משתנה איכותי ומשתנה כמותי
בסקר שואלים כל תלמיד כמה שאלות: מה הצבע האהוב עליו, כמה אחים יש לו, מה הגובה שלו. כל שאלה כזאת היא משתנה: תכונה שהערך שלה משתנה מאדם לאדם.
במדויק: משתנה הוא תכונה שבודקים אצל כל אחד מהפרטים בקבוצה. משתנה כמותי הוא משתנה שהערכים שלו הם מספרים שמודדים או סופרים משהו, ולכן יש משמעות לחישוב איתם. משתנה איכותי הוא משתנה שהערכים שלו הם שמות של קטגוריות, גם אם מסמנים אותן במספרים (למשל מספר חולצה).
משתנה בדיד ומשתנה רציף
מספר האחים יכול להיות או , אבל לא . גובה, לעומת זאת, יכול להיות כל מספר: , , ס"מ.
במדויק: משתנה כמותי הוא בדיד אם הערכים שלו נפרדים זה מזה ואפשר למנות אותם אחד אחד (בדרך כלל ספירה: מספר ילדים, מספר ספרים). משתנה כמותי הוא רציף אם הוא יכול לקבל כל ערך בתחום מסוים (מדידה: זמן, גובה, משקל, טמפרטורה).
ההבדל חשוב כשמציירים: בגרף של משתנה רציף מחברים את הנקודות בקו, כי יש ערכים גם בין הנקודות. במשתנה בדיד אין ערכים ביניים, ולכן מציגים אותו בנקודות נפרדות או בעמודות.
תזכורת: אחוזים
אחוז הוא חלק אחד ממאה. הם , כלומר רבע.
במדויק: מכמות הם . כמות מתוך כמות כוללת היא מהכמות הכוללת. הכמות הכוללת היא תמיד .
1. קריאת מידע מדיאגרמות עמודות, דיאגרמות עוגה וגרפים והסקת מסקנות
ייצוגים ויזואליים של מידע
בעיתון, באתר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה או בספר הגאוגרפיה, מידע מוצג הרבה פעמים בציור: עמודות, עוגה או קו. ציור כזה מאפשר לראות במבט אחד מה גדול, מה קטן ומה משתנה.
במדויק:
- דיאגרמת עמודות: לכל ערך של המשתנה (או לכל קטגוריה) יש עמודה, והגובה שלה הוא השכיחות או הכמות של אותו ערך. בדיאגרמת עמודות כפולה יש לכל ערך שתי עמודות צמודות, אחת לכל קבוצה.
- דיאגרמת עיגול (עוגה): עיגול שמייצג את כל הכמות (), ומחולק לגזרות. כל גזרה מייצגת חלק, והזווית שלה יחסית לגודל החלק: הם .
- גרף: קו במערכת צירים שמראה איך משתנה אחד (על הציר האנכי) תלוי במשתנה אחר (על הציר האופקי).
אותם נתונים בשלושה ציורים: סקר בין 35 תלמידים על ענף הספורט המועדף. דיאגרמת העמודות מראה כמה תלמידים בחרו כל ענף. דיאגרמת העמודות הכפולה מפרידה בין בנים לבנות. דיאגרמת העיגול מראה איזה חלק מכל התלמידים בחר כל ענף.
קריאת דיאגרמת עמודות
1. קובעים מה מייצג כל ציר: על ציר אחד הקטגוריות או הערכים, ועל השני הכמות או השכיחות.
2. קוראים את גובה כל עמודה מול השנתות של הציר.
3. בדיאגרמה כפולה משווים בין שתי העמודות של אותה קטגוריה, ובודקים במקרא איזו עמודה שייכת לאיזו קבוצה.
דיאגרמת עיגול: אחוז, זווית וכמות
גזרה של בדיאגרמת עיגול:
•הזווית שלה: .
•האחוז לפי הזווית: .
•הכמות שהיא מייצגת: (הכמות הכוללת).
סכום כל האחוזים בדיאגרמה הוא , וסכום כל הזוויות .
מה קוראים בגרף
קצב שינוי ממוצע
בין שתי נקודות ו- על גרף:
היחידות: יחידות של לכל יחידה של (למשל מעלות לשעה). קצב חיובי: עלייה בממוצע. קצב שלילי: ירידה בממוצע.
אחוז השינוי
כשכמות משתנה מערך התחלתי לערך חדש , אחוז השינוי הוא:
תוצאה חיובית: הגדלה. תוצאה שלילית: הקטנה.
את אחוז השינוי מחשבים תמיד ביחס לערך ההתחלתי. עלייה מ- ל- היא , אבל ירידה מ- ל- היא רק כ-.
דיאגרמת עיגול מתאימה רק כשהחלקים יחד הם כל הכמות, וכל פרט שייך לגזרה אחת בלבד. כשרוצים להשוות כמויות או לראות שינוי לאורך זמן, מתאימות יותר דיאגרמת עמודות או גרף.
דוגמה א - דיאגרמת עיגול: מאחוזים לכמויות ולזוויות
בסקר נשאלו 400 תלמידים איך הם מגיעים לבית הספר. התוצאות מוצגות בדיאגרמת העיגול.
א. כמה תלמידים מגיעים באוטובוס?
ב. מהי הזווית של הגזרה "אופניים"?
ג. בכמה גדול מספר התלמידים שמגיעים ברגל ממספר התלמידים שמגיעים ברכב?
נתון: 400 תלמידים, והאחוזים של כל גזרה. המטרה: כמויות וזווית.
1. אוטובוס: מ-: תלמידים.
