תזכורת: פולינום
ביטויים כמו , או נקראים פולינומים. הם יופיעו כאן במונה ובמכנה.
במדויק: פולינום הוא סכום של איברים מהצורה , כאשר מספר כלשהו ו- מספר שלם שאינו שלילי (). המעלה של הפולינום היא המעריך הגבוה ביותר שהמקדם שלו שונה מאפס. למשל ממעלה 2, ו- ממעלה 0. לפולינום אין מעלה.
פונקציה רציונלית
עד עכשיו חקרנו בעיקר פולינומים. עכשיו נכיר פונקציות שיש בהן חלוקה, כמו : במונה פולינום, ובמכנה פולינום.
במדויק: פונקציה רציונלית היא פונקציה שאפשר לכתוב כמנה של שני פולינומים, , כאשר אינו הפולינום אפס. גם פולינום הוא פונקציה רציונלית (המכנה שלו ).
לגרף של פונקציה רציונלית יש תכונות שאין לפולינום: הוא יכול להיקטע בנקודה שבה המכנה מתאפס, להתקרב לישר אנכי ולברוח למעלה או למטה, ולהתקרב לישר אופקי בקצוות. בגרף של רואים את שלושת הדברים: הגרף נקטע ב-, נצמד לישר , ובקצוות מתקרב לישר .
1. תחום הגדרה ונקודות אי-הגדרה
נקודת אי-הגדרה ותחום ההגדרה
בפולינום אפשר להציב כל מספר. בשבר זה לא כך: ב- ההצבה נותנת חלוקה ב-, ואין לה תוצאה.
במדויק: נקודת אי-הגדרה של היא מספר שבו אינו מוגדר. בפונקציה רציונלית אלה בדיוק המספרים שבהם אחד המכנים בביטוי הנתון שווה . תחום ההגדרה הוא כל ה- שאינם נקודות אי-הגדרה.
בגרף, בנקודת אי-הגדרה אין לגרף אף נקודה, והוא נקטע. ל- יש שתי נקודות אי-הגדרה, ו-, והגרף בנוי משלושה חלקים נפרדים.
מציאת תחום ההגדרה של פונקציה רציונלית
כשנתונה פונקציה רציונלית:
1. משווים כל מכנה ל- ופותרים.
2. הפתרונות הם נקודות האי-הגדרה.
3. תחום ההגדרה: כל חוץ מהן. כותבים למשל .
מכנה ריבועי
שורשי המונה לא יוצאים מהתחום. ב- ההצבה מותרת ונותנת .
את התחום קובעים מהביטוי כפי שהוא נתון, לפני צמצום. אינה מוגדרת ב-, גם אם אחרי צמצום מקבלים .
דוגמה א - שבר אחד: מכנה ריבועי שמתפרק
מצאו את תחום ההגדרה של הפונקציה .
1. משווים את המכנה ל-: .
2. מפרקים: , ולכן או .
3. אלה נקודות האי-הגדרה. המונה מתאפס ב-, וזה לא משנה את התחום.
דוגמה ב - סכום של שברים: כל מכנה בנפרד
מצאו את תחום ההגדרה של הפונקציה .
1. יש שני מכנים, ו- מוגדרת רק כששניהם שונים מ-.
2. המכנה : מתאפס ב-.
3. המכנה : המשוואה אין לה פתרון, כי ריבוע אינו שלילי ().
4. לכן יש נקודת אי-הגדרה אחת בלבד.
2. אסימפטוטה אנכית והתנהגות הפונקציה בסביבתה
אסימפטוטה אנכית
מה קורה לגרף ליד נקודת אי-הגדרה? ב-, כש- מתקרב ל-, המכנה קטן מאוד והשבר גדל מאוד בערכו המוחלט. הגרף עולה או יורד בלי סוף ונצמד לישר .
במדויק: הישר הוא אסימפטוטה אנכית של אם כש- מתקרב ל- (מימין, משמאל או משני הצדדים), שואף ל- או ל-. כלומר, אפשר לקבל ערך גדול ככל שנרצה, אם רק נתקרב ל- במידה הדרושה. בפונקציה רציונלית היא נקודת אי-הגדרה, ולכן הגרף לא נוגע בישר הזה.
ב-: ו-. מימין ל- הגרף עולה ל-, ומשמאל יורד ל-. ב- המכנה הוא ריבוע ולכן חיובי משני הצדדים, והגרף עולה ל- משני הצדדים.
