סטטיסטיקה תיאורית
בכל יום אוספים נתונים: ציונים, טמפרטורות, מספר הנוסעים באוטובוס. אוסף גדול של מספרים לא אומר הרבה כשהוא מפוזר, ולכן מסדרים אותו ומציגים אותו בצורה שקל לקרוא.
במדויק: סטטיסטיקה תיאורית היא התחום שעוסק באיסוף נתונים, בהצגה שלהם (ברשימה, בטבלה או בייצוג גרפי) ובעיבוד שלהם, כדי לתאר את הנתונים שנאספו.
בנושא הזה: מהו משתנה, אילו סוגי משתנים יש, ואיך מציגים נתונים בטבלאות ובדיאגרמות.
תזכורת: שכיחות
בחטיבת הביניים ספרנו כמה פעמים מופיע כל ערך. למשל, ברשימה הערך מופיע שלוש פעמים.
במדויק: השכיחות של ערך היא מספר הפעמים שהערך מופיע בין הנתונים. ערך שלא מופיע בכלל - השכיחות שלו .
התפלגות נתונים
כשרוצים לדעת איך הנתונים "מתחלקים", לא מספיק לדעת מה הערכים. צריך לדעת גם כמה נתונים יש מכל ערך.
במדויק: התפלגות הנתונים היא התיאור של כל ערכי המשתנה שהתקבלו (או של כל קבוצות הערכים), ולצד כל ערך - השכיחות שלו או השכיחות היחסית שלו. טבלת שכיחויות ודיאגרמה הן דרכים שונות להציג את אותה התפלגות.
1. אוכלוסייה, מדגם ומשתנה
אוכלוסייה, מדגם ומשתנה
רוצים לדעת איך מגיעים לבית הספר כל תלמידי בית הספר. לשאול את כולם קשה, ולכן שואלים רק חלק מהם.
במדויק:
- אוכלוסייה היא כל הפרטים (אנשים, חפצים, ימים וכו') שעליהם רוצים לקבל מידע.
- מדגם הוא חלק מהאוכלוסייה, שעליו אוספים בפועל את הנתונים.
- משתנה הוא תכונה שבודקים אצל כל פרט, ושיכולה לקבל ערכים שונים אצל פרטים שונים.
- ערכי המשתנה הם כל התוצאות האפשריות של הבדיקה.
בדוגמה של בית הספר: האוכלוסייה היא כל תלמידי בית הספר, המדגם הוא התלמידים שנשאלו, המשתנה הוא "אופן ההגעה לבית הספר", והערכים הם למשל ברגל, אופניים, הסעה, רכב פרטי.
את המדגם בוחרים כך שייצג את האוכלוסייה. מדגם של תלמידים מכיתה אחת בלבד, למשל, לא מתאר טוב את כל בית הספר.
זיהוי האוכלוסייה, המדגם והמשתנה בשאלה
כשנתון תיאור של סקר או של מדידה:
1. שואלים: על מי רוצים לדעת? זו האוכלוסייה.
2. שואלים: את מי בדקו בפועל? זה המדגם. אם בדקו את כולם, הנתונים נאספו על כל האוכלוסייה.
3. שואלים: מה בדקו אצל כל אחד? זה המשתנה.
4. רושמים את התוצאות האפשריות של הבדיקה. אלה ערכי המשתנה.
המשתנה הוא התכונה, לא התוצאה. "צבע עיניים" הוא משתנה, ו"כחול" הוא ערך שלו.
המדגם הוא תמיד חלק מהאוכלוסייה. מספר הנבדקים הוא גודל המדגם, לא ערך של המשתנה.
דוגמה - סקר אופן ההגעה בבית ספר
בבית ספר לומדים תלמידים. כדי לדעת איך התלמידים מגיעים לבית הספר, שאלו תלמידים מכל השכבות: "איך הגעת היום לבית הספר?"
מהי האוכלוסייה? מהו המדגם ומה גודלו? מהו המשתנה ומהם ערכיו האפשריים?