2. אופניים: מהעיגול, ולכן הזווית .
3. ההפרש באחוזים: . ההפרש בתלמידים: .
4. בדיקה: ברגל תלמידים, ברכב , ו-.
א. תלמידים. ב. . ג. ב- תלמידים.
דוגמה ב - גרף: ערכים, מגמה וקצב שינוי
הגרף מתאר את הטמפרטורה (במעלות צלזיוס) שנמדדה בעיר מסוימת בין השעה 6:00 לשעה 20:00.
א. מתי נמדדה הטמפרטורה הגבוהה ביותר, ומה הייתה?
ב. בין אילו שעות הטמפרטורה עלתה?
ג. מהו קצב השינוי הממוצע של הטמפרטורה בין השעה 8:00 לשעה 12:00?
ד. בכמה אחוזים עלתה הטמפרטורה מהשעה 6:00 עד השעה 14:00?
נתון: הגרף. על הציר האופקי השעה, ועל הציר האנכי הטמפרטורה. המטרה: לקרוא ערכים ולחשב.
1. הנקודה הגבוהה ביותר: בשעה 14:00, מעלות.
2. מ-6:00 עד 14:00 כל נקודה גבוהה מהקודמת לה, ולכן הטמפרטורה עלתה. אחרי 14:00 היא ירדה.
3. בשעה 8:00: מעלות. בשעה 12:00: מעלות. הקצב: מעלות לשעה.
4. בשעה 6:00: מעלות, ובשעה 14:00: . אחוז השינוי: .
א. בשעה 14:00, מעלות. ב. בין 6:00 ל-14:00. ג. מעלות לשעה. ד. ב-.
2. פונקציה בייצוגים שונים: אלגברי, מילולי וגרפי
פונקציה וייצוגים שלה
כשזורקים כדור למעלה, הגובה שלו תלוי בזמן שעבר. לכל רגע יש גובה אחד. קשר כזה בין שני משתנים נקרא פונקציה, ואפשר לתאר אותו במילים, בנוסחה, בטבלה או בגרף.
במדויק: פונקציה היא כלל שמתאים לכל ערך מותר של משתנה אחד (, המשתנה הבלתי תלוי) ערך אחד בלבד של משתנה אחר (, המשתנה התלוי). אותו יכול להתאים לכמה ערכים של , אבל לאותו לא יכולים להתאים שני ערכים של .
הגרף של מתאר כדור שנזרק מהקרקע. בכל רגע יש לכדור גובה אחד. לגובה מטרים מתאימים שני רגעים, ו-: פעם בעלייה ופעם בירידה. זה מותר בפונקציה.
מעבר בין ייצוגים
1. מנוסחה לטבלה: בוחרים כמה ערכים של , מציבים בנוסחה ומחשבים את .
2. מטבלה לגרף: מסמנים כל זוג כנקודה. כשהמשתנה רציף מחברים את הנקודות בקו, וכשהוא בדיד משאירים נקודות נפרדות.
3. מגרף למילים: קובעים מה מייצג כל ציר (כולל יחידות), ומתארים מה קורה ל- כש- גדל.
מציאת ערך חסר
כשנתון ערך של משתנה אחד ומחפשים את השני:
1. נתון : מציבים אותו בנוסחה ומחשבים . בגרף: עולים מ- אנכית עד הגרף.
2. נתון : מציבים אותו בנוסחה ופותרים משוואה. בגרף: מעבירים קו אופקי בגובה , וכל נקודה שבה הוא פוגש את הגרף נותנת אחד.
שני גרפים באותה מערכת צירים
- נקודת חיתוך של שני הגרפים: ערך שבו לשני המשתנים אותו ערך . למשל, הרגע שבו לשני נרות אותו גובה.
•בתחום שבו גרף א מעל גרף ב, הערך של א גדול מהערך של ב.
•גרף יורד בתלילות רבה יותר: הכמות קטנה מהר יותר.
ערך שקוראים מגרף הוא בדרך כלל מקורב. כשיש נוסחה, בודקים את הערך בהצבה.
כשנתון יכולים להיות כמה ערכי מתאימים, או אף אחד. מעבירים קו אופקי לכל רוחב הגרף, ולא עוצרים בנקודה הראשונה.
דוגמה א - מנוסחה לטבלה ולגרף
כדור נזרק מהקרקע כלפי מעלה. הגובה שלו (במטרים) אחרי שניות הוא , עד שהוא חוזר לקרקע.
א. השלימו טבלה של עבור .
ב. מהו הגובה המרבי של הכדור, ומתי הוא מגיע אליו?
ג. מתי הכדור בגובה מטרים?
ד. כעבור כמה שניות הכדור חוזר לקרקע?
נתון: הנוסחה . המטרה: טבלה, ואחריה קריאת ערכים.
1. מציבים כל בנוסחה. למשל : .
2. הזמן רציף, ולכן מחברים את הנקודות בקו. הנקודה הגבוהה ביותר היא .
3. בגובה יש שתי נקודות: (בעלייה) ו- (בירידה).
4. הכדור בקרקע כש-. מלבד רגע הזריקה , זה קורה ב-.
א. . ב. מטרים, אחרי שניות. ג. אחרי ואחרי שניות. ד. אחרי שניות.
דוגמה ב - שני גרפים: המשמעות של נקודת החיתוך
שני נרות הודלקו באותו רגע. בגרף מתואר הגובה של כל נר (בס"מ) כעבור שעות. הגרף המקווקו הוא של נר א, והגרף הרציף של נר ב.
א. מה היה הגובה של כל נר לפני ההדלקה?