מתי אסימפטוטה אנכית
בפונקציה :
•אם וגם , הישר הוא אסימפטוטה אנכית.
•אם וגם , מצמצמים את הגורם המשותף ובודקים שוב בפונקציה המצומצמת: אם המכנה המצומצם עדיין מתאפס ב-, יש אסימפטוטה אנכית; אם לא, יש "חור".
הכיוון של הגרף ליד
כשנתונה אסימפטוטה אנכית :
1. בוחרים מספר קרוב ל- מכל צד, למשל ו- (קרוב יותר מכל שורש אחר של המונה ושל המכנה).
2. מחשבים את הסימן של בכל אחד מהם (מספיק הסימן של המונה ושל המכנה).
3. סימן : באותו צד . סימן : באותו צד .
גורם בחזקה 1 במכנה, כמו : הסימן מתחלף ב-, והגרף בורח לכיוונים הפוכים. גורם בריבוע, כמו : הגרף בורח לאותו כיוון משני הצדדים.
לא כותבים : אינו מספר, ולא עושים איתו פעולות חשבון. כותבים "כש- מימין, ".
דוגמה - שתי אסימפטוטות אנכיות וכיוון הגרף ליד כל אחת
נתונה הפונקציה .
א. מצאו את האסימפטוטות האנכיות של הפונקציה.
ב. תארו את התנהגות הפונקציה משני הצדדים של כל אסימפטוטה.
1. המכנה: , ולכן או .
2. המונה שווה ב- ו- ב-, כלומר אינו . לכן שתי הנקודות הן אסימפטוטות אנכיות.
3. ליד : ו-. משמאל , מימין .
4. ליד : ו-. משמאל , מימין .
א. ו-. ב. ליד : משמאל , מימין . ליד : משמאל , מימין .
3. נקודת אי-רציפות סליקה ("חור") וצמצום הפונקציה
נקודת אי-רציפות סליקה
לא כל נקודת אי-הגדרה היא אסימפטוטה. ב- המונה והמכנה מתאפסים יחד ב-. אחרי צמצום , ולכן הגרף הוא ישר, שחסרה בו נקודה אחת: "חור".
במדויק: היא נקודת אי-רציפות סליקה של אם אינה מוגדרת ב-, אבל כש- מתקרב ל- משני הצדדים, מתקרב למספר אחד . בגרף חסרה הנקודה , וכל שאר הגרף ממשיך בלי קפיצה ובלי בריחה לאינסוף.
ב-: ו-. כש-, הערכים מתקרבים ל-, אבל עצמו אינו מוגדר. בסקיצה מסמנים את בעיגול ריק.
זיהוי חור או אסימפטוטה בנקודה שבה המונה והמכנה מתאפסים
כש- וגם בפונקציה :
1. מפרקים את המונה ואת המכנה לגורמים.
2. מצמצמים את כל הגורמים המשותפים, ומקבלים פונקציה מצומצמת .
3. אם המכנה של שונה מ- ב-: יש חור בנקודה .
4. אם המכנה של עדיין מתאפס ב-: היא אסימפטוטה אנכית.
הפונקציה המצומצמת
שווה לפונקציה המצומצמת בצירוף התנאי : לכל מתקיים , וב- הפונקציה לא מוגדרת. לכן את שאר החקירה (חיתוך עם הצירים, אסימפטוטות, נגזרת) עושים בפונקציה המצומצמת, וזוכרים את התנאי.
חור אינו נקודה של הגרף. אם , הנקודה אינה נקודת חיתוך עם ציר ה-.
מונה ומכנה שמתאפסים יחד לא תמיד נותנים חור. ב- מצמצמים ל-, והמכנה עדיין מתאפס ב-: זו אסימפטוטה אנכית.
דוגמה - גורם משותף אחד: חור ואסימפטוטה
נתונה הפונקציה .
א. מצאו את תחום ההגדרה של הפונקציה.
ב. מצאו את האסימפטוטות האנכיות ואת נקודות האי-רציפות הסליקות.
ג. מצאו את נקודות החיתוך של גרף הפונקציה עם הצירים.
1. מפרקים: המונה , המכנה .
2. המכנה מתאפס ב- וב-, ולכן התחום: .
3. מצמצמים את : , בתנאי .
4. ב- המכנה המצומצם מתאפס, והמונה : אסימפטוטה אנכית .
5. ב- המכנה המצומצם : חור. , ולכן החור ב- (בסקיצה: העיגול הריק).