1. נתון: תלמידים בבית הספר, מהם נשאלו על אופן ההגעה. המטרה: לזהות אוכלוסייה, מדגם, משתנה וערכים.
2. רוצים לדעת על כל תלמידי בית הספר, ולכן האוכלוסייה היא התלמידים.
3. בפועל נשאלו רק תלמידים. הם המדגם, וגודלו .
4. אצל כל תלמיד בדקו איך הגיע. המשתנה הוא "אופן ההגעה לבית הספר".
5. התשובות האפשריות הן ערכי המשתנה: ברגל, אופניים, הסעה, רכב פרטי (ואולי עוד).
אוכלוסייה: התלמידים. מדגם: התלמידים שנשאלו. משתנה: אופן ההגעה. ערכים: ברגל, אופניים, הסעה, רכב פרטי.
2. סוגי משתנים: איכותי, כמותי בדיד וכמותי רציף
סוגי משתנים
יש משתנים שהתשובה עליהם היא מילה ("סוג דם A"), ויש משתנים שהתשובה עליהם היא מספר ("4 נפשות", " מעלות"). לפי סוג המשתנה בוחרים איך להציג את הנתונים.
במדויק:
- משתנה איכותי (שמי): הערכים שלו הם שמות של קטגוריות, ולא כמויות שנספרו או נמדדו. גם כשמסמנים קטגוריה במספר (מספר על חולצה של שחקן), המשתנה איכותי.
- משתנה כמותי: הערכים שלו הם מספרים שמתקבלים מספירה או ממדידה.
- כמותי בדיד: הערכים האפשריים נפרדים זה מזה. בין שני ערכים אפשריים סמוכים אין ערך אפשרי אחר. בדרך כלל אלה תוצאות של ספירה:
- כמותי רציף: המשתנה יכול לקבל כל ערך בתחום מסוים, גם ערך לא שלם. בדרך כלל אלה תוצאות של מדידה: זמן, אורך, משקל, טמפרטורה.
זיהוי סוג המשתנה
כשנתון משתנה:
1. בודקים: האם הערכים הם כמויות (מספרים שנספרו או נמדדו)? אם לא - המשתנה איכותי.
2. אם כן, בודקים: האם הערכים התקבלו מספירה, ויש רק ערכים נפרדים? אם כן - כמותי בדיד.
3. אם הערכים התקבלו ממדידה, וכל ערך בתחום אפשרי - כמותי רציף.
עיגול לא משנה את סוג המשתנה. גובה שנמדד בסנטימטרים שלמים (, ) הוא עדיין משתנה כמותי רציף, כי הגובה האמיתי יכול להיות כל מספר.
מספר שמשמש רק כשם או כקוד (מספר חולצה, מספר קו אוטובוס) הוא ערך של משתנה איכותי: אין משמעות לחשב איתו.
דוגמה - חמישה משתנים מסקר אחד
בסקר שאלו תלמידים על המשתנים הבאים. קבעו את סוג כל משתנה.
א. אופן ההגעה לבית הספר.
ב. מספר האחים.
ג. הזמן (בדקות) שלקח לתלמיד להגיע לבית הספר.
ד. סוג הדם.
ה. מספר הספרים שהתלמיד קרא בחופש.
1. א. הערכים הם ברגל, הסעה, אופניים וכו' - שמות של קטגוריות. משתנה איכותי.
2. ב. סופרים אחים: אין ערך בין ל-. משתנה כמותי בדיד.
3. ג. זמן נמדד, והוא יכול להיות גם דקות. משתנה כמותי רציף.
4. ד. הערכים A, B, AB, O הם שמות. משתנה איכותי.
5. ה. סופרים ספרים, ויש רק ערכים שלמים. משתנה כמותי בדיד.
א, ד - איכותי. ב, ה - כמותי בדיד. ג - כמותי רציף.
3. הצגת נתונים ברשימה ובטבלת שכיחויות
רשימה וטבלת שכיחויות
הדרך הפשוטה ביותר להציג נתונים היא לכתוב את כולם, אחד אחרי השני. כשיש הרבה נתונים וחלק מהערכים חוזרים, נוח יותר לכתוב כל ערך פעם אחת, וליד הערך - כמה פעמים הוא הופיע.