ב. איזה נר נשרף מהר יותר? הסבירו.
ג. מתי לשני הנרות אותו גובה, ומהו הגובה הזה?
ד. מתי נר א נמוך מנר ב?
נתון: שני הגרפים. המטרה: להסיק מסקנות מהגרפים.
1. ב-: נר א בגובה ס"מ, ונר ב בגובה ס"מ.
2. נר א נגמר אחרי שעות ויורד ס"מ: ס"מ בשעה. נר ב נגמר אחרי שעות ויורד ס"מ: ס"מ בשעה. הגרף של נר א יורד בתלילות רבה יותר, ולכן הוא נשרף מהר יותר.
3. הגרפים נחתכים בנקודה : אחרי שעות לשני הנרות גובה ס"מ.
4. מ- עד הגרף של נר א מתחת לגרף של נר ב. מ- עד נר א כבר נגמר (גובה ), ונר ב עדיין דולק. לכן נר א נמוך מנר ב מ- עד .
א. נר א ס"מ, נר ב ס"מ. ב. נר א. ג. אחרי שעות, בגובה ס"מ. ד. אחרי שעות ועד שעות.
3. שינוי נושא נוסחה
נושא של נוסחה
בנוסחה קל לחשב מעלות פרנהייט () כשיודעים מעלות צלזיוס (). אבל כשרוצים לעבור בכיוון ההפוך, נוח יותר שיהיה כתוב "". את זה עושים בשינוי נושא הנוסחה.
במדויק: נושא הנוסחה הוא המשתנה שכתוב לבדו באגף אחד ולא מופיע באגף השני. שינוי נושא נוסחה הוא כתיבה מחדש של הנוסחה כך שמשתנה אחר יהיה הנושא, והקשר בין המשתנים לא משתנה: כל ערכים שמקיימים את הנוסחה המקורית מקיימים גם את החדשה, ולהפך.
פעולה ופעולה הפוכה
שינוי נושא נוסחה
כשרוצים לבטא משתנה אחד באמצעות האחרים:
1. מסמנים את המשתנה שרוצים לבודד.
2. אם הוא במכנה, כופלים את שני האגפים במכנה.
3. מעבירים לאגף השני את האיברים שמחוברים אליו או מחוסרים ממנו.
4. מחלקים את שני האגפים במקדם שלו.
5. אם הוא בריבוע, מוציאים שורש. כשהמשתנה הוא גודל חיובי (זמן, אורך, גובה) לוקחים רק את השורש החיובי.
6. בודקים: מציבים מספרים בנוסחה המקורית ובחדשה, וצריך לקבל את אותה תוצאה.
כל פעולה עושים על כל האגף. ב- מחסרים קודם ורק אחר כך מחלקים ב-: , ולא .
מחלקים רק במשתנה שאינו יכול להיות . בנוסחאות מהמציאות (גובה, מסה, זמן שעבר) זה בדרך כלל מתקיים, וכדאי לציין את זה.
דוגמה א - נוסחה ליניארית: מצלזיוס לפרנהייט
הקשר בין טמפרטורה במעלות פרנהייט () לטמפרטורה במעלות צלזיוס () הוא .
א. בטאו את באמצעות .
ב. מים רותחים ב- מעלות פרנהייט. כמה זה במעלות צלזיוס?
נתון: . המטרה: נוסחה שבה לבדו.
1. מחסרים משני האגפים: .
2. מחלקים את שני האגפים ב-: .
3. מציבים : .
4. בדיקה בנוסחה המקורית: .
א. . ב. מעלות צלזיוס.
דוגמה ב - משתנה בריבוע: מדד מסת הגוף
מדד מסת הגוף (BMI) מחושב לפי הנוסחה , כאשר המסה בק"ג ו- הגובה במטרים.
א. בטאו את באמצעות ו-.
ב. בטאו את באמצעות ו-.
ג. מה הגובה של אדם שהמסה שלו ק"ג וה-BMI שלו ?
נתון: , ו-. המטרה: לבודד את ואת .
1. כופלים את שני האגפים ב-: .
2. מחלקים ב- (מספר חיובי): .
3. מוציאים שורש. הגובה חיובי, ולכן לוקחים רק את השורש החיובי: .
4. מציבים: .
5. בדיקה: .
א. . ב. . ג. מטרים.
4. פתרון משוואות ממעלה ראשונה בהקשר
משוואה ממעלה ראשונה
כשמציבים בנוסחה את כל הנתונים ונשאר משתנה אחד לא ידוע, מקבלים משוואה. אם הנעלם מופיע רק בחזקה ראשונה, זו משוואה ממעלה ראשונה, ויש לה פתרון אחד.
במדויק: משוואה ממעלה ראשונה היא משוואה שאפשר להביא, בפעולות שמותר לעשות על שני האגפים, לצורה כאשר . הפתרון שלה הוא . פתרון של משוואה הוא ערך של הנעלם שמקיים אותה. במשוואה עם נעלם במכנה הפתרון חייב להיות ערך שבו אף מכנה אינו .
פתרון משוואה ממעלה ראשונה בהקשר
כשנתונה נוסחה וכל הערכים חוץ מאחד:
1. מציבים בנוסחה את הערכים הידועים.
2. אם יש שברים, כופלים את שני האגפים במכנה המשותף. אם הנעלם במכנה, רושמים קודם מתי המכנה .
3. פותחים סוגריים, ומעבירים את האיברים עם הנעלם לאגף אחד ואת המספרים לאגף השני.
4. מחלקים במקדם של הנעלם.