6. ציר ה-: . ציר ה-: , (בתחום).
א. . ב. אסימפטוטה אנכית , חור ב-. ג. ו-.
4. אסימפטוטה אופקית והתנהגות באינסוף
אסימפטוטה אופקית
מה קורה לגרף כש- גדל מאוד, או קטן מאוד? ב-, למשל, : הערכים מתקרבים ל-, והגרף נצמד בקצוות לישר .
במדויק: הישר הוא אסימפטוטה אופקית של אם כש- או כש-, שואף ל-. הגרף יכול לחתוך אסימפטוטה אופקית. אם או , אין אסימפטוטה אופקית באותו צד.
למה זה קורה: כש- גדול מאוד, האיבר עם החזקה הגבוהה "שולט", והשאר זניח לעומתו. ב-, עבור המכנה קרוב מאוד ל-, והשבר קרוב ל-.
התנהגות באינסוף לפי המעלות
בפונקציה (, המקדמים המובילים של המונה ושל המכנה):
חיתוך הגרף עם האסימפטוטה האופקית
כשרוצים לדעת אם הגרף חותך את :
1. פותרים את המשוואה .
2. כל פתרון בתחום ההגדרה נותן נקודת חיתוך . אין פתרון: הגרף לא חותך את האסימפטוטה.
במעלות שוות מחלקים את המקדמים המובילים, לא את המספרים החופשיים: ל- האסימפטוטה , לא .
את הכיוון של בקצוות בודקים בהצבת מספר גדול, כמו ו-. כך יודעים אם הגרף מתקרב לאסימפטוטה מלמעלה או מלמטה.
דוגמה א - מעלות שוות: אסימפטוטה וחיתוך איתה
נתונה הפונקציה .
א. מצאו את האסימפטוטה האופקית של הפונקציה.
ב. האם הגרף חותך את האסימפטוטה? אם כן, מצאו את נקודת החיתוך.
1. מעלת המונה ומעלת המכנה שוות (2). המקדמים המובילים ו-, ולכן .
2. בדיקה מספרית: ו-. הערכים מתקרבים ל-.
3. חיתוך: . המכנה תמיד חיובי, ולכן כופלים בו: .
4. מכאן , כלומר , והנקודה .
א. . ב. כן, בנקודה .
דוגמה ב - מעלת המונה גדולה: שאיפה לאינסוף
נתונה הפונקציה . האם יש לה אסימפטוטה אופקית? תארו את התנהגות כש- וכש-.
1. מעלת המונה 2 גדולה ממעלת המכנה 1, ולכן אין אסימפטוטה אופקית.
2. כש- גדול מאוד, השבר קרוב ל-, ולכן הוא גדל בלי גבול: , .
3. כש- שלילי וגדול בערכו המוחלט, השבר קרוב ל-, ולכן הוא יורד בלי גבול: .
אין אסימפטוטה אופקית. כש-, , וכש-, .
5. הפונקציה 1/x והזזותיה a/(x−p)+k
המשפחה
את הגרף של כבר מכירים: שני ענפים, ושתי אסימפטוטות ו-. בעזרת מתיחה והזזות מקבלים ממנו משפחה שלמה של פונקציות.
במדויק: לכל ולכל , , הגרף של מתקבל מהגרף של כך: מתיחה אנכית פי (ואם , גם שיקוף ביחס לציר ה-), אחר כך הזזה ב- יחידות ימינה (שמאלה כש-) וב- יחידות למעלה (למטה כש-).
ההזזה מזיזה את האסימפטוטות יחד עם הגרף: הופך ל-, ו- הופך ל-. הנה (מקווקו) ו-.
תכונות של
•תחום ההגדרה: .
•אסימפטוטה אנכית , אסימפטוטה אופקית .
•הגרף לא מקבל את הערך : הענפים לא חותכים את .
- : יורדת בכל אחד מהתחומים ו-. הענפים מימין ולמעלה ומשמאל ולמטה ביחס לנקודה .
- : עולה בכל אחד מהתחומים. הענפים מימין ולמטה ומשמאל ולמעלה.
פונקציה הופכית לישר
שבר שבמונה ובמכנה שלו ביטויים לינאריים אפשר לכתוב בצורה , בעזרת פירוק המונה. למשל:
מכאן , , .
ב- הסימן מתהפך: , ולכן והאסימפטוטה , לא .
"יורדת בכל תחום" אינו "יורדת בכל התחום": ב-, , אף ש-.
