פונקציה רציונלית
בנושא הזה נחקור לעומק פונקציות כמו או : במונה פולינום, ובמכנה פולינום.
במדויק: פונקציה רציונלית היא פונקציה שאפשר לכתוב כמנה של שני פולינומים, , כאשר אינו הפולינום אפס. גם פולינום הוא פונקציה רציונלית (המכנה שלו ), וגם סכום, הפרש, מכפלה ומנה של פונקציות רציונליות הם פונקציה רציונלית.
מעלת פולינום היא המעריך הגבוה ביותר של שהמקדם שלו שונה מאפס. למשל ממעלה 3.
מה בודקים בפונקציה רציונלית: איפה היא מוגדרת, מה קורה לגרף ליד הנקודות שבהן היא לא מוגדרת, מה קורה כש- גדל מאוד או קטן מאוד, איפה היא עולה ויורדת ואיך היא קעורה. בגרף של רואים שלושה חלקים נפרדים: הפונקציה לא מוגדרת ב- וב-.
תזכורת: גורם בחזקה זוגית ובחזקה אי-זוגית
כשפונקציה כתובה כמכפלה או כמנה של גורמים, אפשר לדעת הרבה עליה עוד לפני שגוזרים. הכלי המרכזי: החזקה של כל גורם.
במדויק: לגורם , כאשר מספר טבעי:
•אם אי-זוגי, הגורם מחליף סימן כש- עובר דרך (שלילי לפני , חיובי אחרי).
•אם זוגי, הגורם אינו שלילי משני צדי , ומתאפס רק ב-.
לכן, אחרי צמצום, הסימן של פונקציה רציונלית יכול להתחלף רק בשורש של המונה או של המכנה שהחזקה שלו אי-זוגית.
ב- הגורם בחזקה זוגית: ב- הגרף רק נוגע בציר ה- ולא חוצה אותו. הגורם במכנה בחזקה אי-זוגית: ב- הסימן מתחלף (מתחת לציר ה- לפני , מעליו אחרי).
1. תחום הגדרה ואסימפטוטות אנכיות
תחום הגדרה ואסימפטוטה אנכית
בפונקציה רציונלית יש מכשול אחד: אסור לחלק באפס. לכן בנקודות שבהן המכנה מתאפס הפונקציה לא מוגדרת. ליד נקודה כזאת הגרף בדרך כלל "בורח" למעלה או למטה ונצמד לישר אנכי.
במדויק: תחום ההגדרה של הוא כל ה- שבהם . הישר הוא אסימפטוטה אנכית של אם כש- מתקרב ל- (מצד אחד לפחות), שואף ל- או ל-.
למה הגרף בורח: ליד שורש של המכנה, המכנה קרוב מאוד ל-. אם המונה קרוב למספר שאינו אפס, המנה גדולה מאוד בערכה המוחלט.
בגרף של יש שתי אסימפטוטות אנכיות. ב- (חזקה 1) הגרף בורח לכיוונים הפוכים משני הצדדים. ב- (חזקה 2) הוא בורח ל- משני הצדדים.
תחום ההגדרה
מוגדרת לכל שבו . מוצאים את שורשי המכנה ומוציאים אותם מהתחום. שורשי המונה לא יוצאים מהתחום.
מתי אסימפטוטה אנכית
•אם וגם : הישר הוא אסימפטוטה אנכית.
•אם וגם : קודם מצמצמים את הגורם . אם עדיין שורש של המכנה המצומצם, אסימפטוטה אנכית. אם לא, זו נקודת אי-רציפות סליקה.
כיוון הגרף משני צדי
קביעת הכיוון ליד אסימפטוטה אנכית
כשנתונה פונקציה רציונלית ו- אסימפטוטה אנכית שלה:
1. מפרקים את המונה והמכנה לגורמים ומצמצמים גורמים משותפים.
2. מציבים בכל הגורמים חוץ מ- וקובעים את הסימן שלהם.
3. קובעים את הסימן של כש- קצת קטן מ- וכש- קצת גדול מ-.
4. סימן המכפלה בכל צד: פירושו , ו- פירושו .
הגרף של פונקציה רציונלית לא חותך אסימפטוטה אנכית: לא בתחום ההגדרה. משוואת האסימפטוטה נכתבת כמשוואת ישר, למשל .
דוגמה - גורם בחזקה 1 וגורם בריבוע במכנה
נתונה הפונקציה .
א. מצאו את תחום ההגדרה.
ב. מצאו את האסימפטוטות האנכיות ותארו את התנהגות הפונקציה משני הצדדים של כל אחת.
1. מפרקים את המכנה: .
2. המכנה מתאפס ב- וב-, ולכן התחום: .
3. המונה שווה ב- ו- ב-, כלומר לא מתאפס שם. לכן ו- אסימפטוטות אנכיות.
