cdot 10^{14}\,\text{Hz},\ 2.0\,\text{V}):

שיפוע=ΔVΔf=2.0−0(10.0−5.0)⋅1014=4.0⋅10−15 V⋅s\text{שיפוע}=\frac{\Delta V}{\Delta f}=\frac{2.0-0}{(10.0-5.0)\cdot 10^{14}}=4.0\cdot 10^{-15}\,\text{V}\cdot\text{s}

קבוע פלנק - הצבה, e=1.6⋅10−19 Ce=1.6\cdot 10^{-19}\,\text{C}:

h=1.6⋅10−19⋅4.0⋅10−15=6.4⋅10−34 J⋅sh=1.6\cdot 10^{-19}\cdot 4.0\cdot 10^{-15}=6.4\cdot 10^{-34}\,\text{J}\cdot\text{s}

הערך קרוב לערך שבדף הנוסחאות (6.63⋅10−34 J⋅s6.63\cdot 10^{-34}\,\text{J}\cdot\text{s}), סטייה של כ־3.5%3.5\%, סבירה בניסוי בית ספרי.

טעות נפוצה: לשכוח את הגורם 101410^{14} של הציר האופקי, או לחלק ב־ee במקום לכפול.

סעיף ד

תשובה:

B=3.2⋅10−19 J=2.0 eVB=3.2\cdot 10^{-19}\,\text{J}=2.0\,\text{eV}

בנקודת החיתוך עם הציר האופקי (סעיף ב):

B=hf0B=hf_0

הצבה, עם hh שהתקבל בניסוי ו־f0=5.0⋅1014 Hzf_0=5.0\cdot 10^{14}\,\text{Hz}:

B=6.4⋅10−34⋅5.0⋅1014=3.2⋅10−19 JB=6.4\cdot 10^{-34}\cdot 5.0\cdot 10^{14}=3.2\cdot 10^{-19}\,\text{J}

ביחידות eV\text{eV}:

B=3.2⋅10−191.6⋅10−19=2.0 eVB=\frac{3.2\cdot 10^{-19}}{1.6\cdot 10^{-19}}=2.0\,\text{eV}

(בדרך נוספת: המשך הקו חותך את ציר VV ב־−Be=−4.0⋅10−15⋅5.0⋅1014=−2.0 V-\frac{B}{e}=-4.0\cdot 10^{-15}\cdot 5.0\cdot 10^{14}=-2.0\,\text{V}, ולכן B=2.0 eVB=2.0\,\text{eV}.)

סעיף ה

תשובה:

V=1.2 VV=1.2\,\text{V}

הגרף הוא לפי תדירות, ולכן מחשבים קודם את התדירות של הקרינה:

c=λf  ⇒  f=cλ=3⋅108375⋅10−9=8.0⋅1014 Hzc=\lambda f\;\Rightarrow\;f=\frac{c}{\lambda}=\frac{3\cdot 10^8}{375\cdot 10^{-9}}=8.0\cdot 10^{14}\,\text{Hz}

על פי הגרף, בתדירות 8.0⋅1014 Hz8.0\cdot 10^{14}\,\text{Hz} מתח העצירה הוא:

V=1.2 VV=1.2\,\text{V}

(בדיקה בעזרת הביטוי מסעיף א: V=4.0⋅10−15⋅8.0⋅1014−2.0=3.2−2.0=1.2 VV=4.0\cdot 10^{-15}\cdot 8.0\cdot 10^{14}-2.0=3.2-2.0=1.2\,\text{V}.)

טעות נפוצה: לחפש על הציר האופקי את הערך 3.753.75 או 375375 - הציר הוא של תדירות, לא של אורך גל.

סעיף ו

תשובה:

לפי המודל הגלי מתח העצירה היה צריך לגדול (יותר אנרגייה לכל אלקטרון). בפועל מתח העצירה לא משתנה (רק הזרם גדל), כי כל אלקטרון מקבל אנרגייה מפוטון אחד, hfhf, שאינה תלויה בעוצמה.

לפי המודל הגלי: אנרגיית הגל נקבעת לפי העוצמה שלו. הכפלת העוצמה מוסרת לכל אלקטרון יותר אנרגייה, ולכן האנרגייה הקינטית המרבית, וממנה מתח העצירה V=EkeV=\frac{E_k}{e}, היו צריכים לגדול.

בפועל: מתח העצירה לא משתנה - הוא תלוי רק בתדירות (כמו בגרף). הכפלת העוצמה מגדילה רק את מספר האלקטרונים הנפלטים בשנייה, כלומר את הזרם.

המודל החלקיקי: האור מורכב מפוטונים שאנרגיית כל אחד מהם Eph=hfE_{ph}=hf. כל אלקטרון נפלט בעקבות בליעה של פוטון אחד, ולכן Ek=hf−BE_k=hf-B - אינו תלוי בעוצמה. הכפלת העוצמה באותה תדירות פירושה פי 22 פוטונים בשנייה, ולכן פי 22 אלקטרונים (זרם כפול) עם אותה אנרגייה קינטית מרבית.

שאלה 11 · האפקט הפוטואלקטרי: קוטביות במדידת מתח עצירה, פונקציית עבודה וגרף –באורך בגרות · ברמת בגרות

א.

לפניכם ארבעה היגדים 11–44 על האפקט הפוטואלקטרי. קבעו איזה היגד נכון, והעתיקו אותו למחברתכם.

1. כאשר מגדילים את עוצמת האור הפוגע בקתודה, בלי לשנות את תדירותו, גדלה האנרגייה הקינטית המרבית של האלקטרונים הנפלטים.

2. כאשר אור פוגע בקתודה, האלקטרונים נפלטים ממנה רק אחרי פרק זמן שבו הם צוברים אנרגייה מן האור.

3. כל אלקטרון נפלט בולע אנרגייה של פוטון אחד בלבד, ולכן האנרגייה הקינטית המרבית של האלקטרונים הנפלטים תלויה בתדירות האור ולא בעוצמתו.

4. כל האלקטרונים הנפלטים מן הקתודה יוצאים ממנה באותה אנרגייה קינטית.

ב.

תלמידים חקרו את האפקט הפוטואלקטרי בעזרת מעגל ובו תא פוטואלקטרי, כמתואר בתרשים א. בתא יש פולט (קתודה), שעליו פוגע האור, וקולט (אנודה).

התלמידים הקרינו את הפולט באור על־סגול מונוכרומטי שאורך הגל שלו λ=310 nm\lambda=310\,\text{nm}, ומתח העצירה שמדדו היה V0=1.1 VV_0=1.1\,\text{V}.

קבעו אם במדידת מתח העצירה ההדק QQ של ספק המתח היה חיובי או שלילי. נמקו את קביעתכם.

ג.

חשבו את פונקציית העבודה, BB, של המתכת שממנה עשוי הפולט.

ד.

התלמידים חזרו על המדידה בכמה אורות בעלי תדירויות שונות. בתרשים ב מוצג גרף איכותי של מתח העצירה V0V_0 כפונקציה של תדירות האור ff.

היעזרו בנוסחה של האפקט הפוטואלקטרי, וקבעו מהי המשמעות הפיזיקלית של כל אחת מן הנקודות MM ו־NN. חשבו את השיעור של כל אחת מהן עבור הפולט שבסעיף ג.

ה.

התלמידים החליפו את הפולט בפולט העשוי ממתכת אחרת, שפונקציית העבודה שלה גדולה יותר, וחזרו על המדידות.

קבעו אם שיפוע הגרף החדש גדול משיפוע הגרף שבתרשים ב, קטן ממנו או שווה לו. נמקו את קביעתכם.

ו.

את קטע הקו הרציף בתרשים ב סרטטו לפי תוצאות המדידה (המדידות אינן מסומנות בתרשים), ואת קטע הקו המקווקו, MNMN, סרטטו בהארכה של הקו עד לציר האנכי.

תלמיד טען: "אם נקרין את הפולט באור שתדירותו קטנה מן התדירות של הנקודה NN, אבל בעוצמה גבוהה מאוד, נוכל למדוד נקודות גם בקטע MNMN."

הסבירו מדוע הטענה שגויה.

◂ פתרון מלא לשאלה 11

סעיף א

תשובה:

היגד 3.

היגד 3 נכון.

באפקט הפוטואלקטרי פוטון בודד נבלע כולו באלקטרון אחד. לפי Eph=Ek+BE_{ph}=E_k+B, האנרגייה הקינטית המרבית Ek,max⁡=hf−BE_{k,\max}=hf-B תלויה רק באנרגיית הפוטון, כלומר בתדירות האור ff. עוצמת האור קובעת את מספר הפוטונים בשנייה, ולכן את מספר האלקטרונים הנפלטים – ולא את האנרגייה של כל אחד מהם.

מדוע האחרים שגויים:

- 1 – הגדלת העוצמה מגדילה את מספר האלקטרונים (את הזרם), לא את Ek,max⁡E_{k,\max}.

- 2 – הפליטה מיידית: אנרגיית הפוטון נמסרת לאלקטרון בבת אחת, ואין "צבירה" של אנרגייה.

- 4 – hf−Bhf-B היא האנרגייה המרבית. אלקטרונים שנמצאים עמוק יותר במתכת מאבדים חלק מן האנרגייה בדרכם החוצה, ויוצאים באנרגיות קטנות יותר.

סעיף ב

תשובה:

הדק QQ חיובי.

קביעה: ההדק QQ חיובי (ו־PP שלילי).

נימוק: במדידת מתח העצירה השדה החשמלי בין הפולט לקולט צריך לבלום את האלקטרונים הנפלטים, ולהחזיר אותם לפני שיגיעו לקולט. על אלקטרון (מטען שלילי) פועל כוח חשמלי לכיוון הפוטנציאל הגבוה. כדי שהכוח יחזיר את האלקטרונים אל הפולט, הפולט צריך להיות בפוטנציאל גבוה מן הקולט.

בתרשים א הפולט מחובר (דרך האמפרמטר) להדק QQ, והקולט מחובר להדק PP. לכן QQ – ההדק המחובר לפולט – הוא ההדק החיובי.

מגדילים את המתח עד שהזרם באמפרמטר מתאפס; המתח הזה הוא מתח העצירה V0V_0, ו־eV0=Ek,max⁡eV_0=E_{k,\max}.

טעות נפוצה: לזכור "הקתודה שלילית" ולקבוע ש־QQ שלילי – במדידת מתח עצירה המתח הפוך: הפולט חיובי ביחס לקולט.

סעיף ג

תשובה:

B=2.9 eV≈4.64⋅10−19 JB=2.9\,\text{eV}\approx 4.64\cdot 10^{-19}\,\text{J}

אנרגיית הפוטון (דף הנוסחאות):

E[eV]=1240λ[nm]=1240310=4.0 eVE[\text{eV}]=\frac{1240}{\lambda[\text{nm}]}=\frac{1240}{310}=4.0\,\text{eV}

האנרגייה הקינטית המרבית – מתח העצירה בולם בדיוק את האלקטרונים המהירים ביותר:

Ek,max⁡=eV0=1.1 eVE_{k,\max}=eV_0=1.1\,\text{eV}

האפקט הפוטואלקטרי:

Eph=Ek+B  ⇒  B=Eph−Ek=4.0−1.1=2.9 eVE_{ph}=E_k+B\;\Rightarrow\;B=E_{ph}-E_k=4.0-1.1=2.9\,\text{eV}
B=2.9⋅1.6⋅10−19≈4.64⋅10−19 JB=2.9\cdot 1.6\cdot 10^{-19}\approx 4.64\cdot 10^{-19}\,\text{J}

סעיף ד

תשובה:

NN – תדירות הסף f0=Bh≈7.0⋅1014 Hzf_0=\frac{B}{h}\approx 7.0\cdot 10^{14}\,\text{Hz}. MM – −Be=−2.9 V-\frac{B}{e}=-2.9\,\text{V} (ערכו המוחלט שווה מספרית לפונקציית העבודה ב־eV\text{eV}).

מנוסחת האפקט הפוטואלקטרי, עם Ek,max⁡=eV0E_{k,\max}=eV_0:

hf=eV0+B  ⇒  V0=hef−Behf=eV_0+B\;\Rightarrow\;V_0=\frac{h}{e}f-\frac{B}{e}

זו משוואה של קו ישר: V0V_0 כפונקציה של ff, שיפוע he\frac{h}{e} וחיתוך עם הציר האנכי −Be-\frac{B}{e}.

הנקודה NN (חיתוך עם הציר האופקי, V0=0V_0=0): hfN=Bhf_N=B. זו תדירות הסף – התדירות הקטנה ביותר של אור שעדיין משחרר אלקטרונים (בה האלקטרון יוצא בלי אנרגייה קינטית). עבור הפולט:

f0=Bh=2.9 eV4.14⋅10−15 eV⋅s≈7.0⋅1014 Hzf_0=\frac{B}{h}=\frac{2.9\,\text{eV}}{4.14\cdot 10^{-15}\,\text{eV}\cdot\text{s}}\approx 7.0\cdot 10^{14}\,\text{Hz}

הנקודה MM (חיתוך עם הציר האנכי, f=0f=0): V0=−BeV_0=-\frac{B}{e}. ערכה המוחלט הוא פונקציית העבודה מחולקת במטען היסודי – כלומר, ביחידות V\text{V}, זה המספר שמבטא את BB ב־eV\text{eV}. עבור הפולט: M=−2.9 VM=-2.9\,\text{V}.

סעיף ה

תשובה:

שווה – השיפוע הוא he\frac{h}{e} ואינו תלוי במתכת (הקו החדש מקביל ומוזז ימינה).

קביעה: השיפועים שווים.

נימוק: לפי סעיף ד:

V0=hef−BeV_0=\frac{h}{e}f-\frac{B}{e}

השיפוע הוא he\frac{h}{e} – יחס בין שני קבועי טבע, שאינו תלוי בסוג המתכת. פונקציית העבודה BB מופיעה רק באיבר החופשי. לכן עבור המתכת החדשה מתקבל קו מקביל לקו הקודם: נקודת החיתוך MM יורדת (ל־−B′e-\frac{B'}{e}), ונקודת הסף NN זזה ימינה (ל־B′h\frac{B'}{h}).

(ערך השיפוע: he=6.63⋅10−341.6⋅10−19≈4.14⋅10−15 V⋅s\frac{h}{e}=\frac{6.63\cdot 10^{-34}}{1.6\cdot 10^{-19}}\approx 4.14\cdot 10^{-15}\,\text{V}\cdot\text{s}.)

טעות נפוצה: לחשוב שקשה יותר "לעקור" אלקטרונים ולכן הקו תלול יותר – פונקציית העבודה מזיזה את הקו ואינה משנה את שיפועו.

סעיף ו

תשובה:

באור שתדירותו קטנה מ־f0f_0 לכל פוטון hf<Bhf<B, ופוטון נבלע באלקטרון אחד – לכן לא נפלטים אלקטרונים כלל, בשום עוצמה. אין זרם ואין מתח עצירה למדוד; "מתח עצירה שלילי" אינו קיים.

הקטע MNMN מתאים לתדירויות 0<f<f00<f<f_0, שבהן הנוסחה "נותנת" V0=hf−Be<0V_0=\frac{hf-B}{e}<0.

באור כזה לכל פוטון אנרגייה hf<Bhf<B. פוטון נבלע כולו באלקטרון אחד, ואלקטרון אינו יכול לצבור אנרגייה משני פוטונים. לכן אף אלקטרון אינו מקבל די אנרגייה כדי להשתחרר מן המתכת, ולא נפלטים אלקטרונים כלל. הגדלת העוצמה מגדילה רק את מספר הפוטונים – שכל אחד מהם עדיין חלש מדי – ואינה משנה דבר.