דוגמה - : אסימפטוטות, חיתוך עם הצירים וירידה
נתונה הפונקציה .
א. מצאו את האסימפטוטות של הפונקציה.
ב. מצאו את נקודות החיתוך של גרף הפונקציה עם הצירים.
ג. האם הפונקציה עולה או יורדת? סרטטו סקיצה.
1. כאן , , . אסימפטוטות: ו-.
2. ציר ה-: , הנקודה .
3. ציר ה-: , ולכן , כלומר . הנקודה .
4. , ולכן יורדת בכל אחד מהתחומים ו-.
א. , . ב. ו-. ג. יורדת בכל אחד מהתחומים ו-.
6. הפונקציה 1/x² והזזותיה
המשפחה
גם הגרף של מוכר: שני ענפים מעל ציר ה-, סימטריים ביחס לציר ה-, שבורחים ל- ליד . גם ממנו בונים משפחה במתיחה ובהזזות.
במדויק: לכל ולכל , , הגרף של מתקבל מהגרף של במתיחה אנכית פי (ואם , גם שיקוף ביחס לציר ה-), ואחר כך הזזה ב- יחידות אופקית וב- יחידות אנכית.
הגרף סימטרי ביחס לישר . ב- (מקווקו) וב- רואים איך השיקוף הופך את הענפים כלפי מטה, וההזזה מעבירה את האסימפטוטות ל- ול-.
תכונות של
•תחום ההגדרה: . אסימפטוטות: ו-.
•משני צדי הגרף בורח לאותו כיוון: ל- כש-, ל- כש-.
הגרף עולה עד ויורד אחריו (כש-), ובכל זאת אין לו נקודת קיצון: אינו בתחום ההגדרה.
דוגמה - מציאת אסימפטוטות, חיתוך וקבוצת הערכים
נתונה הפונקציה .
א. מצאו את תחום ההגדרה ואת האסימפטוטות של הפונקציה.
ב. מצאו את נקודות החיתוך של גרף הפונקציה עם הצירים.
ג. אילו ערכים מקבלת?
1. כאן , , . התחום: . אסימפטוטות: ו-.
2. ציר ה-: , הנקודה .
3. ציר ה-: , כלומר , ולכן : או .
4. , ולכן לכל , ו-. כל ערך גדול מ- מתקבל, כי מקבל כל מספר חיובי.
א. . אסימפטוטות , . ב. , , . ג. .
7. סקיצה איכותנית: סימני המונה והמכנה ונקודות חיתוך עם הצירים
סקיצה איכותנית
עוד לפני שגוזרים, אפשר לדעת הרבה על צורת הגרף: איפה הוא נקטע, לאן הוא בורח, איפה הוא חותך את הצירים, ומתי הוא מעל ציר ה-.
במדויק: תחום החיוביות של הוא קבוצת ה- בתחום ההגדרה שבהם , ותחום השליליות - קבוצת ה- בתחום ההגדרה שבהם . סקיצה איכותנית היא סרטוט שמתאים לתחום ההגדרה, לאסימפטוטות, לנקודות החיתוך עם הצירים ולתחומי החיוביות והשליליות. היא לא קובעת איפה בדיוק נמצאות נקודות הקיצון.
הסימן של שבר נקבע מהסימן של המונה ושל המכנה: אותו סימן נותן , סימנים שונים נותנים . המונה והמכנה מחליפים סימן רק בשורשים שלהם, ולכן גם יכולה להחליף סימן רק שם. ב- הנקודות האלה הן , ו-: הגרף שלילי ב-, חיובי ב-, שלילי ב- וחיובי ב-.
סקיצה לפני גזירה
כשנתונה פונקציה רציונלית וצריך סקיצה בלי נגזרת:
1. תחום הגדרה, אסימפטוטות אנכיות וחורים.
2. התנהגות באינסוף: אסימפטוטה אופקית או שאיפה ל-.
3. נקודות חיתוך עם הצירים.
4. טבלת סימנים: מסדרים על ציר המספרים את שורשי המונה ואת שורשי המכנה, וקובעים בכל קטע את הסימן של המונה, של המכנה ושל .
5. מסרטטים: בכל קטע הגרף בצד המתאים של ציר ה-, ובורח ליד כל אסימפטוטה אנכית לפי הסימן באותו צד.
בטבלת הסימנים כותבים "לא מוגדר" בשורשי המכנה. הם אינם נקודות חיתוך, גם אם הסימן מתחלף שם.
