דילוג לתוכן המרכזי

סיכום טכניקה אלגברית

מתמטיקה כיתה ט' · 12 נושאים

כל מה שצריך לדעת בטכניקה אלגברית: המושגים, הכללים, דרכי הפתרון בצעדים ודוגמה פתורה לכל נושא. לחזרה מהירה לפני מבחן - הסיכום המקוצר או דף הנוסחאות.

תזכורת: חוק הפילוג

כבר בכיתה ז' פתחנו סוגריים כך: 3(x+5)=3x+153(x+5)=3x+15. כופלים את המספר שלפני הסוגריים בכל אחד מהאיברים שבתוך הסוגריים.

במדויק: חוק הפילוג קובע שלכל שלושה מספרים aa, bb, cc מתקיים a(b+c)=ab+aca(b+c)=ab+ac, וגם a(b−c)=ab−aca(b-c)=ab-ac. החוק נכון גם כשבסוגריים יש יותר משני איברים, למשל a(b+c+d)=ab+ac+ada(b+c+d)=ab+ac+ad.

אפשר לראות את חוק הפילוג בשטח של מלבן. רוחב המלבן aa ואורכו b+cb+c, ולכן שטחו a(b+c)a(b+c). אותו מלבן בנוי משני מלבנים קטנים, שהשטחים שלהם abab ו-acac. לכן a(b+c)=ab+aca(b+c)=ab+ac.

abcabac

תזכורת: ביטויים שווים (זהות)

הביטויים 2(x+3)2(x+3) ו-2x+62x+6 נראים שונים, אבל כל מספר שנציב בהם ייתן את אותה תוצאה. למשל עבור x=4x=4 שניהם שווים 1414.

במדויק: שני ביטויים אלגבריים נקראים שווים אם לשניהם אותו ערך מספרי עבור כל הצבה אפשרית של מספרים. שוויון כזה, כמו 2(x+3)=2x+62(x+3)=2x+6, נקרא זהות. אם יש אפילו הצבה אחת שבה הערכים שונים, הביטויים אינם שווים.

איבר, דו-איבר ותלת-איבר

בביטוי x2−5x+6x^2-5x+6 יש שלושה חלקים שמחוברים או מחוסרים: x2x^2, −5x-5x ו-66. כל חלק כזה נקרא איבר.

במדויק: איבר הוא מספר, משתנה, או מכפלה של מספר במשתנים (בחזקות). הסימן שלפני האיבר שייך לו. ביטוי עם שני איברים נקרא דו-איבר (למשל x+3x+3), וביטוי עם שלושה איברים נקרא תלת-איבר (למשל x2−5x+6x^2-5x+6). המספר שכופל את המשתנים באיבר נקרא המקדם שלו: ב-−5x-5x המקדם הוא −5-5, וב-x2x^2 המקדם הוא 11.

את x2+bx+cx^2+bx+c נחשיב כתלת-איבר ריבועי גם אם b=0b=0 או c=0c=0 (למשל x2−9x^2-9 או x2+4xx^2+4x).

1. חוק הפילוג המורחב: פישוט ביטויים

חוק הפילוג המורחב

עד עכשיו כפלנו מספר או איבר בסוגריים. עכשיו נכפול סוגריים בסוגריים, למשל (x+2)(x+5)(x+2)(x+5). כל איבר בסוגריים הראשונים נכפל בכל איבר בסוגריים השניים.

במדויק: חוק הפילוג המורחב קובע שלכל ארבעה מספרים aa, bb, cc, dd מתקיים (a+b)(c+d)=ac+ad+bc+bd(a+b)(c+d)=ac+ad+bc+bd. בכל מכפלה של שני סוגריים כופלים כל איבר בסוגריים הראשונים בכל איבר בסוגריים השניים, כל אחד עם הסימן שלו, ומחברים את כל המכפלות. אם בסוגריים אחד יש mm איברים ובשני nn איברים, מתקבלות m⋅nm\cdot n מכפלות.

בשטח של מלבן: מלבן שצלעותיו a+ba+b ו-c+dc+d מתחלק לארבעה מלבנים קטנים. השטחים שלהם acac, bcbc, adad ו-bdbd, ולכן (a+b)(c+d)=ac+ad+bc+bd(a+b)(c+d)=ac+ad+bc+bd.

abcdacbcadbd

גם בחיסור: במלבן שצלעותיו aa ו-cc מסמנים פס ברוחב bb ופס ברוחב dd. המלבן שנשאר, (a−b)(c−d)(a-b)(c-d), הוא השטח acac פחות שני הפסים, adad ו-bcbc. אבל המלבן הקטן bdbd שבפינה נמצא בשני הפסים, ולכן הורדנו אותו פעמיים. מחזירים אותו פעם אחת: (a−b)(c−d)=ac−ad−bc+bd(a-b)(c-d)=ac-ad-bc+bd.

a-bbc-dd(a-b)(c-d)bd

חוק הפילוג המורחב

(a+b)(c+d)=ac+ad+bc+bd(a+b)(c+d)=ac+ad+bc+bd

החוק נכון לכל המספרים, גם שליליים. לכן אותו חוק נותן גם את המקרים עם חיסור, למשל (a−b)(c+d)=ac+ad−bc−bd(a-b)(c+d)=ac+ad-bc-bd.

דרך הפתרון

פישוט ביטוי עם מכפלת סוגריים

כשנתון ביטוי שיש בו מכפלה של סוגריים בסוגריים:

1. כופלים כל איבר בסוגריים הראשונים בכל איבר בסוגריים השניים. סימן המכפלה: פלוס כפול פלוס או מינוס כפול מינוס נותן פלוס, ושני סימנים שונים נותנים מינוס.

2. אם לפני המכפלה יש מינוס, שמים את התוצאה בסוגריים, ורק אז פותחים אותם: כל סימן בפנים מתהפך.

3. מכנסים איברים דומים: x2x^2 עם x2x^2, xx עם xx, ומספר עם מספר.

4. בודקים בהצבה של מספר קטן (למשל x=1x=1) שהביטוי המקורי והתוצאה נותנים אותו ערך.

שים לב

טעות נפוצה: לכפול רק את האיברים הראשונים ואת האחרונים. (x+3)(x+4)(x+3)(x+4) אינו x2+12x^2+12. יש ארבע מכפלות: x2+4x+3x+12=x2+7x+12x^2+4x+3x+12=x^2+7x+12.

