תזכורת: השורש הריבועי
את פונקציית השורש הכרנו בכיתה י'. למשל , כי .
במדויק: הוא המספר שאינו שלילי שהריבוע שלו שווה ל-. הוא מוגדר רק כאשר , ותמיד . לכן לכל מספר מתקיים : למשל , ולא .
הפונקציה אינה הפונקציה . כש- הגרפים שלהן מתלכדים, וכש- הגרף של נמצא מעל ציר ה- ושל מתחתיו. במילים אחרות, .
פונקציות עם שורשים ריבועיים
בכיתה י' חקרנו פונקציות כמו ו-. עכשיו השורש יכול להופיע בכל מקום בפונקציה: בסכום כמו , במכפלה כמו , ובמונה או במכנה של מנה, כמו .
במדויק: בנושא הזה פונקציה עם שורש ריבועי היא פונקציה שנבנית מפולינומים ומשורשים ריבועיים של פולינומים או של מנות של פולינומים, בעזרת סכום, הפרש, מכפלה ומנה, ויש בה לפחות שורש אחד של ביטוי עם . יכולות להיות לה תכונות שאין לפונקציה רציונלית:
•תחום ההגדרה יכול להיות חסום, למשל קטע סגור כמו .
•יכולה להיות נקודת קיצון בקצה תחום ההגדרה.
•יכולות להיות לה אסימפטוטות אופקיות שונות כש- וכש-.
הגרף של מראה את שתי התכונות הראשונות: הוא קיים רק בקטע , ובשני הקצוות שלו, ו-, הערך הוא הקטן ביותר.
1. תחום הגדרה: שורש בסכום ובמכפלה
תחום ההגדרה של סכום ומכפלה
בפונקציה רציונלית יש מכשול אחד: מכנה שמתאפס. בפונקציה עם שורש יש מכשול נוסף: מתחת לשורש אסור שיהיה מספר שלילי. כשהפונקציה היא סכום או מכפלה, כל חלק מביא את התנאים שלו.
במדויק: תחום ההגדרה של פונקציה הוא קבוצת כל ערכי שעבורם מוגדר. בפונקציה עם שורשים אלה כל ערכי שבהם כל ביטוי שמתחת לשורש גדול או שווה ל- וגם כל מכנה שונה מ-. תחום ההגדרה של סכום, הפרש או מכפלה הוא קבוצת ה- ששייכים לתחומים של כל החלקים יחד.
ב- החלק דורש , והחלק דורש . הפונקציה מוגדרת רק איפה ששני החלקים מוגדרים: . מחוץ לקטע אין לגרף אף נקודה.
תחום של סכום ושל מכפלה
מציאת תחום ההגדרה של סכום או מכפלה
כשנתונה פונקציה שהיא סכום, הפרש או מכפלה של חלקים עם שורשים:
1. כותבים תנאי לכל שורש: הביטוי שמתחתיו .
2. פותרים כל תנאי בנפרד. אי-שוויון ריבועי פותרים בעזרת סקיצה של פרבולה.
3. מסמנים את כל הפתרונות על ציר מספרים אחד.
4. תחום ההגדרה: רק הקטעים שבהם כל התנאים מתקיימים.
אסור "לאחד" שני שורשים לפני שמוצאים את התחום. מוגדרת רק ב-, אבל מוגדרת גם ב-.
התחום יכול להיות נקודה אחת: מוגדרת רק ב-. והוא יכול להיות ריק: לא מוגדרת לאף .
דוגמה - סכום של שורש ומכפלה עם שורש
מצאו את תחום ההגדרה של הפונקציה .
1. בפונקציה שני שורשים, ולכן שני תנאים. הגורם שמחוץ לשורש לא מוסיף תנאי.
2. תנאי ראשון: . השורשים של הם . הפרבולה פתוחה כלפי מעלה, ולכן היא אי-שלילית מחוץ לשורשים: או .
3. תנאי שני: , כלומר .