במדויק:
- הצגה ברשימה: כותבים את כל הנתונים, כל נתון כפי שהתקבל. רשימה מסודרת היא רשימה שבה הנתונים כתובים בסדר עולה (או יורד).
- טבלת שכיחויות: טבלה שבה מופיעים ערכי המשתנה (או תחומי ערכים), ולצד כל ערך השכיחות שלו - מספר הנתונים שקיבלו את הערך הזה.
למשל, מספר החיות בבית של תלמידים: .
ברשימה מסודרת: .
בטבלת שכיחויות:
הטבלה קצרה יותר, ועדיין אפשר לשחזר ממנה את כל הנתונים.
סכום השכיחויות
סכום כל השכיחויות בטבלה שווה למספר הנתונים (גודל המדגם):
בניית טבלת שכיחויות מרשימה
כשנתונה רשימה של נתונים:
1. מסדרים את הרשימה בסדר עולה (כך קל לספור).
2. בשורה הראשונה של הטבלה כותבים כל ערך פעם אחת. במשתנה כמותי בדיד כותבים את הערכים בסדר עולה.
3. בשורה השנייה כותבים ליד כל ערך כמה פעמים הוא מופיע.
4. בודקים שסכום השכיחויות שווה למספר הנתונים.
בטבלה, "ערך , שכיחות " פירושו: חמישה נתונים שווים ל-. לא מבלבלים בין הערך לבין השכיחות.
דוגמה - מספר האחים של 20 תלמידים
שאלו תלמידים כמה אחים יש להם. אלה התשובות:
א. בנו טבלת שכיחויות.
ב. לכמה תלמידים יש לפחות אחים?
1. נתון: רשימה של תשובות. המטרה: טבלת שכיחויות, ומספר התלמידים עם אחים או יותר.
2. רשימה מסודרת: .
3. הערכים הם עד . סופרים כל ערך:
4. בדיקה: . נכון.
5. ב. "לפחות " פירושו או יותר: .
א. ראו הטבלה. ב. ל- תלמידים.
4. שכיחות יחסית
שכיחות יחסית
בכיתה אחת תלמידים מגיעים ברגל, ובכיתה אחרת . האם בכיתה השנייה יותר נפוץ להגיע ברגל? זה תלוי בגודל הכיתות. לכן משווים חלק מהכלל, ולא מספר.
במדויק: השכיחות היחסית של ערך היא השכיחות שלו חלקי מספר כל הנתונים: . כותבים אותה כשבר, כמספר עשרוני או באחוזים (). השכיחות היחסית היא תמיד בין ל- (בין ל-).
הטבלה של מספר החיות בבית (), עם שורה של שכיחות יחסית:
שכיחות יחסית
•שכיחות יחסית: . באחוזים: .
•סכום כל השכיחויות היחסיות הוא (או ).
•בכיוון ההפוך, כש- ידוע: . למשל מתוך הם נתונים.
טבלת שכיחויות מול טבלת שכיחויות יחסיות
אחרי עיגול, סכום האחוזים יכול לצאת או . זה בסדר. סטייה גדולה יותר מצביעה על טעות.
דוגמה - שתי כיתות בגדלים שונים
בכיתה י'1 לומדים תלמידים, ו- מהם מגיעים ברגל. בכיתה י'2 לומדים תלמידים, ו- מהם מגיעים ברגל.
באיזו כיתה החלק של המגיעים ברגל גדול יותר?
1. נתון: בי'1 מתוך , בי'2 מתוך . המטרה: להשוות את החלק של המגיעים ברגל.
2. הכיתות לא באותו גודל, ולכן משווים שכיחויות יחסיות ולא שכיחויות.
3. בי'1: .
4. בי'2: .
5. . בי'2 יש יותר מגיעים ברגל (), אבל החלק שלהם קטן יותר.
בכיתה י'1: לעומת בכיתה י'2.
