דילוג לתוכן המרכזי

סיכום חשבון דיפרנציאלי של פונקציה לוגריתמית

מתמטיקה כיתה י"ב 4 יח"ל · 13 נושאים

כל מה שצריך לדעת בחשבון דיפרנציאלי של פונקציה לוגריתמית: המושגים, הכללים, דרכי הפתרון בצעדים ודוגמה פתורה לכל נושא. לחזרה מהירה לפני מבחן - הסיכום המקוצר או דף הנוסחאות.

תזכורת: לוגריתם

כבר שאלנו שאלות כמו: באיזו חזקה צריך להעלות את 22 כדי לקבל 88? התשובה היא 33, ורושמים log⁡28=3\log_2 8=3.

במדויק: עבור a>0a>0, a≠1a\ne1 ו-b>0b>0, הלוגריתם log⁡ab\log_a b הוא המספר cc שמקיים ac=ba^c=b. כלומר, log⁡ab=c\log_a b=c שקול ל-ac=ba^c=b. לוגריתם של מספר שאינו חיובי (אפס או שלילי) לא מוגדר.

המספר ee והלוגריתם הטבעי ln⁡\ln

בחשבון דיפרנציאלי יש בסיס אחד שנוח במיוחד: המספר ee. זה מספר קבוע, בערך 2.7182.718 (כמו ש-π\pi הוא מספר קבוע, בערך 3.143.14).

ללוגריתם בבסיס ee יש שם וסימון משלו: הלוגריתם הטבעי, ln⁡x\ln x.

במדויק: ln⁡x=log⁡ex\ln x=\log_e x. לכל x>0x>0, ln⁡x\ln x הוא המספר cc שמקיים ec=xe^c=x. עבור x≤0x\le0, ln⁡x\ln x לא מוגדר.

במחשבון יש מקש ln⁡\ln. שני ערכים שכדאי לזכור: ln⁡e=1\ln e=1, כי e1=ee^1=e; ו-ln⁡1=0\ln1=0, כי e0=1e^0=1.

פונקציה לוגריתמית מורכבת ln⁡(f(x))\ln(f(x))

בנושא הזה נגזור ונחקור את y=ln⁡xy=\ln x, וגם פונקציות שבתוך ה-ln⁡\ln שלהן יש ביטוי, כמו ln⁡(x2+1)\ln(x^2+1) או ln⁡(2x−3)\ln(2x-3). נחקור גם שילובים של ln⁡\ln עם פולינומים ועם פונקציות רציונליות: סכום, מכפלה ומנה, כמו xln⁡xx\ln x ו-ln⁡xx\frac{\ln x}{x}.

במדויק: g(x)=ln⁡(f(x))g(x)=\ln(f(x)) היא פונקציה מורכבת: קודם מחשבים את f(x)f(x), ואחר כך את ה-ln⁡\ln של התוצאה. בתכנית ff היא פולינום ממעלה 22 לכל היותר. gg מוגדרת בדיוק בנקודות שבהן f(x)>0f(x)>0.

למשל g(x)=ln⁡(x2+1)g(x)=\ln(x^2+1): הביטוי x2+1x^2+1 חיובי לכל xx, ולכן gg מוגדרת לכל xx. הערך הקטן ביותר של x2+1x^2+1 הוא 11, ולכן הנקודה הנמוכה ביותר בגרף היא (0,ln⁡1)=(0,0)(0,\ln1)=(0,0).

-6-4-224624(0,0)

1. הפונקציה ln x ותכונותיה

הפונקציה y=ln⁡xy=\ln x

אם נציב ב-ln⁡x\ln x הרבה מספרים חיוביים ונסמן את הנקודות, נקבל את הגרף של הפונקציה y=ln⁡xy=\ln x. הגרף כולו מימין לציר ה-yy, עובר דרך (1,0)(1,0) ועולה כל הזמן, אבל לאט.

במדויק: הפונקציה f(x)=ln⁡xf(x)=\ln x מתאימה לכל x>0x>0 את המספר ln⁡x\ln x, כלומר את החזקה שבה צריך להעלות את ee כדי לקבל xx. זו הפונקציה הלוגריתמית y=log⁡axy=\log_a x עם הבסיס a=ea=e.

