דילוג לתוכן המרכזי

סיכום אשכול מדעים וחברה: גרפים, סטטיסטיקה והסתברות

מתמטיקה כיתה י' 3 יח"ל · 12 נושאים

כל מה שצריך לדעת באשכול מדעים וחברה: גרפים, סטטיסטיקה והסתברות: המושגים, הכללים, דרכי הפתרון בצעדים ודוגמה פתורה לכל נושא. לחזרה מהירה לפני מבחן - הסיכום המקוצר או דף הנוסחאות.

משתנה איכותי ומשתנה כמותי

בסקר שואלים כל תלמיד כמה שאלות: מה הצבע האהוב עליו, כמה אחים יש לו, מה הגובה שלו. כל שאלה כזאת היא משתנה: תכונה שהערך שלה משתנה מאדם לאדם.

במדויק: משתנה הוא תכונה שבודקים אצל כל אחד מהפרטים בקבוצה. משתנה כמותי הוא משתנה שהערכים שלו הם מספרים שמודדים או סופרים משהו, ולכן יש משמעות לחישוב איתם. משתנה איכותי הוא משתנה שהערכים שלו הם שמות של קטגוריות, גם אם מסמנים אותן במספרים (למשל מספר חולצה).

משתנהסוג
צבע אהובאיכותי
מקום מגוריםאיכותי
מספר אחיםכמותי
גובה בס"מכמותי

משתנה בדיד ומשתנה רציף

מספר האחים יכול להיות 22 או 33, אבל לא 2.52.5. גובה, לעומת זאת, יכול להיות כל מספר: 162162, 162.4162.4, 162.43162.43 ס"מ.

במדויק: משתנה כמותי הוא בדיד אם הערכים שלו נפרדים זה מזה ואפשר למנות אותם אחד אחד (בדרך כלל ספירה: מספר ילדים, מספר ספרים). משתנה כמותי הוא רציף אם הוא יכול לקבל כל ערך בתחום מסוים (מדידה: זמן, גובה, משקל, טמפרטורה).

ההבדל חשוב כשמציירים: בגרף של משתנה רציף מחברים את הנקודות בקו, כי יש ערכים גם בין הנקודות. במשתנה בדיד אין ערכים ביניים, ולכן מציגים אותו בנקודות נפרדות או בעמודות.

תזכורת: אחוזים

אחוז הוא חלק אחד ממאה. 25%25\% הם 25100\frac{25}{100}, כלומר רבע.

במדויק: p%p\% מכמות QQ הם p100⋅Q\frac{p}{100}\cdot Q. כמות aa מתוך כמות כוללת QQ היא aQ⋅100%\frac{a}{Q}\cdot100\% מהכמות הכוללת. הכמות הכוללת היא תמיד 100%100\%.

מה מחפשיםאיך מחשביםדוגמה
p%p\% מכמותp100⋅Q\frac{p}{100}\cdot Q30%30\% מ-200200: 0.3⋅200=600.3\cdot200=60
כמה אחוזים הם aa מתוך QQaQ⋅100\frac{a}{Q}\cdot1004545 מתוך 180180: 25%25\%
הכמות הכוללת לפי חלק ידועQ=a⋅100pQ=a\cdot\frac{100}{p}2828 הם 35%35\%: Q=80Q=80

1. קריאת מידע מדיאגרמות עמודות, דיאגרמות עוגה וגרפים והסקת מסקנות

ייצוגים ויזואליים של מידע

בעיתון, באתר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה או בספר הגאוגרפיה, מידע מוצג הרבה פעמים בציור: עמודות, עוגה או קו. ציור כזה מאפשר לראות במבט אחד מה גדול, מה קטן ומה משתנה.

במדויק:

- דיאגרמת עמודות: לכל ערך של המשתנה (או לכל קטגוריה) יש עמודה, והגובה שלה הוא השכיחות או הכמות של אותו ערך. בדיאגרמת עמודות כפולה יש לכל ערך שתי עמודות צמודות, אחת לכל קבוצה.

- דיאגרמת עיגול (עוגה): עיגול שמייצג את כל הכמות (100%100\%), ומחולק לגזרות. כל גזרה מייצגת חלק, והזווית שלה יחסית לגודל החלק: 100%100\% הם 360∘360^\circ.

- גרף: קו במערכת צירים שמראה איך משתנה אחד (על הציר האנכי) תלוי במשתנה אחר (על הציר האופקי).

אותם נתונים בשלושה ציורים: סקר בין 35 תלמידים על ענף הספורט המועדף. דיאגרמת העמודות מראה כמה תלמידים בחרו כל ענף. דיאגרמת העמודות הכפולה מפרידה בין בנים לבנות. דיאגרמת העיגול מראה איזה חלק מכל התלמידים בחר כל ענף.

‫מספר התלמידים לפי ענף ספורט‬0246810121414957‫כדורגל‬‫כדורסל‬‫שחייה‬‫ריצה‬‫ענף‬‫מספר תלמידים‬
‫ענף ספורט מועדף לפי מגדר‬‫בנים‬‫בנות‬024681012106234334‫כדורגל‬‫כדורסל‬‫שחייה‬‫ריצה‬‫ענף‬‫מספר תלמידים‬
‫ענף ספורט מועדף‬40%25.7%14.3%20%‫כדורגל ⁦(14)⁩‬‫כדורסל ⁦(9)⁩‬‫שחייה ⁦(5)⁩‬‫ריצה ⁦(7)⁩‬
דרך הפתרון

קריאת דיאגרמת עמודות

1. קובעים מה מייצג כל ציר: על ציר אחד הקטגוריות או הערכים, ועל השני הכמות או השכיחות.

2. קוראים את גובה כל עמודה מול השנתות של הציר.

3. בדיאגרמה כפולה משווים בין שתי העמודות של אותה קטגוריה, ובודקים במקרא איזו עמודה שייכת לאיזו קבוצה.

דיאגרמת עיגול: אחוז, זווית וכמות

גזרה של p%p\% בדיאגרמת עיגול:

•הזווית שלה: α=p100⋅360∘\alpha=\frac{p}{100}\cdot360^\circ.

•האחוז לפי הזווית: p=α360⋅100p=\frac{\alpha}{360}\cdot100.

•הכמות שהיא מייצגת: p100⋅\frac{p}{100}\cdot (הכמות הכוללת).

סכום כל האחוזים בדיאגרמה הוא 100%100\%, וסכום כל הזוויות 360∘360^\circ.

מה קוראים בגרף

מה מחפשיםאיך רואים בגרף
ערך yy לפי xx נתוןעולים מ-xx אנכית עד הגרף, וקוראים את yy
ערכי xx לפי yy נתוןמעבירים קו אופקי בגובה yy, ומסמנים כל נקודה שבה הוא פוגש את הגרף
מקסימום / מינימוםהנקודה הגבוהה ביותר / הנמוכה ביותר של הגרף
עלייה / ירידה / קבועהגרף עולה / יורד / אופקי, כש-xx גדל
חיוביות / שליליותהגרף מעל ציר ה-xx / מתחתיו
נקודות חיתוך עם הציריםהנקודות שבהן הגרף פוגש את ציר ה-xx או את ציר ה-yy

קצב שינוי ממוצע

בין שתי נקודות (x1,y1)(x_1,y_1) ו-(x2,y2)(x_2,y_2) על גרף:

y2−y1x2−x1\frac{y_2-y_1}{x_2-x_1}

היחידות: יחידות של yy לכל יחידה של xx (למשל מעלות לשעה). קצב חיובי: עלייה בממוצע. קצב שלילי: ירידה בממוצע.

אחוז השינוי

כשכמות משתנה מערך התחלתי aa לערך חדש bb, אחוז השינוי הוא:

b−aa⋅100\frac{b-a}{a}\cdot100

תוצאה חיובית: הגדלה. תוצאה שלילית: הקטנה.

שים לב

את אחוז השינוי מחשבים תמיד ביחס לערך ההתחלתי. עלייה מ-1616 ל-3030 היא 87.5%87.5\%, אבל ירידה מ-3030 ל-1616 היא רק כ-46.7%46.7\%.

שים לב

דיאגרמת עיגול מתאימה רק כשהחלקים יחד הם כל הכמות, וכל פרט שייך לגזרה אחת בלבד. כשרוצים להשוות כמויות או לראות שינוי לאורך זמן, מתאימות יותר דיאגרמת עמודות או גרף.