5. שכיחות מצטברת ומעבר בין סוגי הטבלאות
שכיחות מצטברת
לפעמים השאלה היא לא "כמה קיבלו בדיוק ", אלא "כמה קיבלו או פחות". בשביל זה מחברים את השכיחויות מההתחלה ועד הערך.
במדויק: השכיחות המצטברת של ערך היא מספר הנתונים שקטנים מהערך או שווים לו. כשהנתונים ערוכים בקבוצות, השכיחות המצטברת של קבוצה היא מספר הנתונים בקבוצה הזו ובכל הקבוצות שלפניה (מספר הנתונים עד הגבול העליון של הקבוצה).
הטבלה של מספר החיות בבית (), עם שורה של שכיחות מצטברת:
השכיחות המצטברת רק גדלה או נשארת, והאחרונה שווה למספר כל הנתונים.
חישוב שכיחות מצטברת ומעבר חזרה
•השכיחות המצטברת של הערך הראשון שווה לשכיחות שלו.
•כל שכיחות מצטברת = השכיחות המצטברת הקודמת + השכיחות של הערך: .
•השכיחות המצטברת של הערך האחרון היא .
•בכיוון ההפוך: (הפרש של שתי שכיחויות מצטברות סמוכות).
מעבר בין סוגי הטבלאות
"יותר מ-" הוא כל מה שלא נכלל ב-" או פחות": פחות השכיחות המצטברת של .
דוגמה - מטבלה מצטברת לשכיחויות ולאחוזים
בטבלה מספר הספרים שקראו תלמידי שכבה בחופש, בשכיחויות מצטברות:
א. כמה תלמידים יש בשכבה?
ב. בנו טבלת שכיחויות וטבלת שכיחויות יחסיות (באחוזים).
ג. כמה תלמידים קראו יותר מ- ספרים?
1. נתון: שכיחויות מצטברות. המטרה: , שכיחויות, אחוזים, ומספר התלמידים שקראו יותר מ-.
2. א. השכיחות המצטברת האחרונה היא מספר כל התלמידים: .
3. ב. הראשונה: . השאר הפרשים: , , , .
4. מחלקים כל שכיחות ב- וכופלים ב-:
5. בדיקה: , והאחוזים מסתכמים ב-.
6. ג. ספרים או פחות קראו תלמידים, ולכן יותר מ- קראו .
א. תלמידים. ב. שכיחויות ; אחוזים . ג. תלמידים.
6. נתונים הערוכים בקבוצות שוות רוחב וקבוצות קצה פתוחות
נתונים בקבוצות
כשיש הרבה ערכים שונים, ובמיוחד במשתנה רציף, כמעט כל ערך מופיע פעם אחת. טבלה של ערך-ערך תהיה ארוכה ולא תראה כלום. לכן מחלקים את הערכים לתחומים, ובודקים כמה נתונים נפלו בכל תחום.
במדויק: בטבלת שכיחויות של נתונים בקבוצות, כל עמודה מייצגת תחום ערכים (קבוצה), והשכיחות היא מספר הנתונים בתחום. הקבוצות לא חופפות ולא משאירות רווח: כל נתון שייך לקבוצה אחת בדיוק.
- רוחב הקבוצה הוא ההפרש בין הגבול העליון לגבול התחתון שלה. בקבוצות שוות רוחב לכל הקבוצות אותו רוחב.
- קבוצת קצה פתוחה היא קבוצה ראשונה או אחרונה בלי גבול תחתון או בלי גבול עליון, כמו "פחות מ-" או " ומעלה". לקבוצה כזו אין רוחב.
למשל, גובה (בס"מ) של תלמידים, בקבוצות שוות רוחב וקבוצת קצה פתוחה:
תלמיד שגובהו בדיוק נספר בקבוצה , ולא בקבוצה שלפניה.
רוחב קבוצה
לקבוצה : רוחב .
כשהנתונים שלמים והקבוצות נכתבות כמו "", "", הרוחב הוא (ההפרש בין הגבולות התחתונים של קבוצות סמוכות), ולא .
ארגון נתונים בקבוצות
כשנתונה רשימה וקבוצות:
1. בודקים שהקבוצות מכסות את כל הנתונים, מהקטן ביותר ועד הגדול ביותר.
