תזכורת: תיכון, חוצה זווית וגובה במשולש
מכל קודקוד של משולש יוצאים שלושה קטעים חשובים אל הצלע שמולו. כל אחד מהם "עושה" משהו אחר: אחד מגיע לאמצע הצלע, אחד חוצה את הזווית, ואחד מאונך לצלע.
במדויק: במשולש , כשהנקודות , ו- נמצאות על הישר :
- התיכון לצלע הוא הקטע , כאשר אמצע הצלע: .
- חוצה הזווית הוא הקטע , כאשר על הצלע ו-.
- הגובה לצלע הוא הקטע , כאשר . הנקודה נמצאת על הישר , ולפעמים על ההמשך שלו ולא על הצלע עצמה.
באיור שלושת הקטעים יוצאים מהקודקוד : הגובה (מקווקו), חוצה הזווית והתיכון . במשולש כללי אלה שלושה קטעים שונים.
במשולש שווה-שוקיים () שלושתם מתלכדים: חוצה זווית הראש הוא גם התיכון לבסיס וגם הגובה לבסיס.
תזכורת: משפטי החפיפה
שני משולשים חופפים הם משולשים שאפשר להניח זה על זה כך שיתלכדו בדיוק. בהוכחות בנושא הזה נשתמש בהם הרבה.
במדויק: המשולשים ו- חופפים () אם הצלעות המתאימות שוות (, , ) והזוויות המתאימות שוות (, , ). כדי להוכיח חפיפה מספיק אחד מארבעת המשפטים:
- צ.ז.צ: שתי צלעות והזווית שביניהן.
- ז.צ.ז: צלע ושתי הזוויות שלידה.
- צ.צ.צ: שלוש צלעות.
- ניצב ויתר: בשני משולשים ישרי זווית, ניצב שווה ויתר שווה.
סדר האותיות בכתיבה אומר מה מתאים למה: ל-, ל-, ל-. מחפיפה מסיקים שכל שאר הצלעות והזוויות המתאימות שוות.
תזכורת: שטח משולש
את השטח של משולש מחשבים לפי צלע אחת והגובה אליה. כל צלע יכולה לשמש בסיס, בתנאי שלוקחים את הגובה אליה.
במדויק: אם הוא אורך הצלע ו- הוא אורך הגובה מהקודקוד לישר , אז שטח המשולש הוא . לכל אחת משלוש הצלעות מקבלים את אותו שטח.
באיור הגובה יורד מ- אל הצלע . כששני משולשים חולקים את אותו גובה, השטחים שלהם תלויים רק בבסיסים. על זה נשענים כמה מהכללים בנושא.
1. תיכונים במשולש: תכונות ונקודת מפגש התיכונים (יחס 2:1)
התיכונים ונקודת המפגש שלהם
לכל משולש יש שלושה תיכונים, אחד לכל צלע. מתברר שהם לא סתם עוברים במשולש: שלושתם תמיד נפגשים באותה נקודה, והנקודה הזאת מחלקת כל תיכון באותו יחס.
במדויק: תיכון במשולש הוא קטע שמחבר קודקוד עם אמצע הצלע שמולו. בכל משולש שלושת התיכונים נחתכים בנקודה אחת, , שנמצאת בתוך המשולש. הנקודה מחלקת כל תיכון ביחס , כשהחלק הארוך הוא החלק שצמוד לקודקוד: בתיכון מתקיים .
באיור , ו- הם אמצעי הצלעות (הסימונים מראים קטעים שווים), ושלושת התיכונים , ו- נפגשים ב-.
מהיחס נובע: ו-. כך גם בשני התיכונים האחרים.
נקודת מפגש התיכונים
במשולש עם התיכונים , ו-:
•שלושת התיכונים נפגשים בנקודה אחת .
- .
•לכן , (וכך לכל תיכון).
חישוב קטעים על התיכונים
כשנתונים במשולש שני תיכונים (או יותר) שנפגשים בנקודה :
1. מזהים בכל תיכון את הקודקוד ואת אמצע הצלע.
2. מסמנים בכל תיכון: החלק שליד הקודקוד , החלק שליד אמצע הצלע .
3. מציבים את הנתון (חלק או תיכון שלם) ומוצאים את .
4. מחשבים את הקטעים המבוקשים.
הסדר חשוב: היחס הוא מהקודקוד. הקטע שליד אמצע הצלע הוא החלק הקצר, שליש מהתיכון.
אם ישר מקודקוד עובר דרך נקודת המפגש של שני תיכונים, הוא התיכון השלישי: הוא חוצה את הצלע שמולו.
דוגמה - שני תיכונים: מחלק נתון אל התיכון כולו
במשולש התיכונים ו- נפגשים בנקודה . נתון: , .
מצאו את אורכי הקטעים , , ו-.
1. נתון: ו- תיכונים, , . המטרה: , , , .