אין זרם באמפרמטר, ולכן אין מתח עצירה שאפשר למדוד. "מתח עצירה שלילי" היה מתאים לאנרגייה קינטית שלילית, שאינה קיימת. הקטע MNMN הוא רק הארכה מתמטית של הישר.

שאלה 12 · תא פוטואלקטרי שמטעין את עצמו: המתח המתייצב וקבוע פלאנקבאורך בגרות · ברמת בגרות

במעבדת מחקר בודקים תא פוטואלקטרי שהקתודה שלו עשויה ממתכת שפונקציית העבודה שלה היא BB. התא אינו מחובר למקור מתח: הקתודה והאנודה מחוברות רק למד מתח VV שהתנגדותו גדולה מאוד, כך שכמעט אין זרם במד המתח (ראו תרשים).

מאירים את הקתודה באור של מנורת כספית דרך מסננים. כל מסנן מעביר קו ספקטרלי אחד שאורך הגל שלו λ\lambda רשום על המסנן (חלק מן הקווים בתחום העל־סגול).

כאשר מאירים את הקתודה, אלקטרונים הנפלטים ממנה מגיעים אל האנודה, והאנודה נטענת במטען שלילי. ההוראה של מד המתח גדלה, ולאחר זמן קצר היא מתייצבת. בכל מדידה רשמו החוקרים את המתח המתייצב VV.

א.

בלי להסתמך על המדידות, הסבירו מדוע המתח בין הקתודה לאנודה מפסיק לגדול, ופתחו ביטוי של המתח המתייצב, VV , כפונקצייה של אורך הגל, λ\lambda .

ב.

תוצאות המדידות מוצגות בטבלה שלפניכם (שימו לב ליחידות בראש העמודות).

אורך הגל λ\lambda (nm)(\text{nm})המתח המתייצב (V)(\text{V})1/λ1/\lambda (1/m)(1/\text{m})
2542542.112.113.94⋅1063.94\cdot 10^{6}
2972971.361.363.37⋅1063.37\cdot 10^{6}
3133131.171.173.19⋅1063.19\cdot 10^{6}
3653650.580.582.74⋅1062.74\cdot 10^{6}
4054050.280.282.47⋅1062.47\cdot 10^{6}

כדי לסרטט גרף ליניארי של תוצאות הניסוי, החוקרים הגדירו משתנה חדש, 1/λ1/\lambda , ורשמו את ערכיו בעמודה הנוספת בטבלה.

סרטטו דיאגרמת פיזור (נקודות במערכת צירים) של המתח המתייצב VV כפונקצייה של המשתנה 1/λ1/\lambda , והוסיפו את הישר המתאים לו ביותר (קו המגמה).

ג.

חשבו את קבוע פלאנק על פי שיפוע הגרף שסרטטתם.

ד.
(1)

מהי המשמעות הפיזיקלית של נקודת החיתוך בין קו המגמה לבין ציר המתח VV ?

(2)

חשבו או מִצאו על פי הגרף את ערכה של נקודה זו.

ה.

חשבו את אורך הגל המרבי λ0\lambda_0 של אור שעבורו ייפלטו אלקטרונים מן הקתודה במערכת זו.

◂ פתרון מלא לשאלה 12

סעיף א

תשובה:

V=hce⋅1λ−BeV=\frac{hc}{e}\cdot\frac{1}{\lambda}-\frac{B}{e} (המתח מתייצב כאשר גם האלקטרונים המהירים ביותר נעצרים לפני האנודה).

מדוע המתח מתייצב. האלקטרונים המגיעים לאנודה טוענים אותה במטען שלילי, והקתודה (שאיבדה אלקטרונים) נטענת במטען חיובי. נוצר בין האנודה לקתודה שדה חשמלי שמאט את האלקטרונים בדרכם אל האנודה, וככל שהמתח גדל – פחות אלקטרונים מגיעים אליה. המתח מפסיק לגדול כאשר גם האלקטרונים המהירים ביותר (בעלי האנרגייה הקינטית המרבית) נעצרים לפני האנודה: מרגע זה אין עוד מטען שמגיע לאנודה. כלומר המתח המתייצב הוא בדיוק מתח העצירה.

אנרגיית הפוטון. מדף הנוסחאות Eph=hfE_{ph}=hf, ובאור c=λfc=\lambda f, ולכן

Eph=hcλE_{ph}=\frac{hc}{\lambda}

האפקט הפוטואלקטרי. מדף הנוסחאות:

Eph=Ek+BE_{ph}=E_k+B

כאשר EkE_k היא האנרגייה הקינטית המרבית של האלקטרונים הנפלטים.

תנאי העצירה. לפי משפט עבודה–אנרגייה, העבודה של הכוח החשמלי על אלקטרון (מטען −e-e) העובר הפרש פוטנציאלים VV נגד השדה היא −eV-eV, והיא מאפסת את האנרגייה הקינטית המרבית:

−eV=0−Ek  ⇒  Ek=eV-eV=0-E_k\;\Rightarrow\;E_k=eV

הצבה:

hcλ=eV+B  ⇒  V=hce⋅1λ−Be\frac{hc}{\lambda}=eV+B\;\Rightarrow\;V=\frac{hc}{e}\cdot\frac{1}{\lambda}-\frac{B}{e}

המתח המתייצב הוא פונקצייה קווית של 1λ\frac{1}{\lambda}: שיפוע hce\frac{hc}{e} וחותך −Be-\frac{B}{e}.

טעות נפוצה: לחשוב שהמתח ימשיך לגדול כל עוד מאירים – האנודה מקבלת מטען רק מאלקטרונים שמצליחים להגיע אליה.

סעיף ב

תשובה:

חמש נקודות, וקו מגמה V≈1.24⋅10−6⋅1λ−2.80V\approx 1.24\cdot 10^{-6}\cdot\frac{1}{\lambda}-2.80 (בוולט, 1λ\frac{1}{\lambda} ב־1m\frac{1}{\text{m}}).

ציר אופקי: 1λ\frac{1}{\lambda} ביחידות 106 1m10^{6}\,\frac{1}{\text{m}}; ציר אנכי: המתח המתייצב VV בוולט.

הנקודות (1λ [106 1m],  V [V])\left(\frac{1}{\lambda}\,[10^6\,\tfrac{1}{\text{m}}],\;V\,[\text{V}]\right):

(3.94, 2.11)(3.94,\,2.11), (3.37, 1.36)(3.37,\,1.36), (3.19, 1.17)(3.19,\,1.17), (2.74, 0.58)(2.74,\,0.58), (2.47, 0.28)(2.47,\,0.28).

מעבירים ישר אחד כך שהנקודות מפוזרות סביבו משני צדיו בערך באופן שווה:

1/λ (10^6 1/m)V (V)2.22.42.62.83.03.23.43.63.84.04.20.00.51.01.52.02.5

שיפוע קו המגמה – משתי נקודות על הקו, רחוקות זו מזו, למשל (2.40⋅106, 0.18)(2.40\cdot 10^6,\,0.18) ו־(4.00⋅106, 2.16)(4.00\cdot 10^6,\,2.16):

שיפוע=ΔVΔ(1/λ)=2.16−0.18(4.00−2.40)⋅106=1.981.60⋅106≈1.24⋅10−6 V⋅m\text{שיפוע}=\frac{\Delta V}{\Delta(1/\lambda)}=\frac{2.16-0.18}{(4.00-2.40)\cdot 10^6}=\frac{1.98}{1.60\cdot 10^6}\approx 1.24\cdot 10^{-6}\,\text{V}\cdot\text{m}

משוואת הקו:

V≈1.24⋅10−6⋅1λ−2.80(V בוולט, 1λ ב־1m)V\approx 1.24\cdot 10^{-6}\cdot\frac{1}{\lambda}-2.80\quad(V\ \text{בוולט},\ \tfrac{1}{\lambda}\ \text{ב־}\tfrac{1}{\text{m}})

(התאמה בשיטת הריבועים הפחותים נותנת שיפוע 1.25⋅10−6 V⋅m1.25\cdot 10^{-6}\,\text{V}\cdot\text{m} וחותך −2.82 V-2.82\,\text{V} – בהתאמה טובה.)

טעות נפוצה: להעביר את הקו דרך הנקודה הראשונה והאחרונה בלבד – קו המגמה מתאים לכל הנקודות, ושיפועו נקבע משתי נקודות על הקו עצמו.

סעיף ג

תשובה:

h≈6.6⋅10−34 J⋅sh\approx 6.6\cdot 10^{-34}\,\text{J}\cdot\text{s}

לפי הביטוי מסעיף א:

V=hce⋅1λ−BeV=\frac{hc}{e}\cdot\frac{1}{\lambda}-\frac{B}{e}

שיפוע הגרף של VV כפונקצייה של 1λ\frac{1}{\lambda}:

שיפוע=hce  ⇒  h=שיפוע⋅ec\text{שיפוע}=\frac{hc}{e}\;\Rightarrow\;h=\frac{\text{שיפוע}\cdot e}{c}

הצבה (שיפוע 1.24⋅10−6 V⋅m1.24\cdot 10^{-6}\,\text{V}\cdot\text{m}, e=1.6⋅10−19 Ce=1.6\cdot 10^{-19}\,\text{C}, c=3⋅108 m/sc=3\cdot 10^{8}\,\text{m/s}):

h=1.24⋅10−6⋅1.6⋅10−193⋅108≈6.6⋅10−34 J⋅sh=\frac{1.24\cdot 10^{-6}\cdot 1.6\cdot 10^{-19}}{3\cdot 10^{8}}\approx 6.6\cdot 10^{-34}\,\text{J}\cdot\text{s}

קרוב מאוד לערך שבדף הנוסחאות (6.63⋅10−34 J⋅s6.63\cdot 10^{-34}\,\text{J}\cdot\text{s}).

טעות נפוצה: לשכוח לכפול ב־ee – השיפוע ביחידות V⋅m\text{V}\cdot\text{m}, ורק אחרי כפל ב־ee מתקבלות יחידות של אנרגייה כפול אורך.

סעיף ד(1)

תשובה:

נקודת החיתוך היא −Be-\frac{B}{e}: פונקציית העבודה של חומר הקתודה (באלקטרון־וולט) בסימן שלילי.

נקודת החיתוך עם ציר VV מתקבלת כאשר 1λ=0\frac{1}{\lambda}=0. לפי הביטוי מסעיף א:

V∣1/λ=0=−BeV\Big|_{1/\lambda=0}=-\frac{B}{e}

כלומר ערך נקודת החיתוך הוא פונקציית העבודה של חומר הקתודה מחולקת במטען היסודי, בסימן שלילי. בערכה המוחלט היא שווה מספרית לפונקציית העבודה BB ביחידות eV\text{eV} – האנרגייה המזערית הדרושה כדי לשחרר אלקטרון מן הקתודה.

(זו נקודה שמתקבלת מהמשכת קו המגמה, ולא נקודה שאפשר למדוד.)

סעיף ד(2)

תשובה:

V≈−2.80 VV\approx -2.80\,\text{V}, כלומר B≈2.80 eV≈4.5⋅10−19 JB\approx 2.80\,\text{eV}\approx 4.5\cdot 10^{-19}\,\text{J}

ממשיכים את קו המגמה עד ציר המתח:

1/λ (10^6 1/m)V (V)0.00.51.01.52.02.53.03.54.0-3.0-2.5-2.0-1.5-1.0-0.50.51.01.52.02.5

ממשוואת קו המגמה, בהצבת 1λ=0\frac{1}{\lambda}=0:

V=−2.80 VV=-2.80\,\text{V}

(בדיקה מנקודה על הקו: 2.16−1.24⋅10−6⋅4.00⋅106=2.16−4.96=−2.80 V2.16-1.24\cdot 10^{-6}\cdot 4.00\cdot 10^{6}=2.16-4.96=-2.80\,\text{V}.)

לכן −Be=−2.80 V-\frac{B}{e}=-2.80\,\text{V}, ופונקציית העבודה:

B=2.80 eV=2.80⋅1.6⋅10−19≈4.5⋅10−19 JB=2.80\,\text{eV}=2.80\cdot 1.6\cdot 10^{-19}\approx 4.5\cdot 10^{-19}\,\text{J}

סעיף ה

תשובה:

λ0≈443 nm\lambda_0\approx 443\,\text{nm}

באורך הגל המרבי (אור הסף) לאלקטרונים הנפלטים אין אנרגייה קינטית, ולכן המתח המתייצב הוא אפס. זו נקודת החיתוך של קו המגמה עם הציר האופקי:

0=1.24⋅10−6⋅1λ0−2.80  ⇒  1λ0=2.801.24⋅10−6≈2.26⋅106 1m0=1.24\cdot 10^{-6}\cdot\frac{1}{\lambda_0}-2.80\;\Rightarrow\;\frac{1}{\lambda_0}=\frac{2.80}{1.24\cdot 10^{-6}}\approx 2.26\cdot 10^{6}\,\frac{1}{\text{m}}
λ0≈4.43⋅10−7 m=443 nm\lambda_0\approx 4.43\cdot 10^{-7}\,\text{m}=443\,\text{nm}

(בדרך שקולה, מדף הנוסחאות Eph=Ek+BE_{ph}=E_k+B עם Ek=0E_k=0: hcλ0=B\frac{hc}{\lambda_0}=B, ולכן λ0=hcB=6.6⋅10−34⋅3⋅1084.48⋅10−19≈4.4⋅10−7 m\lambda_0=\frac{hc}{B}=\frac{6.6\cdot 10^{-34}\cdot 3\cdot 10^{8}}{4.48\cdot 10^{-19}}\approx 4.4\cdot 10^{-7}\,\text{m}.)

אור באורך גל גדול יותר מ־443 nm443\,\text{nm} (למשל אור כחול־ירוק, צהוב או אדום) לא ישחרר אלקטרונים, ואור באורך גל קטן יותר – כן.

טעות נפוצה: לחשוב ש־λ0\lambda_0 הוא אורך הגל המזערי – פוטון באורך גל קצר יותר נושא אנרגייה רבה יותר, ולכן הסף הוא אורך הגל המרבי.

שאלה 13 · תא פוטואלקטרי בחיישן אור: סף, מתח עצירה ופונקציית עבודהבאורך בגרות · ברמת בגרות

חברה המפתחת חיישני אור בדקה תא פוטואלקטרי חדש. התא מחובר למעגל חשמלי, ומאירים את הקתודה שלו (הפולט).

הבדיקה נערכה בשלושה שלבים.

בשלב הראשון חיברו את הקתודה להדק השלילי של מקור המתח ואת האנודה (הקולט) להדק החיובי, כדי לייצר מתח האצה. בכל פעם האירו את הקתודה באור באורך גל אחר, וגילו שבחלק מאורכי הגל לא זורם זרם במעגל – גם כשעוצמת האור גדולה מאוד.

א.

קבעו באילו אורכי גל – ארוכים או קצרים – לא זורם זרם במעגל. הסבירו את קביעתכם, והסבירו מדוע הגדלת עוצמת האור אינה גורמת לזרם באורכי גל אלה.

ב.

הקתודה הוארה באור באורך גל שבו זורם זרם במעגל. לאחר מכן הציבו בין מקור האור לקתודה מסנן אפור, שבולע מחצית מהאור שפוגע בו ואינו משנה את צבעו.

קבעו אם לאחר הצבת המסנן עוצמת הזרם החשמלי במעגל גדלה, קטנה או לא השתנתה. הסבירו את קביעתכם.

ג.

בשלב השני איפסו את המתח בין האנודה לקתודה, והאירו את הקתודה באור באורך גל שבו נפלטים אלקטרונים.

קבעו איזה מן ההיגדים 1–3 שלפניכם נכון.

1. לא זורם זרם במעגל, מפני שאין מתח שיניע את האלקטרונים מהקתודה אל האנודה.