2. עוברים על הנתונים ומשייכים כל נתון לקבוצה שלו. נתון שנופל בדיוק על גבול שייך לקבוצה שבה הגבול הזה הוא הגבול התחתון.
3. כותבים את מספר הנתונים בכל קבוצה.
4. בודקים שסכום השכיחויות הוא מספר הנתונים.
בטבלה של קבוצות יודעים רק כמה נתונים יש בכל תחום, ולא מהם הערכים המדויקים. מטבלה כזו אי אפשר לשחזר את הרשימה.
בקבוצה פתוחה (" ומעלה") לא ידוע עד איפה מגיעים הנתונים. אם הקבוצה הפתוחה היא האחרונה, לא ידוע מהו הנתון הגדול ביותר.
דוגמה - זמני ריצה עם קבוצת קצה פתוחה
תלמידים רצו מטר. אלה הזמנים, בשניות:
א. ארגנו את הנתונים בטבלת שכיחויות בקבוצות: , , , ומעלה.
ב. מהו רוחב הקבוצות שאינן פתוחות?
ג. כמה תלמידים רצו בפחות מ- שניות?
1. נתון: זמנים וארבע קבוצות. המטרה: טבלה, רוחב, ומספר הזמנים שקטנים מ-.
2. הזמן הקטן ביותר הוא והגדול ביותר , ולכן הקבוצות מכסות את כל הנתונים.
3. משייכים כל זמן. שימו לב לנתונים על הגבול: שייך ל-, שייך ל-, ו- שייך ל-" ומעלה".
4. בדיקה: .
5. ב. : רוחב כל קבוצה שאינה פתוחה הוא שנייה אחת.
6. ג. פחות מ- שניות - שתי הקבוצות הראשונות: .
א. שכיחויות . ב. שנייה אחת. ג. תלמידים.
7. דיאגרמת עמודות רגילה וכפולה
דיאגרמת עמודות
בדיאגרמת עמודות רואים במבט אחד איזה ערך הכי נפוץ ואיזה הכי נדיר: ככל שהעמודה גבוהה יותר, הערך נפוץ יותר.
במדויק: דיאגרמת עמודות מתאימה למשתנה איכותי או כמותי בדיד. לכל ערך של המשתנה יש עמודה, וגובה העמודה הוא השכיחות של הערך (או השכיחות היחסית שלו). לכל העמודות אותו רוחב, ויש רווח בין עמודות סמוכות.
דיאגרמת עמודות כפולה מציגה שתי קבוצות באותה דיאגרמה: ליד כל ערך שתי עמודות, אחת לכל קבוצה, והמקרא אומר איזו עמודה שייכת לאיזו קבוצה.
הדיאגרמה של מספר האחים של תלמידים, לפי טבלת השכיחויות. העמודה הגבוהה היא של אחים:
דיאגרמה כפולה של אופן ההגעה בשני בתי ספר, באחוזים:
בניית דיאגרמת עמודות מטבלת שכיחויות
כשנתונה טבלת שכיחויות של משתנה איכותי או כמותי בדיד:
1. על הציר האופקי כותבים את ערכי המשתנה (במשתנה כמותי - בסדר עולה), במרווחים שווים.
2. על הציר האנכי כותבים שכיחות (או שכיחות יחסית), החל מ-, בשנתות שוות, עד מעל השכיחות הגדולה ביותר.
3. מעל כל ערך מציירים עמודה שגובהה השכיחות שלו. העמודות באותו רוחב, עם רווח ביניהן.
4. כותבים שם לכל ציר. בדיאגרמה כפולה מוסיפים מקרא.
יתרונות וחסרונות של דיאגרמת עמודות
כשמשווים בדיאגרמה כפולה שתי קבוצות בגדלים שונים, משתמשים בשכיחויות יחסיות. עמודה גבוהה יותר בשכיחות רגילה יכולה לנבוע רק מכך שהקבוצה גדולה יותר.