4. שני התנאים יחד: מהקטע כל הערכים מקיימים . מהקטע נשארים רק .
או
2. תחום הגדרה: שורש במונה ובמכנה
שורש במונה ושורש במכנה
כשהשורש נמצא במונה של שבר, מותר לו להיות : . כשהוא נמצא במכנה, הוא אסור שיהיה , כי אסור לחלק ב-.
במדויק: בפונקציה תחום ההגדרה הוא כל שבו וגם . בפונקציה תחום ההגדרה הוא כל שבו (גדול ממש), כי בדיוק כאשר .
בגרפים רואים את ההבדל. מוגדרת ב-, והגרף מגיע עד הנקודות ו-. מוגדרת רק ב-: בקצוות המכנה מתאפס, והגרף עולה בלי סוף.
תנאי תחום ההגדרה במנה
מציאת תחום ההגדרה של מנה עם שורש
כשנתונה מנה שיש בה שורש:
1. לשורש במונה כותבים , ולשורש במכנה כותבים .
2. לכל מכנה שאינו שורש כותבים .
3. פותרים כל תנאי ומסמנים על ציר מספרים אחד.
4. תחום ההגדרה: הקטעים שבהם כל התנאים מתקיימים. מוציאים ממנו את הנקודות שבהן מכנה מתאפס.
שורש במכנה: התנאי הוא , ולא . ב- המכנה , ולכן הערכים האלה לא בתחום.
מכנה שמתאפס מחוץ לתחום לא מוציא כלום. ב- התחום הוא , והערך ממילא לא בו.
ו- הן לא אותה פונקציה: הראשונה מוגדרת ב-, והשנייה גם ב-.
דוגמה א - שורש במונה ומכנה פולינומי
מצאו את תחום ההגדרה של הפונקציה .
1. תנאי השורש (במונה): , כלומר . הערך נכלל, כי מותר במונה.
2. תנאי המכנה: , כלומר וגם .
3. שני הערכים נמצאים בקטע , ולכן מוציאים את שניהם ממנו.
, ,
דוגמה ב - שורש במכנה: הביטוי חיובי ממש
מצאו את תחום ההגדרה של הפונקציה .
1. השורש במכנה, ולכן הביטוי שמתחתיו חייב להיות חיובי ממש: .
2. השורשים של הם ו-.
3. המקדם של שלילי, ולכן הפרבולה חיובית בין השורשים. השורשים עצמם לא נכללים, כי שם המכנה .
4. המונה לא מוסיף תנאי.
3. חקירת √f(x) מתוך הגרף של f
הפונקציה
אם מכירים את הגרף של , אפשר להבין הרבה על בלי לגזור: איפה היא מוגדרת, איפה היא מתאפסת, ואיפה היא עולה או יורדת.
במדויק: הפונקציה מוגדרת בדיוק בערכי שבהם מוגדרת ו-, וערכה הוא המספר שאינו שלילי שהריבוע שלו הוא . לכן הגרף של קיים רק מעל הקטעים שבהם הגרף של על ציר ה- או מעליו, ותמיד .
ב- הפרבולה שלילית בין ל-. שם ל- אין גרף. מחוץ לקטע הזה מוגדרת, היא מתאפסת באותן נקודות ו-, והיא יורדת ועולה באותם קטעים כמו .
מה עובר מ- אל
סרטוט מתוך הגרף של
כשנתון הגרף של ומבקשים לחקור או לסרטט את :
1. מסמנים את הקטעים שבהם הגרף של על ציר ה- או מעליו. זה תחום ההגדרה.
2. מעבירים את נקודות החיתוך עם ציר ה- כמו שהן. ב- הן נקודות מינימום.
3. מכל נקודת קיצון של שבה מקבלים נקודת קיצון מאותו סוג.
4. מעבירים את תחומי העלייה והירידה, רק בתוך התחום.
5. מסרטטים: הגרף כולו על ציר ה- או מעליו.