2. זורם במעגל זרם השווה לזרם בשלב הראשון (זרם הרוויה), מפני שאין שום שדה חשמלי שעוצר את האלקטרונים.

3. זורם במעגל זרם, אך הוא קטן מהזרם בשלב הראשון, מפני שחלק מהאלקטרונים הנפלטים נדחים בחזרה לקתודה ואינם מגיעים לאנודה.

ד.

בשלב השלישי חיברו את הקתודה להדק החיובי של מקור המתח ואת האנודה להדק השלילי. הם שינו את אורך הגל כמה פעמים, ובכל פעם מדדו את המתח המינימלי שבו התאפס הזרם.

בתרשים 1 מוצג גרף המתאר את תוצאות המדידות.

הסבירו את המשמעות הפיזיקלית של נקודת החיתוך של הגרף עם הציר האופקי בתרשים 1, וחשבו בעזרתה את פונקציית העבודה של מתכת הקתודה.

ה.

בתרשים 2 שלפניכם מוצג גרף המתאר את מתח העצירה כפונקצייה של 1λ\frac1\lambda.

קבעו מהי המשמעות הפיזיקלית של נקודת החיתוך של הגרף (בהמשך הקו המקווקו) עם הציר האנכי, וחשבו את הערך המספרי של נקודת החיתוך.

ו.

המהנדסים קבעו מתח מעכב V1=1.0 VV_1=1.0\,\text{V}, והאירו את הקתודה בזה אחר זה באור בשלושה אורכי גל: λ1=620 nm\lambda_1=620\,\text{nm}, λ2=450 nm\lambda_2=450\,\text{nm}, λ3=350 nm\lambda_3=350\,\text{nm}.

קבעו בנוגע לכל אחד משלושת אורכי הגל אם זורם זרם במעגל. נמקו כל אחת מן הקביעות.

◂ פתרון מלא לשאלה 13

סעיף א

תשובה:

באורכי גל ארוכים (ארוכים מאורך גל הסף); עוצמה גדולה יותר = יותר פוטונים, לא פוטונים בעלי אנרגייה גדולה יותר.

קביעה: באורכי גל ארוכים.

הסבר: לפי המודל החלקיקי, האור מורכב מפוטונים שהאנרגייה של כל אחד מהם (מדף הנוסחאות):

Eph=hf=hcλE_{ph}=hf=\frac{hc}{\lambda}

אלקטרון נפלט מהקתודה רק אם פוטון יחיד מוסר לו אנרגייה שגדולה מפונקציית העבודה BB של המתכת או שווה לה (Eph=Ek+BE_{ph}=E_k+B, Ek≥0E_k\ge0). ככל שאורך הגל ארוך יותר, האנרגייה של כל פוטון קטנה יותר. כאשר λ\lambda ארוך מאורך גל הסף λ0=hcB\lambda_0=\frac{hc}{B}, מתקיים Eph<BE_{ph}<B ואף פוטון אינו יכול לשחרר אלקטרון.

הגדלת העוצמה מגדילה את מספר הפוטונים ביחידת זמן, אבל לא את האנרגייה של כל פוטון. כל אלקטרון בולע פוטון אחד, ולכן גם בעוצמה גדולה מאוד אין פליטה ואין זרם.

סעיף ב

תשובה:

עוצמת הזרם קטנה (בערך לחצי).

קביעה: עוצמת הזרם קטנה.

הסבר: המסנן בולע חלק מהאור אך אינו משנה את צבעו – אורך הגל, ולכן גם האנרגייה של כל פוטון, לא השתנו. מה שהשתנה הוא מספר הפוטונים שפוגעים בקתודה ביחידת זמן: הוא קטן לחצי.

כל פוטון יכול לשחרר אלקטרון אחד לכל היותר, ולכן מספר האלקטרונים הנפלטים ביחידת זמן קטן באותו יחס. במתח האצה האלקטרונים הנפלטים מגיעים לאנודה, ולכן הזרם I=ΔqΔtI=\frac{\Delta q}{\Delta t}, היחסי למספר האלקטרונים המגיעים לאנודה ביחידת זמן, קטן (בערך לחצי).

טעות נפוצה: לחשוב שהזרם לא ישתנה כי "אורך הגל לא השתנה" – אורך הגל קובע את האנרגייה של כל אלקטרון, ואילו הזרם נקבע על ידי מספר האלקטרונים.

סעיף ג

תשובה:

היגד 3 נכון.

קביעה: היגד 3 נכון.

הסבר: האלקטרונים נפלטים מהקתודה עם אנרגייה קינטית (גדולה מאפס), ולכן גם בלי מתח חלקם מגיעים לאנודה וזורם זרם – היגד 1 שגוי.

עם זאת, האלקטרונים שנמצאים במרחב שבין הקתודה לאנודה יוצרים "ענן" של מטען שלילי, הדוחה את האלקטרונים הנפלטים אחריו. אלקטרונים איטיים, וגם כאלה שנפלטו בכיוונים שאינם לעבר האנודה, אינם מגיעים אליה וחוזרים לקתודה. לכן הזרם במתח אפס קטן מזרם הרוויה של השלב הראשון, שבו מתח ההאצה אוסף את כל האלקטרונים – היגד 2 שגוי.

סעיף ד

תשובה:

λ0=539.1 nm\lambda_0=539.1\,\text{nm} הוא אורך גל הסף (אורך הגל הארוך ביותר שבו נפלטים אלקטרונים); B≈2.30 eVB\approx2.30\,\text{eV}.

במתח העצירה VV נעצרים גם האלקטרונים המהירים ביותר, ולכן eV=Ek,max⁡eV=E_{k,\max}. בנקודת החיתוך עם הציר האופקי, λ0=539.1 nm\lambda_0=539.1\,\text{nm}, מתח העצירה הוא אפס – כלומר האנרגייה הקינטית המרבית של האלקטרונים הנפלטים היא אפס.

לכן λ0\lambda_0 הוא אורך גל הסף של מתכת הקתודה: אורך הגל הארוך ביותר שבו עוד נפלטים אלקטרונים. באורך גל זה כל האנרגייה של הפוטון משמשת לשחרור האלקטרון:

Eph=Ek+B  ⇒  B=Eph=1240λ0[nm]=1240539.1≈2.30 eVE_{ph}=E_k+B\;\Rightarrow\;B=E_{ph}=\frac{1240}{\lambda_0[\text{nm}]}=\frac{1240}{539.1}\approx2.30\,\text{eV}

באורכי גל ארוכים יותר אין פליטה, ולכן הגרף אינו ממשיך מימין לנקודה זו.

סעיף ה

תשובה:

נקודת החיתוך היא −Be-\dfrac{B}{e} (פונקציית העבודה בסימן שלילי, ב־eV); ערכה ≈−2.3 V\approx-2.3\,\text{V}.

מדף הנוסחאות:

Eph=Ek+BE_{ph}=E_k+B

האנרגייה הקינטית המרבית שווה לעבודה של מתח העצירה: Ek,max⁡=eVE_{k,\max}=eV. לכן

hcλ=eV+B  ⇒  V=hce⋅1λ−Be\frac{hc}{\lambda}=eV+B\;\Rightarrow\;V=\frac{hc}{e}\cdot\frac1\lambda-\frac{B}{e}

זו משוואת קו ישר ב־1λ\frac1\lambda: השיפוע hce\frac{hc}{e}, והחיתוך עם הציר האנכי (1λ=0\frac1\lambda=0):

V0=−BeV_0=-\frac{B}{e}

המשמעות: הערך המוחלט של נקודת החיתוך, ביחידות eV, שווה לפונקציית העבודה של מתכת הקתודה – האנרגייה המינימלית הדרושה לשחרור אלקטרון מהמתכת.

הערך המספרי: מסעיף ד, B≈2.30 eVB\approx2.30\,\text{eV}, ולכן

V0≈−2.3 VV_0\approx-2.3\,\text{V}

סעיף ו

תשובה:

λ1=620 nm\lambda_1=620\,\text{nm}: אין זרם; λ2=450 nm\lambda_2=450\,\text{nm}: אין זרם; λ3=350 nm\lambda_3=350\,\text{nm}: זורם זרם.

זורם זרם רק אם נפלטים אלקטרונים ויש ביניהם כאלה שהאנרגייה הקינטית שלהם גדולה מ־eV1=1.0 eVeV_1=1.0\,\text{eV}, כלומר רק אם Ek,max⁡=1240λ−B>1.0 eVE_{k,\max}=\frac{1240}{\lambda}-B>1.0\,\text{eV}.

λ1=620 nm\lambda_1=620\,\text{nm} – אין זרם. λ1>λ0=539.1 nm\lambda_1>\lambda_0=539.1\,\text{nm}: אנרגיית הפוטון 1240620=2.0 eV\frac{1240}{620}=2.0\,\text{eV} קטנה מפונקציית העבודה (2.30 eV2.30\,\text{eV}), ואין פליטה של אלקטרונים כלל.

λ2=450 nm\lambda_2=450\,\text{nm} – אין זרם. נפלטים אלקטרונים, אבל

Ek,max⁡=1240450−2.30≈2.76−2.30=0.46 eV<1.0 eVE_{k,\max}=\frac{1240}{450}-2.30\approx2.76-2.30=0.46\,\text{eV}<1.0\,\text{eV}

גם האלקטרונים המהירים ביותר נעצרים לפני האנודה וחוזרים לקתודה (מתח העצירה 0.46 V0.46\,\text{V} קטן מ־V1V_1).

λ3=350 nm\lambda_3=350\,\text{nm} – זורם זרם.

Ek,max⁡=1240350−2.30≈3.54−2.30=1.24 eV>1.0 eVE_{k,\max}=\frac{1240}{350}-2.30\approx3.54-2.30=1.24\,\text{eV}>1.0\,\text{eV}

לחלק מהאלקטרונים (אלה שהאנרגייה הקינטית שלהם גדולה מ־1.0 eV1.0\,\text{eV}) יש די אנרגייה כדי להגיע לאנודה, וזורם זרם (קטן מזרם הרוויה).

טעות נפוצה: לקבוע ש־λ2\lambda_2 יוצר זרם רק משום שהוא קצר מאורך גל הסף – יש פליטה, אבל המתח המעכב עוצר את כל האלקטרונים.

שאלה 14 · אפקט פוטואלקטרי בקתודת אשלגן עם קווי מנורת כספיתבאורך בגרות · ברמת בגרות

תלמידים חקרו את האפקט הפוטואלקטרי בתא פוטואלקטרי שהקתודה שלו עשויה אשלגן, K\text{K}.

מקור האור היה מנורת כספית. בעזרת מסננים הם האירו את הקתודה בכל פעם באחד מחמשת הקווים הספקטרליים של המנורה שבתחום 300 nm<λ<450 nm300\,\text{nm}<\lambda<450\,\text{nm}, ומדדו את מתח העצירה VעצירהV_{\text{עצירה}} עבור כל אורך גל λ\lambda.

התוצאות מוצגות בטבלה:

λ (nm)\lambda\,(\text{nm})313313334334365365405405436436
Vעצירה (V)V_{\text{עצירה}}\,(\text{V})1.631.631.441.441.081.080.790.790.520.52
א.

העתיקו את הטבלה למחברתכם, והוסיפו לה שורה שבה תרשמו את התדירויות ff המתאימות לאורכי הגל λ\lambda.

ב.

בטאו את מתח העצירה VעצירהV_{\text{עצירה}} כפונקציה של התדירות ff.

ג.
(1)

סרטטו דיאגרמת פיזור (נקודות במערכת הצירים) של מתח העצירה VעצירהV_{\text{עצירה}} כפונקציה של התדירות ff.

(2)

הוסיפו לדיאגרמת הפיזור את הישר המתאים לה ביותר (קו מגמה).

ד.

היעזרו בגרף וחשבו את קבוע פלנק hh.

ה.

קבעו או חשבו את BB, פונקציית העבודה של האשלגן. פרטו את שיקוליכם.

ו.

עבור אורך הגל λ=405 nm\lambda=405\,\text{nm} התלמידים הפכו את הקוטביות של מקור המתח: במקום מתח מעכב של 0.79 V0.79\,\text{V} (מתח העצירה), חיברו בין הקתודה לאנודה מתח מאיץ של 0.5 V0.5\,\text{V}.

קבעו אם האנרגייה הקינטית המרבית שבה נפלטים האלקטרונים מהקתודה קטנה, גדלה או לא השתנתה. נמקו.

◂ פתרון מלא לשאלה 14

סעיף א

תשובה:

f (1014 Hz)f\,(10^{14}\,\text{Hz}): 9.589.58, 8.988.98, 8.228.22, 7.417.41, 6.886.88

לפי v=λfv=\lambda f (דף הנוסחאות), ולאור v=c=3⋅108 m/sv=c=3\cdot 10^8\,\text{m/s}:

f=cλf=\frac{c}{\lambda}

לדוגמה, עבור λ=313 nm\lambda=313\,\text{nm}:

f=3⋅108313⋅10−9≈9.58⋅1014 Hzf=\frac{3\cdot 10^8}{313\cdot 10^{-9}}\approx 9.58\cdot 10^{14}\,\text{Hz}
λ (nm)\lambda\,(\text{nm})313313334334365365405405436436
Vעצירה (V)V_{\text{עצירה}}\,(\text{V})1.631.631.441.441.081.080.790.790.520.52
f (1014 Hz)f\,(10^{14}\,\text{Hz})9.589.588.988.988.228.227.417.416.886.88

טעות נפוצה: לשכוח להמיר ננומטרים למטרים (1 nm=10−9 m1\,\text{nm}=10^{-9}\,\text{m}).

סעיף ב

תשובה:

Vעצירה=hef−BeV_{\text{עצירה}}=\frac{h}{e}f-\frac{B}{e}

מדף הנוסחאות – האפקט הפוטואלקטרי:

Eph=Ek+B,Eph=hfE_{ph}=E_k+B,\qquad E_{ph}=hf

כאשר EkE_k היא האנרגייה הקינטית המרבית של האלקטרונים הנפלטים ו־BB פונקציית העבודה של הקתודה.

במתח העצירה גם האלקטרונים המהירים ביותר נעצרים בדיוק לפני האנודה. העבודה של הכוח החשמלי עליהם שווה לאובדן האנרגייה הקינטית המרבית:

Ek,max⁡=eVעצירהE_{k,\max}=eV_{\text{עצירה}}

מציבים:

hf=eVעצירה+B  ⇒  Vעצירה=hef−Behf=eV_{\text{עצירה}}+B\;\Rightarrow\;V_{\text{עצירה}}=\frac{h}{e}f-\frac{B}{e}

זוהי פונקציה קווית של ff: שיפוע he\frac{h}{e} וחיתוך עם הציר האנכי −Be-\frac{B}{e}.

סעיף ג(1)

תשובה:

חמש נקודות (f [1014 Hz], V [V])(f\,[10^{14}\,\text{Hz}],\,V\,[\text{V}]): (9.58,1.63)(9.58,1.63), (8.98,1.44)(8.98,1.44), (8.22,1.08)(8.22,1.08), (7.41,0.79)(7.41,0.79), (6.88,0.52)(6.88,0.52).

ציר אופקי: ff ביחידות 1014 Hz10^{14}\,\text{Hz} (מ־66 עד 1010 – אין צורך להתחיל מאפס). ציר אנכי: VעצירהV_{\text{עצירה}} בוולט (מ־00 עד 1.81.8).

f (10^14 Hz)V_stop (V)6.06.57.07.58.08.59.09.510.00.20.40.60.81.01.21.41.61.8

הנקודות מסתדרות בקירוב לאורך קו ישר עולה, כצפוי מסעיף ב.