שים לב

מינוס לפני מכפלה של סוגריים: −(x+1)(x−2)=−(x2−x−2)=−x2+x+2-(x+1)(x-2)=-(x^2-x-2)=-x^2+x+2. קודם כופלים, אחר כך הופכים סימנים.

דוגמה - הפרש של שתי מכפלות סוגריים

פשטו את הביטוי (2x−3)(x+4)−(x−1)(x+5)(2x-3)(x+4)-(x-1)(x+5).

פתרון

1. מכפלה ראשונה: (2x−3)(x+4)=2x2+8x−3x−12=2x2+5x−12(2x-3)(x+4)=2x^2+8x-3x-12=2x^2+5x-12.

2. מכפלה שנייה: (x−1)(x+5)=x2+5x−x−5=x2+4x−5(x-1)(x+5)=x^2+5x-x-5=x^2+4x-5.

3. לפני המכפלה השנייה יש מינוס, ולכן הופכים את כל הסימנים שלה: 2x2+5x−12−x2−4x+52x^2+5x-12-x^2-4x+5.

4. מכנסים איברים דומים: x2+x−7x^2+x-7.

5. בדיקה עם x=1x=1: בביטוי המקורי (−1)⋅5−0⋅6=−5(-1)\cdot5-0\cdot6=-5, ובתוצאה 1+1−7=−51+1-7=-5.

תשובה

x2+x−7x^2+x-7

שאלות פתוחות על חוק הפילוג המורחב: פישוט ביטויים

2. משוואות בעזרת חוק הפילוג המורחב

משוואה שבה פותחים סוגריים

יש משוואות שנראות מסובכות, כמו (x+5)(x−2)=(x+1)(x+3)−1(x+5)(x-2)=(x+1)(x+3)-1. אחרי שפותחים את הסוגריים, האיבר x2x^2 מופיע בשני האגפים ומתבטל, ונשארת משוואה ממעלה ראשונה שאנחנו כבר יודעים לפתור.

במדויק: פתרון של משוואה הוא מספר שכאשר מציבים אותו במקום המשתנה, שני האגפים מקבלים אותו ערך. לפתור משוואה פירושו למצוא את כל הפתרונות שלה. במשוואה ממעלה ראשונה ייתכן שיש פתרון אחד, שאין אף פתרון, או שכל מספר הוא פתרון.

דרך הפתרון

פתרון משוואה עם מכפלות סוגריים

כשנתונה משוואה עם מכפלות של סוגריים:

1. פותחים את כל הסוגריים בחוק הפילוג המורחב, ומכנסים איברים דומים בכל אגף.

2. מעבירים את כל האיברים עם המשתנה לאגף אחד ואת המספרים לאגף השני. אם x2x^2 מופיע בשני האגפים עם אותו מקדם, הוא מתבטל.

3. פותרים את המשוואה ממעלה ראשונה שנשארה.

4. בודקים: מציבים את הפתרון במשוואה המקורית ומוודאים ששני האגפים שווים.

משוואה בלי פתרון ומשוואה שכל מספר פותר

מה מתקבל אחרי הכינוסמה זה אומר
ax=bax=b עם a≠0a\ne0פתרון אחד: x=bax=\frac{b}{a}
שוויון לא נכון, כמו 0=100=10אין פתרון
שוויון נכון, כמו 0=00=0כל מספר הוא פתרון (המשוואה היא זהות)
שים לב

אם אחרי הכינוס נשאר x2x^2 שלא התבטל, זו לא משוואה ממעלה ראשונה. בודקים שוב את פתיחת הסוגריים, ואם הכול נכון, פותרים אותה בדרך של משוואה ריבועית.

שים לב

למשל, ב-(x+4)(x−3)=(x+2)(x−1)(x+4)(x-3)=(x+2)(x-1) מתקבל x2+x−12=x2+x−2x^2+x-12=x^2+x-2, כלומר −12=−2-12=-2. זה שוויון לא נכון, ולכן למשוואה אין פתרון.

דוגמה - האיבר x2x^2 מתבטל ונשאר פתרון אחד

פתרו את המשוואה (x+5)(x−2)=(x+1)(x+3)−1(x+5)(x-2)=(x+1)(x+3)-1.

פתרון

1. אגף שמאל: (x+5)(x−2)=x2−2x+5x−10=x2+3x−10(x+5)(x-2)=x^2-2x+5x-10=x^2+3x-10.

2. אגף ימין: (x+1)(x+3)−1=x2+3x+x+3−1=x2+4x+2(x+1)(x+3)-1=x^2+3x+x+3-1=x^2+4x+2.

3. המשוואה: x2+3x−10=x2+4x+2x^2+3x-10=x^2+4x+2. מחסירים x2x^2 משני האגפים: 3x−10=4x+23x-10=4x+2.

4. 3x−4x=2+103x-4x=2+10, כלומר −x=12-x=12, ולכן x=−12x=-12.

5. בדיקה: אגף שמאל (−7)⋅(−14)=98(-7)\cdot(-14)=98. אגף ימין (−11)⋅(−9)−1=99−1=98(-11)\cdot(-9)-1=99-1=98. שני האגפים שווים.

תשובה

x=−12x=-12

שאלות פתוחות על משוואות בעזרת חוק הפילוג המורחב

3. שאלות שטח בעזרת חוק הפילוג המורחב

ביטוי אלגברי לשטח

כשמגדילים או מקטינים צלעות של מלבן, השטח משתנה. אם צלעות המלבן החדש הן למשל x+4x+4 ו-2x−32x-3, השטח שלו הוא המכפלה (x+4)(2x−3)(x+4)(2x-3), ובעזרת חוק הפילוג המורחב אפשר לכתוב אותה בלי סוגריים.

במדויק: ביטוי אלגברי לשטח של מלבן הוא מכפלת הביטויים של שתי צלעות סמוכות. לביטוי יש משמעות בשאלה רק עבור ערכים של המשתנה שבהם כל הצלעות שבשאלה (המקוריות והחדשות) הן מספרים חיוביים.

מלבן שאורכו פי 2 מרוחבו xx: השטח 2x⋅x=2x22x\cdot x=2x^2. מאריכים את הרוחב ב-44 ומקצרים את האורך ב-33. הצלעות החדשות x+4x+4 ו-2x−32x-3, והשטח החדש (2x−3)(x+4)=2x2+5x−12(2x-3)(x+4)=2x^2+5x-12. בציור שני המלבנים עבור x=6x=6: המלבן המקורי 1212 על 66, והחדש 99 על 1010.