כש-xx מתקרב ל-00 מימין, ln⁡x\ln x יורד בלי סוף: ln⁡0.01≈−4.6\ln0.01\approx-4.6. כש-xx גדל, ln⁡x\ln x ממשיך לגדול, אבל לאט: ln⁡e=1\ln e=1, ln⁡e2=2\ln e^2=2. הבסיס ee גדול מ-11, ולכן הגרף מתנהג כמו הגרף של log⁡2x\log_2x: עולה, עם אסימפטוטה אנכית x=0x=0.

369-4-22(1,0)(e,1)

תכונות הפונקציה f(x)=ln⁡xf(x)=\ln x

תכונהy=ln⁡xy=\ln x
תחום הגדרהx>0x>0
חיתוך עם ציר ה-xx(1,0)(1,0)
חיתוך עם ציר ה-yyאין
אסימפטוטה אנכיתx=0x=0. כש-xx מתקרב ל-00 מימין, ln⁡x→−∞\ln x\to-\infty
עלייה וירידהעולה בכל התחום
חיוביות ושליליותln⁡x<0\ln x<0 כש-0<x<10<x<1. ln⁡x>0\ln x>0 כש-x>1x>1

ערכים וקשרים בסיסיים

- ln⁡1=0\ln1=0, ln⁡e=1\ln e=1.

- eln⁡x=xe^{\ln x}=x לכל x>0x>0.

- ln⁡(et)=t\ln(e^t)=t לכל tt.

- ln⁡x=c\ln x=c שקול ל-x=ecx=e^c.

חוקי הלוגריתמים עם ln⁡\ln

לכל x>0x>0 ו-y>0y>0:

- ln⁡(xy)=ln⁡x+ln⁡y\ln(xy)=\ln x+\ln y

- ln⁡xy=ln⁡x−ln⁡y\ln\frac{x}{y}=\ln x-\ln y

- ln⁡(xn)=nln⁡x\ln(x^n)=n\ln x (לכל מספר nn)

שים לב

אין חוק לסכום: ln⁡(x+y)≠ln⁡x+ln⁡y\ln(x+y)\ne\ln x+\ln y. למשל ln⁡(1+1)=ln⁡2≈0.69\ln(1+1)=\ln2\approx0.69, אבל ln⁡1+ln⁡1=0\ln1+\ln1=0.

שים לב

החוקים נכונים רק כשכל הביטויים מוגדרים. ln⁡(x2)\ln(x^2) מוגדר לכל x≠0x\ne0, אבל 2ln⁡x2\ln x מוגדר רק ל-x>0x>0. לכן מחליפים את ln⁡(x2)\ln(x^2) ב-2ln⁡x2\ln x רק כש-x>0x>0.

טרנספורמציות של y=ln⁡xy=\ln x

הפונקציהמה קורה לגרףאסימפטוטה אנכית
ln⁡(x−a)\ln(x-a)הזזה אופקית: aa יחידות ימינה (a<0a<0: שמאלה)x=ax=a
ln⁡x+b\ln x+bהזזה אנכית: bb יחידות למעלה (b<0b<0: למטה)x=0x=0
kln⁡xk\ln x, k>0k>0מתיחה או כיווץ אנכיים פי kkx=0x=0
−ln⁡x-\ln xשיקוף ביחס לציר ה-xxx=0x=0
ln⁡(−x)\ln(-x)שיקוף ביחס לציר ה-yy. מוגדרת ל-x<0x<0x=0x=0

ב-∣ln⁡x∣\lvert\ln x\rvert החלק של הגרף שמתחת לציר ה-xx (0<x<10<x<1) משתקף אל מעל הציר.

דוגמה - הזזה של ln⁡x\ln x: תחום, אסימפטוטה וחיתוך

נתונה הפונקציה f(x)=ln⁡(x−2)+1f(x)=\ln(x-2)+1.

א. מצאו את תחום ההגדרה ואת האסימפטוטה האנכית של הפונקציה.

ב. מצאו את נקודות החיתוך של גרף הפונקציה עם הצירים (אם יש כאלה).

ג. האם הפונקציה עולה או יורדת? סרטטו סקיצה של הגרף.

פתרון

1. הגרף של ff מתקבל מהגרף של y=ln⁡xy=\ln x בהזזה של 22 יחידות ימינה ו-11 למעלה.