דוגמה א - דיאגרמת עיגול: מאחוזים לכמויות ולזוויות

בסקר נשאלו 400 תלמידים איך הם מגיעים לבית הספר. התוצאות מוצגות בדיאגרמת העיגול.

‫הדרך לבית הספר‬45%30%15%10%‫ברגל ⁦(45)⁩‬‫אוטובוס ⁦(30)⁩‬‫אופניים ⁦(15)⁩‬‫רכב ⁦(10)⁩‬

א. כמה תלמידים מגיעים באוטובוס?

ב. מהי הזווית של הגזרה "אופניים"?

ג. בכמה גדול מספר התלמידים שמגיעים ברגל ממספר התלמידים שמגיעים ברכב?

פתרון

נתון: 400 תלמידים, והאחוזים של כל גזרה. המטרה: כמויות וזווית.

1. אוטובוס: 30%30\% מ-400400: 30100⋅400=120\frac{30}{100}\cdot400=120 תלמידים.

2. אופניים: 15%15\% מהעיגול, ולכן הזווית 15100⋅360∘=54∘\frac{15}{100}\cdot360^\circ=54^\circ.

3. ההפרש באחוזים: 45%−10%=35%45\%-10\%=35\%. ההפרש בתלמידים: 35100⋅400=140\frac{35}{100}\cdot400=140.

4. בדיקה: ברגל 180180 תלמידים, ברכב 4040, ו-180−40=140180-40=140.

תשובה

א. 120120 תלמידים. ב. 54∘54^\circ. ג. ב-140140 תלמידים.

דוגמה ב - גרף: ערכים, מגמה וקצב שינוי

הגרף מתאר את הטמפרטורה (במעלות צלזיוס) שנמדדה בעיר מסוימת בין השעה 6:00 לשעה 20:00.

‫הטמפרטורה במהלך היום‬05101520253035161924283027221868101214161820‫שעה‬‫טמפרטורה (מעלות)‬

א. מתי נמדדה הטמפרטורה הגבוהה ביותר, ומה הייתה?

ב. בין אילו שעות הטמפרטורה עלתה?

ג. מהו קצב השינוי הממוצע של הטמפרטורה בין השעה 8:00 לשעה 12:00?

ד. בכמה אחוזים עלתה הטמפרטורה מהשעה 6:00 עד השעה 14:00?

פתרון

נתון: הגרף. על הציר האופקי השעה, ועל הציר האנכי הטמפרטורה. המטרה: לקרוא ערכים ולחשב.

1. הנקודה הגבוהה ביותר: בשעה 14:00, 3030 מעלות.

2. מ-6:00 עד 14:00 כל נקודה גבוהה מהקודמת לה, ולכן הטמפרטורה עלתה. אחרי 14:00 היא ירדה.

3. בשעה 8:00: 1919 מעלות. בשעה 12:00: 2828 מעלות. הקצב: 28−1912−8=94=2.25\frac{28-19}{12-8}=\frac{9}{4}=2.25 מעלות לשעה.

4. בשעה 6:00: 1616 מעלות, ובשעה 14:00: 3030. אחוז השינוי: 30−1616⋅100=87.5%\frac{30-16}{16}\cdot100=87.5\%.

תשובה

א. בשעה 14:00, 3030 מעלות. ב. בין 6:00 ל-14:00. ג. 2.252.25 מעלות לשעה. ד. ב-87.5%87.5\%.

שאלות פתוחות על קריאת מידע מדיאגרמות עמודות, דיאגרמות עוגה וגרפים והסקת מסקנות

2. פונקציה בייצוגים שונים: אלגברי, מילולי וגרפי

פונקציה וייצוגים שלה

כשזורקים כדור למעלה, הגובה שלו תלוי בזמן שעבר. לכל רגע יש גובה אחד. קשר כזה בין שני משתנים נקרא פונקציה, ואפשר לתאר אותו במילים, בנוסחה, בטבלה או בגרף.

במדויק: פונקציה היא כלל שמתאים לכל ערך מותר של משתנה אחד (xx, המשתנה הבלתי תלוי) ערך אחד בלבד של משתנה אחר (yy, המשתנה התלוי). אותו yy יכול להתאים לכמה ערכים של xx, אבל לאותו xx לא יכולים להתאים שני ערכים של yy.

ייצוגאיך הוא נראה
מילולי"הגובה של הכדור אחרי tt שניות..."
אלגברינוסחה, למשל h=20t−5t2h=20t-5t^2
טבלהזוגות של ערכים: tt והגובה המתאים
גרפיקו במערכת צירים: xx על הציר האופקי, yy על האנכי

הגרף של h=20t−5t2h=20t-5t^2 מתאר כדור שנזרק מהקרקע. בכל רגע tt יש לכדור גובה אחד. לגובה 1515 מטרים מתאימים שני רגעים, t=1t=1 ו-t=3t=3: פעם בעלייה ופעם בירידה. זה מותר בפונקציה.

‫t (שניות)‬‫h (מטרים)‬12345510152025(2,20)(3,15)(4,0)
דרך הפתרון

מעבר בין ייצוגים

1. מנוסחה לטבלה: בוחרים כמה ערכים של xx, מציבים בנוסחה ומחשבים את yy.

2. מטבלה לגרף: מסמנים כל זוג (x,y)(x,y) כנקודה. כשהמשתנה רציף מחברים את הנקודות בקו, וכשהוא בדיד משאירים נקודות נפרדות.

3. מגרף למילים: קובעים מה מייצג כל ציר (כולל יחידות), ומתארים מה קורה ל-yy כש-xx גדל.

דרך הפתרון

מציאת ערך חסר

כשנתון ערך של משתנה אחד ומחפשים את השני:

1. נתון xx: מציבים אותו בנוסחה ומחשבים yy. בגרף: עולים מ-xx אנכית עד הגרף.

2. נתון yy: מציבים אותו בנוסחה ופותרים משוואה. בגרף: מעבירים קו אופקי בגובה yy, וכל נקודה שבה הוא פוגש את הגרף נותנת xx אחד.

שני גרפים באותה מערכת צירים

- נקודת חיתוך של שני הגרפים: ערך xx שבו לשני המשתנים אותו ערך yy. למשל, הרגע שבו לשני נרות אותו גובה.

•בתחום שבו גרף א מעל גרף ב, הערך של א גדול מהערך של ב.

•גרף יורד בתלילות רבה יותר: הכמות קטנה מהר יותר.

שים לב

ערך שקוראים מגרף הוא בדרך כלל מקורב. כשיש נוסחה, בודקים את הערך בהצבה.

שים לב

כשנתון yy יכולים להיות כמה ערכי xx מתאימים, או אף אחד. מעבירים קו אופקי לכל רוחב הגרף, ולא עוצרים בנקודה הראשונה.

דוגמה א - מנוסחה לטבלה ולגרף

כדור נזרק מהקרקע כלפי מעלה. הגובה שלו (במטרים) אחרי tt שניות הוא h=20t−5t2h=20t-5t^2, עד שהוא חוזר לקרקע.

א. השלימו טבלה של hh עבור t=0,1,2,3,4t=0,1,2,3,4.

ב. מהו הגובה המרבי של הכדור, ומתי הוא מגיע אליו?

ג. מתי הכדור בגובה 1515 מטרים?

ד. כעבור כמה שניות הכדור חוזר לקרקע?

פתרון

נתון: הנוסחה h=20t−5t2h=20t-5t^2. המטרה: טבלה, ואחריה קריאת ערכים.

1. מציבים כל tt בנוסחה. למשל t=1t=1: 20⋅1−5⋅12=1520\cdot1-5\cdot1^2=15.

tt0011223344
hh0015152020151500

2. הזמן רציף, ולכן מחברים את הנקודות בקו. הנקודה הגבוהה ביותר היא (2,20)(2,20).

3. בגובה 1515 יש שתי נקודות: t=1t=1 (בעלייה) ו-t=3t=3 (בירידה).

4. הכדור בקרקע כש-h=0h=0. מלבד רגע הזריקה t=0t=0, זה קורה ב-t=4t=4.

תשובה

א. 0,15,20,15,00,15,20,15,0. ב. 2020 מטרים, אחרי 22 שניות. ג. אחרי 11 ואחרי 33 שניות. ד. אחרי 44 שניות.

דוגמה ב - שני גרפים: המשמעות של נקודת החיתוך

שני נרות הודלקו באותו רגע. בגרף מתואר הגובה של כל נר (בס"מ) כעבור tt שעות. הגרף המקווקו הוא של נר א, והגרף הרציף של נר ב.