2xx2x-3x+4
דרך הפתרון

שאלת שטח עם צלעות שמשתנות

כשנתון מלבן או ריבוע שהצלעות שלו משתנות, ונתון קשר בין השטחים:

1. בוחרים משתנה לצלע אחת (למשל xx), וכותבים בעזרתו את כל הצלעות: המקוריות והחדשות.

2. כותבים ביטוי לכל שטח (מכפלת שתי צלעות), ופותחים סוגריים בחוק הפילוג המורחב.

3. כותבים משוואה לפי הקשר שבשאלה. למשל: "השטח החדש גדול ב-1818" נותן: שטח חדש == שטח מקורי +18+18.

4. פותרים. בדרך כלל x2x^2 מתבטל.

5. בודקים שכל הצלעות חיוביות עבור הפתרון, ועונים על מה שנשאל (צלע, שטח או היקף).

שים לב

"גדל ב-33" פירושו מוסיפים 33: x+3x+3. "גדל פי 33" פירושו כופלים ב-33: 3x3x.

שים לב

כשמקצרים צלע, היא חייבת להישאר חיובית: אם צלע 2x2x מתקצרת ב-33, צריך 2x−3>02x-3>0, כלומר x>1.5x>1.5.

דוגמה - מלבן שמשנים בו את שתי הצלעות

אורך של מלבן גדול פי 2 מהרוחב שלו. מאריכים את הרוחב ב-44 ס"מ ומקצרים את האורך ב-33 ס"מ. שטח המלבן החדש גדול ב-1818 סמ"ר משטח המלבן המקורי. מצאו את ההיקף של המלבן המקורי.

פתרון

1. נתון: האורך פי 2 מהרוחב, השינויים בצלעות, והשטח החדש גדול ב-1818. המטרה: היקף המלבן המקורי.

2. נסמן את הרוחב ב-xx. המלבן המקורי: xx ו-2x2x, והשטח 2x22x^2.

3. המלבן החדש: x+4x+4 ו-2x−32x-3. השטח: (2x−3)(x+4)=2x2+8x−3x−12=2x2+5x−12(2x-3)(x+4)=2x^2+8x-3x-12=2x^2+5x-12.

4. המשוואה: 2x2+5x−12=2x2+182x^2+5x-12=2x^2+18. מחסירים 2x22x^2: 5x−12=185x-12=18, ולכן 5x=305x=30 ו-x=6x=6.

5. בדיקה: המלבן המקורי 66 על 1212, שטחו 7272. המלבן החדש 1010 על 99, שטחו 9090. אכן 90=72+1890=72+18, וכל הצלעות חיוביות.

6. ההיקף המקורי: 2⋅(6+12)=362\cdot(6+12)=36 ס"מ.

תשובה

3636 ס"מ

שאלות פתוחות על שאלות שטח בעזרת חוק הפילוג המורחב

4. נוסחאות הכפל המקוצר

נוסחאות הכפל המקוצר

יש מכפלות של דו-איבר בדו-איבר שחוזרות שוב ושוב: (a+b)2(a+b)^2, (a−b)2(a-b)^2 ו-(a+b)(a−b)(a+b)(a-b). במקום לפתוח אותן כל פעם בחוק הפילוג המורחב, זוכרים את התוצאה.

במדויק: נוסחאות הכפל המקוצר הן זהויות שמתקבלות מחוק הפילוג המורחב, ונכונות לכל שני מספרים aa ו-bb (חיוביים, שליליים או אפס). במקום aa ו-bb אפשר להציב כל ביטוי, למשל a=2xa=2x ו-b=3b=3.

למה (a+b)2=a2+2ab+b2(a+b)^2=a^2+2ab+b^2? לפי חוק הפילוג המורחב, (a+b)(a+b)=a2+ab+ba+b2=a2+2ab+b2(a+b)(a+b)=a^2+ab+ba+b^2=a^2+2ab+b^2. בציור, ריבוע שצלעו a+ba+b מתחלק לריבוע a2a^2, לריבוע b2b^2 ולשני מלבנים ששטח כל אחד מהם abab.

ababa²ababb²

נוסחאות הכפל המקוצר

שםנוסחה
ריבוע של סכום(a+b)2=a2+2ab+b2(a+b)^2=a^2+2ab+b^2
ריבוע של הפרש(a−b)2=a2−2ab+b2(a-b)^2=a^2-2ab+b^2
סכום כפול הפרש(a+b)(a−b)=a2−b2(a+b)(a-b)=a^2-b^2
חזקה שלישית של סכום(a+b)3=a3+3a2b+3ab2+b3(a+b)^3=a^3+3a^2b+3ab^2+b^3
חזקה שלישית של הפרש(a−b)3=a3−3a2b+3ab2−b3(a-b)^3=a^3-3a^2b+3ab^2-b^3
שים לב

(a+b)2(a+b)^2 אינו a2+b2a^2+b^2. חסר האיבר האמצעי 2ab2ab. למשל (x+3)2=x2+6x+9(x+3)^2=x^2+6x+9, ולא x2+9x^2+9.

שים לב

ריבוע של הפרש הוא ריבוע של סכום עם −b-b: (a−b)2=(a+(−b))2(a-b)^2=(a+(-b))^2. לכן (a−b)2=(b−a)2(a-b)^2=(b-a)^2.

שים לב

כשאחד האיברים הוא 2x2x, מעלים בריבוע את כולו: (2x−3)2=(2x)2−2⋅2x⋅3+32=4x2−12x+9(2x-3)^2=(2x)^2-2\cdot2x\cdot3+3^2=4x^2-12x+9.

דוגמה א - פישוט ביטוי עם שתי נוסחאות

פשטו את הביטוי (2x−3)2−(x+4)(x−4)(2x-3)^2-(x+4)(x-4).

פתרון

1. ריבוע של הפרש, עם a=2xa=2x ו-b=3b=3: (2x−3)2=4x2−12x+9(2x-3)^2=4x^2-12x+9.

2. סכום כפול הפרש, עם a=xa=x ו-b=4b=4: (x+4)(x−4)=x2−16(x+4)(x-4)=x^2-16.

3. מחסירים, והמינוס הופך את הסימנים של x2−16x^2-16: 4x2−12x+9−x2+164x^2-12x+9-x^2+16.

4. מכנסים: 3x2−12x+253x^2-12x+25.