4. ליד : ו-, ולכן . כש- מימין () , וכש- משמאל () . החזקה של אי-זוגית, ולכן הכיוונים הפוכים.
5. ליד : ו-, ולכן . הגורם חיובי משני הצדדים, ולכן משני הצדדים.
א. . ב. : משמאל , מימין . : משני הצדדים.
2. נקודות אי-רציפות סליקה
נקודת אי-רציפות סליקה
לפעמים המונה והמכנה מתאפסים באותה נקודה. אז, אחרי צמצום, יכול להיות שהגרף לא בורח בכלל: הוא נראה כמו גרף רגיל, ורק נקודה אחת חסרה בו - "חור".
במדויק: ל- יש נקודת אי-רציפות סליקה ב- אם לא מוגדרת ב-, אבל כש- מתקרב ל- משני הצדדים, מתקרב למספר סופי . הנקודה אינה על הגרף, ומסמנים אותה בעיגול ריק.
למשל . לכל מתקיים . לכן הגרף הוא הישר בלי הנקודה .
כשהמונה והמכנה מתאפסים יחד ב-
כשנתון וגם :
1. מפרקים את המונה ואת המכנה לגורמים.
2. מצמצמים את הגורם כמה פעמים שאפשר, ורושמים את התנאי .
3. מציבים במכנה המצומצם:
•המכנה המצומצם שונה מאפס: נקודת אי-רציפות סליקה. שיעור ה- שלה: הצבת בפונקציה המצומצמת.
•המכנה המצומצם עדיין מתאפס: אסימפטוטה אנכית.
הפונקציה המצומצמת
אם , אז לכל . שתי הפונקציות זהות, חוץ מהנקודה . לכן אפשר לגזור ולחקור את המצומצמת, ובסוף להוציא את מהתשובות.
את שיעור ה- של ה"חור" מחשבים בפונקציה המצומצמת. הצבה בפונקציה המקורית נותנת , שאינו מספר.
נקודה סליקה אינה נקודה של הגרף: היא לא נקודת חיתוך עם הצירים ולא נקודת קיצון, גם אם הפונקציה המצומצמת מקבלת בה או ערך קיצון. ב- הצמצום משאיר במכנה, ולכן אסימפטוטה אנכית ולא "חור".
דוגמה - שורש משותף למונה ולמכנה
נתונה הפונקציה .
א. מצאו את תחום ההגדרה.
ב. מצאו את האסימפטוטות האנכיות ואת נקודות אי-הרציפות הסליקות.
ג. מצאו את נקודות החיתוך של הגרף עם הצירים.
1. המכנה: , מתאפס ב-. התחום: .
2. המונה: . ב- מתאפסים גם המונה וגם המכנה.
3. מצמצמים: לכל .
4. : המכנה המצומצם , ולכן זו נקודת אי-רציפות סליקה. , והנקודה .
5. : המכנה המצומצם מתאפס והמונה , ולכן אסימפטוטה אנכית.
6. ציר ה-: , כלומר . ציר ה-: , כלומר .
א. . ב. אסימפטוטה אנכית ; נקודה סליקה . ג. , .
3. אסימפטוטות אופקיות והתנהגות באינסוף
אסימפטוטה אופקית
מה קורה לגרף "בקצוות", כש- גדל מאוד או קטן מאוד? לפעמים הוא נצמד לישר אופקי, ולפעמים הוא עולה או יורד בלי סוף.
במדויק: הישר הוא אסימפטוטה אופקית של אם כש-, או כש-, שואף ל-. אם גדל (או קטן) בלי גבול, אומרים ש- שואפת ל- (או ל-), ואין אסימפטוטה אופקית. את האסימפטוטה האופקית הגרף יכול לחתוך.
כש- גדול מאוד, החזקה הגבוהה ביותר במונה ובמכנה "שולטת", והשאר זניח לעומתה. ב-, עבור , המונה קרוב ל- והמכנה ל-, ולכן קרוב ל-. הגרף חותך את האסימפטוטה בנקודה ובכל זאת מתקרב אליה בשני הקצוות.
התנהגות באינסוף לפי המעלות
מעלת המונה , מעלת המכנה , והמקדמים המובילים (במונה) ו- (במכנה):
בפונקציה רציונלית, כשיש אסימפטוטה אופקית, זה אותו ישר ב- וב-.
כשמעלת המונה גדולה ממעלת המכנה
כשנתונה שבה :
1. משאירים רק את האיבר המוביל במונה ובמכנה: .
2. קובעים את הסימן של כש- גדול מאוד וחיובי, וכש- קטן מאוד ושלילי.
3. סימן : . סימן : .