נקודת מינימום של עם ערך שלילי לא עוברת ל-, כי שם לא מוגדרת.
בדיקה: בנקודות שבהן או הגרפים נפגשים, כי ו-. כש- מתקיים , וכש- מתקיים .
דוגמה - שורש של פרבולה שפתוחה כלפי מטה
נתונה הפונקציה . בעזרת הגרף של מצאו עבור :
א. תחום הגדרה.
ב. נקודות חיתוך עם הצירים.
ג. נקודות קיצון ותחומי עלייה וירידה.
1. הגרף של : פרבולה שפתוחה כלפי מטה. ב- וב-. הקודקוד ב-, ו-.
2. תחום (א): בין השורשים, כולל אותם: .
3. חיתוך עם ציר ה- (ב): באותן נקודות שבהן : ו-.
4. חיתוך עם ציר ה- (ב): , ולכן .
5. קיצון (ג): ל- יש מקסימום ב- ו-, ולכן ל- יש מקסימום ב-. בקצוות ו- הערך , הקטן ביותר האפשרי, ולכן אלה נקודות מינימום.
6. עלייה וירידה (ג): עולה ב- ויורדת ב-. בתוך התחום: עולה ב- ויורדת ב-.
א. . ב. , , . ג. מקסימום , מינימום ו-. עולה ב-, יורדת ב-.
4. אסימפטוטות אופקיות של פונקציות שורש: שונות בפלוס ובמינוס אינסוף
אסימפטוטה אופקית בכל צד בנפרד
בפונקציה רציונלית האסימפטוטה האופקית זהה בשני הקצוות. בפונקציה עם שורש זה לא תמיד כך: הגרף יכול להתקרב לישר אחד כש- גדל מאוד, ולישר אחר כש- קטן מאוד. ויש פונקציות עם אסימפטוטה אופקית רק בצד אחד.
במדויק: הישר הוא אסימפטוטה אופקית של כש-, אם מוגדרת לכל גדול מספיק ו- שואף ל- כש-. באותו אופן מגדירים אסימפטוטה אופקית כש-. לכל צד בודקים בנפרד, ואת האסימפטוטה האופקית הגרף יכול לחתוך.
למה זה קורה? כש- רחוק מאוד מ-, הביטוי קרוב מאוד ל-. בצד ימין זה , ובצד שמאל זה . השורש תמיד חיובי, אבל מחליף סימן, ולכן היחס מתקרב ל- בצד אחד ול- בצד השני.
ההתנהגות של כש-
הסיבה: , ו- כש-.
מציאת אסימפטוטות אופקיות של פונקציה עם שורש
כשנתונה פונקציה עם שורש ותחום ההגדרה שלה לא חסום:
1. בודקים לאילו כיוונים התחום לא חסום: רק , רק , או שניהם.
2. בכל כיוון מחליפים כל ביטוי באיבר ה"שולט" שלו: בפולינום - האיבר עם החזקה הגבוהה; בשורש - לפי : כמו כש-, וכמו כש-.
3. מצמצמים. מספר נותן אסימפטוטה . ביטוי שגדל בלי גבול (למשל או ) - אין אסימפטוטה אופקית בכיוון הזה.
4. כותבים את התשובה לכל כיוון בנפרד.
לא מעתיקים את האסימפטוטה מצד אחד לצד השני, כמו בפונקציה רציונלית. כש- השורש מתנהג כמו , ושם הסימן יכול להתהפך.
בדיקה: מציבים ערך גדול, למשל ו-. התוצאות צריכות להיות קרובות לאסימפטוטות.
גדל לאט יותר מ-, אבל הוא גדל בלי גבול. לכן ל- אין אסימפטוטה אופקית, ול- יש .
דוגמה א - שתי אסימפטוטות אופקיות שונות
מצאו את האסימפטוטות האופקיות של הפונקציה .
1. תחום: לכל , ולכן מוגדרת לכל . בודקים את שני הכיוונים.