סעיף ג(2)

תשובה:

קו ישר בשיפוע ≈4.1⋅10−15 V⋅s\approx 4.1\cdot 10^{-15}\,\text{V}\cdot\text{s}: Vעצירה≈4.1⋅10−15f−2.28V_{\text{עצירה}}\approx 4.1\cdot 10^{-15}f-2.28

מעבירים קו ישר אחד שהנקודות מפוזרות סביבו משני צדיו בערך באופן שווה (לא מחברים את הנקודות זו לזו).

f (10^14 Hz)V_stop (V)6.06.57.07.58.08.59.09.510.00.20.40.60.81.01.21.41.61.8AB

שיפוע הקו – משתי נקודות על הקו, רחוקות זו מזו (A ו־B בגרף):

A=(6.5⋅1014 Hz, 0.39 V)A=(6.5\cdot 10^{14}\,\text{Hz},\ 0.39\,\text{V}), B=(9.5⋅1014 Hz, 1.62 V)B=(9.5\cdot 10^{14}\,\text{Hz},\ 1.62\,\text{V})

שיפוע=ΔVΔf=1.62−0.39(9.5−6.5)⋅1014=1.233.0⋅1014=4.1⋅10−15 V⋅s\text{שיפוע}=\frac{\Delta V}{\Delta f}=\frac{1.62-0.39}{(9.5-6.5)\cdot 10^{14}}=\frac{1.23}{3.0\cdot 10^{14}}=4.1\cdot 10^{-15}\,\text{V}\cdot\text{s}

משוואת הקו:

Vעצירה=4.1⋅10−15f−2.28(f בהרץ, V בוולט)V_{\text{עצירה}}=4.1\cdot 10^{-15}f-2.28\quad(f\ \text{בהרץ},\ V\ \text{בוולט})

(החיתוך מנקודה A: 0.39−4.1⋅10−15⋅6.5⋅1014≈−2.28 V0.39-4.1\cdot 10^{-15}\cdot 6.5\cdot 10^{14}\approx -2.28\,\text{V}.)

טעות נפוצה: לחשב את השיפוע משתי נקודות מהטבלה במקום משתי נקודות על קו המגמה.

סעיף ד

תשובה:

h≈6.6⋅10−34 J⋅sh\approx 6.6\cdot 10^{-34}\,\text{J}\cdot\text{s}

לפי סעיף ב, שיפוע הגרף Vעצירה(f)V_{\text{עצירה}}(f) הוא he\frac{h}{e}:

שיפוע=he  ⇒  h=e⋅שיפוע\text{שיפוע}=\frac{h}{e}\;\Rightarrow\;h=e\cdot\text{שיפוע}
h=1.6⋅10−19⋅4.1⋅10−15≈6.6⋅10−34 J⋅sh=1.6\cdot 10^{-19}\cdot 4.1\cdot 10^{-15}\approx 6.6\cdot 10^{-34}\,\text{J}\cdot\text{s}

(קרוב מאוד לערך 6.63⋅10−34 J⋅s6.63\cdot 10^{-34}\,\text{J}\cdot\text{s} שבדף הנוסחאות. ביחידות eV⋅s\text{eV}\cdot\text{s}: h=4.1⋅10−15 eV⋅sh=4.1\cdot 10^{-15}\,\text{eV}\cdot\text{s}.)

סעיף ה

תשובה:

B≈2.3 eV≈3.6⋅10−19 JB\approx 2.3\,\text{eV}\approx 3.6\cdot 10^{-19}\,\text{J}

לפי סעיף ב החיתוך של הישר עם הציר האנכי (f=0f=0) הוא −Be-\frac{B}{e}.

דרך 1 – חיתוך עם הציר האנכי. ממשוואת קו המגמה:

−Be=−2.28 V  ⇒  B=2.28 eV-\frac{B}{e}=-2.28\,\text{V}\;\Rightarrow\;B=2.28\,\text{eV}

דרך 2 – תדירות הסף. הקו חותך את ציר ff (Vעצירה=0V_{\text{עצירה}}=0) בתדירות:

f0=2.284.1⋅10−15≈5.6⋅1014 Hzf_0=\frac{2.28}{4.1\cdot 10^{-15}}\approx 5.6\cdot 10^{14}\,\text{Hz}

בתדירות זו האלקטרונים נפלטים בלי אנרגייה קינטית, ולכן B=hf0=4.1⋅10−15⋅5.6⋅1014≈2.3 eVB=hf_0=4.1\cdot 10^{-15}\cdot 5.6\cdot 10^{14}\approx 2.3\,\text{eV}.

ביחידות SI: B=2.28⋅1.6⋅10−19≈3.6⋅10−19 JB=2.28\cdot 1.6\cdot 10^{-19}\approx 3.6\cdot 10^{-19}\,\text{J}.

(נקודת החיתוך רחוקה מתחום המדידה, ולכן כדאי להאריך את הקו בזהירות או לחשב אותה מהמשוואה.)

סעיף ו

תשובה:

לא השתנתה (נשארה 0.79 eV0.79\,\text{eV}); רק האנרגייה שבה הם מגיעים לאנודה גדלה (עד 1.29 eV1.29\,\text{eV}).

קביעה: האנרגייה הקינטית המרבית של האלקטרונים ברגע הפליטה לא השתנתה.

נימוק: לפי משוואת האפקט הפוטואלקטרי:

Ek,max⁡=hf−BE_{k,\max}=hf-B

האנרגייה הזו נקבעת רק על ידי תדירות האור (לא השתנתה) ופונקציית העבודה של האשלגן (לא השתנתה). המתח שבין הקתודה לאנודה פועל על האלקטרון רק אחרי שנפלט, ואינו משפיע על תהליך הפליטה. לכן:

Ek,max⁡=e⋅0.79 V=0.79 eVE_{k,\max}=e\cdot 0.79\,\text{V}=0.79\,\text{eV}

מה שהשתנה: כעת השדה החשמלי מאיץ את האלקטרונים לכיוון האנודה. המהירים ביותר מגיעים אליה עם אנרגייה קינטית של 0.79+0.5=1.29 eV0.79+0.5=1.29\,\text{eV}, וגם האלקטרונים האיטיים מגיעים – בתא זורם זרם.

טעות נפוצה: לקבוע שהאנרגייה בפליטה גדלה ל־1.29 eV1.29\,\text{eV} – זו האנרגייה בהגעה לאנודה, לא בפליטה.

שאלה 15 · האפקט הפוטואלקטרי: פוטנציאל של כדור מתכת מבודד בתא ריקבאורך בגרות · ברמת בגרות

כאשר קרינה על־סגולה פוגעת במתכת מבודדת, המתכת עשויה לאבד אלקטרונים ולהיטען במטען חיובי.

קבוצה I של תלמידים חקרה את התופעה בעזרת כדור מתכת קטן, בלתי טעון, המוצב על מעמד מבודד בתוך תא ריק (ואקום). התלמידים הקרינו על הכדור, דרך חלון שקוף לקרינה על־סגולה, אלומות קרינה מונוכרומטיות שהתדירויות שלהן ידועות (ראו תרשים). האלומות הוקרנו זו אחר זו, ולפני כל הקרנה הוחזר הכדור למצב בלתי טעון. עבור כל תדירות מדדו התלמידים את הפוטנציאל של הכדור אחרי שהתייצב, באמצעות מד פוטנציאל שאינו נוגע בכדור.

תוצאות המדידות של קבוצה I מוצגות בטבלה 1.

טבלה 1: תוצאות המדידות (קבוצה I)

תדירות הקרינה (1014 Hz)(10^{14}\,\text{Hz})10.510.511.011.011.511.512.012.012.512.513.013.013.513.5
פוטנציאל הכדור (V)(\text{V})00000.050.050.260.260.490.490.670.670.900.90
א.

על פי ערכי טבלה 1, סרטטו גרף של הפוטנציאל של הכדור כפונקציה של תדירות הקרינה הפוגעת בו.

ב.

בגרף שסרטטתם, מהי המשמעות הפיזיקלית של נקודת החיתוך של החלק הנטוי של העקומה עם הציר האופקי?

ג.

באמצעות הגרף שסרטטתם מצאו את פונקציית העבודה של המתכת שממנה עשוי הכדור. הסבירו את שיקוליכם.

ד.

באחד השלבים של הניסוי, אחרי ההקרנה בתדירות 13.0⋅1014 Hz13.0\cdot 10^{14}\,\text{Hz}, התייצב פוטנציאל הכדור על 0.67 V0.67\,\text{V}. בלי לפרוק את הכדור, הקרינו עליו התלמידים אלומה בתדירות 12.0⋅1014 Hz12.0\cdot 10^{14}\,\text{Hz} (ראו טבלה 1).

(1)

הסבירו מדוע הקרינה החדשה משחררת אלקטרונים מפני המתכת, ומדוע בכל זאת אף אחד מהם אינו מתרחק מהכדור.

(2)

מה קורה לפוטנציאל הכדור במהלך ההקרנה בתדירות 12.0⋅1014 Hz12.0\cdot 10^{14}\,\text{Hz}? נמקו.

ה.

קבוצה II רצתה לאמת את ממצאי קבוצה I. התלמידים בקבוצה זו השתמשו בכדור מתכת אחר, בלתי טעון, במערך זהה, הקרינו עליו אלומות באותן תדירויות, ומדדו עבור כל תדירות את הפוטנציאל שאליו התייצב הכדור. התוצאות מוצגות בטבלה 2.

טבלה 2: תוצאות המדידות (קבוצה II)

תדירות הקרינה (1014 Hz)(10^{14}\,\text{Hz})10.510.511.011.011.511.512.012.012.512.513.013.013.513.5
פוטנציאל הכדור (V)(\text{V})000.040.040.270.270.480.480.680.680.890.891.111.11

כפי שעולה מטבלה 1 ומטבלה 2, יש הבדלים בין תוצאות המדידות של שתי הקבוצות.

התלמידים הציעו כמה הסברים להבדלים אלה.

קבעו איזה מן המשפטים (1)–(4) שלפניכם יכול לספק הסבר נכון להבדלים, ונמקו את קביעתכם.

(1) קבוצה II השתמשה בקרינה שעוצמתה גבוהה מזו שבקבוצה I.

(2) קבוצה II הקרינה את הכדור במשך זמן ארוך יותר בכל תדירות.

(3) הכדור של קבוצה II עשוי ממתכת אחרת מזו של הכדור של קבוצה I.

(4) הכדור של קבוצה II גדול יותר מהכדור של קבוצה I.

◂ פתרון מלא לשאלה 15

סעיף א

תשובה:

עד כ־11.4⋅1014 Hz11.4\cdot 10^{14}\,\text{Hz} הפוטנציאל אפס, ומשם הוא עולה בקו ישר: V≈0.422f−4.80V\approx 0.422f-4.80 (ff ביחידות 1014 Hz10^{14}\,\text{Hz}), שיפוע ≈4.2⋅10−15 V⋅s\approx 4.2\cdot 10^{-15}\,\text{V}\cdot\text{s}.

הצירים: ציר אופקי – תדירות הקרינה ff ביחידות 1014 Hz10^{14}\,\text{Hz} (טווח 1010 עד 1414); ציר אנכי – פוטנציאל הכדור VV בוולט (טווח 00 עד 11).

הנקודות (f, V)(f,\,V): (10.5, 0)(10.5,\,0), (11.0, 0)(11.0,\,0), (11.5, 0.05)(11.5,\,0.05), (12.0, 0.26)(12.0,\,0.26), (12.5, 0.49)(12.5,\,0.49), (13.0, 0.67)(13.0,\,0.67), (13.5, 0.90)(13.5,\,0.90).

העקומה בנויה משני חלקים:

•בתדירויות נמוכות (מתחת לתדירות הסף) הפוטנציאל אפס – קטע על הציר האופקי.

•מעל תדירות הסף הנקודות מסתדרות לאורך קו ישר עולה. מעבירים את הקו המתאים ביותר לחמש הנקודות שמ־11.511.5 עד 13.513.5, ומאריכים אותו עד הציר האופקי.

f (10^14 Hz)V (V)10.010.511.011.512.012.513.013.514.0-0.10.10.20.30.40.50.60.70.80.91.0

שיפוע הקו – משתי נקודות על הקו, (11.5, 0.052)(11.5,\,0.052) ו־(13.5, 0.896)(13.5,\,0.896):

שיפוע=ΔVΔf=0.896−0.052(13.5−11.5)⋅1014=0.8442⋅1014≈4.22⋅10−15 V⋅s\text{שיפוע}=\frac{\Delta V}{\Delta f}=\frac{0.896-0.052}{(13.5-11.5)\cdot 10^{14}}=\frac{0.844}{2\cdot 10^{14}}\approx 4.22\cdot 10^{-15}\,\text{V}\cdot\text{s}

הקו חותך את הציר האופקי ב־f0=4.8010.422≈11.4⋅1014 Hzf_0=\frac{4.801}{0.422}\approx 11.4\cdot 10^{14}\,\text{Hz}.

טעות נפוצה: להעביר קו ישר אחד דרך כל שבע הנקודות, כולל נקודות האפס – מתחת לתדירות הסף אין פליטת אלקטרונים, והקשר הקווי תקף רק מעליה.

סעיף ב

תשובה:

זו תדירות הסף f0≈11.4⋅1014 Hzf_0\approx 11.4\cdot 10^{14}\,\text{Hz} – התדירות המזערית של קרינה שמשחררת אלקטרונים מהמתכת; בה hf0=Bhf_0=B.

בנקודת החיתוך הפוטנציאל שהכדור מגיע אליו הוא אפס – האלקטרונים המשתחררים יוצאים בלי אנרגייה קינטית עודפת. זו תדירות הסף f0f_0 של המתכת: התדירות המזערית של קרינה שעדיין משחררת אלקטרונים. אנרגיית הפוטון בתדירות זו שווה בדיוק לפונקציית העבודה:

hf0=Bhf_0=B

בתדירות נמוכה יותר כל פוטון נושא פחות מ־BB, ולא משתחררים אלקטרונים כלל, בלי תלות בעוצמת הקרינה – והכדור אינו נטען.

מהגרף: f0≈11.4⋅1014 Hzf_0\approx 11.4\cdot 10^{14}\,\text{Hz}.

סעיף ג

תשובה:

B≈4.7 eV≈7.5⋅10−19 JB\approx 4.7\,\text{eV}\approx 7.5\cdot 10^{-19}\,\text{J}

מדוע הכדור נטען ומדוע הפוטנציאל מתייצב. הקרינה משחררת אלקטרונים מהכדור, ולכן הכדור נטען חיובית והפוטנציאל שלו עולה. הכדור החיובי מושך בחזרה את האלקטרונים המשתחררים: כדי להתרחק ממנו אלקטרון צריך להשקיע אנרגייה eVeV. הפוטנציאל עולה עד שגם האלקטרונים בעלי האנרגייה הקינטית המרבית כבר אינם מצליחים להתרחק, ואז הוא מתייצב:

eV=Ek,max⁡eV=E_{k,\max}

הקשר הקווי. מדף הנוסחאות, האפקט הפוטואלקטרי:

Eph=Ek+B  ⇒  hf=eV+B  ⇒  V=hef−BeE_{ph}=E_k+B\;\Rightarrow\;hf=eV+B\;\Rightarrow\;V=\frac{h}{e}f-\frac{B}{e}

מעל תדירות הסף VV פונקציה קווית של ff, והקו חותך את הציר האופקי ב־f0=Bhf_0=\frac{B}{h}.