בדיקה עצמית: ליד אסימפטוטה אנכית, הכיוון של הגרף חייב להתאים לסימן מהטבלה. בקטע עם הגרף בורח ל-, לא ל-.
דוגמה - שלושה גורמים לינאריים: טבלת סימנים וסקיצה
נתונה הפונקציה .
א. מצאו את תחום ההגדרה ואת האסימפטוטות של הפונקציה.
ב. מצאו את נקודות החיתוך של גרף הפונקציה עם הצירים.
ג. מצאו את תחומי החיוביות והשליליות, וסרטטו סקיצה של הגרף.
1. המכנה: , ולכן . המונה לא מתאפס שם, ולכן ו- אסימפטוטות אנכיות.
2. מעלת המונה 1 קטנה ממעלת המכנה 2: אסימפטוטה אופקית .
3. ציר ה-: . ציר ה-: , .
4. טבלת סימנים:
5. מהטבלה: ליד משמאל ומימין . ליד משמאל ומימין .
א. . אסימפטוטות , , . ב. ו-. ג. חיובית ב- וב-. שלילית ב- וב-.
8. זוגיות ואי-זוגיות של פונקציה רציונלית
פונקציה זוגית ואי-זוגית
לחלק מהגרפים יש סימטריה, והיא חוסכת חצי מהעבודה: מספיק לחקור את , ולהשלים את הצד השני.
במדויק: זוגית אם לכל בתחום ההגדרה גם בתחום, ו-. הגרף שלה סימטרי ביחס לציר ה-. אי-זוגית אם לכל בתחום ההגדרה גם בתחום, ו-. הגרף שלה סימטרי ביחס לראשית הצירים. יש פונקציות שאינן זוגיות ואינן אי-זוגיות.
היא זוגית, ו- היא אי-זוגית.
זוגית ואי-זוגית
תנאי מוקדם לשתיהן: תחום ההגדרה סימטרי ביחס ל-.
בדיקת זוגיות
כשנתונה פונקציה רציונלית:
1. בודקים שתחום ההגדרה סימטרי. אם לא, היא לא זוגית ולא אי-זוגית.
2. מציבים במקום ומפשטים.
3. משווים ל- ול-.
4. כדי להראות שהיא לא זוגית ולא אי-זוגית, מספיק מספר אחד שבו וגם .
מה הסימטריה נותנת
•אם אסימפטוטה אנכית של פונקציה זוגית או אי-זוגית, גם אסימפטוטה אנכית.
•פונקציה אי-זוגית שמוגדרת ב- מקיימת , כלומר עוברת בראשית.
לבד לא מוכיח זוגיות: צריך לכל בתחום.
דוגמה - זוגית, אי-זוגית או אף אחת מהן
קבעו לגבי כל פונקציה אם היא זוגית, אי-זוגית או אף אחת מהן:
א.
ב.
ג.
1. א: התחום כל (המכנה תמיד חיובי). . זוגית.
2. ב: התחום , סימטרי. . אי-זוגית.
3. ג: התחום כל . ו-. מתקיים וגם . אף אחת מהן.
א. זוגית. ב. אי-זוגית. ג. לא זוגית ולא אי-זוגית.
9. נגזרת של מנה
הנגזרת של מנה
כדי למצוא עלייה, ירידה וקיצון של פונקציה רציונלית, צריך לגזור שבר. לשם כך יש כלל משלו, כמו שיש כלל למכפלה.
במדויק: אם ו- גזירות בנקודה , ו-, אז גם גזירה ב-, והנגזרת שלה נתונה בכלל המנה. בכל נקודה שבה המנה עצמה לא מוגדרת, ולכן גם הנגזרת לא מוגדרת שם.
כלל המנה
גזירה ופישוט
כשגוזרים שבר:
1. מזהים את המונה ואת המכנה , וגוזרים כל אחד מהם.
2. מציבים בכלל המנה.
3. מפשטים רק את המונה של הנגזרת: פותחים סוגריים ומכנסים איברים. את המכנה משאירים בריבוע.
4. תחום ההגדרה של הנגזרת הוא תחום ההגדרה של הפונקציה.
הסדר במונה חשוב: , לא . החלפת הסדר הופכת את הסימן של הנגזרת, ואז מתחלפים תחומי העלייה והירידה.
מכנה בריבוע תמיד חיובי בתחום ההגדרה. לכן הסימן של הנגזרת הוא הסימן של המונה שלה.
דוגמה - מונה לינארי ומונה ריבועי
גזרו ופשטו:
א.