דוגמה - קריאת דיאגרמת עמודות כפולה באחוזים
בדיאגרמה אופן ההגעה לבית הספר בשני בתי ספר, באחוזים מתלמידי כל בית ספר:
א. באיזה בית ספר אחוז המגיעים ברגל גדול יותר, ובכמה?
ב. בתיכון אלון תלמידים. כמה מהם מגיעים בהסעה?
ג. האם אפשר לדעת מהדיאגרמה באיזה בית ספר מספר המגיעים באופניים גדול יותר?
1. נתון: אחוזים לפי אופן הגעה בשני בתי ספר. המטרה: להשוות, ולעבור מאחוז למספר.
2. א. ברגל: אלון , ברוש . באלון גדול יותר, ב- נקודות אחוז.
3. ב. הסעה באלון: מתוך : .
4. ג. באופניים: אלון , ברוש . אלה אחוזים, ומספר התלמידים בברוש לא ידוע. לכן אי אפשר לדעת איפה מספר רוכבי האופניים גדול יותר.
א. בתיכון אלון, ב- נקודות אחוז. ב. תלמידים. ג. לא, כי לא ידוע כמה תלמידים בתיכון ברוש.
8. דיאגרמת עיגול
דיאגרמת עיגול
דיאגרמת עיגול עונה על השאלה "איזה חלק מהכלל?". העיגול כולו הוא כל הנתונים, וכל ערך מקבל פרוסה לפי החלק שלו.
במדויק: בדיאגרמת עיגול העיגול השלם מייצג את כל הנתונים (). לכל ערך של המשתנה שהתקבל (שכיחותו גדולה מ-) יש גזרה, והזווית המרכזית של הגזרה היא השכיחות היחסית של הערך כפול . לכן שטח כל גזרה הוא אותו חלק מהעיגול כמו החלק של הערך מכל הנתונים.
בתיכון אלון: מגיעים ברגל, בהסעה, באופניים ו- ברכב. הגזרה של "ברגל" היא כמעט חצי עיגול, כי הם כמעט חצי:
הזווית של גזרה
ובכיוון ההפוך: השכיחות היחסית היא . סכום הזוויות של כל הגזרות הוא .
בניית דיאגרמת עיגול מטבלת שכיחויות
כשנתונה טבלת שכיחויות:
1. מחשבים לכל ערך שכיחות יחסית .
2. כופלים כל שכיחות יחסית ב- ומקבלים את הזווית של הגזרה.
3. בודקים שסכום הזוויות .
4. מציירים עיגול, ומסמנים את הגזרות בעזרת מד-זווית. ליד כל גזרה כותבים את הערך ואת האחוז.
יתרונות וחסרונות של דיאגרמת עיגול
שתי דיאגרמות עיגול של קבוצות בגדלים שונים: גזרות שוות פירושן אחוז שווה, לא מספר שווה.
דוגמה - מטבלת שכיחויות לזוויות של גזרות
בבדיקה של תורמי דם התקבלו סוגי הדם הבאים:
חשבו את הזווית של כל גזרה בדיאגרמת עיגול, ושרטטו את הדיאגרמה.
1. נתון: שכיחויות של סוגי דם, . המטרה: זווית לכל גזרה.
2. שכיחות יחסית וזווית לכל סוג:
3. בדיקה: .
4. מציירים את הגזרות לפי הזוויות:
A: , B: , AB: , O: .
9. היסטוגרמה למשתנה כמותי רציף
היסטוגרמה
במשתנה רציף, כמו גובה, הערכים ממלאים תחום שלם בלי קפיצות. לכן גם בציור העמודות צמודות זו לזו, בלי רווחים.
במדויק: היסטוגרמה מציגה משתנה כמותי רציף שהנתונים שלו ערוכים בקבוצות שוות רוחב. הציר האופקי הוא ציר מספרים של ערכי המשתנה. מעל כל קבוצה מציירים עמודה שמתחילה בגבול התחתון של הקבוצה ונגמרת בגבול העליון שלה, וגובהה השכיחות של הקבוצה (או השכיחות היחסית). עמודות של קבוצות סמוכות צמודות זו לזו.