5. בודקים: הפתרון לא מאפס מכנה, ויש לו משמעות בהקשר (למשל גיל או כמות חיוביים).
כשכופלים במכנה, כופלים את כל איבר בשני האגפים, לא רק את השבר.
פתרון שמאפס מכנה פוסלים: בנקודה כזאת הנוסחה לא מוגדרת.
דוגמה א - הצבה בנוסחה עם שבר
בטיפוס על הר הטמפרטורה יורדת עם הגובה. הטמפרטורה (במעלות צלזיוס) בגובה מטרים מעל פני הים היא בקירוב , כאשר הטמפרטורה בגובה פני הים.
ביום שבו , באיזה גובה הטמפרטורה מעלות?
נתון: , . המטרה: הגובה .
1. מציבים: .
2. כופלים את שני האגפים ב-: .
3. מעבירים אגפים: .
4. מחלקים ב-: .
5. בדיקה: .
בגובה מטרים.
דוגמה ב - נעלם במכנה: מינון תרופה לילד
לפי נוסחה מסוימת, המינון של תרופה לילד בן שנים הוא , כאשר המינון למבוגר (במ"ג).
המינון למבוגר הוא מ"ג, וילד קיבל מ"ג. בן כמה הילד?
נתון: , . המטרה: הגיל .
1. מציבים: . המכנה חיובי לכל גיל, ולכן אינו .
2. כופלים את שני האגפים ב-: .
3. פותחים סוגריים: .
4. מעבירים אגפים: , ולכן .
5. בדיקה: .
הילד בן .
5. פתרון משוואות ממעלה שנייה בהקשר
משוואה ממעלה שנייה
בנוסחאות של תנועה ונפילה הנעלם מופיע לפעמים בריבוע, למשל . כשמציבים גובה ומחפשים זמן, מקבלים משוואה ממעלה שנייה (משוואה ריבועית). למשוואה כזאת יכולים להיות שני פתרונות, פתרון אחד, או אף אחד.
במדויק: משוואה ממעלה שנייה היא משוואה שאפשר להביא לצורה כאשר ( ו- יכולים להיות גם ).
בגרף רואים את שני הפתרונות של : הקו האופקי (המקווקו) פוגש את הגרף של הגובה בשתי נקודות, ו-. פעם הכדור עובר בגובה בדרך למעלה, ופעם בדרך למטה.
נוסחת השורשים
למשוואה ():
משוואות חסרות
- בלי איבר עם (): . מבודדים . אם המספר חיובי, ; אם הוא , ; אם הוא שלילי, אין פתרון.
- בלי מספר חופשי (): . מוציאים גורם משותף: , ולכן או .
אפשר גם לפתור אותן בנוסחת השורשים.
פתרון משוואה ממעלה שנייה בהקשר
כשמציבים בנוסחה ומתקבל נעלם בריבוע:
1. מציבים את הערכים הידועים.
2. מעבירים את כל האיברים לאגף אחד, כך שבאגף השני .
3. מזהים את , , (עם הסימנים).
4. פותרים בנוסחת השורשים, או בדרך של משוואה חסרה.
5. משאירים רק פתרונות שיש להם משמעות בהקשר (זמן, אורך ומהירות אינם שליליים), ומסבירים את המשמעות של כל פתרון.
לפני נוסחת השורשים חייבים באגף אחד. ב- מחסרים קודם , ורק אז .
ל- יש שני פתרונות, ו-. בהקשר של מהירות או זמן פוסלים את השלילי, ומציינים שפסלנו.
דוגמה א - משוואה בלי איבר עם הנעלם: מרחק בלימה
מרחק הבלימה של מכונית (במטרים) בכביש רטוב הוא בקירוב , כאשר המהירות בקמ"ש.
באיזו מהירות נסעה מכונית שמרחק הבלימה שלה היה מטרים?
נתון: . המטרה: המהירות .
1. מציבים: .
2. כופלים ב-: .
3. מוציאים שורש: או .
4. מהירות אינה שלילית, ולכן פוסלים את .
5. בדיקה: .
קמ"ש.
דוגמה ב - משוואה שלמה בנוסחת השורשים: שני פתרונות
כדור נזרק כלפי מעלה מגובה מטרים. הגובה שלו (במטרים) אחרי שניות הוא .
מתי הכדור נמצא בגובה מטרים?
נתון: . המטרה: הזמנים .
1. מציבים: .
2. מעבירים הכול לאגף אחד: . כאן , , .
3. , חיובי: שני פתרונות.
4. , ולכן או .
5. שני הזמנים חיוביים ולכן מתאימים: אחרי שנייה אחת הכדור עולה ועובר בגובה מטרים, ואחרי שתי שניות הוא יורד ועובר שוב באותו גובה.
אחרי שנייה (בעלייה) ואחרי שניות (בירידה).
6. טבלאות שכיחות
שכיחות וטבלת שכיחויות
כשאוספים הרבה נתונים, רשימה ארוכה של מספרים קשה לקריאה. מסדרים אותם בטבלה: כל ערך פעם אחת, ולידו כמה פעמים הוא הופיע.
במדויק: השכיחות של ערך היא מספר הפעמים שהערך מופיע בנתונים. טבלת שכיחויות היא טבלה שבה רשום כל ערך אפשרי של המשתנה (או כל קטגוריה) והשכיחות שלו. סכום כל השכיחויות שווה למספר הנתונים, .