תשובה

3x2−12x+253x^2-12x+25

דוגמה ב - חישוב בעל פה בעזרת הנוסחאות

חשבו בלי מחשבון: א. 49249^2 ב. 43⋅3743\cdot37

פתרון

1. א: כותבים 49=50−149=50-1 ומשתמשים בריבוע של הפרש: (50−1)2=2500−2⋅50⋅1+1=2500−100+1=2401(50-1)^2=2500-2\cdot50\cdot1+1=2500-100+1=2401.

2. ב: 4343 ו-3737 נמצאים במרחק 33 מ-4040, ולכן 43⋅37=(40+3)(40−3)43\cdot37=(40+3)(40-3).

3. סכום כפול הפרש: 402−32=1600−9=159140^2-3^2=1600-9=1591.

תשובה

א. 24012401 ב. 15911591

שאלות פתוחות על נוסחאות הכפל המקוצר

5. הוצאת גורם משותף

פירוק לגורמים והוצאת גורם משותף

בחוק הפילוג אנחנו הולכים מהמכפלה לסכום: 3x(x−2)=3x2−6x3x(x-2)=3x^2-6x. לפעמים צריך ללכת בכיוון ההפוך: מתוך 3x2−6x3x^2-6x לחזור למכפלה 3x(x−2)3x(x-2). זה נקרא פירוק לגורמים.

במדויק: פירוק לגורמים של ביטוי הוא כתיבה שלו כמכפלה של כמה ביטויים (הגורמים), כך שהמכפלה שווה לביטוי לכל ערך של המשתנים. הוצאת גורם משותף היא פירוק לפי חוק הפילוג: אם כל האיברים מתחלקים באותו ביטוי kk, כותבים ka+kb=k(a+b)ka+kb=k(a+b).

דרך הפתרון

הוצאת גורם משותף

כשנתון ביטוי שכל האיברים שלו מתחלקים באותו מספר או משתנה:

1. מוצאים את המספר הגדול ביותר שמחלק את כל המקדמים.

2. מוסיפים לו כל משתנה שמופיע בכל האיברים, בחזקה הקטנה ביותר שבה הוא מופיע. זה הגורם המשותף.

3. מחלקים כל איבר בגורם המשותף, וכותבים את המנות בתוך סוגריים.

4. בודקים: פותחים את הסוגריים וצריך לקבל את הביטוי המקורי.

דרך הפתרון

פירוק לפי קבוצות

כשנתון ביטוי עם ארבעה איברים שאין לכולם גורם משותף:

1. מחלקים את האיברים לשני זוגות, כך שלכל זוג יש גורם משותף.

2. מוציאים גורם משותף מכל זוג. בשני הזוגות צריכים להתקבל אותם סוגריים.

3. מוציאים את הסוגריים האלה כגורם משותף: x(x+2)+3(x+2)=(x+2)(x+3)x(x+2)+3(x+2)=(x+2)(x+3).

שים לב

כשאיבר שלם יוצא כגורם משותף, נשאר במקומו 11, לא 00: 5x2+x=x(5x+1)5x^2+x=x(5x+1).

שים לב

גם סוגריים יכולים להיות גורם משותף: 2x(x−5)+7(x−5)=(x−5)(2x+7)2x(x-5)+7(x-5)=(x-5)(2x+7).

דוגמה א - גורם משותף שהוא מספר ומשתנה

פרקו לגורמים: 12x3−18x212x^3-18x^2.

פתרון

1. המספר הגדול ביותר שמחלק את 1212 ואת 1818 הוא 66.

2. xx מופיע בשני האיברים, והחזקה הקטנה ביותר היא x2x^2. הגורם המשותף: 6x26x^2.

3. מחלקים: 12x3:6x2=2x12x^3:6x^2=2x ו-18x2:6x2=318x^2:6x^2=3.

4. בדיקה: 6x2(2x−3)=12x3−18x26x^2(2x-3)=12x^3-18x^2.

תשובה

6x2(2x−3)6x^2(2x-3)

דוגמה ב - ארבעה איברים: פירוק לפי קבוצות

פרקו לגורמים: x2−3x+4x−12x^2-3x+4x-12.

פתרון

1. לכל ארבעת האיברים אין גורם משותף, ולכן מחלקים לזוגות: (x2−3x)+(4x−12)(x^2-3x)+(4x-12).

2. מכל זוג מוציאים גורם משותף: x(x−3)+4(x−3)x(x-3)+4(x-3).

3. הסוגריים x−3x-3 משותפים לשני החלקים: (x−3)(x+4)(x-3)(x+4).

4. בדיקה: (x−3)(x+4)=x2+4x−3x−12(x-3)(x+4)=x^2+4x-3x-12.

תשובה

(x−3)(x+4)(x-3)(x+4)

שאלות פתוחות על הוצאת גורם משותף

6. פירוק בעזרת נוסחאות הכפל המקוצר

נוסחאות הכפל בכיוון ההפוך

את נוסחאות הכפל המקוצר אפשר לקרוא משני הכיוונים. בכיוון אחד הן פותחות סוגריים, ובכיוון ההפוך הן מפרקות לגורמים. למשל x2−25=(x−5)(x+5)x^2-25=(x-5)(x+5).

במדויק: הפרש ריבועים הוא ביטוי מהצורה a2−b2a^2-b^2, והוא מתפרק ל-(a−b)(a+b)(a-b)(a+b). תלת-איבר מהצורה a2+2ab+b2a^2+2ab+b^2 או a2−2ab+b2a^2-2ab+b^2 מתפרק לריבוע (a+b)2(a+b)^2 או (a−b)2(a-b)^2. כדי לזהות אותו בודקים ששני איברים הם ריבועים עם סימן פלוס, a2a^2 ו-b2b^2, ושהאיבר השלישי שווה בדיוק ל-2ab2ab או ל-−2ab-2ab.

הפרש ריבועים בשטח: מריבוע שצלעו aa חותכים בפינה ריבוע שצלעו bb. השטח שנשאר הוא a2−b2a^2-b^2. אותו שטח בנוי מהמלבן I, שצלעותיו aa ו-a−ba-b, ומהמלבן II, שצלעותיו bb ו-a−ba-b. אם מניחים את שני המלבנים זה ליד זה, מתקבל מלבן שצלעותיו a+ba+b ו-a−ba-b. לכן a2−b2=(a+b)(a−b)a^2-b^2=(a+b)(a-b).

aa-bba-bbIII

פירוק בעזרת הנוסחאות

צורת הביטויהפירוק
a2−b2a^2-b^2(a−b)(a+b)(a-b)(a+b)
a2+2ab+b2a^2+2ab+b^2(a+b)2(a+b)^2
a2−2ab+b2a^2-2ab+b^2(a−b)2(a-b)^2
דרך הפתרון

סדר הפעולות בפירוק

כשצריך לפרק ביטוי לגורמים:

1. קודם מוציאים גורם משותף, אם יש.