ב.
1. א: המונה , נגזרתו . המכנה , נגזרתו .
2. .
3. ב: המונה , נגזרתו . המכנה , נגזרתו .
4. .
א. , . ב. , .
10. נגזרת של 1/f(x)
הנגזרת של
פונקציה כמו היא "אחד חלקי פונקציה". אפשר לגזור אותה בכלל המנה, אבל יש דרך קצרה יותר: לראות בה פונקציה מורכבת.
במדויק: היא הרכבה של על . בכל שבו גזירה ו-, גם גזירה, ו-.
למה : לפי הגדרת הנגזרת, שיפוע החותך בין ל- הוא
וכש- זה שואף ל-.
מהנוסחה רואים: הסימן של הפוך לסימן של . כש- עולה, יורדת. הנה (מקווקו) ו-: המינימום של ב- הוא מקסימום של , ושם שני הגרפים נפגשים, כי .
הנגזרת של
הנגזרת של
ובכפל בקבוע: .
עלייה וירידה של
בכל קטע שבו :
•אם עולה בקטע, יורדת בו. אם יורדת בקטע, עולה בו.
•הנגזרת של שווה בדיוק בנקודות שבהן .
לא כותבים . למשל ל-: , אבל הנגזרת היא .
דוגמה - מכנה שאינו מתאפס: עלייה, ירידה וקיצון
נתונה הפונקציה .
א. מצאו את תחום ההגדרה של הפונקציה.
ב. מצאו את .
ג. מצאו את תחומי העלייה והירידה ואת נקודת הקיצון של הפונקציה.
1. : , אין פתרון. לכן מוגדרת לכל .
2. , , ולכן .
3. כש-, כלומר . המכנה של חיובי, ולכן הסימן של הפוך לסימן של :
4. , ולכן המקסימום ב-.
א. כל . ב. . ג. עולה ב-, יורדת ב-, מקסימום .
11. תחומי עלייה וירידה ונקודות קיצון
עלייה, ירידה וקיצון בפונקציה רציונלית
את תחומי העלייה והירידה כבר מצאנו בפולינומים בעזרת הנגזרת. בפונקציה רציונלית עושים אותו דבר, אבל יש בתחום "חורים" ואסימפטוטות שצריך לזכור.
במדויק: עולה בקטע אם לכל בקטע מתקיים , ויורדת בו אם . הקטע חייב להיות כולו בתחום ההגדרה. היא נקודת מקסימום מקומי אם בתחום, ויש קטע סביב שכולו בתחום, שבו לכל . במינימום מקומי: .
ב- יש מקסימום ב- ומינימום ב-. ערך המקסימום קטן מערך המינימום: הם על ענפים שונים של הגרף, משני צדי האסימפטוטה .
עלייה, ירידה וקיצון בעזרת הנגזרת
כשנתונה פונקציה רציונלית:
1. מוצאים את תחום ההגדרה.
2. גוזרים ומפשטים את המונה של .
3. פותרים (המונה של שווה ). שומרים רק פתרונות שבתחום.
4. בונים טבלת סימנים ל-. מכניסים אליה גם את נקודות האי-הגדרה, ומסמנים אותן "לא מוגדר".
5. : עולה. : יורדת. מעבר מ- ל- בנקודה שבתחום: מקסימום. מ- ל-: מינימום.
6. מציבים כל נקודת קיצון ב- (המקורית או המצומצמת) כדי לקבל את שיעור ה-.
נקודת אי-הגדרה אינה נקודת קיצון, גם אם הסימן של מתחלף בה. תחומי עלייה שמופרדים באסימפטוטה כותבים בנפרד: "עולה ב- וב-".
בפונקציה רציונלית ערך מקסימום מקומי יכול להיות קטן מערך מינימום מקומי. זה לא סימן לטעות.
דוגמה - קיצון משני צדי אסימפטוטה אנכית
נתונה הפונקציה . מצאו את תחומי העלייה והירידה ואת נקודות הקיצון של הפונקציה, וקבעו את סוגן.
1. תחום ההגדרה: .
2. .
3. : או . שתיהן בתחום.
4. המכנה חיובי, ולכן הסימן נקבע לפי :
5. ו-.
עולה ב- וב-. יורדת ב- וב-. מקסימום , מינימום .
12. חקירה מלאה וסקיצה
חקירה מלאה של פונקציה רציונלית
עכשיו מחברים את כל הכלים: מה שמוצאים בלי נגזרת, ומה שמוצאים בעזרתה. התוצאה היא סקיצה שמתאימה לכל התכונות.