את טבלת השכיחויות אפשר להציג בדיאגרמת עמודות: על הציר האופקי הערכים, וגובה כל עמודה הוא השכיחות. כך נראית טבלת הספרים מהדוגמה של השיעור:
בניית טבלת שכיחויות מרשימה
כשהנתונים נתונים ברשימה:
1. רושמים בשורה (או בעמודה) את כל הערכים השונים: משתנה כמותי מהקטן לגדול, משתנה איכותי לפי הקטגוריות.
2. עוברים על הרשימה לפי הסדר, ולכל נתון מסמנים קו ליד הערך שלו.
3. סופרים את הקווים: זו השכיחות של כל ערך.
4. בודקים שסכום השכיחויות שווה למספר הנתונים ברשימה.
קריאת מידע מטבלת שכיחויות
מטבלה לדיאגרמת עמודות ולהפך
- מטבלה לדיאגרמה: לכל ערך מציירים עמודה שגובהה השכיחות שלו. רושמים שם לכל ציר.
- מדיאגרמה לטבלה: קוראים את גובה כל עמודה ורושמים אותו כשכיחות של הערך.
"יותר מ-" לא כולל את , ו"לפחות " כולל אותו. זו הטעות הנפוצה ביותר בקריאת טבלה.
בטבלה מבחינים בין הערך (למשל ספרים) לבין השכיחות שלו (כמה תלמידים קראו ספרים).
דוגמה - מרשימה לטבלה ולשאלות על הנתונים
25 תלמידים נשאלו כמה ספרים קראו בחופשת הקיץ. אלה התשובות:
2, 1, 3, 2, 0, 2, 4, 1, 2, 3, 1, 0, 2, 3, 1, 4, 2, 2, 1, 3, 0, 4, 1, 2, 3.
א. סדרו את הנתונים בטבלת שכיחויות.
ב. כמה תלמידים קראו פחות מ- ספרים?
ג. כמה תלמידים קראו לפחות ספרים?
ד. מהו מספר הספרים שקראו הכי הרבה תלמידים?
נתון: רשימה של 25 נתונים. המטרה: טבלת שכיחויות ושאלות עליה.
1. הערכים השונים: . סופרים כמה פעמים מופיע כל אחד:
2. בדיקה: .
3. פחות מ-: הערכים ו-: תלמידים.
4. לפחות : הערכים ו-: תלמידים.
5. השכיחות הגדולה ביותר, , שייכת לערך .
א. הטבלה בפתרון. ב. תלמידים. ג. תלמידים. ד. ספרים.
7. שכיחות יחסית ואחוזים
שכיחות יחסית
השכיחות אומרת כמה פעמים הופיע ערך. כדי להשוות בין קבוצות בגדלים שונים, שואלים איזה חלק מכל הנתונים הוא.
במדויק: השכיחות היחסית של ערך היא השכיחות שלו חלקי מספר כל הנתונים: . רושמים אותה כשבר, כמספר עשרוני או באחוזים (). היא תמיד בין ל- (בין ל-), וסכום השכיחויות היחסיות של כל הערכים הוא ().
דיאגרמת עיגול מציגה בדיוק שכיחויות יחסיות: הגזרה של כל ערך היא החלק שלו מכל העיגול. למשל, 25 תלמידים נשאלו כמה ספרים קראו בקיץ, ו-8 מהם קראו 2 ספרים. השכיחות היחסית של הערך 2 היא , כלומר , והגזרה שלו היא מהעיגול.
מעבר בין שכיחות, שכיחות יחסית ואחוזים
השלמת טבלה עם משבצות ריקות
כשבטבלה חסרות שכיחויות או אחוזים:
1. מוצאים את (נתון, או סכום כל השכיחויות).
2. בכל שורה שבה נתון האחוז, מחשבים את השכיחות: .
3. בכל שורה שבה נתונה השכיחות, מחשבים את האחוז: .
4. שורה אחת שחסרים בה שני הנתונים משלימים בסוף: השכיחות היא פחות כל השאר.
5. בודקים: השכיחויות מסתכמות ב-, והאחוזים ב-.
אחרי עיגול, סכום האחוזים יכול לצאת או . זה לא סימן לטעות.
כדי להשוות בין שתי קבוצות בגדלים שונים משווים שכיחויות יחסיות, לא שכיחויות. מתוך () הם חלק גדול יותר מ- מתוך ().
דוגמה - השלמת טבלה ובניית דיאגרמת עיגול
בבנק הדם נבדקו 200 תורמים. השלימו את הטבלה, ומצאו את הזווית של כל גזרה בדיאגרמת עיגול שמתארת את הנתונים.
נתון: , שכיחות של O ואחוזים של A ושל AB. המטרה: כל המשבצות והזוויות.
1. O: .
2. A: תורמים. AB: תורמים.
3. B: תורמים, כלומר .
4. בדיקה: .
5. זוויות: O: , A: , B: , AB: . הסכום .
O: ; A: תורמים; B: תורמים, ; AB: תורמים. הזוויות: , , , .
8. ממוצע וממוצע משוקלל
ממוצע וממוצע משוקלל
הממוצע עונה על השאלה: אם היינו מחלקים את הסכום הכולל שווה בשווה, כמה היה מקבל כל אחד?
במדויק: הממוצע של נתונים מספריים הוא סכום הנתונים חלקי . ממוצע משוקלל הוא ממוצע שבו כל ערך נכנס לחישוב לפי המשקל שלו: כל ערך כופלים במשקל שלו (שכיחות, גודל קבוצה או אחוז), מחברים, ומחלקים בסכום המשקלים. ממוצע מטבלת שכיחויות וממוצע של קבוצות מאוחדות הם ממוצעים משוקללים.
ממוצע מרשימה ומטבלת שכיחויות
•מרשימה: .