נר אנר ב
‫t (שעות)‬‫גובה (ס"מ)‬510152051015202530(10,10)

א. מה היה הגובה של כל נר לפני ההדלקה?

ב. איזה נר נשרף מהר יותר? הסבירו.

ג. מתי לשני הנרות אותו גובה, ומהו הגובה הזה?

ד. מתי נר א נמוך מנר ב?

פתרון

נתון: שני הגרפים. המטרה: להסיק מסקנות מהגרפים.

1. ב-t=0t=0: נר א בגובה 3030 ס"מ, ונר ב בגובה 2020 ס"מ.

2. נר א נגמר אחרי 1515 שעות ויורד 3030 ס"מ: 22 ס"מ בשעה. נר ב נגמר אחרי 2020 שעות ויורד 2020 ס"מ: 11 ס"מ בשעה. הגרף של נר א יורד בתלילות רבה יותר, ולכן הוא נשרף מהר יותר.

3. הגרפים נחתכים בנקודה (10,10)(10,10): אחרי 1010 שעות לשני הנרות גובה 1010 ס"מ.

4. מ-t=10t=10 עד t=15t=15 הגרף של נר א מתחת לגרף של נר ב. מ-t=15t=15 עד t=20t=20 נר א כבר נגמר (גובה 00), ונר ב עדיין דולק. לכן נר א נמוך מנר ב מ-t=10t=10 עד t=20t=20.

תשובה

א. נר א 3030 ס"מ, נר ב 2020 ס"מ. ב. נר א. ג. אחרי 1010 שעות, בגובה 1010 ס"מ. ד. אחרי 1010 שעות ועד 2020 שעות.

שאלות פתוחות על פונקציה בייצוגים שונים: אלגברי, מילולי וגרפי

3. שינוי נושא נוסחה

נושא של נוסחה

בנוסחה F=1.8C+32F=1.8C+32 קל לחשב מעלות פרנהייט (FF) כשיודעים מעלות צלזיוס (CC). אבל כשרוצים לעבור בכיוון ההפוך, נוח יותר שיהיה כתוב "C=…C=\dots". את זה עושים בשינוי נושא הנוסחה.

במדויק: נושא הנוסחה הוא המשתנה שכתוב לבדו באגף אחד ולא מופיע באגף השני. שינוי נושא נוסחה הוא כתיבה מחדש של הנוסחה כך שמשתנה אחר יהיה הנושא, והקשר בין המשתנים לא משתנה: כל ערכים שמקיימים את הנוסחה המקורית מקיימים גם את החדשה, ולהפך.

פעולה ופעולה הפוכה

פעולה על המשתנההפעולה ההפוכה (בשני האגפים)
הוספה של מספרחיסור שלו
חיסור של מספרהוספה שלו
כפל במספרחילוק בו (מספר שונה מ-00)
חילוק במספרכפל בו
העלאה בריבועהוצאת שורש
דרך הפתרון

שינוי נושא נוסחה

כשרוצים לבטא משתנה אחד באמצעות האחרים:

1. מסמנים את המשתנה שרוצים לבודד.

2. אם הוא במכנה, כופלים את שני האגפים במכנה.

3. מעבירים לאגף השני את האיברים שמחוברים אליו או מחוסרים ממנו.

4. מחלקים את שני האגפים במקדם שלו.

5. אם הוא בריבוע, מוציאים שורש. כשהמשתנה הוא גודל חיובי (זמן, אורך, גובה) לוקחים רק את השורש החיובי.

6. בודקים: מציבים מספרים בנוסחה המקורית ובחדשה, וצריך לקבל את אותה תוצאה.

שים לב

כל פעולה עושים על כל האגף. ב-F=1.8C+32F=1.8C+32 מחסרים קודם 3232 ורק אחר כך מחלקים ב-1.81.8: C=F−321.8C=\frac{F-32}{1.8}, ולא F1.8−32\frac{F}{1.8}-32.

שים לב

מחלקים רק במשתנה שאינו יכול להיות 00. בנוסחאות מהמציאות (גובה, מסה, זמן שעבר) זה בדרך כלל מתקיים, וכדאי לציין את זה.

דוגמה א - נוסחה ליניארית: מצלזיוס לפרנהייט

הקשר בין טמפרטורה במעלות פרנהייט (FF) לטמפרטורה במעלות צלזיוס (CC) הוא F=1.8C+32F=1.8C+32.

א. בטאו את CC באמצעות FF.

ב. מים רותחים ב-212212 מעלות פרנהייט. כמה זה במעלות צלזיוס?

פתרון

נתון: F=1.8C+32F=1.8C+32. המטרה: נוסחה שבה CC לבדו.

1. מחסרים 3232 משני האגפים: F−32=1.8CF-32=1.8C.

2. מחלקים את שני האגפים ב-1.81.8: C=F−321.8C=\frac{F-32}{1.8}.

3. מציבים F=212F=212: C=212−321.8=1801.8=100C=\frac{212-32}{1.8}=\frac{180}{1.8}=100.

4. בדיקה בנוסחה המקורית: 1.8⋅100+32=2121.8\cdot100+32=212.

תשובה

א. C=F−321.8C=\frac{F-32}{1.8}. ב. 100100 מעלות צלזיוס.

דוגמה ב - משתנה בריבוע: מדד מסת הגוף

מדד מסת הגוף (BMI) מחושב לפי הנוסחה B=mh2B=\frac{m}{h^2}, כאשר mm המסה בק"ג ו-hh הגובה במטרים.

א. בטאו את mm באמצעות BB ו-hh.

ב. בטאו את hh באמצעות BB ו-mm.

ג. מה הגובה של אדם שהמסה שלו 8181 ק"ג וה-BMI שלו 2525?

פתרון

נתון: B=mh2B=\frac{m}{h^2}, ו-h>0h>0. המטרה: לבודד את mm ואת hh.

1. כופלים את שני האגפים ב-h2h^2: m=B⋅h2m=B\cdot h^2.

2. מחלקים ב-BB (מספר חיובי): h2=mBh^2=\frac{m}{B}.

3. מוציאים שורש. הגובה חיובי, ולכן לוקחים רק את השורש החיובי: h=mBh=\sqrt{\frac{m}{B}}.

4. מציבים: h=8125=3.24=1.8h=\sqrt{\frac{81}{25}}=\sqrt{3.24}=1.8.

5. בדיקה: 811.82=813.24=25\frac{81}{1.8^2}=\frac{81}{3.24}=25.

תשובה

א. m=B⋅h2m=B\cdot h^2. ב. h=mBh=\sqrt{\frac{m}{B}}. ג. 1.81.8 מטרים.

שאלות פתוחות על שינוי נושא נוסחה

4. פתרון משוואות ממעלה ראשונה בהקשר

משוואה ממעלה ראשונה

כשמציבים בנוסחה את כל הנתונים ונשאר משתנה אחד לא ידוע, מקבלים משוואה. אם הנעלם מופיע רק בחזקה ראשונה, זו משוואה ממעלה ראשונה, ויש לה פתרון אחד.

במדויק: משוואה ממעלה ראשונה היא משוואה שאפשר להביא, בפעולות שמותר לעשות על שני האגפים, לצורה ax+b=0ax+b=0 כאשר a≠0a\ne0. הפתרון שלה הוא x=−bax=-\frac{b}{a}. פתרון של משוואה הוא ערך של הנעלם שמקיים אותה. במשוואה עם נעלם במכנה הפתרון חייב להיות ערך שבו אף מכנה אינו 00.

דרך הפתרון

פתרון משוואה ממעלה ראשונה בהקשר

כשנתונה נוסחה וכל הערכים חוץ מאחד:

1. מציבים בנוסחה את הערכים הידועים.

2. אם יש שברים, כופלים את שני האגפים במכנה המשותף. אם הנעלם במכנה, רושמים קודם מתי המכנה 00.

3. פותחים סוגריים, ומעבירים את האיברים עם הנעלם לאגף אחד ואת המספרים לאגף השני.

4. מחלקים במקדם של הנעלם.

5. בודקים: הפתרון לא מאפס מכנה, ויש לו משמעות בהקשר (למשל גיל או כמות חיוביים).

שים לב

כשכופלים במכנה, כופלים את כל איבר בשני האגפים, לא רק את השבר.