חיתוך הגרף עם האסימפטוטה האופקית
כשנתונה אסימפטוטה אופקית :
1. פותרים את המשוואה .
2. כל פתרון שבתחום ההגדרה הוא נקודת חיתוך . אם אין פתרון, הגרף לא חותך את האסימפטוטה.
במעלות שוות מחלקים את המקדמים המובילים, לא את המקדמים החופשיים: ל- האסימפטוטה .
דוגמה א - מעלות שוות: האסימפטוטה וחיתוך הגרף איתה
נתונה הפונקציה .
א. מצאו את האסימפטוטה האופקית.
ב. האם הגרף חותך אותה? אם כן, מצאו את נקודת החיתוך.
1. מעלת המונה 2 ומעלת המכנה 2. המקדמים המובילים ו-, ולכן האסימפטוטה .
2. פותרים . המכנה חיובי לכל , ולכן מותר לכפול בו: .
3. מקבלים , כלומר . הפונקציה מוגדרת לכל , ולכן זו נקודת חיתוך.
א. . ב. כן, בנקודה .
דוגמה ב - מעלת המונה גדולה: שאיפה לאינסוף
נתונה הפונקציה . האם יש לה אסימפטוטה אופקית? תארו את התנהגות כש- וכש-.
1. מעלת המונה 3 גדולה ממעלת המכנה 1, ולכן אין אסימפטוטה אופקית.
2. משאירים את האיברים המובילים: .
3. חיובי וגדל בלי גבול גם כש- וגם כש-.
אין אסימפטוטה אופקית. גם כש- וגם כש-.
4. נגזרת מנה
הנגזרת של מנה
כדי לחקור עלייה, ירידה וקיצון בפונקציה רציונלית צריך לגזור אותה. מנה לא גוזרים "מונה חלקי מכנה": יש לה כלל משלה.
במדויק: אם ו- גזירות בנקודה ו-, אז גם גזירה ב-, והנגזרת נתונה בכלל המנה. פונקציה רציונלית גזירה בכל נקודה של תחום ההגדרה שלה, והנגזרת שלה היא פונקציה רציונלית עם אותו תחום הגדרה.
המכנה בנגזרת הוא , ובתחום ההגדרה הוא חיובי. לכן הסימן של נקבע רק לפי המונה של הנגזרת. זה מה שהופך את טבלת הסימנים של הנגזרת לפשוטה.
כלל המנה
, בכל נקודה שבה .
מונה קבוע
. למשל .
גזירה ופישוט
כשנתונה :
1. מזהים את ואת וגוזרים כל אחת.
2. מציבים בכלל המנה.
3. לא פותחים את המכנה .
4. במונה מחפשים גורם משותף (בדרך כלל גורם של ), מוציאים אותו ומצמצמים עם המכנה.
5. מפרקים את מונה הנגזרת לגורמים: ממנו קוראים את האפסים ואת הסימן של .
הסדר במונה חשוב: , ולא . החלפת הסדר הופכת את הסימן של כל הנגזרת.
גם אחרי צמצום בנגזרת, תחום ההגדרה של הוא תחום ההגדרה של .
דוגמה - מכנה בריבוע: הוצאת גורם משותף וצמצום
גזרו את הפונקציה ופשטו את הנגזרת.
1. מונה , ונגזרתו . מכנה , ונגזרתו .
2. כלל המנה: .
3. לא פותחים סוגריים. במונה יש גורם משותף : .
4. מצמצמים עם המכנה: , לכל .
5. תחומי עלייה וירידה ונקודות קיצון
עלייה, ירידה ונקודת קיצון
גרף יכול לעלות בקטע אחד ולרדת בקטע אחר. הנקודות שבהן הוא "מתהפך" הן נקודות הקיצון.
במדויק: עולה בקטע אם לכל בקטע מתקיים , ויורדת אם . הנקודה , כאשר בתחום ההגדרה, היא נקודת מקסימום מקומי אם יש קטע סביב שבו לכל , ונקודת מינימום מקומי אם יש קטע כזה שבו לכל .
בפונקציה רציונלית, נקודת קיצון יכולה להיות רק במקום שבו , כי הפונקציה גזירה בכל תחום ההגדרה שלה. לכן מחפשים את אפסי הנגזרת, ובודקים בטבלת סימנים אם הסימן מתחלף.
בגרף של יש מקסימום ב- ומינימום ב-. ערך המקסימום קטן מערך המינימום: הם נמצאים משני צדי האסימפטוטה .
חקירת עלייה, ירידה וקיצון
כשנתונה פונקציה רציונלית :
1. מוצאים את תחום ההגדרה.
2. גוזרים ומפשטים את (מונה מפורק לגורמים).
3. פותרים בתחום ההגדרה.