היסטוגרמה של גובה תלמידים, בקבוצות ברוחב ס"מ. רואים שרוב התלמידים בין ל- ס"מ:
דיאגרמת עמודות מול היסטוגרמה
בניית היסטוגרמה מטבלת שכיחויות בקבוצות
כשנתונה טבלת שכיחויות של משתנה רציף בקבוצות שוות רוחב:
1. על הציר האופקי מסמנים את גבולות הקבוצות, במרווחים שווים.
2. על הציר האנכי מסמנים שכיחות, החל מ-.
3. מעל כל קבוצה מציירים עמודה מהגבול התחתון עד הגבול העליון, בגובה השכיחות. עמודות סמוכות צמודות.
4. כותבים שם לכל ציר, עם יחידות.
יתרונות וחסרונות של היסטוגרמה
היסטוגרמה בונים כאן רק לקבוצות שוות רוחב. לקבוצת קצה פתוחה אין רוחב, ולכן אין לה עמודה בהיסטוגרמה.
דוגמה - קריאת היסטוגרמה של גובה תלמידים
בהיסטוגרמה הגובה (בס"מ) של תלמידים:
א. בנו טבלת שכיחויות בקבוצות.
ב. כמה תלמידים נמוכים מ- ס"מ?
ג. איזה אחוז מהתלמידים גובהם ס"מ או יותר?
1. נתון: היסטוגרמה עם ארבע קבוצות ברוחב . המטרה: טבלה, מספר ואחוז.
2. א. קוראים את גובה כל עמודה:
3. בדיקה: .
4. ב. נמוכים מ-: שתי הקבוצות הראשונות, .
5. ג. ומעלה: הקבוצה האחרונה, תלמידים. .
ב. תלמידים. ג. .
10. גרף: קריאת מידע, תכונות וזיהוי מגמה
גרף
גרף מתאים במיוחד כשמודדים משהו לאורך זמן: הטמפרטורה במהלך יום, מספר המנויים לאורך שנים. מחברים את נקודות המדידה בקו, ורואים איך הערך משתנה.
במדויק: גרף של נתונים הוא קבוצה של נקודות במערכת צירים, ובדרך כלל קו שמחבר אותן לפי הסדר. על הציר האופקי משתנה אחד (בדרך כלל הזמן), ועל הציר האנכי הערך שנמדד בכל רגע. אפשר לצייר כמה גרפים באותה מערכת צירים כדי להשוות ביניהם.
הטמפרטורה (במעלות) במהלך יום חורף בעיר הררית, לפי שעה. הגרף יורד עד שעה , עולה עד שעה , יורד שוב ונשאר קבוע בין שעה לשעה :
שני גרפים באותה מערכת צירים: מספר המנויים של שתי חברות. חברה א בקו עולה, חברה ב בקו יורד:
תכונות של גרף
מגמה
המגמה היא הכיוון הכללי של הגרף לאורך כל התקופה: עלייה, ירידה או יציבות, גם אם יש בדרך עליות וירידות קטנות.
בשני גרפים באותה מערכת צירים: נקודת החיתוך היא הרגע שבו הערכים שווים. לפניה ואחריה בודקים איזה גרף גבוה יותר.
בגרף של מדידות, הקו בין שתי נקודות מדידה הוא רק הערכה. הערכים הוודאיים הם בנקודות שבהן מדדו.
המילים "עולה" ו"יורד" מתייחסות לתחום על הציר האופקי. כותבים למשל "עולה בין שעה לשעה ", ולא "עולה מ- ל-".
דוגמה - קריאת גרף טמפרטורה במהלך יום
בגרף הטמפרטורה (במעלות) במהלך יום חורף, לפי שעה ( עד ):
א. באילו שעות הטמפרטורה עלתה, באילו ירדה, ובאילו הייתה קבועה?
ב. מהי הטמפרטורה הגבוהה ביותר והנמוכה ביותר, ומתי?
ג. באילו שעות הטמפרטורה הייתה מתחת לאפס?