שים לב

פתרון שמאפס מכנה פוסלים: בנקודה כזאת הנוסחה לא מוגדרת.

דוגמה א - הצבה בנוסחה עם שבר

בטיפוס על הר הטמפרטורה יורדת עם הגובה. הטמפרטורה (במעלות צלזיוס) בגובה hh מטרים מעל פני הים היא בקירוב T=T0−6.5h1000T=T_0-\frac{6.5h}{1000}, כאשר T0T_0 הטמפרטורה בגובה פני הים.

ביום שבו T0=25T_0=25, באיזה גובה הטמפרטורה 1212 מעלות?

פתרון

נתון: T0=25T_0=25, T=12T=12. המטרה: הגובה hh.

1. מציבים: 12=25−6.5h100012=25-\frac{6.5h}{1000}.

2. כופלים את שני האגפים ב-10001000: 12000=25000−6.5h12000=25000-6.5h.

3. מעבירים אגפים: 6.5h=25000−12000=130006.5h=25000-12000=13000.

4. מחלקים ב-6.56.5: h=2000h=2000.

5. בדיקה: 25−6.5⋅20001000=25−13=1225-\frac{6.5\cdot2000}{1000}=25-13=12.

תשובה

בגובה 20002000 מטרים.

דוגמה ב - נעלם במכנה: מינון תרופה לילד

לפי נוסחה מסוימת, המינון של תרופה לילד בן aa שנים הוא D=A⋅aa+12D=\frac{A\cdot a}{a+12}, כאשר AA המינון למבוגר (במ"ג).

המינון למבוגר הוא 500500 מ"ג, וילד קיבל 200200 מ"ג. בן כמה הילד?

פתרון

נתון: A=500A=500, D=200D=200. המטרה: הגיל aa.

1. מציבים: 200=500aa+12200=\frac{500a}{a+12}. המכנה a+12a+12 חיובי לכל גיל, ולכן אינו 00.

2. כופלים את שני האגפים ב-a+12a+12: 200(a+12)=500a200(a+12)=500a.

3. פותחים סוגריים: 200a+2400=500a200a+2400=500a.

4. מעבירים אגפים: 2400=300a2400=300a, ולכן a=8a=8.

5. בדיקה: 500⋅88+12=400020=200\frac{500\cdot8}{8+12}=\frac{4000}{20}=200.

תשובה

הילד בן 88.

שאלות פתוחות על פתרון משוואות ממעלה ראשונה בהקשר

5. פתרון משוואות ממעלה שנייה בהקשר

משוואה ממעלה שנייה

בנוסחאות של תנועה ונפילה הנעלם מופיע לפעמים בריבוע, למשל h=2+15t−5t2h=2+15t-5t^2. כשמציבים גובה ומחפשים זמן, מקבלים משוואה ממעלה שנייה (משוואה ריבועית). למשוואה כזאת יכולים להיות שני פתרונות, פתרון אחד, או אף אחד.

במדויק: משוואה ממעלה שנייה היא משוואה שאפשר להביא לצורה ax2+bx+c=0ax^2+bx+c=0 כאשר a≠0a\ne0 (bb ו-cc יכולים להיות גם 00).

בגרף רואים את שני הפתרונות של 2+15t−5t2=122+15t-5t^2=12: הקו האופקי (המקווקו) h=12h=12 פוגש את הגרף של הגובה בשתי נקודות, (1,12)(1,12) ו-(2,12)(2,12). פעם הכדור עובר בגובה 1212 בדרך למעלה, ופעם בדרך למטה.

‫t (שניות)‬‫h (מטרים)‬0.51.01.52.02.53.03.5246810121416(2,12)

נוסחת השורשים

למשוואה ax2+bx+c=0ax^2+bx+c=0 (a≠0a\ne0):

x1,2=−b±b2−4ac2ax_{1,2}=\frac{-b\pm\sqrt{b^2-4ac}}{2a}
b2−4acb^2-4acמספר הפתרונות
חיובישניים
00אחד
שליליאין

משוואות חסרות

- בלי איבר עם xx (b=0b=0): ax2+c=0ax^2+c=0. מבודדים x2=−cax^2=-\frac{c}{a}. אם המספר חיובי, x=±−cax=\pm\sqrt{-\frac{c}{a}}; אם הוא 00, x=0x=0; אם הוא שלילי, אין פתרון.

- בלי מספר חופשי (c=0c=0): ax2+bx=0ax^2+bx=0. מוציאים גורם משותף: x(ax+b)=0x(ax+b)=0, ולכן x=0x=0 או x=−bax=-\frac{b}{a}.

אפשר גם לפתור אותן בנוסחת השורשים.

דרך הפתרון

פתרון משוואה ממעלה שנייה בהקשר

כשמציבים בנוסחה ומתקבל נעלם בריבוע:

1. מציבים את הערכים הידועים.

2. מעבירים את כל האיברים לאגף אחד, כך שבאגף השני 00.

3. מזהים את aa, bb, cc (עם הסימנים).

4. פותרים בנוסחת השורשים, או בדרך של משוואה חסרה.

5. משאירים רק פתרונות שיש להם משמעות בהקשר (זמן, אורך ומהירות אינם שליליים), ומסבירים את המשמעות של כל פתרון.

שים לב

לפני נוסחת השורשים חייבים 00 באגף אחד. ב-2+15t−5t2=122+15t-5t^2=12 מחסרים קודם 1212, ורק אז c=−10c=-10.

שים לב

ל-x2=6400x^2=6400 יש שני פתרונות, 8080 ו-−80-80. בהקשר של מהירות או זמן פוסלים את השלילי, ומציינים שפסלנו.

דוגמה א - משוואה בלי איבר עם הנעלם: מרחק בלימה

מרחק הבלימה של מכונית (במטרים) בכביש רטוב הוא בקירוב d=v2200d=\frac{v^2}{200}, כאשר vv המהירות בקמ"ש.

באיזו מהירות נסעה מכונית שמרחק הבלימה שלה היה 3232 מטרים?

פתרון

נתון: d=32d=32. המטרה: המהירות vv.

1. מציבים: 32=v220032=\frac{v^2}{200}.

2. כופלים ב-200200: v2=6400v^2=6400.

3. מוציאים שורש: v=80v=80 או v=−80v=-80.

4. מהירות אינה שלילית, ולכן פוסלים את −80-80.

5. בדיקה: 802200=6400200=32\frac{80^2}{200}=\frac{6400}{200}=32.

תשובה

8080 קמ"ש.

דוגמה ב - משוואה שלמה בנוסחת השורשים: שני פתרונות

כדור נזרק כלפי מעלה מגובה 22 מטרים. הגובה שלו (במטרים) אחרי tt שניות הוא h=2+15t−5t2h=2+15t-5t^2.

מתי הכדור נמצא בגובה 1212 מטרים?

פתרון

נתון: h=12h=12. המטרה: הזמנים tt.

1. מציבים: 2+15t−5t2=122+15t-5t^2=12.

2. מעבירים הכול לאגף אחד: −5t2+15t−10=0-5t^2+15t-10=0. כאן a=−5a=-5, b=15b=15, c=−10c=-10.

3. b2−4ac=225−200=25b^2-4ac=225-200=25, חיובי: שני פתרונות.

4. t1,2=−15±252⋅(−5)=−15±5−10t_{1,2}=\frac{-15\pm\sqrt{25}}{2\cdot(-5)}=\frac{-15\pm5}{-10}, ולכן t=1t=1 או t=2t=2.

5. שני הזמנים חיוביים ולכן מתאימים: אחרי שנייה אחת הכדור עולה ועובר בגובה 1212 מטרים, ואחרי שתי שניות הוא יורד ועובר שוב באותו גובה.

תשובה

אחרי 11 שנייה (בעלייה) ואחרי 22 שניות (בירידה).

שאלות פתוחות על פתרון משוואות ממעלה שנייה בהקשר

6. טבלאות שכיחות

שכיחות וטבלת שכיחויות

כשאוספים הרבה נתונים, רשימה ארוכה של מספרים קשה לקריאה. מסדרים אותם בטבלה: כל ערך פעם אחת, ולידו כמה פעמים הוא הופיע.

במדויק: השכיחות של ערך היא מספר הפעמים שהערך מופיע בנתונים. טבלת שכיחויות היא טבלה שבה רשום כל ערך אפשרי של המשתנה (או כל קטגוריה) והשכיחות שלו. סכום כל השכיחויות שווה למספר הנתונים, NN.