2. היא נקודת מפגש התיכונים, ולכן היא מחלקת כל תיכון ביחס מהקודקוד.
3. בתיכון : ו-.
4. בתיכון : הוא החלק שליד הקודקוד, ולכן , כלומר ו-.
5. .
, , ,
2. התיכון מחלק את המשולש לשני משולשים שווי שטח
התיכון מחלק את המשולש לשני משולשים שווי שטח
התיכון חותך את המשולש לשני משולשים: ו-. הם לא חופפים בדרך כלל, ולא נראים אותו דבר, אבל יש להם בדיוק אותו שטח.
במדויק: במשולש , אם הוא התיכון לצלע , אז . הסיבה: לשני המשולשים בסיסים שווים, , ואותו גובה - הגובה מהקודקוד לישר .
באיור שני המשולשים ו- נראים שונים, אבל הבסיסים ו- שווים, ולשניהם הגובה המקווקו . לכן .
התיכון חוצה את השטח
אם תיכון במשולש :
משולשים עם אותו גובה
כששני משולשים חולקים קודקוד, והבסיסים שלהם מונחים על אותו ישר, יש להם אותו גובה. אז היחס בין השטחים שווה ליחס בין הבסיסים. למשל אם על הצלע :
שלושת התיכונים ושישה משולשים
שלושת התיכונים מחלקים את המשולש לשישה משולשים קטנים שווי שטח. השטח של כל אחד מהם הוא .
למה: כל תיכון במשולש קטן חוצה את השטח שלו. למשל תיכון במשולש , ולכן . בנוסף , ולכן , וכך מקבלים שכל ששת המשולשים שווים.
התיכון חוצה את השטח, לא את הזווית: בדרך כלל , והמשולשים ו- לא חופפים.
דוגמה - שטח של משולש שקודקודו בנקודת מפגש התיכונים
שטח המשולש הוא . הוא התיכון לצלע , ו- היא נקודת מפגש התיכונים.
מצאו את שטח המשולש , את שטח המשולש ואת שטח המשולש .
1. נתון: , תיכון, נקודת מפגש התיכונים. המטרה: , , .
2. התיכון חוצה את השטח: .
3. על התיכון , ו-.
4. למשולשים ו- קודקוד משותף , והבסיסים ו- על אותו ישר. לכן יחס השטחים הוא יחס הבסיסים: .
5. יחד הם המשולש : ו-.
, ,
3. התיכון ליתר במשולש ישר זווית
התיכון ליתר
במשולש ישר זווית יש תיכון מיוחד: התיכון שיוצא מקודקוד הזווית הישרה אל היתר. האורך שלו תמיד חצי מהיתר.
במדויק: במשולש שבו , אם הוא התיכון ליתר , אז , כלומר . ולהפך: אם במשולש התיכון לצלע שווה לחצי הצלע , אז .
באיור הניצבים הם ו-, היתר , והתיכון ליתר . שלושת הקטעים המסומנים , ו- שווים.
התיכון מחלק את המשולש הישר לשני משולשים שווי-שוקיים: () ו- ().
התיכון ליתר והכלל ההפוך
הניצב מול זווית של 30°
למה (בעזרת התיכון ליתר ): ו-, ולכן המשולש שווה-צלעות, ו-.
משני המשולשים שווי-השוקיים: ו-. כך מעבירים זוויות מהקודקודים אל הקודקוד .
הכלל הוא רק על התיכון ליתר. התיכון לניצב אינו חצי מהניצב.
דוגמה - זוויות ואורכים בעזרת התיכון ליתר
במשולש נתון , ו-. הוא התיכון ליתר.
מצאו את , את ואת .
1. נתון: , , , תיכון ליתר. המטרה: , , .
2. התיכון ליתר שווה לחצי היתר: , וגם .
3. במשולש : , ולכן הוא שווה-שוקיים, והזוויות שליד הבסיס שוות: .
4. היא זווית חיצונית למשולש , ולכן היא שווה לסכום שתי הזוויות הפנימיות שלא צמודות לה: .
, ,
4. חוצה זווית כמקום גאומטרי
חוצה זווית כמקום גאומטרי
מקום גאומטרי הוא אוסף של כל הנקודות שיש להן תכונה מסוימת, ורק שלהן. לחוצה הזווית יש תכונה כזאת: כל נקודה עליו נמצאת באותו מרחק משתי שוקי הזווית.
המרחק של נקודה מישר הוא אורך האנך מהנקודה אל הישר.
במדויק: נתונה זווית שקטנה מ-. חוצה הזווית הוא אוסף כל הנקודות שבתוך הזווית או בקודקוד שלה שהמרחקים שלהן משתי שוקי הזווית שווים. כלומר: כל נקודה על חוצה הזווית נמצאת באותו מרחק משתי השוקיים, וכל נקודה בתוך הזווית שנמצאת באותו מרחק משתי השוקיים נמצאת על חוצה הזווית.