2. בודקים את מה שנשאר בסוגריים: האם זה הפרש ריבועים, או ריבוע של סכום או של הפרש.

3. מפרקים לפי הנוסחה המתאימה.

4. בודקים בפתיחת סוגריים.

שים לב

סכום ריבועים, כמו x2+9x^2+9, לא מתפרק בנוסחאות. רק הפרש ריבועים מתפרק.

שים לב

ב-x2+6x+4x^2+6x+4 אין ריבוע של סכום: 4=224=2^2, אבל 2⋅x⋅2=4x2\cdot x\cdot2=4x ולא 6x6x. האיבר האמצעי חייב להתאים בדיוק.

דוגמה א - הפרש ריבועים אחרי הוצאת גורם משותף

פרקו לגורמים: 3x2−273x^2-27.

פתרון

1. גורם משותף: 3x2−27=3(x2−9)3x^2-27=3(x^2-9).

2. בסוגריים יש הפרש ריבועים: x2−9=x2−32x^2-9=x^2-3^2.

3. מפרקים: x2−9=(x−3)(x+3)x^2-9=(x-3)(x+3).

4. בדיקה: 3(x−3)(x+3)=3(x2−9)=3x2−273(x-3)(x+3)=3(x^2-9)=3x^2-27.

תשובה

3(x−3)(x+3)3(x-3)(x+3)

דוגמה ב - זיהוי ריבוע של הפרש

פרקו לגורמים: x2−14x+49x^2-14x+49.

פתרון

1. שני איברים הם ריבועים: x2x^2, ו-49=7249=7^2. לכן a=xa=x ו-b=7b=7.

2. בודקים את האיבר האמצעי: 2⋅x⋅7=14x2\cdot x\cdot7=14x, והסימן שלו מינוס. זה בדיוק −2ab-2ab.

3. לכן הביטוי הוא ריבוע של הפרש: (x−7)2(x-7)^2.

4. בדיקה: (x−7)2=x2−14x+49(x-7)^2=x^2-14x+49.

תשובה

(x−7)2(x-7)^2

שאלות פתוחות על פירוק בעזרת נוסחאות הכפל המקוצר

7. פירוק הטרינום

פירוק של תלת-איבר ריבועי

כשכופלים (x+2)(x+5)(x+2)(x+5) מקבלים x2+7x+10x^2+7x+10. שימו לב: 7=2+57=2+5 ו-10=2⋅510=2\cdot5. מכאן הרעיון: כדי לפרק x2+7x+10x^2+7x+10 מחפשים שני מספרים שסכומם 77 ומכפלתם 1010.

במדויק: פירוק הטרינום x2+bx+cx^2+bx+c (המקדם של x2x^2 הוא 11) הוא כתיבתו כמכפלה (x+m)(x+n)(x+m)(x+n). זה אפשרי בדיוק כשיש שני מספרים mm ו-nn שמקיימים m+n=bm+n=b ו-m⋅n=cm\cdot n=c. כשאין מספרים כאלה, הטרינום לא מתפרק למכפלה של שני דו-איברים כאלה.

פירוק הטרינום

x2+bx+c=(x+m)(x+n)x^2+bx+c=(x+m)(x+n)

כאשר m+n=bm+n=b ו-m⋅n=cm\cdot n=c.

דרך הפתרון

איך מוצאים את שני המספרים

כשנתון טרינום x2+bx+cx^2+bx+c:

1. רושמים את כל הזוגות של מספרים שלמים שמכפלתם cc.

2. בוחרים לפי הסימנים: אם c>0c>0, לשני המספרים אותו סימן, הסימן של bb. אם c<0c<0, למספרים סימנים שונים, ולגדול מביניהם בערך מוחלט יש הסימן של bb (אם b=0b=0, המספרים נגדיים).

3. מחפשים בזוגות את הזוג שסכומו bb.

4. כותבים (x+m)(x+n)(x+m)(x+n), ובודקים בפתיחת סוגריים.

שים לב

נוסחאות הכפל הן מקרה פרטי של פירוק טרינום. למשל ב-x2−9x^2-9: b=0b=0 ו-c=−9c=-9. המספרים 33 ו-−3-3, ולכן x2−9=(x+3)(x−3)x^2-9=(x+3)(x-3).

שים לב

לא כל טרינום מתפרק. ל-x2+x+1x^2+x+1 אין שני מספרים שסכומם 11 ומכפלתם 11.

שים לב

הסימן נכנס לתוך הסוגריים: אם המספרים הם −5-5 ו-33, הפירוק הוא (x−5)(x+3)(x-5)(x+3).

דוגמה - מקדם חופשי שלילי: מספרים בסימנים שונים

פרקו לגורמים: x2−2x−15x^2-2x-15.

פתרון

1. מחפשים שני מספרים שמכפלתם −15-15 וסכומם −2-2.

2. c=−15<0c=-15<0, ולכן הסימנים שונים, ולגדול בערך מוחלט יש הסימן של bb, מינוס.

3. הזוגות: 11 ו-−15-15 (סכום −14-14), 33 ו-−5-5 (סכום −2-2). מצאנו: m=3m=3, n=−5n=-5.

4. הפירוק: (x+3)(x−5)(x+3)(x-5).

5. בדיקה: (x+3)(x−5)=x2−5x+3x−15=x2−2x−15(x+3)(x-5)=x^2-5x+3x-15=x^2-2x-15.

תשובה

(x+3)(x−5)(x+3)(x-5)

שאלות פתוחות על פירוק הטרינום

8. פתרון משוואות ריבועיות בעזרת פירוק לגורמים

משוואה ריבועית

במשוואה x2−5x+4=0x^2-5x+4=0 יש איבר x2x^2 שלא מתבטל. משוואה כזאת נקראת משוואה ריבועית. את רובן נפתור בעזרת פירוק לגורמים ועובדה אחת פשוטה: אם מכפלה שווה לאפס, אחד הגורמים הוא אפס.