את טבלת השכיחויות אפשר להציג בדיאגרמת עמודות: על הציר האופקי הערכים, וגובה כל עמודה הוא השכיחות. כך נראית טבלת הספרים מהדוגמה של השיעור:

‫מספר הספרים שקראו התלמידים‬024683685301234‫מספר ספרים‬‫מספר תלמידים‬
דרך הפתרון

בניית טבלת שכיחויות מרשימה

כשהנתונים נתונים ברשימה:

1. רושמים בשורה (או בעמודה) את כל הערכים השונים: משתנה כמותי מהקטן לגדול, משתנה איכותי לפי הקטגוריות.

2. עוברים על הרשימה לפי הסדר, ולכל נתון מסמנים קו ליד הערך שלו.

3. סופרים את הקווים: זו השכיחות של כל ערך.

4. בודקים שסכום השכיחויות שווה למספר הנתונים ברשימה.

קריאת מידע מטבלת שכיחויות

שאלהמה מחברים
כמה נתונים ישאת כל השכיחויות (NN)
"פחות מ-kk"את השכיחויות של הערכים הקטנים מ-kk
"לפחות kk"את השכיחויות של kk ושל הערכים הגדולים ממנו
"יותר מ-kk"את השכיחויות של הערכים הגדולים מ-kk (בלי kk)
"kk או mm"את השכיחות של kk ואת השכיחות של mm

מטבלה לדיאגרמת עמודות ולהפך

- מטבלה לדיאגרמה: לכל ערך מציירים עמודה שגובהה השכיחות שלו. רושמים שם לכל ציר.

- מדיאגרמה לטבלה: קוראים את גובה כל עמודה ורושמים אותו כשכיחות של הערך.

שים לב

"יותר מ-22" לא כולל את 22, ו"לפחות 22" כולל אותו. זו הטעות הנפוצה ביותר בקריאת טבלה.

שים לב

בטבלה מבחינים בין הערך (למשל 33 ספרים) לבין השכיחות שלו (כמה תלמידים קראו 33 ספרים).

דוגמה - מרשימה לטבלה ולשאלות על הנתונים

25 תלמידים נשאלו כמה ספרים קראו בחופשת הקיץ. אלה התשובות:

2, 1, 3, 2, 0, 2, 4, 1, 2, 3, 1, 0, 2, 3, 1, 4, 2, 2, 1, 3, 0, 4, 1, 2, 3.

א. סדרו את הנתונים בטבלת שכיחויות.

ב. כמה תלמידים קראו פחות מ-22 ספרים?

ג. כמה תלמידים קראו לפחות 33 ספרים?

ד. מהו מספר הספרים שקראו הכי הרבה תלמידים?

פתרון

נתון: רשימה של 25 נתונים. המטרה: טבלת שכיחויות ושאלות עליה.

1. הערכים השונים: 0,1,2,3,40,1,2,3,4. סופרים כמה פעמים מופיע כל אחד:

מספר ספרים0011223344
מספר תלמידים3366885533

2. בדיקה: 3+6+8+5+3=253+6+8+5+3=25.

3. פחות מ-22: הערכים 00 ו-11: 3+6=93+6=9 תלמידים.

4. לפחות 33: הערכים 33 ו-44: 5+3=85+3=8 תלמידים.

5. השכיחות הגדולה ביותר, 88, שייכת לערך 22.

תשובה

א. הטבלה בפתרון. ב. 99 תלמידים. ג. 88 תלמידים. ד. 22 ספרים.

שאלות פתוחות על טבלאות שכיחות

7. שכיחות יחסית ואחוזים

שכיחות יחסית

השכיחות אומרת כמה פעמים הופיע ערך. כדי להשוות בין קבוצות בגדלים שונים, שואלים איזה חלק מכל הנתונים הוא.

במדויק: השכיחות היחסית של ערך היא השכיחות שלו חלקי מספר כל הנתונים: fN\frac{f}{N}. רושמים אותה כשבר, כמספר עשרוני או באחוזים (fN⋅100%\frac{f}{N}\cdot100\%). היא תמיד בין 00 ל-11 (בין 0%0\% ל-100%100\%), וסכום השכיחויות היחסיות של כל הערכים הוא 11 (100%100\%).

דיאגרמת עיגול מציגה בדיוק שכיחויות יחסיות: הגזרה של כל ערך היא החלק שלו מכל העיגול. למשל, 25 תלמידים נשאלו כמה ספרים קראו בקיץ, ו-8 מהם קראו 2 ספרים. השכיחות היחסית של הערך 2 היא 825=0.32\frac{8}{25}=0.32, כלומר 32%32\%, והגזרה שלו היא 32%32\% מהעיגול.

‫מספר הספרים שקראו ⁦25⁩ תלמידים‬12%24%32%20%12%‫⁦0⁩ ספרים ⁦(3)⁩‬‫ספר ⁦1⁩ ⁦(6)⁩‬‫⁦2⁩ ספרים ⁦(8)⁩‬‫⁦3⁩ ספרים ⁦(5)⁩‬‫⁦4⁩ ספרים ⁦(3)⁩‬

מעבר בין שכיחות, שכיחות יחסית ואחוזים

מה נתוןמה מחשבים
שכיחות ff ו-NNשכיחות יחסית: fN\frac{f}{N}
שכיחות יחסית ו-NNשכיחות: השכיחות היחסית כפול NN, למשל 24%24\% מ-200200 הם 0.24⋅200=480.24\cdot200=48
שכיחות יחסיתאחוז: כפול 100100
שכיחות יחסיתזווית בדיאגרמת עיגול: כפול 360∘360^\circ
דרך הפתרון

השלמת טבלה עם משבצות ריקות

כשבטבלה חסרות שכיחויות או אחוזים:

1. מוצאים את NN (נתון, או סכום כל השכיחויות).

2. בכל שורה שבה נתון האחוז, מחשבים את השכיחות: p100⋅N\frac{p}{100}\cdot N.

3. בכל שורה שבה נתונה השכיחות, מחשבים את האחוז: fN⋅100\frac{f}{N}\cdot100.

4. שורה אחת שחסרים בה שני הנתונים משלימים בסוף: השכיחות היא NN פחות כל השאר.

5. בודקים: השכיחויות מסתכמות ב-NN, והאחוזים ב-100%100\%.

שים לב

אחרי עיגול, סכום האחוזים יכול לצאת 99.9%99.9\% או 100.1%100.1\%. זה לא סימן לטעות.

שים לב

כדי להשוות בין שתי קבוצות בגדלים שונים משווים שכיחויות יחסיות, לא שכיחויות. 3030 מתוך 5050 (60%60\%) הם חלק גדול יותר מ-4040 מתוך 100100 (40%40\%).

דוגמה - השלמת טבלה ובניית דיאגרמת עיגול

בבנק הדם נבדקו 200 תורמים. השלימו את הטבלה, ומצאו את הזווית של כל גזרה בדיאגרמת עיגול שמתארת את הנתונים.

סוג דםמספר תורמיםאחוז מהתורמים
O7676
A34%34\%
B
AB4%4\%
סך הכול200200100%100\%
פתרון

נתון: N=200N=200, שכיחות של O ואחוזים של A ושל AB. המטרה: כל המשבצות והזוויות.

1. O: 76200⋅100=38%\frac{76}{200}\cdot100=38\%.

2. A: 34100⋅200=68\frac{34}{100}\cdot200=68 תורמים. AB: 4100⋅200=8\frac{4}{100}\cdot200=8 תורמים.

3. B: 200−76−68−8=48200-76-68-8=48 תורמים, כלומר 48200⋅100=24%\frac{48}{200}\cdot100=24\%.

4. בדיקה: 38%+34%+24%+4%=100%38\%+34\%+24\%+4\%=100\%.

5. זוויות: O: 0.38⋅360∘=136.8∘0.38\cdot360^\circ=136.8^\circ, A: 0.34⋅360∘=122.4∘0.34\cdot360^\circ=122.4^\circ, B: 0.24⋅360∘=86.4∘0.24\cdot360^\circ=86.4^\circ, AB: 0.04⋅360∘=14.4∘0.04\cdot360^\circ=14.4^\circ. הסכום 360∘360^\circ.

‫סוגי הדם של התורמים‬38%34%24%4%O (76)A (68)B (48)AB (8)
תשובה

O: 38%38\%; A: 6868 תורמים; B: 4848 תורמים, 24%24\%; AB: 88 תורמים. הזוויות: 136.8∘136.8^\circ, 122.4∘122.4^\circ, 86.4∘86.4^\circ, 14.4∘14.4^\circ.