2. כש-: המונה מתנהג כמו , והשורש כמו . היחס: . האסימפטוטה .
3. כש-: המונה מתנהג כמו , והשורש כמו . היחס: . האסימפטוטה .
4. בדיקה: ו-.
כש-, כש-
דוגמה ב - תחום חסום מלמטה: אסימפטוטה רק באינסוף
נתונה הפונקציה . מצאו את האסימפטוטות האופקיות שלה.
1. תחום: וגם , כלומר , .
2. התחום חסום מלמטה, ולכן אין מה לבדוק כש-.
3. כש-: המונה מתנהג כמו , והמכנה כמו . המכנה גדל מהר יותר, ולכן . האסימפטוטה .
4. בדיקה: .
, רק כש-
5. אסימפטוטות אנכיות של פונקציות שורש
אסימפטוטה אנכית בפונקציה עם שורש
כש- מתקרב לנקודה שבה מכנה מתאפס, הגרף יכול לעלות או לרדת בלי סוף. בפונקציה עם שורש זה קורה גם בקצה של תחום ההגדרה, ושם הגרף מתקרב לישר מצד אחד בלבד.
במדויק: הישר הוא אסימפטוטה אנכית של אם כש- מתקרב ל- דרך ערכים מתחום ההגדרה (מימין, משמאל, או משני הצדדים), שואף ל- או ל-.
ב- התחום הוא . כש- מתקרב ל- מימין, המכנה קטן מאוד וחיובי, ולכן . משמאל ל- אין גרף בכלל.
מתי יש אסימפטוטה אנכית
התנהגות ליד אסימפטוטה אנכית
כשמצאנו אסימפטוטה אנכית :
1. קובעים מאילו צדדים של הפונקציה מוגדרת.
2. בכל צד כזה קובעים את הסימן של ליד : שורש תמיד חיובי, ולכן הסימן נקבע לפי שאר הגורמים. אפשר גם להציב מספר קרוב ל-.
3. סימן חיובי: . סימן שלילי: .
כשגם המונה מתאפס ב-, מצמצמים קודם ורק אז מחליטים. אין לה אסימפטוטה, אבל יש לה .
מכנה שמתאפס מחוץ לתחום לא נותן אסימפטוטה. ל- אין אסימפטוטה , כי הפונקציה לא מוגדרת ליד .
דוגמה א - שורש במכנה: אסימפטוטות בקצות התחום
נתונה הפונקציה . מצאו את האסימפטוטות האנכיות שלה, ותארו את התנהגות הפונקציה לידן.
1. תחום: השורש במכנה, ולכן , כלומר .
2. מועמדות: השורש מתאפס ב- וב-, בקצות התחום.
3. המונה בנקודות האלה: ב- המונה , וב- המונה . לכן שתיהן אסימפטוטות אנכיות.
4. ליד (משמאל בלבד): המונה קרוב ל-, חיובי, והמכנה חיובי וקטן מאוד. לכן .
5. ליד (מימין בלבד): המונה קרוב ל-, שלילי, והמכנה חיובי וקטן מאוד. לכן .
: משמאל . : מימין .
דוגמה ב - מכנה פולינומי שמתאפס בתוך התחום
נתונה הפונקציה . מצאו את האסימפטוטות האנכיות שלה, ותארו את התנהגות הפונקציה לידן.
1. תחום: וגם : , או , או .
2. קצוות השורש : השורש במונה, ושם . אלה נקודות על הגרף, לא אסימפטוטות.
3. המכנה: מתאפס ב-, שנמצא בתוך התחום, והמונה שם . לכן אסימפטוטה אנכית, והפונקציה מוגדרת משני צדדיה.
4. ליד : המונה חיובי. משמאל () המכנה שלילי, ולכן . מימין המכנה חיובי, ולכן .
5. בדיקה: ו-.
: משמאל , מימין .