במדויק: משוואה ריבועית היא משוואה שאפשר להביא לצורה ax2+bx+c=0ax^2+bx+c=0, כאשר a≠0a\ne0 (המקדמים bb ו-cc יכולים להיות אפס). למשוואה ריבועית יש לכל היותר שני פתרונות.

מכפלה שווה לאפס

מכפלה שווה לאפס אם ורק אם לפחות אחד מהגורמים שלה שווה לאפס.

כלומר: A⋅B=0A\cdot B=0 כאשר A=0A=0 או B=0B=0 (או שניהם).

לכן (x−1)(x−4)=0(x-1)(x-4)=0 פירושו x−1=0x-1=0 או x−4=0x-4=0, כלומר x=1x=1 או x=4x=4.

דרך הפתרון

פתרון משוואה ריבועית בפירוק לגורמים

כשנתונה משוואה ריבועית:

1. מעבירים את כל האיברים לאגף אחד, כך שבאגף השני יהיה 00.

2. מפרקים לגורמים: הוצאת גורם משותף (כשאין מספר חופשי, ax2+bx=0ax^2+bx=0), פירוק טרינום, או נוסחת כפל מקוצר.

3. משווים כל גורם לאפס ופותרים.

4. בודקים כל פתרון בהצבה במשוואה המקורית.

ריבועים שווים

אם a2=b2a^2=b^2, אז a=ba=b או a=−ba=-b. זה נובע מהזהות a2−b2=(a−b)(a+b)=0a^2-b^2=(a-b)(a+b)=0. למשל, x2=16x^2=16 פירושו x=4x=4 או x=−4x=-4.

דרך הפתרון

פתרון בהשלמה לריבוע

כשנתונה משוואה x2+bx+c=0x^2+bx+c=0 והטרינום לא מתפרק בקלות:

1. מעבירים את cc לאגף השני: x2+bx=−cx^2+bx=-c.

2. מוסיפים לשני האגפים (b2)2\left(\frac{b}{2}\right)^2. אגף שמאל הופך לריבוע: (x+b2)2\left(x+\frac{b}{2}\right)^2.

3. אם אגף ימין שלילי, אין פתרון, כי ריבוע אינו שלילי. אם הוא אפס, יש פתרון אחד: x=−b2x=-\frac{b}{2}.

4. אם אגף ימין חיובי, לפי כלל הריבועים השווים: x+b2x+\frac{b}{2} שווה לשורש של אגף ימין או למינוס השורש.

למשל: x2+6x−7=0x^2+6x-7=0. x2+6x=7x^2+6x=7. מוסיפים 32=93^2=9: (x+3)2=16(x+3)^2=16. לכן x+3=4x+3=4 או x+3=−4x+3=-4, כלומר x=1x=1 או x=−7x=-7.

שים לב

לא מחלקים את המשוואה ב-xx. ב-3x2=12x3x^2=12x החלוקה נותנת רק x=4x=4, ואובד הפתרון x=0x=0. מוציאים גורם משותף במקום.

שים לב

הכלל עובד רק כשבאגף השני יש אפס. מ-(x−2)(x−3)=2(x-2)(x-3)=2 אי אפשר להסיק x−2=2x-2=2. קודם פותחים סוגריים ומעבירים הכול לאגף אחד.

דוגמה א - אין מספר חופשי: הוצאת גורם משותף

פתרו את המשוואה 3x2=12x3x^2=12x.

פתרון

1. מעבירים לאגף אחד: 3x2−12x=03x^2-12x=0.

2. מוציאים גורם משותף: 3x(x−4)=03x(x-4)=0.

3. מכפלה שווה לאפס: 3x=03x=0 או x−4=0x-4=0. לכן x=0x=0 או x=4x=4.

4. בדיקה: עבור x=0x=0 שני האגפים 00. עבור x=4x=4: 3⋅16=483\cdot16=48 ו-12⋅4=4812\cdot4=48.

תשובה

x=0x=0 או x=4x=4

דוגמה ב - משוואה שמתפרקת כטרינום

פתרו את המשוואה x2+2x=24x^2+2x=24.

פתרון

1. מעבירים לאגף אחד: x2+2x−24=0x^2+2x-24=0.

2. מחפשים שני מספרים שמכפלתם −24-24 וסכומם 22: 66 ו-−4-4. הפירוק: (x+6)(x−4)=0(x+6)(x-4)=0.

3. x+6=0x+6=0 או x−4=0x-4=0, ולכן x=−6x=-6 או x=4x=4.

4. בדיקה: (−6)2+2⋅(−6)=36−12=24(-6)^2+2\cdot(-6)=36-12=24, ו-42+2⋅4=16+8=244^2+2\cdot4=16+8=24.

תשובה

x=−6x=-6 או x=4x=4

שאלות פתוחות על פתרון משוואות ריבועיות בעזרת פירוק לגורמים

9. שברים אלגבריים: צמצום ותחום הצבה

שבר אלגברי ותחום ההצבה

שבר כמו x+1x−2\frac{x+1}{x-2} נקרא שבר אלגברי. אפשר להציב בו כמעט כל מספר, אבל לא את x=2x=2: אז המכנה הוא 00, ובאפס לא מחלקים.

במדויק: שבר אלגברי הוא שבר שבמונה או במכנה שלו יש משתנה. תחום ההצבה של ביטוי הוא כל הערכים של המשתנה שאפשר להציב בו. בביטוי עם שברים אלגבריים אלה כל הערכים שבהם אף מכנה אינו שווה לאפס.

דרך הפתרון

מציאת תחום ההצבה

כשנתון ביטוי עם שברים אלגבריים:

1. משווים כל מכנה לאפס (אם צריך, מפרקים אותו לגורמים) ופותרים.

2. תחום ההצבה: כל המספרים חוץ מהפתרונות. כותבים למשל x≠0, x≠−2x\ne0,\ x\ne-2.

דרך הפתרון

צמצום שבר אלגברי

כשנתון שבר אלגברי:

1. כותבים את תחום ההצבה לפי השבר המקורי.

2. מפרקים לגורמים את המונה ואת המכנה (גורם משותף, נוסחאות כפל, טרינום).

3. מחלקים את המונה ואת המכנה באותו גורם.

4. כותבים את התוצאה יחד עם תחום ההצבה המקורי.

שבר שווה לאפס

שבר שווה לאפס אם ורק אם המונה שלו שווה לאפס והמכנה שונה מאפס.