שאלות פתוחות על שכיחות יחסית ואחוזים

8. ממוצע וממוצע משוקלל

ממוצע וממוצע משוקלל

הממוצע עונה על השאלה: אם היינו מחלקים את הסכום הכולל שווה בשווה, כמה היה מקבל כל אחד?

במדויק: הממוצע של NN נתונים מספריים הוא סכום הנתונים חלקי NN. ממוצע משוקלל הוא ממוצע שבו כל ערך נכנס לחישוב לפי המשקל שלו: כל ערך כופלים במשקל שלו (שכיחות, גודל קבוצה או אחוז), מחברים, ומחלקים בסכום המשקלים. ממוצע מטבלת שכיחויות וממוצע של קבוצות מאוחדות הם ממוצעים משוקללים.

ממוצע מרשימה ומטבלת שכיחויות

•מרשימה: xˉ=x1+x2+⋯+xNN\bar{x}=\frac{x_1+x_2+\dots+x_N}{N}.

•מטבלת שכיחויות, כאשר f1,…,fnf_1,\dots,f_n השכיחויות של x1,…,xnx_1,\dots,x_n ו-N=f1+⋯+fnN=f_1+\dots+f_n:

xˉ=x1f1+x2f2+⋯+xnfnN\bar{x}=\frac{x_1f_1+x_2f_2+\dots+x_nf_n}{N}

ממוצע של קבוצות מאוחדות

לקבוצה של n1n_1 פרטים עם ממוצע xˉ1\bar{x}_1 ולקבוצה של n2n_2 פרטים עם ממוצע xˉ2\bar{x}_2, הממוצע של כל הפרטים יחד:

xˉ=n1xˉ1+n2xˉ2n1+n2\bar{x}=\frac{n_1\bar{x}_1+n_2\bar{x}_2}{n_1+n_2}

תכונות הממוצע

- סכום הנתונים = ממוצע ⋅\cdot מספר הנתונים.

•מוסיפים לכל הנתונים אותו מספר kk: גם הממוצע גדל ב-kk.

•מוסיפים נתון חדש: אם הוא גדול מהממוצע, הממוצע עולה; אם הוא קטן ממנו, הממוצע יורד; אם הוא שווה לממוצע, הממוצע לא משתנה.

•משנים נתון אחד ב-kk (מספר הנתונים NN לא משתנה): הממוצע משתנה ב-kN\frac{k}{N}.

דרך הפתרון

נתון חסר לפי ממוצע ידוע

כשידוע הממוצע וחסר נתון אחד (ערך או שכיחות):

1. מסמנים את הנתון החסר באות.

2. כותבים את נוסחת הממוצע עם האות, ומשווים לממוצע הנתון.

3. כופלים במכנה ופותרים את המשוואה.

4. בודקים שהתשובה הגיונית (למשל, שכיחות היא מספר שלם שאינו שלילי).

שים לב

הממוצע של שתי קבוצות אינו הממוצע של שני הממוצעים, אלא אם הקבוצות באותו גודל. הממוצע המאוחד קרוב יותר לממוצע של הקבוצה הגדולה.

שים לב

לממוצע יש משמעות רק במשתנה כמותי. לצבע אהוב או לסוג דם אין ממוצע.

דוגמה א - שכיחות חסרה בטבלה לפי ממוצע נתון

בטבלה מוצגת התפלגות הציונים במבחן בכיתה מסוימת. ממוצע הציונים בכיתה הוא 7979.

ציון6060707080809090100100
מספר תלמידים33?10107722

כמה תלמידים קיבלו את הציון 7070?

פתרון

נתון: השכיחויות חוץ מאחת, והממוצע 7979. המטרה: השכיחות החסרה.

1. מסמנים ב-kk את מספר התלמידים שקיבלו 7070. מספר התלמידים: N=3+k+10+7+2=22+kN=3+k+10+7+2=22+k.

2. נוסחת הממוצע: 60⋅3+70k+80⋅10+90⋅7+100⋅222+k=79\frac{60\cdot3+70k+80\cdot10+90\cdot7+100\cdot2}{22+k}=79, כלומר 1810+70k22+k=79\frac{1810+70k}{22+k}=79.

3. כופלים במכנה: 1810+70k=79(22+k)=1738+79k1810+70k=79(22+k)=1738+79k.

4. מעבירים אגפים: 72=9k72=9k, ולכן k=8k=8.

5. בדיקה: בכיתה 3030 תלמידים, וסכום הציונים 1810+560=23701810+560=2370. 237030=79\frac{2370}{30}=79.

תשובה

88 תלמידים.

דוגמה ב - ממוצע משוקלל של שתי קבוצות

בשכבה שתי כיתות. בכיתה א 2424 תלמידים, וממוצע הציונים שלהם במבחן הוא 7878. בכיתה ב 1616 תלמידים, וממוצע הציונים שלהם 8888.

א. מהו ממוצע הציונים של כל תלמידי שתי הכיתות?

ב. רון אמר שהממוצע הוא 8383. מה הטעות שלו?

פתרון

נתון: גודל וממוצע של כל קבוצה. המטרה: הממוצע המאוחד.

1. סכום הציונים בכיתה א: 24⋅78=187224\cdot78=1872. בכיתה ב: 16⋅88=140816\cdot88=1408.

2. הסכום הכולל: 1872+1408=32801872+1408=3280, ומספר התלמידים 24+16=4024+16=40.

3. הממוצע: 328040=82\frac{3280}{40}=82.

4. 8383 הוא הממוצע של שני הממוצעים. הוא נכון רק כשהכיתות באותו גודל. כיתה א גדולה יותר, ולכן הממוצע המאוחד קרוב יותר ל-7878.

תשובה

א. 8282. ב. רון חישב את הממוצע של שני הממוצעים, בלי להתחשב בגודל הכיתות.

שאלות פתוחות על ממוצע וממוצע משוקלל

9. חציון ושכיח

חציון ושכיח

הממוצע לא תמיד מספר את כל הסיפור. לפעמים רוצים לדעת מה התשובה הנפוצה ביותר (השכיח), או מה הערך שנמצא בדיוק באמצע (החציון).

במדויק:

- השכיח הוא הערך שהשכיחות שלו הגדולה ביותר. אם כמה ערכים חולקים את השכיחות הגדולה ביותר, כל אחד מהם הוא שכיח. לשכיח יש משמעות גם במשתנה איכותי.

- החציון של נתונים מספריים מתקבל כך: מסדרים אותם מהקטן לגדול. אם מספר הנתונים NN אי-זוגי, החציון הוא הנתון שבמקום N+12\frac{N+1}{2}. אם NN זוגי, החציון הוא הממוצע של שני הנתונים שבמקומות N2\frac{N}{2} ו-N2+1\frac{N}{2}+1.

דרך הפתרון

חציון מטבלת שכיחויות

כשהנתונים בטבלת שכיחויות (הערכים מסודרים מהקטן לגדול):

1. מחשבים את NN ואת מקום החציון (או שני המקומות, כש-NN זוגי).

2. מחברים את השכיחויות לפי סדר הערכים, מהקטן לגדול, עד שהסכום מגיע למקום החציון או עובר אותו.

3. הערך שבו זה קרה הוא הנתון שבמקום הזה. כש-NN זוגי, מוצאים כך את שני הנתונים ומחשבים את הממוצע שלהם.

איזה מדד מתאים

מצבהמדד המתאים
משתנה איכותירק השכיח
יש ערך חריג (קיצוני)החציון: הוא לא מושפע מהערך החריג, והממוצע כן
רוצים להתחשב בכל הנתונים ובגודלםהממוצע
רוצים לדעת את התשובה הנפוצההשכיח
שים לב

N+12\frac{N+1}{2} הוא המקום של החציון, לא החציון עצמו. החציון הוא הנתון שנמצא במקום הזה.

שים לב

השכיח הוא הערך, לא השכיחות שלו. אם 1212 תלמידים ענו "11", השכיח הוא 11, לא 1212.

שים לב

לפני שמחפשים חציון ברשימה, חייבים לסדר אותה מהקטן לגדול.

דוגמה א - רשימה עם מספר זוגי של נתונים וערך חריג

במרפאה נמדדו זמני ההמתנה (בדקות) של 8 מטופלים:

12, 5, 8, 40, 7, 10, 6, 812,\ 5,\ 8,\ 40,\ 7,\ 10,\ 6,\ 8

א. מצאו את הממוצע, את החציון ואת השכיח.