באיור על חוצה הזווית , ו-, הם האנכים מ- אל שתי השוקיים. .
למה זה נכון: המשולשים ו- חופפים לפי ז.צ.ז: הצלע משותפת, , וגם (בשני המשולשים יש זווית ישרה ואותה זווית ב-, ולכן גם הזווית השלישית שווה). לכן , וגם .
חוצה הזווית והמרחקים מהשוקיים
המרחק נמדד באנך לשוק. קטע אחר מ- אל השוק, שאינו מאונך לה, ארוך יותר ואינו המרחק.
כשמורידים מנקודה על חוצה הזווית אנכים ו- לשוקיים, גם : המרחקים מהקודקוד אל רגלי האנכים שווים.
דוגמה - אורכים ושטח בעזרת אנכים מחוצה הזווית
הנקודה נמצאת על חוצה הזווית . ו- הם האנכים מ- אל שתי שוקי הזווית. נתון: , .
א. מצאו את ואת .
ב. מצאו את שטח המרובע .
1. נתון: על חוצה הזווית , ו- אנכים לשוקיים, , . המטרה: , ושטח .
2. על חוצה הזווית, ולכן הוא באותו מרחק משתי השוקיים: .
3. במשולש ישר הזווית (), לפי משפט פיתגורס: .
4. המרובע בנוי משני המשולשים החופפים ו-. השטח של כל אחד: .
5. שטח המרובע: .
א. , . ב.
5. נקודת מפגש חוצי הזוויות
נקודת המפגש של חוצי הזוויות
לכל משולש יש שלושה חוצי זוויות. כמו התיכונים, גם הם תמיד נפגשים בנקודה אחת. לנקודה הזאת יש תכונה מיוחדת: היא נמצאת באותו מרחק משלוש הצלעות.
במדויק: בכל משולש שלושת חוצי הזוויות נחתכים בנקודה אחת , שנמצאת בתוך המשולש. המרחקים של משלוש הצלעות (אורכי האנכים מ- אל הצלעות) שווים זה לזה. היא הנקודה היחידה בתוך המשולש שיש לה תכונה זו.
למה זה נכון: הנקודה שבה נפגשים חוצי הזוויות ו- נמצאת באותו מרחק מ- ומ- (היא על חוצה הזווית ), וגם באותו מרחק מ- ומ- (היא על חוצה הזווית ). לכן היא באותו מרחק מ- ומ-, ולפי הכלל ההפוך היא על חוצה הזווית .
באיור , ו- על חוצי הזוויות, ושלושת האנכים המקווקווים מ- אל הצלעות שווים.
נקודת מפגש חוצי הזוויות
•שלושת חוצי הזוויות של משולש נחתכים בנקודה אחת .
- נמצאת באותו מרחק משלוש הצלעות.
•הישר מקודקוד דרך חוצה את הזווית שבקודקוד הזה. לכן אם ידוע ש- ו- חוצי זוויות, אז חוצה את הזווית .
היא לא נקודת מפגש התיכונים. שתי הנקודות מתלכדות רק במשולש שווה-צלעות.
דוגמה - הזווית בין שני חוצי זוויות
במשולש נתון . חוצי הזוויות ו- נפגשים בנקודה .
א. מצאו את .
ב. הסבירו מדוע .
1. נתון: , ו- חוצי זוויות. המטרה: , והסבר ל-.
2. סכום הזוויות במשולש : .
3. ו- חוצי זוויות, ולכן .
4. במשולש : .
5. היא נקודת המפגש של שני חוצי זוויות, ולכן גם חוצה זווית: .
א. . ב. חוצה את הזווית , כי שלושת חוצי הזוויות נפגשים ב-.
6. משפט חוצה זווית פנימית במשולש
משפט חוצה הזווית הפנימית
חוצה הזווית חוצה את הזווית לשתי זוויות שוות, אבל את הצלע שמולו הוא בדרך כלל לא חוצה לשני חלקים שווים. יש לו חוק אחר: הוא מחלק את הצלע באותו יחס כמו שתי הצלעות שליד הזווית.
במדויק: במשולש , אם חוצה את הזווית והנקודה על הצלע , אז . כל קטע על מתאים לצלע שיש לו איתה קודקוד משותף: ל-, ו- ל-.
למה זה נכון (בעזרת שטחים): על חוצה הזווית, ולכן האנכים ו- שווים.
1. למשולשים ו- אותו גובה מ- אל , ולכן .
2. אפשר לחשב את אותם שטחים גם לפי הבסיסים ו- והגבהים : .
3. משני החישובים: .
משפט חוצה הזווית
במשולש , אם חוצה את הזווית ו- על הצלע :
חישוב בעזרת משפט חוצה הזווית
כשנתון חוצה זווית במשולש, ומחפשים קטע על הצלע שמול הזווית או צלע של המשולש:
1. מזהים את הזווית החצויה, את הצלע שמולה ואת הנקודה עליה.