4. בונים טבלת סימנים של . בטבלה שמים את אפסי הנגזרת וגם את הנקודות שמחוץ לתחום ההגדרה.
5. : עולה. : יורדת.
6. בנקודה בתחום שבה הסימן מתחלף יש קיצון. שיעור ה-: הצבה ב- (לא ב-).
סוג הקיצון לפי טבלת הסימנים
אפשר לקבוע את סוג הקיצון גם בעזרת הנגזרת השנייה: אם ו- יש מינימום, ואם יש מקסימום. כש- אי אפשר להסיק כלום, וחוזרים לטבלה.
נקודה מחוץ לתחום ההגדרה (אסימפטוטה או "חור") נכנסת לטבלה, אבל היא אף פעם לא נקודת קיצון. תחומי עלייה משני הצדדים שלה כותבים בנפרד.
בפונקציה רציונלית ערך מקסימום מקומי יכול להיות קטן מערך מינימום מקומי. זו לא טעות, אם יש אסימפטוטה אנכית ביניהן.
דוגמה - קיצון משני צדי אסימפטוטה אנכית
נתונה הפונקציה . מצאו את תחומי העלייה והירידה ואת נקודות הקיצון וקבעו את סוגן.
1. תחום ההגדרה: .
2. כלל המנה: .
3. כש- או . שתיהן בתחום.
4. טבלת סימנים (המכנה חיובי, ולכן הסימן לפי המונה). בדיקה: , , , .
5. ו-.
עולה: , . יורדת: , . מקסימום , מינימום .
6. קעירות ונקודות פיתול בפונקציה רציונלית
קעירות ונקודת פיתול
גם כשהגרף עולה, הוא יכול לעלות "בהאצה" או "בהאטה". את זה מתארת הקעירות.
במדויק: קעורה כלפי מעלה () בקטע אם עולה בקטע, וקעורה כלפי מטה () אם יורדת בקטע. נקודת פיתול היא נקודה , כאשר בתחום ההגדרה, שבה הפונקציה משנה סוג קעירות.
ל- שלוש נקודות פיתול: , ו-. ביניהן הקעירות מתחלפת: כלפי מטה, כלפי מעלה, כלפי מטה, כלפי מעלה.
קעירות וסימן הנגזרת השנייה
קעירות ונקודות פיתול בפונקציה רציונלית
כשנתונה פונקציה רציונלית :
1. מוצאים את תחום ההגדרה.
2. מחשבים את ואת , ומפשטים (מוציאים גורם משותף ומצמצמים).
3. פותרים בתחום ההגדרה: אלה הנקודות החשודות כנקודות פיתול.
4. בונים טבלת סימנים של , כולל הנקודות שמחוץ לתחום ההגדרה.
5. נקודה בתחום שבה הסימן של מתחלף היא נקודת פיתול. שיעור ה-: הצבה ב-.
קעירות משני צדי אסימפטוטה אנכית
הקעירות יכולה להתחלף משני צדי אסימפטוטה אנכית (או "חור"), אבל שם אין נקודת פיתול: הנקודה לא בתחום ההגדרה.
לבד לא מספיק. צריך שהסימן של יתחלף ב-. למשל אם ב- יש גורם , הסימן לא מתחלף ב-.
דוגמה - שלוש נקודות פיתול בפונקציה המוגדרת לכל
נתונה הפונקציה . מצאו את תחומי הקעירות ואת נקודות הפיתול.
1. המכנה חיובי תמיד, ולכן מוגדרת לכל .
2. .
3. . מוציאים גורם משותף ומצמצמים: .
4. כש-, או . המכנה חיובי, ולכן הסימן לפי :
5. בכל שלוש הנקודות הסימן מתחלף. , , .
: , . : , . נקודות פיתול: , , .
7. חקירה מלאה וסקיצה
חקירה מלאה
חקירה מלאה היא "תעודת זהות" של הפונקציה: אוספים את כל התכונות שלה, ובסוף מסרטטים סקיצה שמתאימה לכולן.
במדויק: חקירה מלאה של פונקציה רציונלית היא מציאת: תחום ההגדרה; האסימפטוטות האנכיות ונקודות אי-הרציפות הסליקות; ההתנהגות כש- והאסימפטוטה האופקית (אם יש); זוגיות או אי-זוגיות; נקודות החיתוך עם הצירים; תחומי החיוביות והשליליות; תחומי העלייה והירידה ונקודות הקיצון; וכשמבקשים, גם תחומי הקעירות ונקודות הפיתול. הסקיצה צריכה להתאים לכל הממצאים.
ב-, למשל: אסימפטוטה אנכית שהגרף בורח ממנה ל- משני הצדדים (חזקה זוגית, מונה חיובי ליד ), אסימפטוטה אופקית , חיתוך עם הצירים רק ב-, ומינימום ב-.