6. קיצון בקצה תחום ההגדרה
נקודת קיצון בקצה התחום
בפונקציה עם שורש תחום ההגדרה נגמר לפעמים בנקודה, כמו ב-. הנקודה הזאת שייכת לגרף, ויכול להיות שהיא הגבוהה ביותר או הנמוכה ביותר בסביבתה. אז היא נקודת קיצון, גם אם הנגזרת לא מתאפסת שם.
במדויק: הנקודה , כאשר בתחום ההגדרה, היא נקודת מקסימום של אם יש קטע סביב שבו לכל מתחום ההגדרה מתקיים . היא נקודת מינימום אם באותו אופן . כש- הוא קצה של התחום, משווים רק לערכים שבצד אחד של , כי בצד השני אין ערכים.
ב- התחום הוא . בשני הקצוות הערך הוא , וכל שאר הערכים חיוביים. לכן ו- הן נקודות מינימום, ו- היא נקודת מקסימום.
סוג הקיצון בקצה התחום
מציאת כל נקודות הקיצון כשיש קצה תחום
כשתחום ההגדרה של כולל קצה (למשל או ):
1. מוצאים את תחום ההגדרה ואת הקצוות ששייכים לו.
2. גוזרים ומוצאים את הנקודות שבהן בתוך התחום.
3. בונים טבלת סימנים ל-, שמתחילה ונגמרת בקצוות התחום.
4. נקודות פנימיות: קיצון איפה ש- מחליפה סימן.
5. כל קצה ששייך לתחום הוא נקודת קיצון. הסוג נקבע לפי הכלל "סוג הקיצון בקצה התחום".
6. מחשבים את בכל נקודת קיצון.
קצה שאינו שייך לתחום, כמו ב-, אינו נקודת קיצון: אין שם נקודה על הגרף.
בקצה התחום הנגזרת בדרך כלל לא מתאפסת, ולכן פתרון לבדו מפספס את הקיצון שם.
דוגמה - קיצון בקצה התחום ובנקודה פנימית
נתונה הפונקציה .
א. מצאו את תחום ההגדרה.
ב. מצאו את נקודות הקיצון של וקבעו את סוגן.
1. תחום (א): . הקצה שייך לתחום.
2. נגזרת: , מוגדרת ב-.
3. : , כלומר .
4. טבלת סימנים: , .
5. נקודה פנימית: ב- הנגזרת עוברת מ- ל-, ולכן מינימום. .
6. הקצה : קצה שמאלי, והפונקציה יורדת מימינו. לכן מקסימום. .
א. . ב. מקסימום בקצה , מינימום .
7. משיק אנכי ונקודות שבהן הנגזרת אינה מוגדרת
נקודה שבה הנגזרת לא מוגדרת
הנגזרת של היא , וב- היא לא מוגדרת. ובכל זאת, ל- יש ב- משיק: הוא אנכי, וזה ציר ה-. ככל ש- מתקרב ל-, השיפוע גדל בלי גבול.
במדויק: לגרף של יש משיק אנכי בנקודה אם מוגדרת ב- ורציפה שם, וכש- מתקרב ל- דרך ערכים מתחום ההגדרה, שואפת ל- או ל- (ואם מוגדרת משני צדי , לאותו כיוון משני הצדדים). אז לגרף של יש ב- אסימפטוטה אנכית.
הגרף של יוצא מ- צמוד לציר ה-. הגרף של הנגזרת עולה בלי סוף כש- מתקרב ל-: יש לו אסימפטוטה אנכית .
נקודות חשודות לקיצון
נקודות חשודות לקיצון של הן נקודות מתחום ההגדרה מאחד הסוגים:
•נקודות פנימיות שבהן ;
•נקודות שבהן לא מוגדרת (בפונקציה עם שורש: בעיקר נקודות שבהן הביטוי שמתחת לשורש מתאפס).
כדי להחליט, בודקים את הסימן של משני הצדדים, ובקצה תחום - לפי הצד היחיד.