2. כותבים את היחס, כל קטע מול הצלע שנוגעת בו: .
3. מסמנים נעלם (למשל ו-) ומציבים.
4. פותרים ובודקים שכל האורכים חיוביים.
טעות נפוצה: . בדיקה מהירה: הקטע הארוך יותר על צמוד לצלע הארוכה יותר.
דוגמה - מציאת שני הקטעים על הצלע שמול הזווית
במשולש נתון: , , . חוצה את הזווית , והנקודה על הצלע .
מצאו את ואת .
1. נתון: , , , חוצה את הזווית . המטרה: ו-.
2. לפי משפט חוצה הזווית: .
3. מסמנים , ואז : .
4. כופלים בהצלבה: , ולכן ו-.
5. ו-. בדיקה: , והקטע הארוך צמוד לצלע הארוכה .
,
7. המשפט ההפוך למשפט חוצה הזווית
המשפט ההפוך למשפט חוצה הזווית
משפט חוצה הזווית אומר: אם חוצה זווית, אז הוא מחלק את הצלע ביחס הצלעות. גם הכיוון ההפוך נכון. כך אפשר להוכיח שקטע הוא חוצה זווית, בלי למדוד זוויות - רק לפי אורכים.
במדויק: במשולש , אם הנקודה נמצאת על הצלע ומתקיים , אז חוצה את הזווית : .
שני המשפטים יחד אומרים: נקודה על הצלע היא רגל חוצה הזווית אם ורק אם .
באיור ו-. שני היחסים שווים ל-, ולכן חוצה את הזווית (הקשתות המסומנות).
המשפט ההפוך
הוכחה שקטע הוא חוצה זווית
כשנתונים אורכי הצלעות והקטעים, וצריך להוכיח ש- חוצה את הזווית :
1. מוודאים ש- נמצאת על הצלע .
2. מחשבים בנפרד את ואת .
3. אם היחסים שווים, לפי המשפט ההפוך למשפט חוצה הזווית, חוצה את הזווית .
כשהיחסים לא שווים, אינו חוצה זווית. למשל התיכון () חוצה את הזווית רק כש-.
דוגמה - הוכחה לפי אורכים ויחס שטחים
במשולש נתון: , , . הנקודה על הצלע כך ש-.
א. הוכיחו ש- חוצה את הזווית .
ב. מצאו את היחס בין שטח המשולש לשטח המשולש .
1. נתון: , , , . המטרה: להוכיח ש- חוצה זווית, ולמצוא .
2. .
3. ו-. היחסים שווים.
4. לפי המשפט ההפוך למשפט חוצה הזווית, חוצה את הזווית .
5. למשולשים ו- אותו גובה מ- אל , ולכן .
א. , ולכן חוצה זווית. ב.
8. אנך אמצעי כמקום גאומטרי
אנך אמצעי כמקום גאומטרי
אנך אמצעי לקטע הוא ישר שעובר דרך אמצע הקטע ומאונך לו. גם לו יש תכונה של מקום גאומטרי: כל נקודה עליו נמצאת באותו מרחק משני קצות הקטע.
במדויק: האנך האמצעי לקטע הוא הישר שעובר דרך אמצע הקטע ומאונך ל-. האנך האמצעי הוא אוסף כל הנקודות במישור שנמצאות באותו מרחק מ- ומ-: כל נקודה עליו מקיימת , וכל נקודה שמקיימת נמצאת עליו.
באיור על האנך האמצעי לקטע , ולכן .
למה זה נכון: המשולשים ו- חופפים לפי צ.ז.צ: , , ו- משותפת. לכן . גם עצמה על האנך האמצעי, ושם .
האנך האמצעי והמרחקים מקצות הקטע
אנך אמצעי אינו בהכרח יוצא מקודקוד של משולש. במשולש , האנך האמצעי לצלע עובר דרך רק כש-.
כדי להראות שישר הוא אנך אמצעי לא מספיק שהוא מאונך לקטע, או רק שהוא עובר דרך האמצע. צריך את שני התנאים, או שתי נקודות עליו שכל אחת באותו מרחק מ- ומ-.
דוגמה - ישר דרך שתי נקודות במרחקים שווים
הנקודות ו- נמצאות משני צדי הקטע , כך ש- ו-. הישר חותך את בנקודה .
הוכיחו ש- ושהנקודה היא אמצע הקטע .
1. נתון: , . המטרה: ו-.
2. , ולכן על האנך האמצעי לקטע .
3. , ולכן גם על האנך האמצעי לקטע .
4. יש ישר אחד בלבד שעובר דרך שתי נקודות שונות, ולכן הישר הוא האנך האמצעי לקטע .
5. לכן , והוא חותך את באמצע שלו: אמצע .
הוא האנך האמצעי לקטע , ולכן ו-.