חישוב. מהגרף f0≈11.38⋅1014 Hzf_0\approx 11.38\cdot 10^{14}\,\text{Hz}. לפי B=hf0B=hf_0:

B=4.14⋅10−15⋅11.38⋅1014≈4.71 eVB=4.14\cdot 10^{-15}\cdot 11.38\cdot 10^{14}\approx 4.71\,\text{eV}
B=6.63⋅10−34⋅11.38⋅1014≈7.5⋅10−19 JB=6.63\cdot 10^{-34}\cdot 11.38\cdot 10^{14}\approx 7.5\cdot 10^{-19}\,\text{J}

בדיקה: השיפוע שמצאנו, 4.22⋅10−15 V⋅s4.22\cdot 10^{-15}\,\text{V}\cdot\text{s}, קרוב ל־he=4.14⋅10−15 V⋅s\frac{h}{e}=4.14\cdot 10^{-15}\,\text{V}\cdot\text{s}, כמצופה. בדרך שקולה, חיתוך הקו המוארך עם הציר האנכי הוא −Be≈−4.8 V-\frac{B}{e}\approx -4.8\,\text{V}, כלומר B≈4.8 eVB\approx 4.8\,\text{eV} – אותה תוצאה בקירוב.

סעיף ד(1)

תשובה:

לפוטון ≈4.97 eV>B\approx 4.97\,\text{eV}>B, ולכן אלקטרונים נעקרים מהמתכת; אבל האנרגייה הקינטית שלהם לכל היותר ≈0.26 eV\approx 0.26\,\text{eV}, פחות מ־0.67 eV0.67\,\text{eV} הדרושים כדי להתגבר על משיכת הכדור – ולכן כולם חוזרים אליו.

אנרגיית פוטון בתדירות זו:

Eph=hf=4.14⋅10−15⋅12.0⋅1014≈4.97 eVE_{ph}=hf=4.14\cdot 10^{-15}\cdot 12.0\cdot 10^{14}\approx 4.97\,\text{eV}

היא גדולה מפונקציית העבודה (B≈4.71 eVB\approx 4.71\,\text{eV}), ולכן פוטון שנבלע באלקטרון עוקר אותו מהמתכת, עם אנרגייה קינטית מרבית של

Ek,max⁡=Eph−B≈4.97−4.71≈0.26 eVE_{k,\max}=E_{ph}-B\approx 4.97-4.71\approx 0.26\,\text{eV}

(בהתאם לטבלה: בתדירות זו פוטנציאל של כדור ניטרלי מתייצב על 0.26 V0.26\,\text{V}.)

אבל הכדור כבר נמצא בפוטנציאל 0.67 V0.67\,\text{V}: כדי להתרחק ממנו אלקטרון צריך להשקיע eV=0.67 eVeV=0.67\,\text{eV}. לאף אלקטרון אין אנרגייה כזאת, ולכן כל האלקטרונים שנעקרים נעצרים ונמשכים בחזרה אל הכדור.

סעיף ד(2)

תשובה:

הפוטנציאל לא משתנה – נשאר 0.67 V0.67\,\text{V}.

המטען של הכדור משתנה רק אם אלקטרונים עוזבים אותו (או מגיעים אליו מבחוץ). לפי סעיף (1), האלקטרונים שנעקרים חוזרים כולם לכדור, ולכן המטען הכולל שלו לא משתנה. הכדור נמצא בריק, על מעמד מבודד, ואין מקור של אלקטרונים שיכול לנטרל אותו – לכן הפוטנציאל נשאר 0.67 V0.67\,\text{V}.

טעות נפוצה: לחשוב שהפוטנציאל "יורד" ל־0.26 V0.26\,\text{V}, הערך שבטבלה לתדירות זו – הערך שבטבלה הוא הפוטנציאל שאליו מגיע כדור ניטרלי; קרינה יכולה רק להוציא אלקטרונים מהכדור, לא להחזיר אליו מטען שלילי.

סעיף ה

תשובה:

משפט (3) – כדור ממתכת אחרת, שפונקציית העבודה שלה קטנה בכ־0.2 eV0.2\,\text{eV}.

קביעה: משפט (3).

נימוק: הפוטנציאל שהכדור מתייצב עליו נקבע לפי האנרגייה הקינטית המרבית של האלקטרונים: eV=hf−BeV=hf-B. הגודל הזה תלוי רק בתדירות הקרינה ובפונקציית העבודה של המתכת.

•עוצמת הקרינה קובעת את מספר הפוטונים, אך לא את האנרגייה של כל פוטון – היא משפיעה רק על קצב הטעינה, לא על הפוטנציאל הסופי. משפט (1) אינו נכון.

•זמן הקרנה ארוך יותר (אחרי ההתייצבות) אינו משנה דבר – משפט (2) אינו נכון.

•גודל הכדור משנה את המטען הדרוש כדי להגיע לפוטנציאל מסוים, אבל לא את הפוטנציאל שבו האלקטרונים המהירים ביותר כבר נעצרים, Ek,max⁡e\frac{E_{k,\max}}{e} – משפט (4) אינו נכון.

ואכן, בטבלה 2 מתקבלים כמעט אותם ערכים כמו בטבלה 1, אבל בתדירות נמוכה ב־0.5⋅1014 Hz0.5\cdot 10^{14}\,\text{Hz} (למשל 0.26 V0.26\,\text{V} ב־12.012.0 בקבוצה I ו־0.27 V0.27\,\text{V} ב־11.511.5 בקבוצה II). כלומר הגרף של קבוצה II הוא קו ישר באותו שיפוע he\frac{h}{e}, המוזז שמאלה: תדירות הסף נמוכה יותר, ולכן פונקציית העבודה קטנה יותר, בכ־4.14⋅10−15⋅0.5⋅1014≈0.2 eV4.14\cdot 10^{-15}\cdot 0.5\cdot 10^{14}\approx 0.2\,\text{eV}. פונקציית העבודה היא תכונה של המתכת – ולכן ההבדל מוסבר בכך שהכדורים עשויים ממתכות שונות.

טעות נפוצה: לבחור במשפט (1) מתוך מחשבה ש"יותר עוצמה = יותר אנרגייה לכל אלקטרון" – זו בדיוק הטעות שהאפקט הפוטואלקטרי הפריך.

שאלה 16 · אפקט פוטואלקטרי עם קווי מנורת כספית: קבוע פלנקבאורך בגרות · ברמת בגרות

תלמידים חקרו את האפקט הפוטואלקטרי בעזרת מנורת כספית, שפולטת אור בכמה אורכי גל מוגדרים (קווי פליטה), ובעזרת סדרת מסננים. כל מסנן בולע את כל הקווים שאורך הגל שלהם קצר מערך מסוים, ומעביר את כל הקווים שאורך הגל שלהם ארוך ממנו. על כל מסנן רשום אורך הגל λ\lambda של הקו הקצר ביותר מבין קווי המנורה שעובר דרכו.

התלמידים הרכיבו את המעגל המתואר בתרשים. בכל פעם הציבו מסנן אחר בין המנורה לבין התא הפוטו־אלקטרי, שינו את המתח בעזרת המגע הזז, ומדדו את מתח העצירה VV – המתח שבו הזרם בננו־אמפרמטר מתאפס.

התוצאות מוצגות בטבלה שלפניכם.

אורך הגל הרשום על המסנן λ\lambda (nm)מתח העצירה VV (V)
296.7296.72.212.21
313.2313.21.941.94
365.0365.01.421.42
404.7404.71.031.03
435.8435.80.870.87
546.1546.10.290.29
578.0578.00.130.13
א.
(1)

בלי להסתמך על תוצאות הניסוי, פתחו ביטוי של מתח העצירה VV כפונקצייה של אורך הגל λ\lambda הרשום על המסנן.

(2)

האם הקשר שקיבלתם בין VV ל־λ\lambda הוא קשר לינארי? נמקו.

ב.
(1)

העתיקו את הטבלה למחברתכם, והוסיפו לה עמודה שבה תרשמו את הערכים המתאימים של 1λ\frac{1}{\lambda}.

(2)

סרטטו גרף של מתח העצירה VV כפונקצייה של 1λ\frac{1}{\lambda}.

ג.
(1)

מצאו בעזרת הגרף את קבוע פלנק. פרטו את חישוביכם.

(2)

מצאו בעזרת הגרף את אורך הגל הגדול ביותר שעדיין גורם לפליטת אלקטרונים מן המשטח הפולט. פרטו את שיקוליכם ואת חישוביכם.

ד.

תלמיד הציע להאיר את המשטח הפולט באור האדום של מנורת מימן, שאורך הגל שלו 656 nm656\,\text{nm}, ולהגביר מאוד את עוצמת האור, "כדי שבסוף ייפלטו אלקטרונים". האם יצליח? הסבירו בעזרת המודל החלקיקי של האור.

◂ פתרון מלא לשאלה 16

סעיף א(1)

תשובה:

V=hce⋅1λ−BeV=\dfrac{hc}{e}\cdot\dfrac{1}{\lambda}-\dfrac{B}{e}

דרך המסנן עוברים כמה קווים: הקו שאורך הגל שלו λ\lambda (הרשום על המסנן) וכל הקווים הארוכים ממנו. פוטון באורך גל λ′\lambda' נושא אנרגייה Eph=hf=hcλ′E_{ph}=hf=\frac{hc}{\lambda'} – ככל שאורך הגל קצר יותר, האנרגייה גדולה יותר. לכן האלקטרונים המהירים ביותר משתחררים על ידי פוטונים של הקו הקצר ביותר שעבר, λ\lambda, ומתח העצירה נקבע רק על ידיהם (את האלקטרונים האיטיים יותר, שהשתחררו בקווים הארוכים, עוצר כבר מתח קטן יותר):

Eph,max⁡=hcλE_{ph,\max}=\frac{hc}{\lambda}

לפי משוואת האפקט הפוטואלקטרי מדף הנוסחאות (BB – פונקציית העבודה של המשטח הפולט), האלקטרונים המהירים ביותר נפלטים באנרגייה קינטית:

Eph=Ek+B  ⇒  Ek,max⁡=hcλ−BE_{ph}=E_k+B\;\Rightarrow\;E_{k,\max}=\frac{hc}{\lambda}-B

במתח העצירה גם האלקטרונים המהירים ביותר נעצרים לפני הלוח הקולט. עבודת הכוח החשמלי על האלקטרון (W=qVW=qV) שווה בגודלה לאנרגייה הקינטית שאבדה:

eV=Ek,max⁡eV=E_{k,\max}

לכן:

V=hce⋅1λ−BeV=\frac{hc}{e}\cdot\frac{1}{\lambda}-\frac{B}{e}

טעות נפוצה: להתייחס לאור שעבר במסנן כאילו יש בו אורך גל אחד, או לקחת אורך גל ממוצע – מתח העצירה נקבע על ידי הפוטונים בעלי האנרגייה הגדולה ביותר, כלומר הקו הקצר ביותר שעבר.

סעיף א(2)

תשובה:

לא. VV לינארי ב־1λ\frac1\lambda, לא ב־λ\lambda.

קביעה: הקשר בין VV ל־λ\lambda אינו לינארי.

נימוק: בביטוי V=hce⋅1λ−BeV=\frac{hc}{e}\cdot\frac{1}{\lambda}-\frac{B}{e} אורך הגל נמצא במכנה – VV יחסי הפוך ל־λ\lambda (בתוספת קבוע), ולכן הגרף של VV כפונקצייה של λ\lambda הוא עקומה (היפרבולה). לעומת זאת VV הוא פונקצייה לינארית של 1λ\frac1\lambda: שיפוע hce\frac{hc}{e} וחיתוך עם ציר VV ב־−Be-\frac{B}{e}. לכן בסעיף ב מסרטטים את VV כפונקצייה של 1λ\frac1\lambda.

סעיף ב(1)

תשובה:

1λ\frac1\lambda (ב־106 m−110^6\,\text{m}^{-1}): 3.373.37, 3.193.19, 2.742.74, 2.472.47, 2.292.29, 1.831.83, 1.731.73.

ממירים כל אורך גל למטרים (1 nm=10−9 m1\,\text{nm}=10^{-9}\,\text{m}) ומחשבים את ההופכי. לדוגמה: 1296.7⋅10−9≈3.37⋅106 m−1\frac{1}{296.7\cdot 10^{-9}}\approx 3.37\cdot 10^{6}\,\text{m}^{-1}.

λ\lambda (nm)VV (V)1λ\frac1\lambda (106 m−1)(10^{6}\,\text{m}^{-1})
296.7296.72.212.213.373.37
313.2313.21.941.943.193.19
365.0365.01.421.422.742.74
404.7404.71.031.032.472.47
435.8435.80.870.872.292.29
546.1546.10.290.291.831.83
578.0578.00.130.131.731.73

סעיף ב(2)

תשובה:

הנקודות מסתדרות לאורך קו ישר עולה; קו המגמה: V≈1.24⋅1λ−2.00V\approx 1.24\cdot\frac1\lambda-2.00 (1λ\frac1\lambda ב־106 m−110^6\,\text{m}^{-1}).

ציר אופקי: 1λ\frac1\lambda ביחידות 106 m−110^{6}\,\text{m}^{-1} (כדאי מ־1.41.4 עד 3.63.6, כדי שיהיה מקום להמשיך את הקו לציר בסעיף ג). ציר אנכי: VV בוולט (מ־−0.4-0.4 עד 2.42.4).

מסמנים את שבע הנקודות ומעבירים קו ישר אחד שהנקודות מפוזרות סביבו משני צדיו (לא מחברים נקודה לנקודה):

1/λ (10⁶ 1/m)V (V)1.41.61.82.02.22.42.62.83.03.23.43.6-0.4-0.20.20.40.60.81.01.21.41.61.82.02.22.4

הנקודות מסתדרות היטב לאורך קו ישר, כפי שחזינו בסעיף א.

סעיף ג(1)

תשובה:

h≈6.6⋅10−34 J⋅sh\approx 6.6\cdot 10^{-34}\,\text{J}\cdot\text{s}

לפי סעיף א, שיפוע הגרף של VV כפונקצייה של 1λ\frac1\lambda הוא:

שיפוע=hce  ⇒  h=e⋅שיפועc\text{שיפוע}=\frac{hc}{e}\;\Rightarrow\;h=\frac{e\cdot\text{שיפוע}}{c}

השיפוע – משתי נקודות על הקו (לא מנקודות הטבלה), רחוקות זו מזו: (2.0⋅106 m−1, 0.48 V)(2.0\cdot 10^{6}\,\text{m}^{-1},\ 0.48\,\text{V}) ו־(3.0⋅106 m−1, 1.72 V)(3.0\cdot 10^{6}\,\text{m}^{-1},\ 1.72\,\text{V}):

שיפוע=1.72−0.48(3.0−2.0)⋅106=1.24106=1.24⋅10−6 V⋅m\text{שיפוע}=\frac{1.72-0.48}{(3.0-2.0)\cdot 10^{6}}=\frac{1.24}{10^{6}}=1.24\cdot 10^{-6}\,\text{V}\cdot\text{m}

הצבה (e=1.60⋅10−19 Ce=1.60\cdot 10^{-19}\,\text{C}, c=3⋅108 m/sc=3\cdot 10^{8}\,\text{m/s}):

h=1.60⋅10−19⋅1.24⋅10−63⋅108≈6.6⋅10−34 J⋅sh=\frac{1.60\cdot 10^{-19}\cdot 1.24\cdot 10^{-6}}{3\cdot 10^{8}}\approx 6.6\cdot 10^{-34}\,\text{J}\cdot\text{s}

קרוב מאוד לערך בטבלת הקבועים, 6.63⋅10−34 J⋅s6.63\cdot 10^{-34}\,\text{J}\cdot\text{s}. (התוצאה תלויה מעט בקו שסרטטתם.)

טעות נפוצה: לשכוח את הגורם 10610^{6} של יחידות הציר האופקי בחישוב השיפוע.

סעיף ג(2)

תשובה:

λmax⁡≈6.2⋅10−7 m\lambda_{\max}\approx 6.2\cdot 10^{-7}\,\text{m} (כ־620 nm620\,\text{nm})

שיקול: באורך הגל הגדול ביותר (אורך גל הסף) אנרגיית הפוטון שווה בדיוק לפונקציית העבודה, והאלקטרונים יוצאים באנרגייה קינטית אפס – כלומר מתח העצירה אפס. לכן ממשיכים את הקו עד לחיתוך שלו עם הציר האופקי (V=0V=0).