זיהוי משיק אנכי
כשנתונה נקודה בתחום ההגדרה שבה לא מוגדרת, כי מכנה של מתאפס:
1. כותבים את כשבר אחד ומצמצמים.
2. מציבים במונה של .
3. מונה שונה מ- (והמכנה שואף ל-): , ולכן יש משיק אנכי .
4. מונה שמתאפס גם הוא: אין מסקנה מיידית. בודקים בעזרת פישוט או הצבת מספרים קרובים ל-.
משיק אנכי בקצה של שורש
בפונקציה : אם ו-, בנקודה יש משיק אנכי , כי והמונה לא מתאפס.
לא כל נקודה שבה הנגזרת לא מוגדרת היא משיק אנכי. : ב- הנגזרת לא מוגדרת, אבל השיפוע מימין הוא ומשמאל . זו נקודה חדה בלי משיק.
גם בנקודה שבה לא מוגדרת יכול להיות קיצון. ב- הנקודה היא מינימום.
דוגמה א - משיקים אנכיים בשני קצות התחום
נתונה הפונקציה .
א. מצאו את תחום ההגדרה.
ב. מצאו את הנקודות שבהן אינה מוגדרת, וקבעו אם יש בהן משיק אנכי.
ג. מצאו את נקודות הקיצון של .
1. תחום (א): . הפרבולה פתוחה כלפי מטה, והשורשים ו-. לכן .
2. נגזרת: .
3. איפה לא מוגדרת (ב): המכנה מתאפס ב- וב-, ושתיהן בתחום.
4. משיק אנכי (ב): ב- המונה , וב- המונה . לכן בשתי הנקודות , ויש משיקים אנכיים ו-.
5. קיצון (ג): ב-. משמאל ל- המונה חיובי ומימין שלילי, ולכן מקסימום: .
6. הקצוות (ג): . ב- הפונקציה עולה מימין, וב- היא יורדת משמאל. לכן שתיהן נקודות מינימום.
א. . ב. ו-, בשתיהן משיק אנכי. ג. מקסימום , מינימום ו-.
דוגמה ב - נקודה חדה: הנגזרת לא מוגדרת, אין משיק אנכי
נתונה הפונקציה .
א. מצאו את תחום ההגדרה.
ב. האם יש לגרף משיק אנכי ב-? ובקצות התחום?
ג. מצאו את נקודות הקיצון של .
1. תחום (א): . הגורם אינו שלילי, ולכן התנאי הוא (או , שכבר בתוכו). .
2. כתיבה נוחה: .
3. ב- (ב): , והמונה וגם המכנה מתאפסים. מהכתיבה : כש- הפונקציה היא , והשיפוע שלה ליד קרוב ל-. כש- היא , והשיפוע קרוב ל-. השיפועים שונים וסופיים: זו נקודה חדה, בלי משיק אנכי.
4. בקצוות (ב): ב- המונה , וב- המונה , והמכנה מתאפס. לכן בקצוות יש משיקים אנכיים .
5. קיצון (ג): כש- ו-, כלומר , . שם , מקסימום.
6. מינימום (ג): בכל התחום, ו- ב- וב-. אלה נקודות מינימום.
א. . ב. ב- אין משיק אנכי (נקודה חדה); ב- יש. ג. מקסימום , מינימום , , .
8. נגזרת וחקירה: מכפלה עם שורש
מכפלה עם שורש
פונקציה כמו היא מכפלה של פולינום בשורש. גוזרים אותה בכלל המכפלה, ואת השורש בכלל השרשרת, כמו בכיתה י'.
במדויק: בפונקציה , כאשר ו- פולינומים, תחום ההגדרה הוא . הנגזרת מחושבת בכלל המכפלה בנקודות שבהן . בנקודות שבהן הנוסחה לא מוגדרת, ואותן בודקים בנפרד (קיצון בקצה, משיק אנכי).