שים לב

מצמצמים רק גורמים, לא איברים. ב-x+3x\frac{x+3}{x} אסור למחוק את xx, כי xx במונה הוא איבר בסכום ולא גורם.

שים לב

אחרי צמצום תחום ההצבה לא משתנה: הוא נקבע לפי הביטוי המקורי. x2−9x+3=x−3\frac{x^2-9}{x+3}=x-3 רק עבור x≠−3x\ne-3.

הביטוי המקורי והביטוי המצומצם בגרף

הביטוי x2−9x+3\frac{x^2-9}{x+3} מצטמצם ל-x−3x-3. האם הם אותו דבר? כמעט. הם שווים בכל מקום, חוץ מבנקודה אחת.

במדויק: הביטוי המקורי והביטוי המצומצם שווים לכל xx שבתחום ההצבה של הביטוי המקורי. במספר שהוצא מתחום ההצבה, הביטוי המקורי לא מוגדר, גם אם הביטוי המצומצם מוגדר בו.

הגרף של y=x−3y=x-3 הוא ישר שלם, ועובר בנקודה (−3,−6)(-3,-6). הגרף של y=x2−9x+3y=\frac{x^2-9}{x+3} הוא אותו ישר, אבל בלי הנקודה (−3,−6)(-3,-6), כי x=−3x=-3 לא בתחום ההצבה. במקומה יש עיגול ריק.

-6-4-2246-10-8-6-4-224(-3,-6)
-6-4-2246-10-8-6-4-224(-3,-6)

דוגמה - צמצום אחרי פירוק המונה והמכנה

כתבו את תחום ההצבה וצמצמו את השבר x2−4x2+2x\frac{x^2-4}{x^2+2x}.

פתרון

1. תחום ההצבה: x2+2x=x(x+2)=0x^2+2x=x(x+2)=0 כאשר x=0x=0 או x=−2x=-2. לכן x≠0, x≠−2x\ne0,\ x\ne-2.

2. מפרקים את המונה (הפרש ריבועים): x2−4=(x−2)(x+2)x^2-4=(x-2)(x+2).

3. השבר: (x−2)(x+2)x(x+2)\frac{(x-2)(x+2)}{x(x+2)}. מצמצמים את הגורם x+2x+2: x−2x\frac{x-2}{x}.

4. התחום נשאר של הביטוי המקורי, גם x≠−2x\ne-2.

תשובה

x−2x\frac{x-2}{x}, עבור x≠0, x≠−2x\ne0,\ x\ne-2

שאלות פתוחות על שברים אלגבריים: צמצום ותחום הצבה

10. שברים אלגבריים: כפל וחילוק

כפל וחילוק של שברים אלגבריים

שברים אלגבריים כופלים ומחלקים בדיוק כמו שברים רגילים: 23⋅45=815\frac23\cdot\frac45=\frac{8}{15}, ובחילוק כופלים בהופכי. ההבדל: לפני הכפל כדאי לפרק לגורמים, כדי שיהיה אפשר לצמצם.

במדויק: לכל ביטויים AA, BB, CC, DD שבהם B≠0B\ne0 ו-D≠0D\ne0 מתקיים AB⋅CD=A⋅CB⋅D\frac{A}{B}\cdot\frac{C}{D}=\frac{A\cdot C}{B\cdot D}. אם בנוסף C≠0C\ne0, מתקיים AB:CD=AB⋅DC\frac{A}{B}:\frac{C}{D}=\frac{A}{B}\cdot\frac{D}{C}.

כפל וחילוק שברים

AB⋅CD=ACBDAB:CD=AB⋅DC\frac{A}{B}\cdot\frac{C}{D}=\frac{AC}{BD}\qquad\frac{A}{B}:\frac{C}{D}=\frac{A}{B}\cdot\frac{D}{C}
דרך הפתרון

כפל או חילוק של שברים אלגבריים

כשנתון כפל או חילוק של שברים אלגבריים:

1. מפרקים לגורמים כל מונה וכל מכנה.

2. כותבים את תחום ההצבה: כל מכנה שונה מאפס. בחילוק, גם המונה של השבר שמחלקים בו שונה מאפס, כי הוא הופך למכנה.

3. בחילוק: הופכים את השבר השני וכופלים.

4. מצמצמים גורמים שמופיעים גם במונה וגם במכנה, וכופלים את מה שנשאר.

שים לב

אפשר לצמצם גורם של מונה אחד עם גורם של מכנה של שבר אחר בכפל: x−15⋅10x−1=2\frac{x-1}{5}\cdot\frac{10}{x-1}=2, עבור x≠1x\ne1.

דוגמה - חילוק עם תנאי נוסף על המונה של המחלק

כתבו את תחום ההצבה ופשטו: x2−9x2+2x:x−3x+2\frac{x^2-9}{x^2+2x}:\frac{x-3}{x+2}.

פתרון

1. מפרקים: x2−9=(x−3)(x+3)x^2-9=(x-3)(x+3) ו-x2+2x=x(x+2)x^2+2x=x(x+2).

2. תחום ההצבה: מהמכנים x≠0x\ne0 ו-x≠−2x\ne-2. מהמונה של השבר שמחלקים בו, x−3≠0x-3\ne0, כלומר x≠3x\ne3.

3. הופכים וכופלים: (x−3)(x+3)x(x+2)⋅x+2x−3\frac{(x-3)(x+3)}{x(x+2)}\cdot\frac{x+2}{x-3}.

4. מצמצמים את x−3x-3 ואת x+2x+2: x+3x\frac{x+3}{x}.

תשובה

x+3x\frac{x+3}{x}, עבור x≠0, x≠−2, x≠3x\ne0,\ x\ne-2,\ x\ne3

שאלות פתוחות על שברים אלגבריים: כפל וחילוק

11. חיבור וחיסור שברים אלגבריים

מכנה משותף לשברים אלגבריים

כדי לחבר 13+14\frac13+\frac14 מביאים למכנה משותף 1212. גם בשברים אלגבריים מביאים למכנה משותף, ופירוק המכנים לגורמים עוזר למצוא אותו.

במדויק: מכנה משותף של כמה שברים הוא ביטוי שכל אחד מהמכנים הוא גורם שלו. המכנה המשותף הפשוט הוא מכפלה של כל הגורמים השונים שמופיעים במכנים, וכל גורם מופיע בה מספר פעמים כמו המספר הגדול ביותר של הפעמים שהוא מופיע במכנה אחד. למשל, המכנה המשותף הפשוט של 1x2\frac{1}{x^2} ו-1x(x+1)\frac{1}{x(x+1)} הוא x2(x+1)x^2(x+1).