2. תחום: צריך x−2>0x-2>0, כלומר x>2x>2. האסימפטוטה זזה יחד עם הגרף: x=2x=2.

3. ציר ה-yy: x=0x=0 לא בתחום, ולכן אין חיתוך.

4. ציר ה-xx: ln⁡(x−2)+1=0\ln(x-2)+1=0, כלומר ln⁡(x−2)=−1\ln(x-2)=-1. לכן x−2=e−1x-2=e^{-1}, ו-x=2+1e≈2.37x=2+\frac1e\approx2.37.

5. עלייה: הזזות לא משנות את כיוון הגרף, ולכן ff עולה בכל התחום. נקודה נוספת לסקיצה: f(3)=ln⁡1+1=1f(3)=\ln1+1=1.

5-4-22(2+1/e,0)(3,1)
תשובה

א. x>2x>2, אסימפטוטה x=2x=2. ב. (2+1e,0)(2+\frac1e,0), אין חיתוך עם ציר ה-yy. ג. עולה בכל התחום.

שאלות פתוחות על הפונקציה ln x ותכונותיה

2. משוואות עם ln

משוואה לוגריתמית

בשאלות חקירה צריך לפתור משוואות כמו ln⁡x=2\ln x=2: כדי למצוא חיתוך עם ציר ה-xx, או נקודה שבה f′(x)=0f'(x)=0. הכלי המרכזי: ln⁡\ln והעלאה בחזקה של ee הן פעולות הפוכות.

במדויק: משוואה לוגריתמית היא משוואה שהנעלם מופיע בה בתוך ln⁡\ln. פתרון שלה הוא מספר xx שבו כל ביטויי ה-ln⁡\ln במשוואה מוגדרים (הביטוי שבתוך כל ln⁡\ln חיובי), והשוויון מתקיים.

לפתור ln⁡x=c\ln x=c זה למצוא איפה הגרף של y=ln⁡xy=\ln x פוגש את הישר y=cy=c. הפונקציה ln⁡x\ln x עולה בכל התחום, ולכן לכל cc יש פתרון אחד בדיוק: x=ecx=e^c. למשל, ln⁡x=1\ln x=1 נפתרת ב-x=ex=e.

2468-4-22(e,1)
דרך הפתרון

פתרון משוואה עם ln⁡\ln

כשצריך לפתור משוואה שיש בה ln⁡\ln:

1. רושמים את התחום: כל ביטוי שבתוך ln⁡\ln חיובי.

2. מביאים לאחת הצורות שבטבלה ופותרים.

3. משאירים רק פתרונות שבתחום.

סוג המשוואהדרך הפתרון
ln⁡f(x)=c\ln f(x)=cf(x)=ecf(x)=e^c
ln⁡f(x)=ln⁡g(x)\ln f(x)=\ln g(x)f(x)=g(x)f(x)=g(x), ובודקים ש-f(x)>0f(x)>0 ו-g(x)>0g(x)>0
סכום או הפרש של ln⁡\lnמאחדים לפי חוקי הלוגריתמים, ואז אחת מהשורות הקודמות
ln⁡2x+bln⁡x+c=0\ln^2x+b\ln x+c=0מציבים t=ln⁡xt=\ln x, פותרים משוואה ריבועית, ואז x=etx=e^t
מכפלה ששווה 00כל גורם שווה 00 בנפרד. למשל ln⁡x=0\ln x=0 נותן x=1x=1

הסימון ln⁡2x\ln^2x פירושו (ln⁡x)2(\ln x)^2.

שים לב

ln⁡x=0\ln x=0 נותן x=1x=1, לא x=0x=0. ln⁡0\ln0 בכלל לא מוגדר.

שים לב

אחרי איחוד לפי חוקי הלוגריתמים התחום יכול לגדול, וכך יכול להופיע פתרון שלא מתאים. ב-ln⁡x+ln⁡(x−2)=ln⁡3\ln x+\ln(x-2)=\ln3 יוצא גם x=−1x=-1, ושם ln⁡x\ln x לא מוגדר. לכן תמיד בודקים בתחום של המשוואה המקורית.