משוואת הקו (השיפוע מסעיף ג(1) ונקודה על הקו, למשל (2.0, 0.48)(2.0,\ 0.48)):

V=1.24⋅1λ−2.00(1λ ב־106 m−1)V=1.24\cdot\frac1\lambda-2.00\qquad(\tfrac1\lambda\ \text{ב־}10^6\,\text{m}^{-1})

החיתוך עם הציר האופקי:

1λmax⁡=2.001.24≈1.61⋅106 m−1\frac1{\lambda_{\max}}=\frac{2.00}{1.24}\approx 1.61\cdot 10^{6}\,\text{m}^{-1}
λmax⁡=11.61⋅106≈6.2⋅10−7 m=620 nm\lambda_{\max}=\frac{1}{1.61\cdot 10^{6}}\approx 6.2\cdot 10^{-7}\,\text{m}=620\,\text{nm}

(מהחיתוך עם ציר VV: Be=2.00 V\frac{B}{e}=2.00\,\text{V}, כלומר B≈2.0 eVB\approx 2.0\,\text{eV}; ואכן 12402.0=620 nm\frac{1240}{2.0}=620\,\text{nm}.)

סעיף ד

תשובה:

לא. 656 nm>620 nm656\,\text{nm}>620\,\text{nm}: אנרגיית כל פוטון (≈1.89 eV\approx 1.89\,\text{eV}) קטנה מפונקציית העבודה (≈2.0 eV\approx 2.0\,\text{eV}), ואלקטרון קולט פוטון אחד בלבד – הגברת העוצמה רק מוסיפה פוטונים חלשים.

לפי המודל החלקיקי, האור מורכב מפוטונים שאנרגיית כל אחד מהם Eph=hcλE_{ph}=\frac{hc}{\lambda}, ואלקטרון במשטח קולט את האנרגייה של פוטון אחד בלבד. כדי להשתחרר הוא צריך לקבל לפחות את פונקציית העבודה BB:

hcλ≥B  ⇒  λ≤hcB=λmax⁡≈620 nm\frac{hc}{\lambda}\ge B\;\Rightarrow\;\lambda\le\frac{hc}{B}=\lambda_{\max}\approx 620\,\text{nm}

לפוטון באורך גל 656 nm656\,\text{nm} יש אנרגייה 1240656≈1.89 eV<B≈2.0 eV\frac{1240}{656}\approx 1.89\,\text{eV}<B\approx 2.0\,\text{eV}. אף פוטון לא יכול לשחרר אלקטרון. הגברת העוצמה מגדילה את מספר הפוטונים בשנייה, אבל לא את האנרגייה של כל פוטון – ולכן לא ייפלטו אלקטרונים כלל. זו הסיבה שקיים אורך גל מקסימלי לפליטה.

שאלה 17 · תא פוטואלקטרי: מתח עצירה כפונקציה של 1/λבאורך בגרות · ברמת בגרות

תלמידים ערכו שני ניסויים בעזרת תא פוטואלקטרי שהקתודה שלו עשויה ממתכת לא ידועה.

בניסוי הראשון הם האירו את הקתודה, בזו אחר זו, באלומות של אור מונוכרומטי שאורכי הגל שלהן ידועים, ומדדו לכל אלומה את מתח העצירה V0V_0 (המתח המינימלי שעבורו הזרם בתא מתאפס).

התלמידים סרטטו גרף של V0V_0 כפונקציה של 1λ\frac1\lambda, והמשיכו את הקו גם לתחום שבו לא נערכו מדידות. הגרף מוצג בתרשים 1.

א.

הגדירו את המושג "פונקציית עבודה" של מתכת.

ב.

מצאו באמצעות הגרף את פונקציית העבודה BB של הקתודה. פרטו את שיקוליכם.

ג.

חשבו את תדירות הסף f0f_0 של הקתודה.

ד.

בניסוי השני האירו התלמידים את הקתודה באלומת אור מונוכרומטי שאורך הגל שלה λ1\lambda_1, ומדדו את הזרם II בתא עבור ערכים שונים של המתח VV בין האנודה לקתודה.

תוצאות הניסוי השני מוצגות בתרשים 2.

חשבו את אורך הגל λ1\lambda_1.

ה.

חשבו את המהירות של האלקטרונים המהירים ביותר ברגע שהם נעקרים מן הקתודה המוארת באלומה שאורך הגל שלה λ1\lambda_1.

ו.

ממשיכים להאיר את הקתודה באלומה שאורך הגל שלה λ1\lambda_1, ובו זמנית מאירים אותה באלומה נוספת, שאורך הגל שלה λ2=450 nm\lambda_2=450\,\text{nm}.

מודדים את הזרם הכולל II בתא עבור ערכים שונים של המתח VV בין האנודה לקתודה.

(1)

קבעו אם הערך המוחלט של המתח שעבורו יתאפס הזרם II גדול מ־0.95 V0.95\,\text{V}, קטן ממנו או שווה לו.

נמקו את קביעתכם.

(2)

קבעו אם הזרם II עבור המתח V=0V=0 יגדל, יקטן, או לא ישתנה לעומת הזרם I1I_1 המסומן בתרשים 2.

נמקו את קביעתכם.

◂ פתרון מלא לשאלה 17

סעיף א

תשובה:

האנרגייה המינימלית הדרושה כדי לעקור אלקטרון מפני המתכת.

פונקציית העבודה BB של מתכת היא האנרגייה המינימלית שיש להשקיע כדי לעקור אלקטרון מן המתכת (מהאלקטרונים הקשורים בה בצורה החלשה ביותר).

באפקט הפוטואלקטרי, פוטון מוסר את כל האנרגייה שלו לאלקטרון אחד. אם Eph<BE_{ph}<B לא נפלטים אלקטרונים, ואם Eph>BE_{ph}>B העודף הופך לאנרגייה קינטית של האלקטרון: Eph=B+EkE_{ph}=B+E_k. האלקטרונים המהירים ביותר הם אלה שנדרשה לעקירתם בדיוק האנרגייה BB.

סעיף ב

תשובה:

B=2.5 eV=4.0×10−19 JB=2.5\,\text{eV}=4.0\times10^{-19}\,\text{J}

לפי דף הנוסחאות (אפקט פוטואלקטרי) Eph=B+EkE_{ph}=B+E_k. האנרגייה הקינטית המרבית נמדדת באמצעות מתח העצירה: Ek,max⁡=eV0E_{k,\max}=eV_0, ואנרגיית הפוטון Eph=hf=hcλE_{ph}=hf=\frac{hc}{\lambda}:

hcλ=B+eV0  ⇒  V0=hce⋅1λ−Be\frac{hc}{\lambda}=B+eV_0\;\Rightarrow\;V_0=\frac{hc}{e}\cdot\frac1\lambda-\frac{B}{e}

זו משוואת קו ישר: השיפוע hce\frac{hc}{e}, והחיתוך עם הציר האנכי (שבו 1λ=0\frac1\lambda=0) הוא −Be-\frac Be.

מהגרף: המשך הקו חותך את הציר האנכי ב־V0=−2.5 VV_0=-2.5\,\text{V} (כל משבצת קטנה בציר האנכי היא 0.25 V0.25\,\text{V}, והקו פוגש את הציר באמצע בין −2-2 ל־−3-3). לכן

−Be=−2.5 V  ⇒  B=2.5 eV=2.5⋅1.6×10−19=4.0×10−19 J-\frac Be=-2.5\,\text{V}\;\Rightarrow\;B=2.5\,\text{eV}=2.5\cdot1.6\times10^{-19}=4.0\times10^{-19}\,\text{J}

(בדיקה: השיפוע 1.84−(−2.5)3.5−0≈1.24 V⋅μm\frac{1.84-(-2.5)}{3.5-0}\approx1.24\,\text{V}\cdot\mu\text{m}, בהתאמה ל־hce=1240 V⋅nm\frac{hc}{e}=1240\,\text{V}\cdot\text{nm} מדף הנוסחאות. החלק של הקו שמתחת לציר האופקי אינו תוצאת מדידה – זו המשכה לצורך קריאת החיתוך.)

סעיף ג

תשובה:

f0≈6.0×1014 Hzf_0\approx6.0\times10^{14}\,\text{Hz}

בתדירות הסף אנרגיית הפוטון שווה בדיוק לפונקציית העבודה: hf0=Bhf_0=B. עם קבוע פלאנק ביחידות eV⋅s\text{eV}\cdot\text{s} מדף הנוסחאות:

f0=Bh=2.54.14×10−15≈6.0×1014 Hzf_0=\frac{B}{h}=\frac{2.5}{4.14\times10^{-15}}\approx6.0\times10^{14}\,\text{Hz}

(בדרך אחרת: הקו חותך את הציר האופקי ב־1λ0≈2.02 μm−1\frac1{\lambda_0}\approx2.02\,\mu\text{m}^{-1}, כלומר λ0≈0.496 μm\lambda_0\approx0.496\,\mu\text{m}, ו־f0=cλ0=3×1084.96×10−7≈6.0×1014 Hzf_0=\frac{c}{\lambda_0}=\frac{3\times10^8}{4.96\times10^{-7}}\approx6.0\times10^{14}\,\text{Hz}.)

סעיף ד

תשובה:

λ1≈359 nm\lambda_1\approx359\,\text{nm}

הזרם מתאפס במתח V=−0.95 VV=-0.95\,\text{V} (תרשים 2), כלומר מתח העצירה 0.95 V0.95\,\text{V}, והאנרגייה הקינטית המרבית:

Ek,max⁡=eV0=0.95 eVE_{k,\max}=eV_0=0.95\,\text{eV}

לפי Eph=B+EkE_{ph}=B+E_k:

Eph=2.5+0.95=3.45 eVE_{ph}=2.5+0.95=3.45\,\text{eV}

ומדף הנוסחאות E [eV]=1240λ [nm]E\,[\text{eV}]=\frac{1240}{\lambda\,[\text{nm}]}:

λ1=12403.45≈359 nm\lambda_1=\frac{1240}{3.45}\approx359\,\text{nm}

(קרינה על־סגולה.)

טעות נפוצה: לחשב את אורך הגל מ־0.95 eV0.95\,\text{eV} בלבד – אנרגיית הפוטון היא סכום פונקציית העבודה והאנרגייה הקינטית.

סעיף ה

תשובה:

vmax⁡≈5.8×105 m/sv_{\max}\approx5.8\times10^{5}\,\text{m/s}

האלקטרונים המהירים ביותר נעצרים בדיוק במתח העצירה. כל האנרגייה הקינטית שלהם הופכת לאנרגייה פוטנציאלית חשמלית:

Ek,max⁡=eV0=1.6×10−19⋅0.95=1.52×10−19 JE_{k,\max}=eV_0=1.6\times10^{-19}\cdot0.95=1.52\times10^{-19}\,\text{J}

מאנרגייה קינטית Ek=12mv2E_k=\frac12mv^2 (עם מסת האלקטרון מדף הנוסחאות):

vmax⁡=2Ek,max⁡me=2⋅1.52×10−199.11×10−31≈5.8×105 m/sv_{\max}=\sqrt{\frac{2E_{k,\max}}{m_e}}=\sqrt{\frac{2\cdot1.52\times10^{-19}}{9.11\times10^{-31}}}\approx5.8\times10^{5}\,\text{m/s}

טעות נפוצה: להציב 0.950.95 (ב־eV\text{eV}) בנוסחת האנרגייה הקינטית בלי להמיר לג'אול.

סעיף ו(1)

תשובה:

שווה ל־0.95 V0.95\,\text{V}.

קביעה: שווה ל־0.95 V0.95\,\text{V}.

נימוק: אנרגיית פוטון של האלומה הנוספת:

E2=1240450≈2.76 eVE_2=\frac{1240}{450}\approx2.76\,\text{eV}

היא גדולה מפונקציית העבודה (2.5 eV2.5\,\text{eV}), ולכן גם האלומה הנוספת עוקרת אלקטרונים, אבל האנרגייה הקינטית המרבית שלהם קטנה:

Ek,max⁡,2=2.76−2.5≈0.26 eV<0.95 eVE_{k,\max,2}=2.76-2.5\approx0.26\,\text{eV}<0.95\,\text{eV}

כדי שהזרם הכולל יתאפס צריך לעצור את כל האלקטרונים, כולל המהירים ביותר. המהירים ביותר הם עדיין אלה שנעקרים על ידי האלומה λ1\lambda_1 (Ek,max⁡=0.95 eVE_{k,\max}=0.95\,\text{eV}), ולכן הזרם מתאפס באותו מתח, 0.95 V0.95\,\text{V} (בערכו המוחלט). מתח העצירה נקבע לפי הפוטונים בעלי האנרגייה הגבוהה ביותר, ולא לפי כמות האור.

סעיף ו(2)

תשובה:

הזרם יגדל.

קביעה: הזרם יגדל.

נימוק: האלומה λ1\lambda_1 ממשיכה להאיר כמו קודם ועוקרת את אותו מספר אלקטרונים בשנייה. בנוסף, פוטוני האלומה λ2\lambda_2 (שאנרגייתם גדולה מפונקציית העבודה, סעיף ו(1)) עוקרים אלקטרונים נוספים. ב־V=0V=0 אין שדה שעוצר את האלקטרונים, ולכן חלק מהאלקטרונים הנוספים מגיעים לאנודה. מספר האלקטרונים שמגיעים לאנודה בשנייה גדל, ולכן I>I1I>I_1.

טעות נפוצה: לקבוע שהזרם לא משתנה "כי מתח העצירה לא השתנה" – מתח העצירה תלוי באנרגיית הפוטונים, אבל הזרם תלוי במספר האלקטרונים הנעקרים בשנייה.

שאלה 18 · תא פוטואלקטרי עם קתודת טונגסטן ומתח עצירהבאורך בגרות · ברמת בגרות

הפולט (קתודה) של תא פוטואלקטרי עשוי טונגסטן. תדירות הסף של טונגסטן היא f0=1.10⋅1015 Hzf_0=1.10\cdot 10^{15}\,\text{Hz}.

מאירים את הפולט בשלוש אלומות של קרינה על־סגולה, זו אחר זו. אורכי הגל של האלומות הם: λ1=180 nm\lambda_1=180\,\text{nm} , λ2=250 nm\lambda_2=250\,\text{nm} , λ3=300 nm\lambda_3=300\,\text{nm} .

א.

עבור כל אחת מן האלומות, קבעו אם נוצר זרם בתא הפוטואלקטרי.

אם לא נוצר זרם – נמקו מדוע.

ב.

הגדירו את המושג "תדירות סף" של מתכת.

ג.

חשבו את פונקציית העבודה של טונגסטן.

ד.

חשבו את אורך הגל של אור שיגרום לפליטת אלקטרונים שיש להם אנרגייה קינטית מרבית Ek=1.2 eVE_k=1.2\,\text{eV} .

ה.

גרפים I–IV שלפניכם מתארים את מתח העצירה VsV_s (ב־V\text{V}) של התא כפונקציה של אנרגיית הפוטון hfhf (ב־eV\text{eV}) הפוגע בפולט. מתח העצירה הוא המתח המזערי בין הפולט לקולט שעוצר את כל האלקטרונים הנפלטים.

שני הצירים מסורטטים על פי אותו קנה מידה (יחידה אחת של V\text{V} באורך של יחידה אחת של eV\text{eV}).

(1)

קבעו איזה גרף מתאר נכון את התלות של מתח העצירה באנרגיית הפוטון הפוגע בפולט.

(2)

העתיקו למחברתכם את הגרף הנכון.