ב- התחום . הנגזרת מתאפסת ב-, ושם יש מינימום . הקצה הוא מקסימום, כי הפונקציה יורדת מימינו.
נגזרת של שורש
, ובכלל השרשרת: .
הנגזרת מוגדרת רק כש-.
כלל המכפלה עם שורש
חקירה של פונקציה עם שורש
כשמבקשים לחקור פונקציה עם שורש:
1. תחום הגדרה, כולל הקצוות ששייכים לו.
2. נקודות חיתוך עם הצירים: אם בתחום, ופתרון בתוך התחום.
3. אסימפטוטות: אנכיות ואופקיות, לכל צד בנפרד.
4. נגזרת: גוזרים ומביאים לשבר אחד. המכנה חיובי, ולכן הסימן נקבע לפי המונה.
5. נקודות חשודות: בתוך התחום, נקודות שבהן לא מוגדרת, וקצוות התחום.
6. טבלת סימנים ל- בתוך התחום: תחומי עלייה וירידה ונקודות קיצון, כולל קצוות.
7. סקיצה לפי כל הממצאים.
לא משווים לאפס איבר אחד מתוך סכום הנגזרת. קודם מביאים את למכנה משותף, ורק אז מאפסים את המונה.
שוכחים את הנגזרת הפנימית: , ולא .
דוגמה - מכפלה בשורש של ביטוי ממעלה ראשונה
נתונה הפונקציה .
א. מצאו את תחום ההגדרה.
ב. מצאו את נקודות החיתוך עם הצירים.
ג. מצאו את נקודות הקיצון ואת תחומי העלייה והירידה.
ד. סרטטו סקיצה של גרף הפונקציה.
1. תחום (א): , כלומר .
2. חיתוך (ב): . כש- או : ו-, שתיהן בתחום.
3. נגזרת: , מוגדרת ב-.
4. : , . .
5. טבלת סימנים (המכנה חיובי, הסימן לפי ):
6. קיצון (ג): מקסימום ב-. הקצה הוא קצה ימני, והפונקציה יורדת משמאלו, ולכן מינימום .
7. סקיצה (ד): כש- הגורם שלילי והשורש גדל, ולכן . ב- המונה של הוא , ולכן הגרף מגיע ל- עם משיק אנכי.
א. . ב. , , . ג. מקסימום , מינימום בקצה . עולה ב-, יורדת ב-.
9. נגזרת וחקירה: מנה עם שורש
מנה עם שורש
פונקציה כמו או היא מנה, ולכן גוזרים אותה בכלל המנה. אחרי הגזירה מקבלים "שבר בתוך שבר", ומפשטים אותו בכפל של המונה והמכנה באותו ביטוי.
במדויק: הפונקציה מוגדרת ונגזרת כאשר . הפונקציה מוגדרת כאשר וגם , והנגזרת שלה מחושבת בכלל המנה בנקודות שבהן וגם .
ב- התחום . הנגזרת שלילית בכל התחום, ולכן יורדת בכל אחד משני הקטעים. יש שתי אסימפטוטות אנכיות ושתי אופקיות ו-.
כלל המנה
כש-, המכנה הוא .
נגזרת של מנה עם שורש במכנה
פישוט שבר בתוך שבר
כשבמונה של הנגזרת יש איבר עם במכנה שלו:
1. כופלים את המונה ואת המכנה של כל השבר ב- (או ב-, לפי המכנה הפנימי).
2. פותחים סוגריים במונה ומכנסים איברים דומים.
3. קובעים את הסימן של : גורמים כמו , או חיוביים בתחום, ולכן הסימן נקבע לפי שאר הגורמים.
, ולא .
במנה הסדר במונה חשוב: , ולא להפך. בסדר הפוך הנגזרת יוצאת עם סימן הפוך, וכל טבלת הסימנים מתהפכת.
דוגמה - מנה עם שתי אסימפטוטות אופקיות
נתונה הפונקציה .