9. נקודת מפגש האנכים האמצעיים
נקודת המפגש של האנכים האמצעיים
לכל משולש יש שלוש צלעות, ולכל צלע אנך אמצעי. גם שלושת האנכים האמצעיים תמיד נפגשים בנקודה אחת, והיא נמצאת באותו מרחק משלושת הקודקודים.
במדויק: בכל משולש שלושת האנכים האמצעיים לצלעות נחתכים בנקודה אחת , ומתקיים . היא הנקודה היחידה במישור שנמצאת באותו מרחק משלושת הקודקודים.
למה זה נכון: הנקודה שבה נפגשים האנכים האמצעיים ל- ול- מקיימת ו-. לכן , ולפי הכלל ההפוך גם על האנך האמצעי ל-.
באיור שלושת הקטעים המקווקווים , ו- שווים.
נקודת מפגש האנכים האמצעיים
•שלושת האנכים האמצעיים לצלעות המשולש נחתכים בנקודה אחת .
- .
•כדי למצוא את מספיק לחתוך שניים מהאנכים האמצעיים. השלישי עובר באותה נקודה.
מציאת הנקודה שבמרחק שווה משלושה קודקודים
כשנתונים שיעורי שלושת הקודקודים של משולש:
1. בוחרים שתי צלעות, ומוצאים את האמצע של כל אחת.
2. מוצאים את השיפוע של כל צלע, ואת השיפוע המאונך לה (מכפלת השיפועים ). צלע מקבילה לציר ה-: האנך האמצעי שלה הוא ישר מהצורה .
3. כותבים את משוואת כל אנך אמצעי: דרך האמצע, עם השיפוע המאונך.
4. פותרים את שתי המשוואות יחד. נקודת החיתוך היא .
5. בדיקה: מחשבים את המרחקים מ- לשלושת הקודקודים.
המקום של תלוי בסוג המשולש: במשולש חד זווית בתוך המשולש; במשולש ישר זווית היא אמצע היתר (כי התיכון ליתר שווה לחצי היתר); במשולש קהה זווית מחוץ למשולש.
דוגמה - נקודת המפגש לפי שיעורי הקודקודים
נתון משולש שקודקודיו , , .
א. מצאו את משוואות האנכים האמצעיים לצלעות ו-.
ב. מצאו את הנקודה שנמצאת באותו מרחק משלושת הקודקודים.
1. המטרה: שני אנכים אמצעיים ונקודת החיתוך שלהם.
2. הצלע על ציר ה-. האמצע שלה: . האנך האמצעי מאונך לציר ה-: .
3. הצלע : האמצע , והשיפוע . השיפוע המאונך: .
4. האנך האמצעי ל-: , כלומר .
5. מציבים : . לכן .
6. בדיקה: , , . שלושת המרחקים שווים.
באיור האנך האמצעי והאנך האמצעי מקווקווים.
א. ו-. ב.
10. גבהים במשולש ונקודת מפגש הגבהים
גבהים במשולש ונקודת המפגש שלהם
הגובה הוא "המרחק" של קודקוד מהצלע שמולו: קטע שיורד מהקודקוד ומאונך לצלע. לכל משולש שלושה גבהים, וגם הם (או ההמשכים שלהם) נפגשים בנקודה אחת.
במדויק: הגובה מהקודקוד במשולש הוא הקטע , כאשר על הישר ו-. בכל משולש שלושת הישרים שעליהם מונחים הגבהים נחתכים בנקודה אחת.
באיור של המשולש החד זווית שלושת הגבהים נפגשים ב- בתוך המשולש. באיור של המשולש הקהה זווית הזווית קהה: הגבהים מ- ומ- יורדים אל ההמשכים של הצלעות ו-, והמשכי שלושת הגבהים נפגשים ב- מחוץ למשולש.
גבהים ושטח
אפשר לחשב את שטח המשולש לפי כל צלע והגובה אליה, ולכן:
כאשר הוא הגובה לצלע , וכן הלאה. כך מוצאים גובה אחד מתוך גובה אחר.
מציאת נקודת מפגש הגבהים לפי שיעורים
כשנתונים שיעורי שלושת הקודקודים:
1. בוחרים שני קודקודים. לכל אחד מוצאים את השיפוע של הצלע שמולו.
2. השיפוע של הגובה מאונך לשיפוע הצלע (מכפלת השיפועים ). גובה לצלע שמקבילה לציר ה- הוא ישר מהצורה .
3. כותבים את משוואת כל גובה: דרך הקודקוד, עם השיפוע המאונך.
4. פותרים את שתי המשוואות יחד. נקודת החיתוך היא נקודת מפגש הגבהים.
גובה, תיכון וחוצה זווית מאותו קודקוד הם בדרך כלל שלושה קטעים שונים. במשולש שווה-שוקיים הם מתלכדים כשהם יוצאים מקודקוד הראש אל הבסיס.
במשולש ישר זווית הגובה ליתר הוא , כאשר , הניצבים ו- היתר. זה נובע מ-.