במדויק: חקירה מלאה של פונקציה רציונלית היא מציאת: תחום ההגדרה, האסימפטוטות האנכיות והאופקיות, נקודות האי-רציפות הסליקות, הזוגיות, נקודות החיתוך עם הצירים, תחומי החיוביות והשליליות, תחומי העלייה והירידה ונקודות הקיצון. אחרי זה מסרטטים סקיצה שמתאימה לכל התוצאות.
סדר עבודה טוב: קודם כל מה שאפשר בלי נגזרת. כך הסקיצה כבר כמעט מוכנה, והנגזרת רק משלימה את מקום הקיצון ובודקת את התמונה. תכונה שלא מתאימה לאחרות (למשל קיצון בקטע שבו הגרף צריך רק לעלות) מסמנת טעות בחישוב.
שלבי החקירה
כשצריך לחקור פונקציה רציונלית ולסרטט סקיצה:
1. תחום הגדרה. מצמצמים אם אפשר, ורושמים חורים.
2. אסימפטוטות אנכיות ואופקיות.
3. זוגיות. אם זוגית או אי-זוגית, מספיק לחקור את ולהשלים בסימטריה.
4. נקודות חיתוך עם הצירים.
5. תחומי חיוביות ושליליות.
6. נגזרת: תחומי עלייה וירידה ונקודות קיצון.
7. סקיצה: אסימפטוטות בקו מקווקו, נקודות מיוחדות, ואז הגרף.
בדיקה עצמית: כל שלב צריך להתאים לאחרים. אם בקטע, אין בו נקודת חיתוך עם ציר ה-. אם זוגית, הקיצונים סימטריים.
חור מסמנים בסקיצה בעיגול ריק. ישר אסימפטוטה אינו חלק מהגרף.
דוגמה - פונקציה זוגית עם שתי אסימפטוטות אנכיות
נתונה הפונקציה .
א. מצאו את תחום ההגדרה ואת האסימפטוטות של הפונקציה.
ב. בדקו אם הפונקציה זוגית או אי-זוגית.
ג. מצאו את נקודות החיתוך עם הצירים ואת תחומי החיוביות והשליליות.
ד. מצאו את תחומי העלייה והירידה ואת נקודות הקיצון.
ה. סרטטו סקיצה של גרף הפונקציה.
1. המכנה: , ולכן . המונה לא מתאפס, ולכן ו- אסימפטוטות אנכיות.
2. מעלות שוות, מקדמים מובילים ו-: אסימפטוטה אופקית .
3. , והתחום סימטרי: זוגית.
4. ציר ה-: . ציר ה-: אין פתרון, ולכן אין חיתוך.
5. המונה תמיד חיובי, ולכן הסימן של הוא הסימן של : חיובית ב- וב-, שלילית ב-.
6. . רק ב-.
7. מקסימום ב-. מהטבלה: ליד משמאל ומימין (בסימטריה, ליד משמאל ומימין ).
א. . אסימפטוטות , , . ב. זוגית. ג. , אין חיתוך עם ציר ה-. חיובית ב- וב-, שלילית ב-. ד. עולה ב- וב-, יורדת ב- וב-. מקסימום .
13. התאמת פונקציה רציונלית לגרף
התאמה בין פונקציה לגרף
לפעמים נותנים כמה פונקציות וכמה גרפים, וצריך להתאים ביניהם. לא צריך לחקור הכול: מספיק למצוא תכונות שבהן הפונקציות שונות זו מזו.
במדויק: גרף מתאים לפונקציה רק אם כל התכונות שלה מתקיימות בו. לכן כדי לפסול גרף מספיקה תכונה אחת שלא מתאימה, וכדי לאשר התאמה בודקים כמה תכונות.
תכונה שקל לראות בגרף: אסימפטוטה אנכית מול חור. ב- הגרף בורח ליד . ב- הגרף הוא הישר עם חור ב-, בלי שום אסימפטוטה.
מה רואים בגרף
התאמת פונקציות לגרפים
כשנתונות כמה פונקציות וכמה גרפים:
1. לכל פונקציה רושמים תכונות שמוצאים בלי נגזרת: נקודות אי-הגדרה (אסימפטוטה או חור), אסימפטוטה אופקית, נקודות חיתוך, זוגיות.
2. מחפשים תכונה ששונה בין הפונקציות, ופוסלים לפיה גרפים.