1. נתון: גרף הטמפרטורה בין שעה לשעה . המטרה: תחומי עלייה, ירידה וקביעות, מקסימום ומינימום, ותחום שלילי.
2. א. הקו יורד עד שעה , עולה משעה עד שעה , יורד משעה עד שעה , אופקי בין שעה לשעה , ויורד משעה עד שעה .
3. ב. הנקודה הגבוהה ביותר היא : מעלות בשעה . הנמוכה ביותר היא : מעלות בשעה . (בשעה ובשעה הטמפרטורה , גבוהה מ-.)
4. ג. הגרף חותך את הציר האופקי בשעה ובשעה . הוא מתחת לציר לפני שעה ואחרי שעה .
א. עלתה בין ל-; ירדה בין ל-, בין ל- ובין ל-; קבועה בין ל-. ב. מקסימום מעלות בשעה , מינימום מעלות בשעה . ג. משעה עד שעה ומשעה עד שעה .
11. בחירת ההצגה המתאימה, מעבר בין ייצוגים והשוואת אוספי נתונים
ייצוגים שונים לאותם נתונים
את אותם נתונים אפשר להציג ברשימה, בטבלה, בדיאגרמה או בגרף. כל ייצוג מבליט משהו אחר, ולכן בוחרים אותו לפי סוג המשתנה ולפי השאלה שרוצים לענות עליה.
במדויק: מעבר בין ייצוגים הוא הצגה של אותה התפלגות בדרך אחרת. מעבר כזה לא משנה את הנתונים, אבל יש מעברים שמאבדים מידע: מרשימה לטבלה בקבוצות הולכים לאיבוד הערכים המדויקים, ומשכיחויות לשכיחויות יחסיות (או לדיאגרמת עיגול) הולכות לאיבוד הכמויות עצמן.
אותן שתי קבוצות של תלמידים בשתי דיאגרמות עיגול. הגזרות של "ספר 1" שוות, כי בשתי הקבוצות קראו ספר אחד, אף שבקבוצה א אלה תלמידים ובקבוצה ב :
בחירת הייצוג המתאים
השוואת אוספי נתונים
כשנתונים שני אוספים (או יותר) של אותו משתנה:
1. בודקים שזה אותו משתנה, באותן יחידות.
2. אם גודלי האוספים שונים, עוברים לשכיחויות יחסיות (באחוזים).
3. מציגים את האוספים יחד: טבלת שכיחויות יחסיות משותפת, דיאגרמת עמודות כפולה, כמה דיאגרמות עיגול או כמה גרפים באותה מערכת צירים.
4. משווים ערך מול ערך, וכותבים מסקנה במילים של השאלה.
בחירת ייצוג צריך לנמק: למשל "היסטוגרמה, כי הגובה הוא משתנה רציף בקבוצות שוות רוחב". לא מספיק לכתוב את שם הדיאגרמה.
משתנה איכותי לא מציגים בגרף או בהיסטוגרמה: לקטגוריות אין סדר על ציר מספרים.
דוגמה - שתי קבוצות בגדלים שונים: מעבר לאחוזים
שאלו תלמידים משתי קבוצות כמה ספרים קראו בחופש:
א. מדוע לא נכון להשוות את הקבוצות לפי הטבלה הזו?
ב. בנו טבלת שכיחויות יחסיות (באחוזים) ודיאגרמת עמודות כפולה.
ג. באיזו קבוצה אחוז התלמידים שקראו לכל היותר ספר אחד גדול יותר?
1. נתון: שכיחויות בשתי קבוצות. המטרה: להשוות את הקבוצות.
2. א. בקבוצה א תלמידים, ובקבוצה ב . בקבוצה ב יש יותר תלמידים, ולכן השכיחויות שלה גדולות כמעט בכל ערך, גם בלי שהקריאה בה נפוצה יותר.
3. ב. מחלקים בגודל כל קבוצה: למשל ו-.
4. ג. לכל היותר ספר אחד = או ספרים. בקבוצה א: . בקבוצה ב: .
א. הקבוצות בגדלים שונים ( ו-). ג. בקבוצה ב: לעומת .