דוגמה - נקודת מפגש הגבהים לפי שיעורי הקודקודים
נתון משולש שקודקודיו , , .
מצאו את נקודת המפגש של הגבהים במשולש.
1. המטרה: משוואות של שני גבהים ונקודת החיתוך שלהם.
2. הגובה מ- לצלע : הצלע על ציר ה-, ולכן הגובה מאונך לציר ה- ועובר דרך : .
3. הגובה מ- לצלע : , ולכן השיפוע של הגובה .
4. הגובה עובר דרך : , כלומר .
5. מציבים : . לכן .
6. בדיקה בגובה השלישי, מ- לצלע : , ו-. המכפלה , ולכן .
באיור הגבהים ו- מקווקווים.
11. משפט הדמיון ז.ז.
משולשים דומים
שני משולשים דומים הם משולשים עם אותה צורה בדיוק, אבל לא בהכרח באותו גודל: אחד מהם הוא "הגדלה" או "הקטנה" של השני.
במדויק: המשולשים ו- דומים () אם הזוויות המתאימות שוות, , , , והצלעות המתאימות פרופורציוניות: . המספר הוא יחס הדמיון. כש- המשולשים חופפים.
סדר האותיות בכתיבה קובע מה מתאים למה: ל-, ל-, ל-. צלעות מתאימות הן צלעות שמול זוויות שוות.
משפט הדמיון ז.ז
כדי להוכיח דמיון לא צריך לבדוק את כל הזוויות ואת כל הצלעות. מספיק למצוא שתי זוויות שוות: הזווית השלישית שווה אוטומטית, כי סכום הזוויות במשולש .
במדויק: אם במשולשים ו- מתקיים ו-, אז .
המקרה הנפוץ ביותר: ישר שמקביל לצלע של משולש. באיור . לכן ו- (זוויות מתאימות בין ישרים מקבילים), ולפי ז.ז .
משפט הדמיון ז.ז
שתי זוויות של משולש אחד שוות לשתי זוויות של משולש אחר המשולשים דומים.
הוכחת דמיון וחישוב צלע
כשצריך להוכיח ששני משולשים דומים, ולחשב מזה צלע:
1. מסמנים את שני המשולשים ומחפשים זוויות שוות: זווית משותפת, זוויות קודקודיות, זוויות מתאימות או מתחלפות בין ישרים מקבילים, זוויות ישרות.
2. כותבים את הדמיון בסדר המתאים: קודקודים עם זוויות שוות באותו מקום.
3. כותבים את יחס הצלעות לפי הסדר, ומציבים את הנתונים.
4. פותרים את המשוואה.
בטרפז () שהאלכסונים שלו נפגשים ב-: (זוויות מתחלפות וזוויות קודקודיות).
דוגמה - האלכסונים בטרפז יוצרים משולשים דומים
בטרפז () האלכסונים ו- נפגשים בנקודה . נתון: , , .
א. הוכיחו: .
ב. מצאו את ואת אורך האלכסון .
1. נתון: , , , . המטרה: להוכיח דמיון, ולמצוא ו-.
2. : זוויות מתחלפות בין המקבילים ו- (החותך ).
3. : זוויות קודקודיות.
4. לפי ז.ז: ( מתאים ל-, ל-, ל-).
5. יחס הצלעות: . מציבים: , ולכן .
6. .
א. לפי ז.ז (זוויות מתחלפות וזוויות קודקודיות). ב. ,
12. משפט הדמיון צ.ז.צ.
משפט הדמיון צ.ז.צ
אפשר להוכיח דמיון גם לפי זווית אחת בלבד, אם יש לנו מידע על הצלעות שליד הזווית: אם שתי הצלעות "גדלו" באותו פי, והזווית שביניהן לא השתנתה, המשולשים דומים.
במדויק: אם במשולשים ו- מתקיים ו- (הזווית שבין שתי הצלעות האלה), אז .
באיור הצלעות שליד הזווית גדולות פי מהצלעות שליד הזווית , והזוויות ו- שוות. לכן , וגם הצלע השלישית גדולה פי מ-.
משפט הדמיון צ.ז.צ
שתי צלעות של משולש אחד פרופורציוניות לשתי צלעות של משולש אחר, והזוויות שבין הצלעות האלה שוות המשולשים דומים.
הזווית חייבת להיות בין שתי הצלעות. יחס שווה של שתי צלעות וזווית שווה שלא ביניהן לא מספיקים לדמיון.
כשיש זווית משותפת ונקודות על שתי השוקיים, בודקים את שתי ההתאמות: , או ההתאמה המוצלבת .
דוגמה - זווית משותפת וצלעות בהתאמה מוצלבת
במשולש נתון: , , . הנקודה על הצלע והנקודה על הצלע , כך ש- ו-.
א. הוכיחו: .
ב. מצאו את .
1. נתון: , , , , . המטרה: להוכיח דמיון ולמצוא .
2. בודקים את היחסים: ו-. היחסים שווים.