•מטבלת שכיחויות, כאשר השכיחויות של ו-:
ממוצע של קבוצות מאוחדות
לקבוצה של פרטים עם ממוצע ולקבוצה של פרטים עם ממוצע , הממוצע של כל הפרטים יחד:
תכונות הממוצע
- סכום הנתונים = ממוצע מספר הנתונים.
•מוסיפים לכל הנתונים אותו מספר : גם הממוצע גדל ב-.
•מוסיפים נתון חדש: אם הוא גדול מהממוצע, הממוצע עולה; אם הוא קטן ממנו, הממוצע יורד; אם הוא שווה לממוצע, הממוצע לא משתנה.
•משנים נתון אחד ב- (מספר הנתונים לא משתנה): הממוצע משתנה ב-.
נתון חסר לפי ממוצע ידוע
כשידוע הממוצע וחסר נתון אחד (ערך או שכיחות):
1. מסמנים את הנתון החסר באות.
2. כותבים את נוסחת הממוצע עם האות, ומשווים לממוצע הנתון.
3. כופלים במכנה ופותרים את המשוואה.
4. בודקים שהתשובה הגיונית (למשל, שכיחות היא מספר שלם שאינו שלילי).
הממוצע של שתי קבוצות אינו הממוצע של שני הממוצעים, אלא אם הקבוצות באותו גודל. הממוצע המאוחד קרוב יותר לממוצע של הקבוצה הגדולה.
לממוצע יש משמעות רק במשתנה כמותי. לצבע אהוב או לסוג דם אין ממוצע.
דוגמה א - שכיחות חסרה בטבלה לפי ממוצע נתון
בטבלה מוצגת התפלגות הציונים במבחן בכיתה מסוימת. ממוצע הציונים בכיתה הוא .
כמה תלמידים קיבלו את הציון ?
נתון: השכיחויות חוץ מאחת, והממוצע . המטרה: השכיחות החסרה.
1. מסמנים ב- את מספר התלמידים שקיבלו . מספר התלמידים: .
2. נוסחת הממוצע: , כלומר .
3. כופלים במכנה: .
4. מעבירים אגפים: , ולכן .
5. בדיקה: בכיתה תלמידים, וסכום הציונים . .
תלמידים.
דוגמה ב - ממוצע משוקלל של שתי קבוצות
בשכבה שתי כיתות. בכיתה א תלמידים, וממוצע הציונים שלהם במבחן הוא . בכיתה ב תלמידים, וממוצע הציונים שלהם .
א. מהו ממוצע הציונים של כל תלמידי שתי הכיתות?
ב. רון אמר שהממוצע הוא . מה הטעות שלו?
נתון: גודל וממוצע של כל קבוצה. המטרה: הממוצע המאוחד.
1. סכום הציונים בכיתה א: . בכיתה ב: .
2. הסכום הכולל: , ומספר התלמידים .
3. הממוצע: .
4. הוא הממוצע של שני הממוצעים. הוא נכון רק כשהכיתות באותו גודל. כיתה א גדולה יותר, ולכן הממוצע המאוחד קרוב יותר ל-.
א. . ב. רון חישב את הממוצע של שני הממוצעים, בלי להתחשב בגודל הכיתות.
9. חציון ושכיח
חציון ושכיח
הממוצע לא תמיד מספר את כל הסיפור. לפעמים רוצים לדעת מה התשובה הנפוצה ביותר (השכיח), או מה הערך שנמצא בדיוק באמצע (החציון).
במדויק:
- השכיח הוא הערך שהשכיחות שלו הגדולה ביותר. אם כמה ערכים חולקים את השכיחות הגדולה ביותר, כל אחד מהם הוא שכיח. לשכיח יש משמעות גם במשתנה איכותי.
- החציון של נתונים מספריים מתקבל כך: מסדרים אותם מהקטן לגדול. אם מספר הנתונים אי-זוגי, החציון הוא הנתון שבמקום . אם זוגי, החציון הוא הממוצע של שני הנתונים שבמקומות ו-.
חציון מטבלת שכיחויות
כשהנתונים בטבלת שכיחויות (הערכים מסודרים מהקטן לגדול):
1. מחשבים את ואת מקום החציון (או שני המקומות, כש- זוגי).
2. מחברים את השכיחויות לפי סדר הערכים, מהקטן לגדול, עד שהסכום מגיע למקום החציון או עובר אותו.
3. הערך שבו זה קרה הוא הנתון שבמקום הזה. כש- זוגי, מוצאים כך את שני הנתונים ומחשבים את הממוצע שלהם.
איזה מדד מתאים
הוא המקום של החציון, לא החציון עצמו. החציון הוא הנתון שנמצא במקום הזה.
השכיח הוא הערך, לא השכיחות שלו. אם תלמידים ענו "", השכיח הוא , לא .
לפני שמחפשים חציון ברשימה, חייבים לסדר אותה מהקטן לגדול.
דוגמה א - רשימה עם מספר זוגי של נתונים וערך חריג
במרפאה נמדדו זמני ההמתנה (בדקות) של 8 מטופלים:
א. מצאו את הממוצע, את החציון ואת השכיח.
ב. איזה מדד מתאר טוב יותר את זמן ההמתנה הרגיל? הסבירו.
נתון: 8 זמני המתנה. המטרה: שלושת המדדים, ובחירה ביניהם.
1. מסדרים: .
2. ממוצע: .
3. זוגי: החציון הוא הממוצע של הנתונים במקומות ו-: .
4. שכיח: מופיע פעמיים, וכל השאר פעם אחת. השכיח .