ב. איזה מדד מתאר טוב יותר את זמן ההמתנה הרגיל? הסבירו.

פתרון

נתון: 8 זמני המתנה. המטרה: שלושת המדדים, ובחירה ביניהם.

1. מסדרים: 5,6,7,8,8,10,12,405,6,7,8,8,10,12,40.

2. ממוצע: 968=12\frac{96}{8}=12.

3. N=8N=8 זוגי: החציון הוא הממוצע של הנתונים במקומות 44 ו-55: 8+82=8\frac{8+8}{2}=8.

4. שכיח: 88 מופיע פעמיים, וכל השאר פעם אחת. השכיח 88.

5. הערך 4040 חריג ומושך את הממוצע למעלה: רק 22 מטופלים חיכו 1212 דקות או יותר. החציון לא מושפע ממנו, ולכן הוא מתאר טוב יותר את ההמתנה הרגילה.

תשובה

א. ממוצע 1212, חציון 88, שכיח 88. ב. החציון, כי הערך החריג 4040 מגדיל את הממוצע.

דוגמה ב - חציון ושכיח מטבלת שכיחויות

35 תלמידים נשאלו כמה אחים ואחיות יש להם:

מספר אחים0011223344
מספר תלמידים551212997722

מצאו את השכיח ואת החציון.

פתרון

1. שכיח: השכיחות הגדולה ביותר היא 1212, של הערך 11. השכיח 11.

2. N=35N=35 אי-זוגי, ולכן החציון הוא הנתון במקום 35+12=18\frac{35+1}{2}=18.

3. סכומים מצטברים: עד הערך 00: 55 נתונים. עד הערך 11: 5+12=175+12=17. עד הערך 22: 17+9=2617+9=26.

4. המקומות 1818 עד 2626 שייכים לערך 22, ולכן הנתון במקום 1818 הוא 22.

תשובה

שכיח 11, חציון 22.

שאלות פתוחות על חציון ושכיח

10. הסתברות של מאורע יחיד: מרחב מדגם, מאורע משלים ומאורעות זרים

מרחב מדגם, מאורע והסתברות

כשבוחרים באקראי תלמיד מהשכבה, אי אפשר לדעת מראש מי ייבחר. אבל אפשר להעריך כמה סביר שייבחר, למשל, תלמיד שהתחסן. המספר שמבטא את הסיכוי הזה הוא ההסתברות.

במדויק:

- מרחב המדגם הוא קבוצת כל התוצאות האפשריות של הניסוי.

- מאורע הוא קבוצה של חלק מהתוצאות (או כולן, או אף אחת). מאורע ודאי כולל את כל התוצאות. מאורע בלתי אפשרי לא כולל אף תוצאה.

- הסתברות לפי לפלאס: כשלכל התוצאות במרחב המדגם אותו סיכוי, ההסתברות של מאורע AA היא מספר התוצאות ב-AA חלקי מספר כל התוצאות. ההסתברות היא תמיד בין 00 (מאורע בלתי אפשרי) ל-11 (מאורע ודאי).

הסתברות לפי לפלאס

כשכל התוצאות שוות סיכוי:

P(A)=knP(A)=\frac{k}{n}

כאשר kk מספר התוצאות במאורע AA, ו-nn מספר כל התוצאות במרחב המדגם.

כשבוחרים באקראי פרט אחד מקבוצה, ההסתברות שיש לו תכונה מסוימת שווה לשכיחות היחסית של התכונה בקבוצה.

מאורע משלים

המאורע המשלים ל-AA, Aˉ\bar{A}, כולל את כל התוצאות שאינן ב-AA ("AA לא קרה").

P(Aˉ)=1−P(A)P(\bar{A})=1-P(A)

מאורעות זרים

שני מאורעות הם זרים אם אין להם אף תוצאה משותפת, כלומר הם לא יכולים לקרות יחד. אם AA ו-BB זרים, ההסתברות ש-AA או BB יקרה היא P(A)+P(B)P(A)+P(B).

שים לב

מחברים הסתברויות רק כשהמאורעות זרים. כשיש תוצאות משותפות, סופרים את התוצאות של "AA או BB" ישירות, כל תוצאה פעם אחת.

שים לב

לפלאס מתאים רק כשכל התוצאות שוות סיכוי. "יוצא 66 או לא יוצא 66" הן שתי תוצאות, אבל ההסתברות ל-66 בקובייה הוגנת היא 16\frac16 ולא 12\frac12.

דוגמה א - בחירה אקראית מתוך טבלת נתונים

בשכבה שלוש כיתות. בטבלה מוצג מספר התלמידים שהתחסנו נגד שפעת ושלא התחסנו בכל כיתה.

כיתההתחסנולא התחסנו
ז1242466
ז2212199
ז3272733

בוחרים באקראי תלמיד מהשכבה.

א. מה ההסתברות שהוא התחסן?

ב. מה ההסתברות שהוא לא התחסן?

ג. מה ההסתברות שהוא מכיתה ז1 או מכיתה ז3?

ד. בוחרים באקראי תלמיד מכיתה ז2. מה ההסתברות שהוא לא התחסן?

פתרון

נתון: הטבלה. כל תלמיד יכול להיבחר באותו סיכוי. המטרה: הסתברויות.

1. בשכבה 30+30+30=9030+30+30=90 תלמידים, ומהם התחסנו 24+21+27=7224+21+27=72. P=7290=0.8P=\frac{72}{90}=0.8.

2. "לא התחסן" הוא המאורע המשלים: 1−0.8=0.21-0.8=0.2 (בדיקה: 1890=0.2\frac{18}{90}=0.2).

3. "מכיתה ז1" ו"מכיתה ז3" זרים: תלמיד לא לומד בשתי כיתות. P=3090+3090=6090=23P=\frac{30}{90}+\frac{30}{90}=\frac{60}{90}=\frac23.

4. עכשיו מרחב המדגם הוא רק 3030 התלמידים של ז2: P=930=0.3P=\frac{9}{30}=0.3.

תשובה

א. 0.80.8. ב. 0.20.2. ג. 23\frac23. ד. 0.30.3.

דוגמה ב - מציאת מספר תוצאות לפי הסתברות רצויה

בהגרלה במסיבת בית הספר יש 120120 כרטיסים, וכל משתתף שולף כרטיס אחד באקראי.

א. על כמה כרטיסים צריך להיות פרס, כדי שההסתברות לזכות תהיה 0.150.15?

ב. מה מספר הכרטיסים הקטן ביותר עם פרס, כדי שההסתברות לזכות תהיה גדולה מ-15\frac15?

פתרון

נתון: 120120 כרטיסים. המטרה: מספר הכרטיסים עם פרס, kk.

1. לפי לפלאס, ההסתברות לזכות היא k120\frac{k}{120}.

2. א: k120=0.15\frac{k}{120}=0.15, ולכן k=0.15⋅120=18k=0.15\cdot120=18.

3. ב: צריך k120>15\frac{k}{120}>\frac15, כלומר k>1205=24k>\frac{120}{5}=24.

4. kk מספר שלם, ו-2424 עצמו נותן בדיוק 15\frac15 (לא גדול מ-15\frac15). לכן k=25k=25.

תשובה

א. 1818 כרטיסים. ב. 2525 כרטיסים.

שאלות פתוחות על הסתברות של מאורע יחיד: מרחב מדגם, מאורע משלים ומאורעות זרים

11. מאורע דו-שלבי

ניסוי דו-שלבי וזוגות סדורים

זורקים שתי קוביות, או מסובבים שני סביבונים. התוצאה היא לא מספר אחד, אלא שניים: מה יצא בשלב הראשון ומה יצא בשלב השני.

במדויק: בניסוי דו-שלבי כל תוצאה היא זוג סדור (a,b)(a,b): aa התוצאה של השלב הראשון ו-bb התוצאה של השלב השני. הסדר חשוב: (2,5)(2,5) ו-(5,2)(5,2) הן שתי תוצאות שונות. מרחב המדגם הוא כל הזוגות האפשריים. אם בשלב הראשון nn תוצאות ובשני mm תוצאות, יש n⋅mn\cdot m זוגות.