3. הזווית משותפת לשני המשולשים, והיא הזווית שבין הצלעות , ובין הצלעות , .
4. לפי צ.ז.צ: ( מתאים ל-, ל-), ויחס הדמיון .
5. מתאים ל-: , ולכן .
א. לפי צ.ז.צ: והזווית משותפת. ב.
13. משפט הדמיון צ.צ.צ.
משפט הדמיון צ.צ.צ
אם יודעים רק את שלוש הצלעות של שני משולשים, אפשר לבדוק דמיון בלי לדעת אף זווית: מספיק שכל צלע במשולש אחד גדולה באותו פי מהצלע המתאימה לה במשולש השני.
במדויק: אם במשולשים ו- מתקיים , אז , ולכן גם , , .
באיור הצלעות של גדולות פי מהצלעות של : . לכן המשולשים דומים, והזוויות המסומנות ו- שוות.
משפט הדמיון צ.צ.צ
שלוש צלעות של משולש אחד פרופורציוניות לשלוש צלעות של משולש אחר המשולשים דומים.
בדיקת דמיון לפי שלוש צלעות
כשנתונים אורכי שלוש הצלעות של שני משולשים:
1. מסדרים את הצלעות של כל משולש מהקצרה לארוכה.
2. מחלקים: קצרה בקצרה, בינונית בבינונית, ארוכה בארוכה.
3. אם שלוש המנות שוות, המשולשים דומים, והמנה היא יחס הדמיון. אם לא, הם לא דומים.
4. זוויות מתאימות הן הזוויות שמול צלעות מתאימות.
שתי מנות שוות לא מספיקות. צריך ששלוש המנות יהיו שוות, או להשתמש בצ.ז.צ עם הזווית שבין שתי הצלעות.
דוגמה - התאמת זוויות לפי סדר הצלעות
במשולש : , , . במשולש : , , .
א. הוכיחו שהמשולשים דומים, ומצאו את יחס הדמיון.
ב. איזו זווית במשולש שווה לזווית ?
1. נתון: אורכי כל הצלעות. המטרה: להוכיח דמיון, ולמצוא את הזווית המתאימה ל-.
2. מסדרים מהקצרה לארוכה: ב-: . ב-: .
3. מחלקים: , , . שלוש המנות שוות.
4. לפי צ.צ.צ: , ויחס הדמיון (או מ- ל-).
5. הזווית נמצאת מול הצלע הארוכה . הצלע המתאימה היא , והזווית שמולה היא . לכן .
א. ביחס . ב.
14. יחס ההיקפים במשולשים דומים
יחס ההיקפים במשולשים דומים
כשמגדילים משולש פי , כל צלע גדלה פי . לכן גם הסכום של הצלעות - ההיקף - גדל פי .
במדויק: אם ביחס דמיון (כלומר ), אז היחס בין ההיקפים שווה ליחס הדמיון: .
למה זה נכון: , , . מחברים: .
באיור יחס הדמיון הוא : ההיקפים הם ו-, והיחס ביניהם גם הוא .
יחס ההיקפים
אם ביחס דמיון :
היחס בין ההיקפים שווה ליחס בין כל זוג צלעות מתאימות. אפשר להשתמש בו בשני הכיוונים: מצלעות להיקף, ומהיקפים ליחס הדמיון.
דוגמה - מהיקף משולש אחד להיקף ולצלע במשולש השני
. נתון: , , היקף המשולש הוא , ו-.
א. מצאו את היקף המשולש .
ב. מצאו את .
1. נתון: , , , , . המטרה: ו-.
2. ו- צלעות מתאימות, ולכן יחס הדמיון: .
3. יחס ההיקפים שווה ליחס הדמיון: , ולכן .
4. מתאימה ל-: , ולכן .
א. . ב.
15. יחס השטחים במשולשים דומים
יחס השטחים במשולשים דומים
כשמגדילים משולש פי , השטח לא גדל פי אלא פי : גם הבסיס וגם הגובה גדלים פי , והשטח הוא המכפלה שלהם.
במדויק: אם ביחס דמיון , אז היחס בין השטחים שווה לריבוע יחס הדמיון: .
באיור שלושת הקטעים שמחברים את אמצעי הצלעות מחלקים את המשולש לארבעה משולשים חופפים. כל אחד מהם דומה למשולש הגדול ביחס , והשטח שלו מהשטח הגדול: .
יחס השטחים
אם ביחס דמיון :
ולהפך: אם ידוע יחס השטחים של משולשים דומים, יחס הדמיון הוא .
טעות נפוצה: . השטחים מתייחסים כמו ריבוע יחס הדמיון. משולש שהצלעות שלו גדולות פי גדול בשטח פי .
כשנתון ששטח משולש אחד גדול פי משטח משולש דומה לו, יחס הדמיון הוא , לא .