5. הערך חריג ומושך את הממוצע למעלה: רק מטופלים חיכו דקות או יותר. החציון לא מושפע ממנו, ולכן הוא מתאר טוב יותר את ההמתנה הרגילה.
א. ממוצע , חציון , שכיח . ב. החציון, כי הערך החריג מגדיל את הממוצע.
דוגמה ב - חציון ושכיח מטבלת שכיחויות
35 תלמידים נשאלו כמה אחים ואחיות יש להם:
מצאו את השכיח ואת החציון.
1. שכיח: השכיחות הגדולה ביותר היא , של הערך . השכיח .
2. אי-זוגי, ולכן החציון הוא הנתון במקום .
3. סכומים מצטברים: עד הערך : נתונים. עד הערך : . עד הערך : .
4. המקומות עד שייכים לערך , ולכן הנתון במקום הוא .
שכיח , חציון .
10. הסתברות של מאורע יחיד: מרחב מדגם, מאורע משלים ומאורעות זרים
מרחב מדגם, מאורע והסתברות
כשבוחרים באקראי תלמיד מהשכבה, אי אפשר לדעת מראש מי ייבחר. אבל אפשר להעריך כמה סביר שייבחר, למשל, תלמיד שהתחסן. המספר שמבטא את הסיכוי הזה הוא ההסתברות.
במדויק:
- מרחב המדגם הוא קבוצת כל התוצאות האפשריות של הניסוי.
- מאורע הוא קבוצה של חלק מהתוצאות (או כולן, או אף אחת). מאורע ודאי כולל את כל התוצאות. מאורע בלתי אפשרי לא כולל אף תוצאה.
- הסתברות לפי לפלאס: כשלכל התוצאות במרחב המדגם אותו סיכוי, ההסתברות של מאורע היא מספר התוצאות ב- חלקי מספר כל התוצאות. ההסתברות היא תמיד בין (מאורע בלתי אפשרי) ל- (מאורע ודאי).
הסתברות לפי לפלאס
כשכל התוצאות שוות סיכוי:
כאשר מספר התוצאות במאורע , ו- מספר כל התוצאות במרחב המדגם.
כשבוחרים באקראי פרט אחד מקבוצה, ההסתברות שיש לו תכונה מסוימת שווה לשכיחות היחסית של התכונה בקבוצה.
מאורע משלים
המאורע המשלים ל-, , כולל את כל התוצאות שאינן ב- (" לא קרה").
מאורעות זרים
שני מאורעות הם זרים אם אין להם אף תוצאה משותפת, כלומר הם לא יכולים לקרות יחד. אם ו- זרים, ההסתברות ש- או יקרה היא .
מחברים הסתברויות רק כשהמאורעות זרים. כשיש תוצאות משותפות, סופרים את התוצאות של " או " ישירות, כל תוצאה פעם אחת.
לפלאס מתאים רק כשכל התוצאות שוות סיכוי. "יוצא או לא יוצא " הן שתי תוצאות, אבל ההסתברות ל- בקובייה הוגנת היא ולא .
דוגמה א - בחירה אקראית מתוך טבלת נתונים
בשכבה שלוש כיתות. בטבלה מוצג מספר התלמידים שהתחסנו נגד שפעת ושלא התחסנו בכל כיתה.
בוחרים באקראי תלמיד מהשכבה.
א. מה ההסתברות שהוא התחסן?
ב. מה ההסתברות שהוא לא התחסן?
ג. מה ההסתברות שהוא מכיתה ז1 או מכיתה ז3?
ד. בוחרים באקראי תלמיד מכיתה ז2. מה ההסתברות שהוא לא התחסן?
נתון: הטבלה. כל תלמיד יכול להיבחר באותו סיכוי. המטרה: הסתברויות.
1. בשכבה תלמידים, ומהם התחסנו . .
2. "לא התחסן" הוא המאורע המשלים: (בדיקה: ).
3. "מכיתה ז1" ו"מכיתה ז3" זרים: תלמיד לא לומד בשתי כיתות. .
4. עכשיו מרחב המדגם הוא רק התלמידים של ז2: .
א. . ב. . ג. . ד. .
דוגמה ב - מציאת מספר תוצאות לפי הסתברות רצויה
בהגרלה במסיבת בית הספר יש כרטיסים, וכל משתתף שולף כרטיס אחד באקראי.
א. על כמה כרטיסים צריך להיות פרס, כדי שההסתברות לזכות תהיה ?
ב. מה מספר הכרטיסים הקטן ביותר עם פרס, כדי שההסתברות לזכות תהיה גדולה מ-?
נתון: כרטיסים. המטרה: מספר הכרטיסים עם פרס, .
1. לפי לפלאס, ההסתברות לזכות היא .
2. א: , ולכן .
3. ב: צריך , כלומר .
4. מספר שלם, ו- עצמו נותן בדיוק (לא גדול מ-). לכן .
א. כרטיסים. ב. כרטיסים.
11. מאורע דו-שלבי
ניסוי דו-שלבי וזוגות סדורים
זורקים שתי קוביות, או מסובבים שני סביבונים. התוצאה היא לא מספר אחד, אלא שניים: מה יצא בשלב הראשון ומה יצא בשלב השני.
במדויק: בניסוי דו-שלבי כל תוצאה היא זוג סדור : התוצאה של השלב הראשון ו- התוצאה של השלב השני. הסדר חשוב: ו- הן שתי תוצאות שונות. מרחב המדגם הוא כל הזוגות האפשריים. אם בשלב הראשון תוצאות ובשני תוצאות, יש זוגות.