נוח לרשום את כל הזוגות בטבלה דו-ממדית: השורות הן התוצאות של שלב אחד, והעמודות של השלב השני. בזריקת שתי קוביות יש 6⋅6=366\cdot6=36 משבצות. בכל משבצת כאן רשום סכום שתי הקוביות:

קובייה א / קובייה ב123456
1234567
2345678
3456789
45678910
567891011
6789101112
דרך הפתרון

הסתברות של מאורע דו-שלבי בעזרת טבלה

כשהתוצאות של כל שלב שוות סיכוי:

1. בונים טבלה: שורה לכל תוצאה של השלב הראשון, עמודה לכל תוצאה של השלב השני.

2. כל משבצת היא זוג סדור. מספר המשבצות הוא מספר התוצאות במרחב המדגם.

3. מסמנים את המשבצות של המאורע וסופרים אותן.

4. לפי לפלאס: מספר המשבצות המסומנות חלקי מספר כל המשבצות.

5. למאורע "לא..." נוח להשתמש במשלים: 11 פחות ההסתברות של המאורע.

שים לב

כל הזוגות שוות סיכוי רק כשבכל שלב התוצאות שוות סיכוי (קובייה הוגנת, גזרות שוות בסביבון). זוג כמו (3,3)(3,3) מופיע בטבלה פעם אחת, ו-(1,2)(1,2) ו-(2,1)(2,1) הם שתי משבצות.

דוגמה א - שתי קוביות: סכום ומאורע משלים

זורקים שתי קוביות משחק הוגנות.

א. מה ההסתברות שסכום המספרים יהיה 99?

ב. מה ההסתברות שהסכום לא יהיה 99?

ג. מה ההסתברות ששתי הקוביות יראו מספר אי-זוגי?

פתרון

נתון: שתי קוביות הוגנות. המטרה: שלוש הסתברויות.

1. מרחב המדגם: 6⋅6=366\cdot6=36 זוגות סדורים, כולם שווי סיכוי.

2. סכום 99: (3,6),(4,5),(5,4),(6,3)(3,6),(4,5),(5,4),(6,3), כלומר 44 זוגות. P=436=19P=\frac{4}{36}=\frac19.

3. "הסכום לא 99" הוא המאורע המשלים: 1−19=891-\frac19=\frac89.

4. שתיהן אי-זוגיות: בכל קובייה 33 אפשרויות (1,3,51,3,5), ולכן 3⋅3=93\cdot3=9 זוגות. P=936=14P=\frac{9}{36}=\frac14.

תשובה

א. 19\frac19. ב. 89\frac89. ג. 14\frac14.

דוגמה ב - שני סביבונים עם מספר שונה של גזרות

נועה ומיכל מסובבות כל אחת סביבון. הסביבון של נועה מחולק ל-3 גזרות שוות: −2-2, 11, 33. הסביבון של מיכל מחולק ל-4 גזרות שוות: −1-1, 22, 33, 44.

‫הסביבון של נועה‬-213
‫הסביבון של מיכל‬-1234

אם מכפלת שני המספרים חיובית, נועה מנצחת. אם היא שלילית, מיכל מנצחת. האם לשתיהן אותו סיכוי לנצח?

פתרון

נתון: שני סביבונים עם גזרות שוות. המטרה: להשוות בין שתי ההסתברויות.

1. מרחב המדגם: 3⋅4=123\cdot4=12 זוגות סדורים, כולם שווי סיכוי. בכל משבצת המכפלה:

נועה / מיכל−1-1223344
−2-222−4-4−6-6−8-8
11−1-1223344
33−3-366991212

2. מכפלה חיובית: 77 משבצות. P=712P=\frac{7}{12}.

3. מכפלה שלילית: 55 משבצות. P=512P=\frac{5}{12}. אף מכפלה אינה 00, ולכן 712+512=1\frac{7}{12}+\frac{5}{12}=1.

4. 712>512\frac{7}{12}>\frac{5}{12}: לנועה סיכוי גדול יותר.

תשובה

לא. לנועה 712\frac{7}{12} ולמיכל 512\frac{5}{12}.

שאלות פתוחות על מאורע דו-שלבי

12. שילוב סטטיסטיקה והסתברות בהקשר חברתי ומדעי

נתונים סטטיסטיים ובחירה אקראית

בשאלות רבות מקבלים טבלה או דיאגרמה, מחשבים ממנה ממוצע, חציון ושכיח, ואז בוחרים באקראי פרט אחד ושואלים על הסיכוי. הקשר בין שני העולמות הוא השכיחות היחסית.

במדויק: כשבוחרים באקראי פרט אחד מתוך קבוצת נתונים, כך שלכל פרט אותו סיכוי, ההסתברות שהערך שלו מקיים תנאי מסוים היא סכום השכיחויות של הערכים שמקיימים את התנאי, חלקי NN. כלומר, היא סכום השכיחויות היחסיות של הערכים האלה.

דרך הפתרון

שאלה משולבת: מדדי מרכז והסתברות

כשנתונה טבלת שכיחויות (או דיאגרמה) ובוחרים פרט באקראי:

1. מחשבים את NN, סכום השכיחויות.

2. מחשבים את מדדי המרכז שהשאלה צריכה.

3. מתרגמים את המאורע לרשימת ערכים. למשל, "יותר מהממוצע 1.561.56" במשתנה שערכיו 0,1,2,3,40,1,2,3,4 הוא הערכים 2,3,42,3,4.

4. מחברים את השכיחויות של הערכים האלה, ומחלקים ב-NN.

שים לב

"יותר מהממוצע" לא כולל ערך ששווה לממוצע. כשהממוצע אינו אחד הערכים (למשל 1.561.56), כל ערך גדול ממנו או קטן ממנו.

שים לב

ערכים שונים של אותו משתנה הם מאורעות זרים: למשפחה אחת לא יכולות להיות גם 22 וגם 33 חיות. לכן מחברים את השכיחויות שלהם.

דוגמה - טבלת שכיחויות: מדדי מרכז והסתברות

בדיאגרמה מוצג מספר חיות המחמד בכל אחת מ-50 משפחות ביישוב.

‫מספר חיות המחמד במשפחה‬05101520620166201234‫מספר חיות‬‫מספר משפחות‬

א. חשבו את הממוצע, את החציון ואת השכיח של מספר חיות המחמד למשפחה.

בוחרים באקראי משפחה מהיישוב.

ב. מה ההסתברות שיש לה 22 או 33 חיות מחמד?

ג. איזו הסתברות גדולה יותר: שלמשפחה יותר חיות מהממוצע, או שיש לה פחות חיות מהממוצע?

פתרון

נתון: השכיחויות 6,20,16,6,26,20,16,6,2 של הערכים 0,1,2,3,40,1,2,3,4. המטרה: מדדי מרכז והסתברויות.

1. N=6+20+16+6+2=50N=6+20+16+6+2=50.

2. ממוצע: 0⋅6+1⋅20+2⋅16+3⋅6+4⋅250=7850=1.56\frac{0\cdot6+1\cdot20+2\cdot16+3\cdot6+4\cdot2}{50}=\frac{78}{50}=1.56.

3. חציון: NN זוגי, ולכן לוקחים את הנתונים במקומות 2525 ו-2626. סכומים מצטברים: 66, ואחר כך 6+20=266+20=26. שני הנתונים הם 11, והחציון 11.

4. שכיח: השכיחות הגדולה ביותר 2020, של הערך 11. השכיח 11.

5. 22 או 33 חיות: 16+650=2250=0.44\frac{16+6}{50}=\frac{22}{50}=0.44.

6. יותר מ-1.561.56: הערכים 2,3,42,3,4: 16+6+250=0.48\frac{16+6+2}{50}=0.48. פחות מ-1.561.56: הערכים 0,10,1: 6+2050=0.52\frac{6+20}{50}=0.52.

תשובה

א. ממוצע 1.561.56, חציון 11, שכיח 11. ב. 0.440.44. ג. פחות מהממוצע (0.520.52 לעומת 0.480.48).

שאלות פתוחות על שילוב סטטיסטיקה והסתברות בהקשר חברתי ומדעי

כל האתר במבט אחד

קיצורי דרך לכל הכלים, הבגרויות והקורסים

GuyAI הוא המורה הפרטי המתקדם בישראל, המבוסס על מודלי הבינה המלאכותית החזקים בעולם בשילוב הידע הפדגוגי של GOOL. המערכת מספקת פתרונות לכל המקצועות ולכל הרמות - מיסודי ועד אקדמיה, וממתמטיקה ועד היסטוריה.