דוגמה - ישר מקביל לצלע: שטח המשולש והטרפז
במשולש הנקודה על הצלע והנקודה על הצלע , כך ש-. נתון: , ושטח המשולש הוא .
מצאו את שטח המשולש ואת שטח הטרפז .
1. נתון: , , . המטרה: ו-.
2. , ולכן ו- (זוויות מתאימות). לפי ז.ז: .
3. ו-, ולכן . יחס הדמיון: .
4. יחס השטחים: . לכן .
5. הטרפז הוא המשולש הגדול בלי הקטן: .
,
16. יחס הקווים המיוחדים במשולשים דומים
יחס הקווים המיוחדים במשולשים דומים
כשמגדילים משולש פי , לא רק הצלעות גדלות פי . גם הגבהים, התיכונים וחוצי הזוויות גדלים פי - בתנאי שמשווים קווים מתאימים.
במדויק: אם ביחס דמיון , אז היחס בין שני גבהים מתאימים (מקודקודים מתאימים אל צלעות מתאימות) שווה ל-. כך גם היחס בין שני תיכונים מתאימים, ובין שני חוצי זוויות מתאימים.
באיור . הגובה מתאים לגובה , והתיכון מתאים לתיכון . .
למה זה נכון לגבהים: לפי ז.ז (, ושתי הזוויות ו- ישרות). לכן .
יחס הקווים המיוחדים
אם ביחס דמיון , אז לקווים מתאימים:
( גבהים, תיכונים, חוצי זוויות.)
הכלל רק לקווים מתאימים: הגובה לצלע מתאים לגובה לצלע , לא לגובה לצלע אחרת.
היחס בין השטחים הוא ולא , גם כשמחשבים אותו בעזרת הגבהים: .
דוגמה - גובה ותיכון מתאימים ומהם השטח
. נתון: , . במשולש הגובה לצלע הוא , והתיכון לצלע הוא .
א. מצאו את הגובה לצלע ואת התיכון לצלע .
ב. מצאו את שטח המשולש .
1. נתון: , , , , . המטרה: , ו-.
2. ו- צלעות מתאימות. יחס הדמיון מ- ל-: .
3. ו- גבהים מתאימים: .
4. ו- תיכונים מתאימים: .
5. שטח המשולש : .
6. בדיקה: , ו-.
א. , . ב.
17. שאלות הוכחה בשילוב ידע מחטיבת הביניים (חפיפה, מרובעים, קטע אמצעים)
שאלות הוכחה ושילוב כלים
בשאלות הוכחה משלבים את כל מה שלמדנו בנושא עם ידע מחטיבת הביניים: חפיפת משולשים, תכונות של מרובעים (מקבילית, מלבן, מעוין, ריבוע, טרפז) וקטע אמצעים. הסוד הוא לבחור את הכלי שמתאים למה שצריך להוכיח.
במדויק: קטע אמצעים במשולש הוא קטע שמחבר את האמצעים של שתי צלעות במשולש. קטע אמצעים בטרפז הוא קטע שמחבר את האמצעים של שתי השוקיים של הטרפז.
באיור של המשולש קטע אמצעים במשולש : . באיור של הטרפז קטע אמצעים בטרפז : הוא מקביל לשני הבסיסים.
קטע אמצעים במשולש
קטע אמצעים בטרפז
בטרפז (), אם אמצע השוק ו- אמצע השוק :
בחירת כלי בשאלת הוכחה
כשצריך להוכיח טענה גאומטרית:
1. כותבים מה נתון ומה צריך להוכיח, ומסמנים את הנתונים בסרטוט.
2. בוחרים כלי לפי מה שצריך להוכיח:
3. כותבים כל טענה עם הנימוק שלה.
4. בסוף בודקים שכל נתון נוצל, ושהגענו בדיוק למה שנדרש.
כל טענה בהוכחה צריכה נימוק: נתון, משפט או טענה קודמת. "רואים בסרטוט" אינו נימוק.
דוגמה - קטע אמצעים, טרפז ויחס שטחים
במשולש הנקודה היא אמצע הצלע , והנקודה היא אמצע הצלע .
א. הוכיחו שהמרובע הוא טרפז.
ב. הוכיחו: .
ג. נתון ששטח המשולש הוא . מצאו את שטח הטרפז .
1. נתון: אמצע , אמצע , . המטרה: טרפז, דמיון, ושטח הטרפז.
2. קטע אמצעים במשולש , ולכן ו-.
3. במרובע זוג צלעות נגדיות מקבילות (), והן לא שוות (). לכן הצלעות ו- אינן מקבילות: אילו היו מקבילות, הייתה מקבילית, ובמקבילית צלעות נגדיות שוות. מרובע עם זוג אחד בלבד של צלעות מקבילות הוא טרפז.
4. , , והזווית משותפת. לפי צ.ז.צ: ביחס .
5. יחס השטחים הוא , ולכן .
6. .
א. ו-, ולכן טרפז. ב. לפי צ.ז.צ ביחס . ג.