הוסיפו לגרף שבמחברתכם ערכים מספריים בנקודות החיתוך של הקו (או של המשכו) עם הציר האופקי (hfhf) ועם הציר האנכי (VsV_s). פרטו את שיקוליכם.

◂ פתרון מלא לשאלה 18

סעיף א

תשובה:

λ1=180 nm\lambda_1=180\,\text{nm}: נוצר זרם. λ2=250 nm\lambda_2=250\,\text{nm}: נוצר זרם. λ3=300 nm\lambda_3=300\,\text{nm}: לא נוצר זרם – אורך הגל גדול מאורך גל הסף (273 nm273\,\text{nm}), ואנרגיית הפוטון קטנה מפונקציית העבודה.

כדי להשוות, מחשבים את אורך גל הסף המתאים לתדירות הסף (דף הנוסחאות, c=λfc=\lambda f):

λ0=cf0=3⋅1081.10⋅1015≈2.73⋅10−7 m=273 nm\lambda_0=\frac{c}{f_0}=\frac{3\cdot 10^8}{1.10\cdot 10^{15}}\approx 2.73\cdot 10^{-7}\,\text{m}=273\,\text{nm}

אלקטרונים נפלטים רק אם אנרגיית הפוטון hfhf גדולה מפונקציית העבודה, כלומר f>f0f>f_0, ובאופן שקול λ<λ0\lambda<\lambda_0:

- λ1=180 nm<273 nm\lambda_1=180\,\text{nm}<273\,\text{nm} – נפלטים אלקטרונים, נוצר זרם.

- λ2=250 nm<273 nm\lambda_2=250\,\text{nm}<273\,\text{nm} – נוצר זרם.

- λ3=300 nm>273 nm\lambda_3=300\,\text{nm}>273\,\text{nm} – לא נוצר זרם: אנרגיית כל פוטון, 1240300≈4.13 eV\frac{1240}{300}\approx 4.13\,\text{eV}, קטנה מפונקציית העבודה של טונגסטן (כ־4.55 eV4.55\,\text{eV}, ראו סעיף ג). אלקטרון בולע פוטון אחד בלבד, ולכן אף אלקטרון אינו מקבל די אנרגייה כדי להשתחרר – בלי קשר לעוצמת האלומה.

טעות נפוצה: לחשוב שהגדלת עוצמת האלומה λ3\lambda_3 תיצור זרם – העוצמה קובעת את מספר הפוטונים, לא את האנרגייה של כל פוטון.

סעיף ב

תשובה:

תדירות הסף היא התדירות המזערית של אור הפוגע במתכת שעבורה נפלטים ממנה אלקטרונים; היא מתאימה לפוטון שאנרגייתו שווה בדיוק לפונקציית העבודה, hf0=Bhf_0=B.

תדירות הסף f0f_0 של מתכת היא התדירות המזערית של קרינה אלקטרומגנטית שגורמת לפליטת אלקטרונים מן המתכת (אפקט פוטואלקטרי).

בתדירות זו אנרגיית הפוטון שווה בדיוק לפונקציית העבודה של המתכת – האנרגייה המזערית הדרושה לשחרור אלקטרון:

hf0=Bhf_0=B

באור שתדירותו קטנה מ־f0f_0 לא נפלטים אלקטרונים, יהיו העוצמה וזמן ההארה אשר יהיו.

סעיף ג

תשובה:

B≈4.55 eV≈7.29⋅10−19 JB\approx 4.55\,\text{eV}\approx 7.29\cdot 10^{-19}\,\text{J}

בתדירות הסף האנרגייה הקינטית של האלקטרונים הנפלטים אפס. מדף הנוסחאות Eph=B+EkE_{ph}=B+E_k, ולכן

B=hf0B=hf_0

עם h=4.14⋅10−15 eV⋅sh=4.14\cdot 10^{-15}\,\text{eV}\cdot\text{s}:

B=4.14⋅10−15⋅1.10⋅1015≈4.55 eVB=4.14\cdot 10^{-15}\cdot 1.10\cdot 10^{15}\approx 4.55\,\text{eV}

ביחידות ג'אול (h=6.63⋅10−34 J⋅sh=6.63\cdot 10^{-34}\,\text{J}\cdot\text{s}):

B=6.63⋅10−34⋅1.10⋅1015≈7.29⋅10−19 JB=6.63\cdot 10^{-34}\cdot 1.10\cdot 10^{15}\approx 7.29\cdot 10^{-19}\,\text{J}

סעיף ד

תשובה:

λ≈216 nm\lambda\approx 216\,\text{nm}

לפי משוואת האפקט הפוטואלקטרי (דף הנוסחאות):

Eph=B+Ek,max⁡=4.55+1.2=5.75 eVE_{ph}=B+E_{k,\max}=4.55+1.2=5.75\,\text{eV}

מן הקשר בין אנרגיית הפוטון לאורך הגל (דף הנוסחאות):

E [eV]=1240λ [nm]  ⇒  λ=12405.75≈216 nmE\,[\text{eV}]=\frac{1240}{\lambda\,[\text{nm}]}\;\Rightarrow\;\lambda=\frac{1240}{5.75}\approx 216\,\text{nm}

(קרינה על־סגולה, וקצרה מ־λ0=273 nm\lambda_0=273\,\text{nm} – כמצופה.)

טעות נפוצה: לחשב את אורך הגל מתוך EkE_k בלבד (12401.2\frac{1240}{1.2}) ולשכוח את פונקציית העבודה.

סעיף ה(1)

תשובה:

גרף IV.

מתח העצירה עוצר את האלקטרונים המהירים ביותר, ולכן העבודה של הכוח החשמלי עליהם שווה לאנרגייה הקינטית המרבית שלהם: eVs=Ek,max⁡eV_s=E_{k,\max}. עם משוואת האפקט הפוטואלקטרי:

eVs=hf−BeV_s=hf-B

כשהאנרגיות מבוטאות ב־eV\text{eV} והמתח בוולט, מספרית: Vs=hf−BV_s=hf-B.

- שיפוע 11: כל הגדלה של hfhf ב־1 eV1\,\text{eV} מגדילה את VsV_s ב־1 V1\,\text{V}. בצירים בעלי אותו קנה מידה – זווית 45∘45^\circ. גרף III (זווית 30∘30^\circ) נפסל.

- סף: עבור hf<Bhf<B לא נפלטים אלקטרונים, והקו פוגש את הציר האופקי ב־hf=B>0hf=B>0. גרף I (שעובר דרך הראשית) וגרף II (שבו גם פוטון בעל אנרגייה אפסית "פולט" אלקטרונים) נפסלים.

נשאר גרף IV: קו בזווית 45∘45^\circ שמתחיל בנקודה hf=Bhf=B על הציר האופקי.

סעיף ה(2)

תשובה:

חיתוך עם ציר hfhf: hf=4.55 eVhf=4.55\,\text{eV}; חיתוך (של המשך הקו) עם ציר VsV_s: Vs=−4.55 VV_s=-4.55\,\text{V}.

חיתוך עם הציר האופקי (Vs=0V_s=0): 0=hf−B⇒hf=B=4.55 eV0=hf-B\Rightarrow hf=B=4.55\,\text{eV} – אנרגיית פוטון בתדירות הסף.

חיתוך של המשך הקו עם הציר האנכי (hf=0hf=0): Vs=0−BV_s=0-B, כלומר Vs=−4.55 VV_s=-4.55\,\text{V}. אותו ערך מתקבל גם מן הגאומטריה: קו בשיפוע 11 (זווית 45∘45^\circ) יורד מנקודת החיתוך האופקית מרחק 4.554.55 יחידות עד הציר האנכי. לחלק זה של הקו אין משמעות פיזיקלית (לכן הוא מקווקו), אבל הוא מאפשר לקרוא ממנו את פונקציית העבודה.

hf (eV)V_s (V)-112345678-5-4-3-2-11234

שאלה 19 · לוח של לוויין שנטען באור: הפוטנציאל המתייצב כפונקציה של התדירותבאורך בגרות · בינונית

לוויינים שנמצאים באור השמש נטענים לפעמים במטען חיובי, כי הקרינה העל־סגולה עוקרת אלקטרונים מהמתכת שעל פני הלוויין. מהנדסים בדקו את התופעה במעבדה, על דגימה של מתכת הציפוי של הלוויין.

הם הציבו לוחית קטנה מהמתכת, לא טעונה, על מעמד מבודד בתוך תא ריק מאוויר שמדמה את החלל, והאירו אותה בכל פעם בקרינה חד־צבעית בתדירות אחרת. לפני כל מדידה פרקו את הלוחית. בכל מדידה המתינו עד שהפוטנציאל של הלוחית הפסיק להשתנות, ומדדו אותו במכשיר שאינו נוגע בה (הפוטנציאל נמדד ביחס לדפנות התא, הרחוקות מהלוחית). התוצאות:

f (1014 Hz)f\ (10^{14}\,\text{Hz})V (V)V\ (\text{V})
6.50
7.00
7.50.11
8.00.31
8.50.53
9.00.72
9.50.95
10.01.14

נתונים: h=6.63⋅10−34 J⋅sh=6.63\cdot10^{-34}\,\text{J}\cdot\text{s}, e=1.6⋅10−19 Ce=1.6\cdot10^{-19}\,\text{C}, c=3⋅108 m/sc=3\cdot10^{8}\,\text{m/s}.

א.

סרטטו גרף של הפוטנציאל הסופי של הלוחית VV כפונקציה של תדירות האור ff. העבירו קו מגמה ישר דרך הנקודות שבהן V>0V>0.

ב.

מה המשמעות הפיזיקלית של נקודת החיתוך של קו המגמה עם ציר התדירות? מה ערכה?

ג.

הסבירו מדוע הפוטנציאל של הלוחית מפסיק לעלות, ומדוע בסוף מתקיים eV=Ek,maxeV=E_{k,max}, כאשר Ek,maxE_{k,max} היא האנרגיה הקינטית המרבית של האלקטרונים שנעקרים מהלוחית.

ד.

היעזרו בקו המגמה וחשבו את קבוע פלאנק ואת פונקציית העבודה של המתכת.

ה.

באחת המדידות האירו את הלוחית בקרינה בתדירות 9.0⋅1014 Hz9.0\cdot10^{14}\,\text{Hz}. ברגע מסוים במהלך ההארה פוטנציאל הלוחית היה 0.40 V0.40\,\text{V}. האם ברגע זה עדיין יש אלקטרונים שנעקרים מהלוחית ומתרחקים ממנה לצמיתות? הסבירו.

ו.

מה יקרה לפוטנציאל הלוחית מהרגע שתואר בסעיף ה (הקרינה ממשיכה להאיר)? עד איזה ערך?

ז.

בחלל הלוויין מואר באור השמש, שיש בו קרינה בתדירויות רבות. הניחו שהתדירות הגבוהה ביותר בקרינה שמגיעה אל הלוח של הלוויין היא 1.2⋅1015 Hz1.2\cdot10^{15}\,\text{Hz}, ושהלוח עשוי מאותה מתכת ומבודד משאר הלוויין.

מהנדס טוען: „רוב האנרגיה של אור השמש נמצאת בתחום הנראה, ובקרינה העל־סגולה יש רק חלק קטן ממנה. לכן הפוטנציאל של הלוח יתייצב על ערך קרוב לאפס“. האם הוא צודק? קבעו על איזה פוטנציאל יתייצב הלוח, ומה כן משפיעה עליו עוצמת הקרינה העל־סגולה.

◂ פתרון מלא לשאלה 19

סעיף א

תשובה:

מתחת לכ־7.2⋅1014 Hz7.2\cdot10^{14}\,\text{Hz} V=0V=0; מעליה הנקודות מסתדרות על קו ישר עולה.

מסמנים את שמונה הנקודות. שתי הנקודות הראשונות על הציר (V=0V=0). דרך שש הנקודות שבהן V>0V>0 מעבירים קו ישר אחד שהנקודות מפוזרות סביבו (לא מחברים נקודה לנקודה), וממשיכים אותו עד ציר התדירות:

f (10^14 Hz)V (V)6.57.07.58.08.59.09.510.0-0.10.10.20.30.40.50.60.70.80.91.01.11.21.3

טעות נפוצה: להעביר קו ישר אחד גם דרך הנקודות שבהן V=0V=0. מתחת לתדירות הסף אין פליטה בכלל, והחלק הזה של הגרף אינו חלק מהקו הישר.

סעיף ב

תשובה:

תדירות הסף של המתכת, f0≈7.2⋅1014 Hzf_0\approx7.2\cdot10^{14}\,\text{Hz}

בנקודת החיתוך V=0V=0: האלקטרונים שנפלטים יוצאים בלי אנרגיה קינטית, כלומר אנרגיית הפוטון שווה בדיוק לפונקציית העבודה: hf0=Bhf_0=B. זו תדירות הסף: אור בתדירות נמוכה ממנה לא עוקר אלקטרונים מהמתכת, ולכן הלוחית נשארת לא טעונה (כמו ב־6.56.5 וב־7.0⋅1014 Hz7.0\cdot10^{14}\,\text{Hz}).

מהגרף: f0≈7.2⋅1014 Hzf_0\approx7.2\cdot10^{14}\,\text{Hz}.

סעיף ג

תשובה:

הלוחית החיובית מושכת בחזרה את האלקטרונים; הפליטה נטו נפסקת כשגם המהירים ביותר חוזרים, כלומר כש־eV=Ek,maxeV=E_{k,max}.

כל אלקטרון שעוזב את הלוחית משאיר אותה חיובית יותר, והפוטנציאל שלה עולה. אלקטרון שעוזב לוחית בפוטנציאל VV ומתרחק עד לדפנות התא (פוטנציאל 00) מאבד אנרגיה קינטית eVeV (העבודה של הכוח החשמלי עליו היא −eV-eV). לכן הוא מצליח להתרחק רק אם Ek>eVE_k>eV; אלקטרון איטי יותר נעצר ונמשך חזרה ללוחית.

כל עוד eV<Ek,maxeV<E_{k,max}, חלק מהאלקטרונים בורחים והפוטנציאל ממשיך לעלות. כש־eV=Ek,maxeV=E_{k,max}, גם האלקטרונים המהירים ביותר חוזרים, המטען של הלוחית לא משתנה עוד, והפוטנציאל מתייצב. כלומר הפוטנציאל הסופי של הלוחית ממלא את התפקיד של מתח העצירה: eV=Ek,max=hf−BeV=E_{k,max}=hf-B.

סעיף ד

תשובה:

h≈6.6⋅10−34 J⋅sh\approx6.6\cdot10^{-34}\,\text{J}\cdot\text{s}, B≈3.0 eV≈4.8⋅10−19 JB\approx3.0\,\text{eV}\approx4.8\cdot10^{-19}\,\text{J}

לפי סעיף ג: V=hef−BeV=\frac{h}{e}f-\frac{B}{e}. זו משוואה של קו ישר: השיפוע הוא he\frac{h}{e} והחיתוך עם הציר האנכי הוא −Be-\frac{B}{e}.

השיפוע משתי נקודות רחוקות על הקו, למשל (8.0, 0.32)(8.0,\,0.32) ו־(10.0, 1.15)(10.0,\,1.15):

he=1.15−0.32(10.0−8.0)⋅1014=0.832⋅1014≈4.15⋅10−15 V⋅s\frac{h}{e}=\frac{1.15-0.32}{(10.0-8.0)\cdot10^{14}}=\frac{0.83}{2\cdot10^{14}}\approx4.15\cdot10^{-15}\,\text{V}\cdot\text{s}
h=4.15⋅10−15⋅1.6⋅10−19≈6.6⋅10−34 J⋅sh=4.15\cdot10^{-15}\cdot1.6\cdot10^{-19}\approx6.6\cdot10^{-34}\,\text{J}\cdot\text{s}

פונקציית העבודה מתדירות הסף:

B=hf0=6.64⋅10−34⋅7.24⋅1014≈4.8⋅10−19 J≈3.0 eVB=hf_0=6.64\cdot10^{-34}\cdot7.24\cdot10^{14}\approx4.8\cdot10^{-19}\,\text{J}\approx3.0\,\text{eV}

(אפשר גם להמשיך את הקו עד f=0f=0: הוא חותך את הציר האנכי בערך ב־−3.0 V-3.0\,\text{V}, ולכן B≈3.0 eVB\approx3.0\,\text{eV}.) תוצאות בין 6.46.4 ל־6.8⋅10−34 J⋅s6.8\cdot10^{-34}\,\text{J}\cdot\text{s} מתאימות לקו שסורטט ביד.