שלבי החקירה המלאה
כשמבקשים לחקור פונקציה רציונלית ולסרטט סקיצה:
1. תחום ההגדרה.
2. נקודות סליקות ואסימפטוטות אנכיות, וכיוון הגרף משני הצדדים.
3. התנהגות כש- ואסימפטוטה אופקית.
4. זוגיות או אי-זוגיות.
5. נקודות חיתוך עם הצירים.
6. תחומי חיוביות ושליליות (לפי הגורמים והחזקות שלהם).
7. : תחומי עלייה וירידה ונקודות קיצון.
8. אם מבקשים: , קעירות ונקודות פיתול.
9. סקיצה: קודם האסימפטוטות והנקודות, ואז הגרף לפי טבלאות הסימנים.
זוגיות ואי-זוגיות
בפונקציה זוגית או אי-זוגית מספיק לחקור את ולהשלים בסימטריה.
בדיקה עצמית: הסקיצה חייבת להסכים עם כל טבלה. למשל, אם בקטע מסוים , הגרף שם מעל ציר ה-. אם יש סתירה, יש טעות באחד השלבים.
נקודה סליקה מסמנים בסקיצה בעיגול ריק. ישר אסימפטוטה מסרטטים בקו מקווקו.
דוגמה - פונקציה זוגית עם שתי אסימפטוטות אנכיות
נתונה הפונקציה .
א. חקרו את הפונקציה: תחום הגדרה, אסימפטוטות, זוגיות, חיתוך עם הצירים, חיוביות ושליליות, עלייה וירידה וקיצון, קעירות ונקודות פיתול.
ב. סרטטו סקיצה של הגרף.
1. תחום: , כלומר .
2. המונה שווה ב-, ולכן ו- אסימפטוטות אנכיות. ליד : , כלומר משמאל ומימין . ליד : , כלומר משמאל ומימין .
3. מעלות שוות, מקדמים מובילים ו-: אסימפטוטה אופקית .
4. : זוגית.
5. חיתוך: , כלומר רק .
6. , ולכן הסימן לפי : כש- או ; כש- או .
7. . כש- (), ו- כש- (). מקסימום ב-.
8. . המונה חיובי תמיד: כש-, כש-. הקעירות מתחלפת רק באסימפטוטות, ולכן אין נקודות פיתול.
9. הסקיצה:
תחום ; אסימפטוטות , ; זוגית; חיתוך ; כש-, כש-, ; עולה , ; יורדת , ; מקסימום ; כש-, כש-; אין נקודות פיתול.
8. פונקציות המשלבות מנה ומכפלה
מנה של מכפלות
הרבה פעמים פונקציה נתונה כבר מפורקת: במונה או במכנה יש מכפלה של גורמים, כמו או . כדאי לא לפתוח את הסוגריים - הפירוק עוזר.
במדויק: פונקציה המשלבת מנה ומכפלה היא פונקציה שהביטוי שלה בנוי מכפל וחילוק של פולינומים. היא פונקציה רציונלית: אפשר לכתוב אותה כמנה של שני פולינומים. בגזירה שלה משתמשים גם בכלל המנה וגם בכלל המכפלה.
מהפירוק רואים מיד את האפסים, את האסימפטוטות ואת הסימן, בלי לגזור. ב-: ב- הגרף נוגע בציר ה- (חזקה זוגית), וב- יש אסימפטוטה שבה הסימן מתחלף (חזקה אי-זוגית).
כלל המכפלה
גזירת מנה שיש בה מכפלה של גורמים
כשנתונה מנה שבמונה או במכנה שלה מכפלה של גורמים:
1. כותבים את כלל המנה.
2. את הנגזרת של מכפלה (במונה או במכנה) מחשבים בכלל המכפלה, או בכלל השרשרת לגורם בחזקה, כמו .
3. לפני שפותחים סוגריים, מוציאים את הגורם המשותף שמופיע בכל איברי המונה.
4. מצמצמים עם המכנה אם אפשר, ומפרקים את מה שנשאר.
סימן הפונקציה לפי הגורמים
בכל קטע בין שורשי המונה והמכנה הסימן קבוע. במעבר דרך שורש:
•גורם בחזקה אי-זוגית: הסימן מתחלף.
•גורם בחזקה זוגית: הסימן לא מתחלף, ובשורש של המונה הגרף נוגע בציר ה-.
פתיחת לפני הגזירה מובילה למונה שקשה לפרק. עדיף לגזור כמו שהפונקציה נתונה ולהוציא גורם משותף.
דוגמה - גורם בריבוע במונה: נגיעה בציר וקיצון
נתונה הפונקציה .
א. מצאו את תחום ההגדרה ואת האסימפטוטות האנכיות, וקבעו את תחומי החיוביות והשליליות בלי לגזור.