3. מאשרים כל התאמה בעוד תכונה אחת לפחות.
תכונה ששותפה לכמה פונקציות לא עוזרת להבדיל ביניהן. למשל, ל- ול- אותה נקודת חיתוך עם ציר ה-, , ולכן היא לא מבדילה ביניהן.
דוגמה - אסימפטוטה, שתי אסימפטוטות או חור ב-
לפניכם שלושה גרפים: I, II, III. התאימו לכל אחת מהפונקציות את הגרף שלה, ונמקו.
, ,
1. נקודות אי-הגדרה: ב- רק ; ב- גם וגם ; ב- רק .
2. ל- יש שתי אסימפטוטות אנכיות, (המונה ). רק בגרף I יש שתיים, ולכן I של .
3. ב-: , . זה ישר עם חור ב-, ולכן II של .
4. ב- המונה ב- שווה : אסימפטוטה אנכית . מעלות שוות: . זה גרף III.
5. אישור: זוגית, וגרף I סימטרי ביחס לציר ה-. ב-, , וגרף III חותך את ציר ה- ב-.
- גרף I, - גרף II, - גרף III.
14. פונקציה רציונלית עם פרמטר
פונקציה רציונלית עם פרמטר
לפעמים בביטוי של הפונקציה יש אות נוספת, כמו ב-. כל ערך של נותן פונקציה אחרת, וכך מקבלים משפחה של פונקציות.
במדויק: פרמטר הוא אות שמייצגת מספר קבוע שאינו ידוע. משתנה, והפרמטר לא. לכל ערך של הפרמטר מתקבלת פונקציה אחת במשפחה. בשאלה מוצאים את ערך הפרמטר מנתון (נקודה, אסימפטוטה, קיצון), או בודקים איך התכונות משתנות לפי הערך שלו.
ב-, כש- המונה והמכנה מתאפסים יחד ב-, ונוצר שם חור במקום אסימפטוטה: , , והחור ב-. נשארת אסימפטוטה אנכית אחת, .
מציאת פרמטר מנתון
כשנתון מידע על הפונקציה וצריך למצוא פרמטר:
1. מתרגמים את הנתון למשוואה: נקודה על הגרף נותנת ; קיצון ב- נותן ; אסימפטוטה אנכית נותנת "המכנה מתאפס ב- והמונה לא".
2. פותרים ומוצאים את הפרמטר.
3. מציבים את הערך בפונקציה ובודקים שהנתון באמת מתקיים (למשל, שהקיצון באמת קיצון ושהאסימפטוטה לא הפכה לחור).
פרמטר שמשנה את סוג נקודת האי-הגדרה
אם בערך מסוים של הפרמטר המונה מתאפס בשורש של המכנה, בערך הזה צריך לצמצם ולבדוק מחדש: אסימפטוטה אנכית יכולה להפוך לחור.
לבד לא מבטיח קיצון. אחרי שמוצאים את הפרמטר, בודקים בטבלת סימנים שהסימן של באמת מתחלף ב-.
דוגמה א - פרמטר שיוצר חור
נתונה הפונקציה , כאשר פרמטר.
א. עבור אילו ערכים של יש לגרף הפונקציה נקודת אי-רציפות סליקה?
ב. הציבו , ומצאו את האסימפטוטות ואת נקודת האי-רציפות הסליקה.
1. נתון: . המטרה: למצוא מתי המונה מתאפס באחד משורשי המכנה.
2. המונה מתאפס ב-. צריך או , כלומר או .
3. בשני המקרים, אחרי צמצום, המכנה המצומצם לא מתאפס בנקודה המשותפת, ולכן זה חור.
4. : , בתנאי .
5. אסימפטוטה אנכית . מעלת המונה 0 קטנה ממעלת המכנה 1: אסימפטוטה אופקית .
6. החור ב-: , ולכן .
א. או . ב. אסימפטוטות , . חור ב-.
דוגמה ב - מציאת פרמטר לפי נקודת קיצון
לפונקציה יש נקודת קיצון שבה .
א. מצאו את .
ב. מצאו את כל נקודות הקיצון של הפונקציה, וקבעו את סוגן.
1. נתון: קיצון ב-. המטרה: , ואז כל הקיצונים.
2. .
3. : , ולכן .
4. עם : , אפסים ב-, ו-.
5. ו-. בבדיקה: הסימן של מתחלף ב-, ולכן זה אכן קיצון.
א. . ב. מקסימום , מינימום .