סעיף ה

תשובה:

כן: האלקטרונים שהאנרגיה הקינטית שלהם גדולה מ־0.40 eV0.40\,\text{eV} (עד 0.72 eV0.72\,\text{eV}) בורחים.

הקרינה ממשיכה לפגוע בלוחית, ובתדירות זו hf>Bhf>B, ולכן אלקטרונים ממשיכים להיעקר. מהטבלה, בתדירות זו Ek,max=0.72 eVE_{k,max}=0.72\,\text{eV}. כדי להתרחק מהלוחית לצמיתות אלקטרון צריך אנרגיה קינטית גדולה מ־eV=0.40 eVeV=0.40\,\text{eV}. לחלק מהאלקטרונים (אלה שיצאו עם אנרגיה בין 0.400.40 ל־0.72 eV0.72\,\text{eV}) יש אנרגיה כזאת, והם בורחים. האיטיים יותר נמשכים חזרה ללוחית.

סעיף ו

תשובה:

הפוטנציאל ימשיך לעלות עד כ־0.72 V0.72\,\text{V} ואז יתייצב.

כל אלקטרון שבורח מגדיל את המטען החיובי של הלוחית, ולכן הפוטנציאל ממשיך לעלות. ככל שהוא עולה, פחות אלקטרונים מצליחים לברוח. כשהפוטנציאל מגיע ל־V=Ek,maxe=0.72 VV=\frac{E_{k,max}}{e}=0.72\,\text{V}, אף אלקטרון כבר לא בורח, והפוטנציאל מתייצב (זה הערך שבטבלה).

סעיף ז

תשובה:

לא. הלוח יתייצב על כ־2.0 V2.0\,\text{V}, לפי הפוטונים בתדירות הגבוהה ביותר; העוצמה משפיעה רק על הזמן שלוקח להגיע לפוטנציאל הזה.

כל אלקטרון מקבל אנרגיה מפוטון אחד. הפוטונים בתדירות הגבוהה ביותר עוקרים את האלקטרונים המהירים ביותר, והפוטנציאל ממשיך לעלות כל עוד יש אלקטרונים שיכולים לברוח. לכן הפוטנציאל הסופי נקבע לפי fmaxf_{max} (כמו בסעיף ג), ולא לפי התחום שבו נמצאת רוב האנרגיה. אור נראה, שתדירותו נמוכה מ־f0≈7.2⋅1014 Hzf_0\approx7.2\cdot10^{14}\,\text{Hz}, לא עוקר אלקטרונים כלל.

לפי קו המגמה מסעיף ד:

V=hefmax−Be≈4.15⋅10−15⋅1.2⋅1015−3.0≈2.0 VV=\frac{h}{e}f_{max}-\frac{B}{e}\approx4.15\cdot10^{-15}\cdot1.2\cdot10^{15}-3.0\approx2.0\,\text{V}

המהנדס טועה. העוצמה הקטנה של הקרינה העל־סגולה קובעת רק כמה פוטונים מגיעים בשנייה, כלומר באיזה קצב עולה הפוטנציאל וכמה זמן לוקח לו להתייצב, ולא את הערך הסופי.

טעות נפוצה: לחשוב שהאנרגיה הכוללת של האור, ולא האנרגיה של כל פוטון, קובעת את הפוטנציאל הסופי.

שאלה 20 · מסננים שחוסמים אורכי גל קצרים: קבוע פלאנק מגרף של מתח העצירה לפי 1/λבאורך בגרות · בינונית

תלמידה חוקרת את האפקט הפוטואלקטרי. יש לה מנורה של אור לבן, סדרה של מסננים צבעוניים ותא פוטואלקטרי. כל מסנן מעביר רק אור שאורך הגל שלו גדול מערך מסוים λ0\lambda_0, הרשום על המסנן. כלומר λ0\lambda_0 הוא אורך הגל הקצר ביותר שעובר במסנן.

בכל מדידה התלמידה מציבה מסנן אחר בין המנורה לתא, ומודדת את מתח העצירה VV של התא. התוצאות:

λ0 (nm)\lambda_0\ (\text{nm})V (V)V\ (\text{V})
6000.27
5700.37
5300.55
5000.68
4700.83
4401.02
4101.22

נתונים: h=6.63⋅10−34 J⋅sh=6.63\cdot10^{-34}\,\text{J}\cdot\text{s}, e=1.6⋅10−19 Ce=1.6\cdot10^{-19}\,\text{C}, c=3⋅108 m/sc=3\cdot10^{8}\,\text{m/s}.

א.

בלי להשתמש בתוצאות הניסוי, פתחו ביטוי למתח העצירה VV כפונקציה של λ0\lambda_0. הסבירו מדוע מתח העצירה נקבע לפי λ0\lambda_0, ולא לפי אורכי הגל האחרים שעוברים במסנן.

ב.

האם VV תלוי ליניארית ב־λ0\lambda_0? באיזה גודל הוא תלוי ליניארית? נמקו.

ג.

חשבו את 1λ0\frac{1}{\lambda_0} לכל מדידה, וסרטטו גרף של VV כפונקציה של 1λ0\frac{1}{\lambda_0} עם קו מגמה.

ד.

מצאו מתוך הגרף את קבוע פלאנק. פרטו את החישוב.

ה.

מצאו בעזרת הגרף את אורך הגל המרבי של אור שעוד עוקר אלקטרונים מהקתודה. פרטו את השיקולים.

ו.

הסבירו מדוע יש אורך גל מרבי שמעליו אין פליטת אלקטרונים, גם אם מגדילים מאוד את עוצמת האור.

◂ פתרון מלא לשאלה 20

סעיף א

תשובה:

V=hce⋅1λ0−BeV=\frac{hc}{e}\cdot\frac{1}{\lambda_0}-\frac{B}{e}

מתח העצירה עוצר גם את האלקטרונים המהירים ביותר, ולכן eV=Ek,maxeV=E_{k,max}. האלקטרונים המהירים ביותר נעקרים על ידי הפוטונים בעלי האנרגיה הגדולה ביותר שמגיעים לתא. אנרגיית פוטון היא hcλ\frac{hc}{\lambda}, ולכן הגדולה ביותר היא של אורך הגל הקצר ביותר שעובר, λ0\lambda_0. פוטונים באורכי גל ארוכים יותר עוקרים (אם בכלל) אלקטרונים איטיים יותר, שנעצרים במתח קטן יותר.

eV=hcλ0−B⇒V=hce⋅1λ0−BeeV=\frac{hc}{\lambda_0}-B\quad\Rightarrow\quad V=\frac{hc}{e}\cdot\frac{1}{\lambda_0}-\frac{B}{e}

סעיף ב

תשובה:

לא; VV ליניארי ב־1λ0\frac{1}{\lambda_0}.

לפי הביטוי מסעיף א, VV פרופורציוני ל־1λ0\frac{1}{\lambda_0} (ועוד קבוע), ולא ל־λ0\lambda_0. גרף של VV כפונקציה של λ0\lambda_0 הוא עקומה יורדת ולא קו ישר: למשל הקטנה של λ0\lambda_0 מ־600600 ל־570 nm570\,\text{nm} (הפרש 30 nm30\,\text{nm}) מעלה את VV ב־0.10 V0.10\,\text{V}, אבל הקטנה מ־440440 ל־410 nm410\,\text{nm} (אותו הפרש) מעלה אותו ב־0.20 V0.20\,\text{V}. גרף של VV כפונקציה של 1λ0\frac{1}{\lambda_0} הוא קו ישר עם שיפוע hce\frac{hc}{e}.

סעיף ג

תשובה:

הנקודות מסתדרות על קו ישר עולה; 1λ0\frac{1}{\lambda_0} בין 1.671.67 ל־2.44⋅106 1m2.44\cdot10^{6}\,\tfrac{1}{\text{m}}.

למשל 1600⋅10−9=1.667⋅106 1m\frac{1}{600\cdot10^{-9}}=1.667\cdot10^{6}\,\tfrac{1}{\text{m}}:

λ0 (nm)\lambda_0\ (\text{nm})1λ0 (106 1m)\frac{1}{\lambda_0}\ (10^{6}\,\tfrac{1}{\text{m}})V (V)V\ (\text{V})
6001.6670.27
5701.7540.37
5301.8870.55
5002.0000.68
4702.1280.83
4402.2731.02
4102.4391.22
1/λ0 (10^6 1/m)V (V)1.41.61.82.02.22.42.6-0.20.20.40.60.81.01.21.4

הנקודות מסתדרות היטב לאורך קו ישר, כמו שצפינו בסעיף ב.

סעיף ד

תשובה:

h≈6.6⋅10−34 J⋅sh\approx6.6\cdot10^{-34}\,\text{J}\cdot\text{s}

לפי סעיף א, השיפוע aa של הקו הוא hce\frac{hc}{e}. משתי נקודות רחוקות על קו המגמה, למשל (1.70⋅106, 0.31)(1.70\cdot10^{6},\,0.31) ו־(2.40⋅106, 1.17)(2.40\cdot10^{6},\,1.17):

a=1.17−0.31(2.40−1.70)⋅106=0.860.70⋅106≈1.23⋅10−6 V⋅ma=\frac{1.17-0.31}{(2.40-1.70)\cdot10^{6}}=\frac{0.86}{0.70\cdot10^{6}}\approx1.23\cdot10^{-6}\,\text{V}\cdot\text{m}
h=e⋅ac=1.6⋅10−19⋅1.23⋅10−63⋅108≈6.6⋅10−34 J⋅sh=\frac{e\cdot a}{c}=\frac{1.6\cdot10^{-19}\cdot1.23\cdot10^{-6}}{3\cdot10^{8}}\approx6.6\cdot10^{-34}\,\text{J}\cdot\text{s}

טעות נפוצה: לחשב את השיפוע משתי נקודות של הטבלה ולא מהקו. (תוצאה בין 6.46.4 ל־6.8⋅10−346.8\cdot10^{-34} מתאימה לקו שסורטט ביד.)

סעיף ה

תשובה:

λmax≈690 nm\lambda_{max}\approx690\,\text{nm}

אורך הגל המרבי מתאים לאלקטרונים שיוצאים בלי אנרגיה קינטית, כלומר ל־V=0V=0. קו המגמה חותך את הציר האופקי בערך ב־1λ0=1.45⋅106 1m\frac{1}{\lambda_0}=1.45\cdot10^{6}\,\tfrac{1}{\text{m}} (בחיתוך: 1.23⋅10−6x=1.791.23\cdot10^{-6}x=1.79). לכן:

λmax=11.45⋅106≈6.9⋅10−7 m=690 nm\lambda_{max}=\frac{1}{1.45\cdot10^{6}}\approx6.9\cdot10^{-7}\,\text{m}=690\,\text{nm}

(בהתאם: B=hcλmax≈1.8 eVB=\frac{hc}{\lambda_{max}}\approx1.8\,\text{eV}.)

סעיף ו

תשובה:

פוטון באורך גל ארוך מדי נושא אנרגיה hcλ<B\frac{hc}{\lambda}<B, ואלקטרון בולע פוטון אחד בלבד.

לפי המודל החלקיקי, האור מורכב מפוטונים שאנרגיית כל אחד מהם hcλ\frac{hc}{\lambda}, וכל אלקטרון מקבל אנרגיה מפוטון אחד בלבד. כדי לצאת מהמתכת האלקטרון צריך לפחות BB. כש־λ>λmax=hcB\lambda>\lambda_{max}=\frac{hc}{B}, לכל פוטון יש פחות מ־BB, ואף אלקטרון לא נעקר. הגדלת העוצמה רק מוסיפה עוד פוטונים כאלה, ואינה משנה את אנרגיית כל אחד מהם.

עוד 7 שאלות על מדידת קבוע פלאנק ופונקציית העבודה מגרף

השאלות המלאות, עם הפתרונות, במחולל המבחנים.

  1. אנרגיה קינטית מרבית כפונקציה של אורך הגל: פונקציית עבודה, קבוע פלאנק ומתח עצירה (באורך בגרות · בינונית)

    בניסוי מאירים את הקתודה של תא פוטואלקטרי בקרינה על־סגולה חד־צבעית, באורכי גל שונים, בזה אחר זה. לכל אורך גל מודדים את האנרגיה הקינטית…

  2. ממדידות של מתח עצירה ואורך גל אל קבוע פלאנק (באורך בגרות · ברמת בגרות)

    תלמיד מאיר על הקתודה של תא פוטואלקטרי באור חד־צבעי באורכי גל שונים, ובכל פעם מודד את מתח העצירה V0V_0. התוצאות: | אורך גל (nm) | מתח עצירה…

  3. מדידת קבוע פלאנק ופונקציית העבודה מטבלת מתחי עצירה (באורך בגרות · מעל רמת בגרות)

    במעבדת מחקר מדדו את מתח העצירה V0V_0 של תא פוטואלקטרי שהפולט שלו עשוי ממתכת לא ידועה. התא ריק מאוויר וחלונו עשוי קוורץ, השקוף לקרינה…

  4. אפקט פוטואלקטרי: קבוע פלאנק משתי מדידות, הספק שווה ומתכת שנייה (באורך בגרות · מעל רמת בגרות)

    תא פוטואלקטרי מחובר למעגל ובו ספק מתח מתכוונן (אפשר לשנות את גודל המתח ואת הקוטביות שלו), מד זרם AA ומד מתח VV המודד את המתח בין הקתודה…

  5. מתכת לא ידועה: קבוע פלאנק ופונקציית העבודה משתי מדידות (באורך בגרות · מעל רמת בגרות)

    במעבדה נמצא תא פוטואלקטרי שהקתודה שלו עשויה מתכת לא ידועה. מאירים את הקתודה באור מונוכרומטי ומודדים את מתח העצירה – המתח המעכב המינימלי שבו…

  6. האפקט הפוטואלקטרי: מדידת קבוע פלאנק בכדור טעון (באורך בגרות · מעל רמת בגרות)

    כדור מתכת קטן שרדיוסו R=4.0 cmR=4.0\,\text{cm} מוצב על מעמד מבודד בתוך תא ריק. מקור הקרינה הוא מנורת כספית, ובעזרת מסננים אפשר להקרין על הכדור…

  7. קבוע פלאנק ופונקציית העבודה מתוך מדידות של מתח עצירה (באורך בגרות · מעל רמת בגרות)

    במעבדה חוקרים קתודה של תא פוטואלקטרי העשויה ממתכת לא ידועה. מקרינים על הקתודה, בזה אחר זה, אור מונוכרומטי באורכי גל שונים, ובכל פעם מודדים…

שאלות מבחינות הבגרות על השיעור

השאלה המלאה, עם פתרון מלא לכל סעיף, בדף של כל בחינה.

כל האתר במבט אחד

קיצורי דרך לכל הכלים, הבגרויות והקורסים

GuyAI הוא המורה הפרטי המתקדם בישראל, המבוסס על מודלי הבינה המלאכותית החזקים בעולם בשילוב הידע הפדגוגי של GOOL. המערכת מספקת פתרונות לכל המקצועות ולכל הרמות - מיסודי ועד אקדמיה, וממתמטיקה ועד היסטוריה.