ב. מצאו את תחומי העלייה והירידה ואת נקודות הקיצון.
1. תחום: . המונה ב- הוא , ולכן אסימפטוטה אנכית.
2. סימן: , ולכן הסימן של הוא הסימן של . כש-; כש- חוץ מ-, שם והגרף נוגע בציר.
3. נגזרת: .
4. גורם משותף : .
5. כש- או . המכנה חיובי, ולכן הסימן לפי :
6. ו-.
א. ; אסימפטוטה ; כש-, כש-, . ב. עולה , ; יורדת , ; מקסימום , מינימום .
9. פונקציות המשלבות סכום והרכבה
סכום והרכבה
פונקציה יכולה להיבנות מחיבור של פולינום ושבר, כמו , או מהצבה של פונקציה אחת בתוך אחרת, כמו .
במדויק: הסכום מוגדר בכל שבו ו- מוגדרות שתיהן. ההרכבה מוגדרת בכל שבו מוגדרת וגם נמצא בתחום ההגדרה של . נקראת הפונקציה הפנימית, ו- החיצונית.
בגרף של יש מינימום ב- ומקסימום ב-. הפונקציה אי-זוגית, והגרף סימטרי ביחס לראשית הצירים.
נגזרת של סכום ושל פונקציה מורכבת
•סכום: .
•פונקציה מורכבת (כלל השרשרת): .
•בפרט: .
תכונות של מתוך
עבור טבעי:
- מוגדרת בדיוק איפה ש- מוגדרת.
•היא מתאפסת בדיוק איפה ש- מתאפסת.
•איפה ש- שואפת ל-, גם שואפת ל- (אסימפטוטה אנכית באותו מקום).
•אם כש-, אז : אסימפטוטה אופקית .
•כש- זוגי, .
בסכום: לנקודות חיתוך ולסימן מביאים קודם למכנה משותף. לגזירה עדיף לגזור כל מחובר בנפרד.
דוגמה א - סכום של פולינום ושבר: גזירה איבר איבר
נתונה הפונקציה . מצאו את תחומי העלייה והירידה ואת נקודות הקיצון.
1. תחום: .
2. גוזרים כל מחובר: .
3. כש-. המכנה חיובי, ולכן הסימן לפי :
4. ו-.
עולה , ; יורדת , . מקסימום , מינימום .
דוגמה ב - פונקציה מורכבת: גזירה בכלל השרשרת
נתונה הפונקציה .
א. מצאו את האסימפטוטות של .
ב. מצאו את תחומי העלייה והירידה ואת נקודות הקיצון.
1. הפונקציה הפנימית: , מוגדרת כש-. לכן גם מוגדרת כש-.
2. ליד , , ולכן : אסימפטוטה אנכית .
3. כש-, (מעלות שוות), ולכן : אסימפטוטה אופקית .
4. .
5. כלל השרשרת: .
6. כש-. סימן: נותן ; נותן ; נותן .
7. .
א. , . ב. יורדת , ; עולה ; מינימום .
10. משפחות פרמטריות של פונקציות רציונליות
משפחה פרמטרית
כשבביטוי של פונקציה יש אות נוספת, כמו ב-, כל ערך של נותן פונקציה אחרת. כך מקבלים "משפחה" של פונקציות.
במדויק: משפחה פרמטרית היא אוסף של פונקציות שנתונות בביטוי אחד שיש בו פרמטר: מספר קבוע שערכו לא ידוע. כל ערך מותר של הפרמטר נותן פונקציה אחת מהמשפחה. התכונות של הפונקציה (אסימפטוטות, נקודות סליקות, קיצון) יכולות להיות תלויות בערך הפרמטר.
ב-: עבור יש אסימפטוטה , מקסימום ומינימום . עבור המונה והמכנה מתאפסים יחד ב-, ו- לכל : ישר עם "חור" ב-.
חקירה לפי ערכי הפרמטר
כששואלים "עבור אילו ערכי הפרמטר":
1. מחפשים ערכים מיוחדים: ערך שבו למונה ולמכנה יש שורש משותף; ערך שבו מקדם מתאפס; ערך שבו הדיסקרימיננטה של מונה הנגזרת מתאפסת.
2. מחלקים למקרים לפי הערכים האלה.
3. בכל מקרה חוקרים בנפרד את התכונה שנשאלה.
מציאת פרמטר מנתון
כשנתונה תכונה של הפונקציה והפרמטר לא ידוע:
1. מתרגמים את הנתון למשוואה: נקודה על הגרף: . קיצון ב-: . שיפוע משיק ב-: .
2. פותרים ומוצאים את הפרמטר.
3. מציבים את הפרמטר ובודקים שהנתון באמת מתקיים: בתחום ההגדרה, וסוג הקיצון נכון.