א. מצאו את תחום ההגדרה ואת נקודות החיתוך עם הצירים.
ב. מצאו את האסימפטוטות של הפונקציה.
ג. מצאו את נקודות הקיצון ואת תחומי העלייה והירידה.
ד. סרטטו סקיצה של גרף הפונקציה.
1. תחום (א): לכל , ולכן מוגדרת לכל .
2. חיתוך (א): . כש-, כלומר .
3. אסימפטוטות (ב): אין אנכיות, כי המכנה לא מתאפס. כש-: , ולכן . כש-: השורש מתנהג כמו , ו-, ולכן .
4. נגזרת: . כופלים מונה ומכנה ב-: .
5. : , . .
6. טבלת סימנים (המכנה חיובי, הסימן לפי ):
7. קיצון (ג): מקסימום .
8. סקיצה (ד): הגרף עולה מהאסימפטוטה (כש-), חותך את ציר ה- ב-, מגיע למקסימום ויורד אל האסימפטוטה מלמעלה.
א. כל ; , . ב. כש-, כש-. ג. מקסימום ; עולה ב-, יורדת ב-.
10. משוואות אי-רציונליות במהלך החקירה ובדיקת הפתרונות
משוואה אי-רציונלית
במהלך חקירה פותרים משוואות כמו או , ובפונקציה עם שורש הנעלם נמצא לפעמים מתחת לשורש: . כדי להיפטר מהשורש מעלים בריבוע, אבל אז עלולים "להרוויח" פתרונות שאינם פתרונות של המשוואה המקורית.
במדויק: משוואה אי-רציונלית היא משוואה שבה הנעלם מופיע מתחת לסימן שורש. פתרון זר הוא פתרון של המשוואה שמתקבלת אחרי ההעלאה בריבוע, שאינו פתרון של המשוואה המקורית. כל פתרון של המשוואה המקורית הוא גם פתרון של המשוואה שאחרי ההעלאה בריבוע, אבל לא להפך.
ב- ההעלאה בריבוע נותנת , ולה שני פתרונות: ו-. בגרף רואים שהישר פוגש את רק ב-. ב- האגף הימני הוא , והשורש הוא : זה פתרון זר.
העלאה בריבוע
מ- נובע , אבל מ- נובע רק או . לכן ההעלאה בריבוע יכולה להוסיף פתרונות, ולא יכולה להוריד.
פתרון משוואה עם שורש אחד
כשנתונה משוואה שבה הנעלם מופיע מתחת לשורש אחד:
1. מבודדים את השורש באגף אחד: .
2. שמים לב לתנאי הסימן: , ולכן גם .
3. מעלים את שני האגפים בריבוע: , ופותרים.
4. בודקים כל פתרון: מציבים במשוואה המקורית, או מוודאים שהוא מקיים . פתרון שלא עובר - פתרון זר, ופוסלים אותו.
5. בחקירה בודקים גם שהפתרון בתחום ההגדרה.
קודם מבודדים את השורש, ורק אז מעלים בריבוע. בלי בידוד, מ- מתקבל , ועדיין יש שורש. עם בידוד: .
, ולא .
דוגמה - פסילת פתרון זר: בהצבה או בתנאי סימן
נתונה הפונקציה . מצאו את נקודות החיתוך של גרף הפונקציה עם ציר ה-.
1. תחום: .
2. המשוואה: , כלומר . השורש כבר מבודד.
3. העלאה בריבוע: , כלומר , ו-. הפתרונות: ו-.
4. בדיקה בהצבה: : , והאגף הימני . מתאים. : , אבל האגף הימני . לא מתאים: פתרון זר.
5. דרך אחרת לבדיקה, תנאי סימן: האגף אינו שלילי, ולכן גם . הערך מקיים את התנאי, והערך לא. מגיעים לאותה מסקנה.
6. שני הערכים בתחום, אבל רק פותר את המשוואה המקורית.
בלבד