נוח לרשום את כל הזוגות בטבלה דו-ממדית: השורות הן התוצאות של שלב אחד, והעמודות של השלב השני. בזריקת שתי קוביות יש משבצות. בכל משבצת כאן רשום סכום שתי הקוביות:
הסתברות של מאורע דו-שלבי בעזרת טבלה
כשהתוצאות של כל שלב שוות סיכוי:
1. בונים טבלה: שורה לכל תוצאה של השלב הראשון, עמודה לכל תוצאה של השלב השני.
2. כל משבצת היא זוג סדור. מספר המשבצות הוא מספר התוצאות במרחב המדגם.
3. מסמנים את המשבצות של המאורע וסופרים אותן.
4. לפי לפלאס: מספר המשבצות המסומנות חלקי מספר כל המשבצות.
5. למאורע "לא..." נוח להשתמש במשלים: פחות ההסתברות של המאורע.
כל הזוגות שוות סיכוי רק כשבכל שלב התוצאות שוות סיכוי (קובייה הוגנת, גזרות שוות בסביבון). זוג כמו מופיע בטבלה פעם אחת, ו- ו- הם שתי משבצות.
דוגמה א - שתי קוביות: סכום ומאורע משלים
זורקים שתי קוביות משחק הוגנות.
א. מה ההסתברות שסכום המספרים יהיה ?
ב. מה ההסתברות שהסכום לא יהיה ?
ג. מה ההסתברות ששתי הקוביות יראו מספר אי-זוגי?
נתון: שתי קוביות הוגנות. המטרה: שלוש הסתברויות.
1. מרחב המדגם: זוגות סדורים, כולם שווי סיכוי.
2. סכום : , כלומר זוגות. .
3. "הסכום לא " הוא המאורע המשלים: .
4. שתיהן אי-זוגיות: בכל קובייה אפשרויות (), ולכן זוגות. .
א. . ב. . ג. .
דוגמה ב - שני סביבונים עם מספר שונה של גזרות
נועה ומיכל מסובבות כל אחת סביבון. הסביבון של נועה מחולק ל-3 גזרות שוות: , , . הסביבון של מיכל מחולק ל-4 גזרות שוות: , , , .
אם מכפלת שני המספרים חיובית, נועה מנצחת. אם היא שלילית, מיכל מנצחת. האם לשתיהן אותו סיכוי לנצח?
נתון: שני סביבונים עם גזרות שוות. המטרה: להשוות בין שתי ההסתברויות.
1. מרחב המדגם: זוגות סדורים, כולם שווי סיכוי. בכל משבצת המכפלה:
2. מכפלה חיובית: משבצות. .
3. מכפלה שלילית: משבצות. . אף מכפלה אינה , ולכן .
4. : לנועה סיכוי גדול יותר.
לא. לנועה ולמיכל .
12. שילוב סטטיסטיקה והסתברות בהקשר חברתי ומדעי
נתונים סטטיסטיים ובחירה אקראית
בשאלות רבות מקבלים טבלה או דיאגרמה, מחשבים ממנה ממוצע, חציון ושכיח, ואז בוחרים באקראי פרט אחד ושואלים על הסיכוי. הקשר בין שני העולמות הוא השכיחות היחסית.
במדויק: כשבוחרים באקראי פרט אחד מתוך קבוצת נתונים, כך שלכל פרט אותו סיכוי, ההסתברות שהערך שלו מקיים תנאי מסוים היא סכום השכיחויות של הערכים שמקיימים את התנאי, חלקי . כלומר, היא סכום השכיחויות היחסיות של הערכים האלה.
שאלה משולבת: מדדי מרכז והסתברות
כשנתונה טבלת שכיחויות (או דיאגרמה) ובוחרים פרט באקראי:
1. מחשבים את , סכום השכיחויות.
2. מחשבים את מדדי המרכז שהשאלה צריכה.
3. מתרגמים את המאורע לרשימת ערכים. למשל, "יותר מהממוצע " במשתנה שערכיו הוא הערכים .
4. מחברים את השכיחויות של הערכים האלה, ומחלקים ב-.
"יותר מהממוצע" לא כולל ערך ששווה לממוצע. כשהממוצע אינו אחד הערכים (למשל ), כל ערך גדול ממנו או קטן ממנו.
ערכים שונים של אותו משתנה הם מאורעות זרים: למשפחה אחת לא יכולות להיות גם וגם חיות. לכן מחברים את השכיחויות שלהם.
דוגמה - טבלת שכיחויות: מדדי מרכז והסתברות
בדיאגרמה מוצג מספר חיות המחמד בכל אחת מ-50 משפחות ביישוב.
א. חשבו את הממוצע, את החציון ואת השכיח של מספר חיות המחמד למשפחה.
בוחרים באקראי משפחה מהיישוב.
ב. מה ההסתברות שיש לה או חיות מחמד?
ג. איזו הסתברות גדולה יותר: שלמשפחה יותר חיות מהממוצע, או שיש לה פחות חיות מהממוצע?
נתון: השכיחויות של הערכים . המטרה: מדדי מרכז והסתברויות.
1. .
2. ממוצע: .
3. חציון: זוגי, ולכן לוקחים את הנתונים במקומות ו-. סכומים מצטברים: , ואחר כך . שני הנתונים הם , והחציון .
4. שכיח: השכיחות הגדולה ביותר , של הערך . השכיח .
5. או חיות: .
6. יותר מ-: הערכים : . פחות מ-: הערכים : .
א. ממוצע , חציון , שכיח . ב. . ג. פחות מהממוצע ( לעומת ).