ערך פרמטר שנותן שורש משותף למונה ולמכנה הופך אסימפטוטה ל"חור". בודקים אותו בנפרד.
לא מבטיח קיצון ולא את סוגו. אחרי שמוצאים את הפרמטר, בודקים בטבלת סימנים.
דוגמה א - המקרים לפי ערך הפרמטר
נתונה המשפחה , כאשר פרמטר.
א. עבור אילו ערכי הישר הוא אסימפטוטה אנכית?
ב. עבור אילו ערכי יש ל- נקודות קיצון?
ג. מצאו את נקודות הקיצון עבור .
1. המונה ב-: . אם , המונה שונה מאפס, ו- אסימפטוטה. אם : , , ויש "חור" ב-.
2. .
3. יש קיצון רק אם המונה מחליף סימן. הדיסקרימיננטה: .
- : , שני שורשים שונים, והסימן מתחלף בכל אחד. השורשים שונים מ- (אחרת , כלומר ). יש שתי נקודות קיצון.
- : (), אין קיצון.
- : לכל , ולכן עולה בכל קטע של התחום, ואין קיצון.
4. : . הסימן: כש-, כש- ו-, כש-.
5. : מקסימום. : מינימום.
א. . ב. . ג. מקסימום , מינימום .
דוגמה ב - מציאת הפרמטר לפי נקודת קיצון
לפונקציה , כאשר , יש נקודת מקסימום .
א. מצאו את .
ב. מצאו את נקודת המינימום של הפונקציה.
1. נתון: הנקודה על הגרף, והיא מקסימום. המטרה: ונקודת המינימום.
2. הנקודה על הגרף: , ולכן .
3. בדיקה: , ו-.
4. כש-. הסימן: כש-, כש-, כש-. לכן ב- באמת מקסימום, וב- מינימום.
5. .
א. . ב. .
11. משיק לפונקציה רציונלית
משיק לגרף
המשיק הוא הישר ש"נוגע" בגרף בנקודה מסוימת ויש לו אותו שיפוע כמו לגרף באותה נקודה.
במדויק: המשיק לגרף של בנקודה , כאשר גזירה ב-, הוא הישר שעובר בנקודה הזאת ושיפועו . בפונקציה רציונלית יש משיק בכל נקודה של תחום ההגדרה.
המשיק לגרף של בנקודה הוא . שיפועו .
משוואת המשיק
המשיק בנקודה שעל הגרף: , כאשר ו-.
משוואת משיק בנקודה שעל הגרף
כשנתון שיעור ה- של נקודת ההשקה :
1. מחשבים .
2. גוזרים ומחשבים .
3. מציבים ב- ומעבירים לצורה .
משיק מקביל או מאונך לישר נתון
•משיק מקביל לישר ששיפועו : פותרים .
•משיק מאונך לישר ששיפועו : פותרים .
כל פתרון בתחום ההגדרה נותן נקודת השקה. יכולות להיות כמה נקודות כאלה, או אף אחת.
מציבים את ב- כדי לקבל את , וב- כדי לקבל את השיפוע. לא מחליפים ביניהם.
ב- מתקיים לכל בתחום. לכן אין לגרף משיק עם שיפוע חיובי או אפס.
דוגמה א - משיק בנקודה שבה נתון
נתונה הפונקציה . מצאו את משוואת המשיק לגרף הפונקציה בנקודה שבה .
1. . נקודת ההשקה .
2. , ולכן .
3. , כלומר .
דוגמה ב - משיקים המקבילים לישר נתון
נתונה הפונקציה . מצאו את משוואות המשיקים לגרף הפונקציה המקבילים לישר .
1. נתון: שיפוע הישר . המטרה: נקודות ההשקה והמשיקים ששיפועם .
2. . פותרים , כלומר .
3. או , ולכן או . שתיהן בתחום.
4. : המשיק , כלומר .
5. : המשיק , כלומר .
ו-
12. התאמת פונקציה רציונלית לגרף
התאמה בין פונקציה לגרף
לפעמים נותנים כמה פונקציות וכמה גרפים, וצריך להתאים. לא צריך לחקור הכול: מספיק למצוא תכונות שמבדילות בין הפונקציות.
במדויק: גרף מתאים לפונקציה רק אם כל התכונות של הפונקציה מתקיימות בו. לכן כדי לפסול גרף מספיקה תכונה אחת שלא מתאימה, וכדי לקבוע התאמה בודקים כמה תכונות שמבדילות בין האפשרויות.
תכונה שקל לזהות: הכיוון של הגרף משני צדי אסימפטוטה אנכית. ב- (חזקה 1) הגרף בורח לכיוונים הפוכים, וב- (חזקה 2) לאותו כיוון.