חיבור וחיסור שברים עם אותו מכנה

AB+CB=A+CBAB−CB=A−CB\frac{A}{B}+\frac{C}{B}=\frac{A+C}{B}\qquad\frac{A}{B}-\frac{C}{B}=\frac{A-C}{B}

עבור B≠0B\ne0.

דרך הפתרון

חיבור או חיסור שברים אלגבריים

כשנתון סכום או הפרש של שברים אלגבריים עם מכנים שונים:

1. מפרקים כל מכנה לגורמים, וכותבים את תחום ההצבה.

2. בונים מכנה משותף מכל הגורמים השונים.

3. מרחיבים כל שבר: כופלים את המונה שלו בגורמים שחסרים במכנה שלו.

4. מחברים או מחסרים את המונים, ופותחים סוגריים.

5. מפרקים את המונה שהתקבל, ומצמצמים אם אפשר.

שים לב

כשמחסרים שבר שהמונה שלו סכום, שמים את המונה בסוגריים: xx+1−x−2x+1=x−(x−2)x+1=2x+1\frac{x}{x+1}-\frac{x-2}{x+1}=\frac{x-(x-2)}{x+1}=\frac{2}{x+1}.

שים לב

מחברים מונה עם מונה רק כשהמכנים שווים. 1x+12\frac{1}{x}+\frac{1}{2} אינו 2x+2\frac{2}{x+2}.

דוגמה - מכנה שמתפרק כהפרש ריבועים

פשטו את הביטוי 3x−2−12x2−4\frac{3}{x-2}-\frac{12}{x^2-4}.

פתרון

1. מפרקים את המכנה השני: x2−4=(x−2)(x+2)x^2-4=(x-2)(x+2). תחום ההצבה: x≠2, x≠−2x\ne2,\ x\ne-2.

2. המכנה המשותף: (x−2)(x+2)(x-2)(x+2).

3. בשבר הראשון חסר הגורם x+2x+2: 3(x+2)(x−2)(x+2)−12(x−2)(x+2)\frac{3(x+2)}{(x-2)(x+2)}-\frac{12}{(x-2)(x+2)}.

4. מחסרים את המונים: 3(x+2)−12=3x+6−12=3x−6=3(x−2)3(x+2)-12=3x+6-12=3x-6=3(x-2).

5. מצמצמים את x−2x-2: 3(x−2)(x−2)(x+2)=3x+2\frac{3(x-2)}{(x-2)(x+2)}=\frac{3}{x+2}.

תשובה

3x+2\frac{3}{x+2}, עבור x≠2, x≠−2x\ne2,\ x\ne-2

שאלות פתוחות על חיבור וחיסור שברים אלגבריים

12. משוואות רציונליות

משוואה רציונלית

במשוואה 6x=2\frac{6}{x}=2 המשתנה נמצא במכנה. משוואה כזאת נקראת משוואה רציונלית. פותרים אותה כמו משוואה רגילה, אבל צריך לזכור את תחום ההצבה.

במדויק: משוואה רציונלית היא משוואה שבאחד המכנים שלה יש משתנה. הפתרונות שלה הם רק מספרים שבתחום ההצבה של המשוואה (כל המכנים שונים מאפס) ושמקיימים את המשוואה. מספר שמחוץ לתחום ההצבה אינו פתרון, גם אם הוא התקבל בחישוב.

דרך הפתרון

פתרון משוואה רציונלית

כשנתונה משוואה שבמכנים שלה יש משתנה:

1. מפרקים את המכנים לגורמים וכותבים את תחום ההצבה.

2. מוצאים מכנה משותף, וכופלים בו את שני האגפים. כל המכנים נעלמים.

3. פותרים את המשוואה שהתקבלה (ממעלה ראשונה, או ריבועית בפירוק לגורמים).

4. פוסלים כל פתרון שאינו בתחום ההצבה.

5. בודקים את הפתרונות שנשארו בהצבה במשוואה המקורית.

שים לב

אם כל הפתרונות שהתקבלו נפסלו, אומרים: למשוואה אין פתרון.

שים לב

כשכופלים במכנה המשותף, כופלים כל איבר, גם איבר שאין לו מכנה. ב-xx−1+2=1x−1\frac{x}{x-1}+2=\frac{1}{x-1} גם 22 נכפל ב-x−1x-1.

דוגמה - פתרון אחד נפסל כי אינו בתחום ההצבה

פתרו את המשוואה 3x−2+xx+2=12x2−4\frac{3}{x-2}+\frac{x}{x+2}=\frac{12}{x^2-4}.

פתרון

1. מפרקים: x2−4=(x−2)(x+2)x^2-4=(x-2)(x+2). תחום ההצבה: x≠2, x≠−2x\ne2,\ x\ne-2.

2. כופלים את שני האגפים במכנה המשותף (x−2)(x+2)(x-2)(x+2): 3(x+2)+x(x−2)=123(x+2)+x(x-2)=12.

3. פותחים סוגריים: 3x+6+x2−2x=123x+6+x^2-2x=12, כלומר x2+x−6=0x^2+x-6=0.

4. מפרקים: שני מספרים שמכפלתם −6-6 וסכומם 11 הם 33 ו-−2-2. לכן (x+3)(x−2)=0(x+3)(x-2)=0, ו-x=−3x=-3 או x=2x=2.

5. x=2x=2 לא בתחום ההצבה, ולכן הוא נפסל.

6. בדיקה של x=−3x=-3: אגף שמאל 3−5+−3−1=−35+3=125\frac{3}{-5}+\frac{-3}{-1}=-\frac35+3=\frac{12}{5}. אגף ימין 129−4=125\frac{12}{9-4}=\frac{12}{5}.

תשובה

x=−3x=-3

שאלות פתוחות על משוואות רציונליות

כל האתר במבט אחד

קיצורי דרך לכל הכלים, הבגרויות והקורסים

GuyAI הוא המורה הפרטי המתקדם בישראל, המבוסס על מודלי הבינה המלאכותית החזקים בעולם בשילוב הידע הפדגוגי של GOOL. המערכת מספקת פתרונות לכל המקצועות ולכל הרמות - מיסודי ועד אקדמיה, וממתמטיקה ועד היסטוריה.