מה רואים בגרף
התאמת פונקציות לגרפים
כשנתונות כמה פונקציות וכמה גרפים:
1. לכל פונקציה רושמים תכונות שמחשבים בלי נגזרת: אסימפטוטות, חזקות הגורמים, אפסים, , זוגיות.
2. מחפשים תכונה שבה הפונקציות שונות זו מזו, ופוסלים גרפים לפיה.
3. מאשרים כל התאמה בעוד תכונה אחת לפחות. אם צריך, משתמשים גם בנגזרת (קיצון, עלייה וירידה).
כשכל הפונקציות חולקות תכונה (למשל אותה אסימפטוטה אנכית), היא לא עוזרת להבדיל ביניהן. מחפשים תכונה ששונה.
דוגמה - שלוש פונקציות עם אותה אסימפטוטה אנכית
לפניכם שלושה גרפים: I, II, III. התאימו לכל אחת מהפונקציות את הגרף שלה, ונמקו.
, ,
1. לשלוש הפונקציות אסימפטוטה אנכית (המונה שווה שם), ולכן היא לא מבדילה.
2. הכיוון ליד : ב- הגורם בחזקה 1, ולכן הגרף בורח לכיוונים הפוכים. ב- וב- הגורם , ולכן לאותו כיוון. רק בגרף I הכיוונים הפוכים, ולכן I הוא של .
3. אסימפטוטה אופקית: ב- מעלת המונה 1 קטנה מ-2, ולכן . ב- המעלות שוות, ולכן . בגרף II הגרף מתקרב ל-, ובגרף III ל-.
4. אישור: ב- השורש בחזקה 1, והגרף חוצה את ציר ה- (כמו בגרף II). ב- השורש בחזקה 2 ו-, והגרף נוגע בציר (כמו בגרף III).
- גרף I, - גרף II, - גרף III.
13. חקירת מכפלת חזקות עם מעריך פרמטרי: n זוגי מול n אי-זוגי
מעריך פרמטרי
לפעמים המעריך עצמו הוא פרמטר, כמו ב-. אי אפשר לחקור כל בנפרד, אבל לא צריך: הכול תלוי בשאלה אם זוגי או אי-זוגי.
במדויק: עבור טבעי: אם זוגי, לכל ומתאפס רק ב-. אם אי-זוגי, ל- יש אותו סימן כמו ל-. לכן מחליף סימן ב- אם ורק אם אי-זוגי.
עבור : כש- יש מקסימום ב- ומינימום ב-. כש- אין קיצון ב- (שם יש נקודת פיתול עם משיק אופקי), ויש מינימום ב-.
הזוגיות של ושל
עבור הגורם , כששאר הגורמים של ושל לא מתאפסים ב-:
חקירה עם מעריך פרמטרי
כשבפונקציה מופיע ו- טבעי לא ידוע:
1. גוזרים כרגיל: .
2. מוציאים גורם משותף (החזקה הנמוכה) מכל איברי מונה הנגזרת.
3. מחלקים לשני מקרים: זוגי ו- אי-זוגי.
4. בכל מקרה קובעים את הסימן של ושל לפי הזוגיות, ובונים טבלאות סימנים.
ו- תמיד בזוגיות הפוכה. מי שבודק את הזוגיות של בגורם מקבל טבלה הפוכה.
כש- אי-זוגי, ב- מתקיים אבל אין קיצון. ל- יש שם קיצון, ולכן היא נקודת פיתול.
דוגמה - השוואה בין זוגי ל- אי-זוגי
נתונה הפונקציה , כאשר מספר טבעי ו-.
א. הראו ש-.
ב. מצאו את נקודות הקיצון של וקבעו את סוגן, כאשר זוגי וכאשר אי-זוגי.
ג. תארו את התנהגות כש- וכש- בכל אחד מהמקרים.
1. כלל המנה: . מוציאים גורם משותף : .
2. כש- או . שתי הנקודות בתחום (, ובפרט ).
3. ליד : , והגורם עובר מ- ל-. לכן בכל מקרה יש מינימום. .
4. ליד : ו-. הסימן של הפוך לסימן של .
- זוגי: אי-זוגי, עובר מ- ל-, ולכן עובר מ- ל-: מקסימום .
- אי-זוגי: זוגי, משני הצדדים, ולכן משני הצדדים: אין קיצון ב-.
5. באינסוף: מעלת המונה גדולה מ-1, ולכן .
- זוגי ( אי-זוגי): כש-, ו- כש-.
- אי-זוגי ( זוגי): בשני הכיוונים.
ב. בכל מקרה מינימום . זוגי: גם מקסימום . אי-זוגי: אין קיצון נוסף. ג. זוגי: כש-, כש-. אי-זוגי: בשני הכיוונים.