שים לב

ln⁡2x=(ln⁡x)2\ln^2x=(\ln x)^2 הוא לא ln⁡(x2)\ln(x^2). למשל עבור x=ex=e: ln⁡2e=1\ln^2e=1, אבל ln⁡(e2)=2\ln(e^2)=2.

דוגמה א - משוואה ריבועית ב-ln⁡x\ln x: הצבה t=ln⁡xt=\ln x

פתרו את המשוואה ln⁡2x−4ln⁡x+3=0\ln^2x-4\ln x+3=0.

פתרון

1. תחום: x>0x>0.

2. מציבים t=ln⁡xt=\ln x: t2−4t+3=0t^2-4t+3=0, כלומר (t−1)(t−3)=0(t-1)(t-3)=0. לכן t=1t=1 או t=3t=3.

3. חוזרים ל-xx: ln⁡x=1\ln x=1 נותן x=ex=e. ln⁡x=3\ln x=3 נותן x=e3x=e^3.

4. שני הפתרונות חיוביים, ולכן שניהם בתחום.

תשובה

x=ex=e או x=e3x=e^3

דוגמה ב - איחוד לפי חוקי הלוגריתמים ופסילת פתרון

פתרו את המשוואה ln⁡x+ln⁡(x−2)=ln⁡3\ln x+\ln(x-2)=\ln3.

פתרון

1. תחום: x>0x>0 וגם x−2>0x-2>0, כלומר x>2x>2.

2. לפי חוק המכפלה: ln⁡(x(x−2))=ln⁡3\ln\left(x(x-2)\right)=\ln3.

3. לכן x(x−2)=3x(x-2)=3, כלומר x2−2x−3=0x^2-2x-3=0, ו-(x−3)(x+1)=0(x-3)(x+1)=0. מקבלים x=3x=3 או x=−1x=-1.

4. x=−1x=-1 לא בתחום, ולכן נפסל.

5. בדיקה: ln⁡3+ln⁡1=ln⁡3+0=ln⁡3\ln3+\ln1=\ln3+0=\ln3.

תשובה

x=3x=3

שאלות פתוחות על משוואות עם ln

3. אי-שוויונות עם ln

אי-שוויון לוגריתמי

בחקירת פונקציה צריך לדעת איפה f′(x)>0f'(x)>0, ולפעמים זה מוביל לאי-שוויון כמו ln⁡x<1\ln x<1. גם כאן עוזרת העובדה ש-ln⁡\ln עולה.

במדויק: אי-שוויון לוגריתמי הוא אי-שוויון שהנעלם מופיע בו בתוך ln⁡\ln. הפתרון שלו הוא קבוצת כל ה-xx שבהם כל ביטויי ה-ln⁡\ln מוגדרים ואי-השוויון מתקיים.

ב-ln⁡(x−1)<0\ln(x-1)<0: הגרף של y=ln⁡(x−1)y=\ln(x-1) נמצא מתחת לציר ה-xx רק בין האסימפטוטה x=1x=1 לנקודה (2,0)(2,0). לכן הפתרון הוא 1<x<21<x<2, ולא x<2x<2: משמאל ל-x=1x=1 אין גרף בכלל.

2468-4-22(2,0)

ln⁡\ln שומרת על כיוון אי-השוויון

הפונקציה ln⁡x\ln x עולה. לכן לכל a>0a>0 ו-b>0b>0: ln⁡a<ln⁡b\ln a<\ln b שקול ל-a<ba<b.

דרך הפתרון

פתרון אי-שוויון עם ln⁡\ln

כשנתון אי-שוויון שיש בו ln⁡\ln:

1. תחום: כל ביטוי שבתוך ln⁡\ln חיובי.

2. מביאים לצורה ln⁡f(x)<ln⁡g(x)\ln f(x)<\ln g(x) (או עם >>, ≤\le, ≥\ge). מספר cc כותבים כ-ln⁡(ec)\ln(e^c).

3. מורידים את ה-ln⁡\ln בלי להפוך את סימן אי-השוויון.

4. התשובה: החיתוך של התחום עם הפתרון.

אי-השוויוןשקול ל-
ln⁡f(x)>c\ln f(x)>cf(x)>ecf(x)>e^c
ln⁡f(x)<c\ln f(x)<c0<f(x)<ec0<f(x)<e^c
ln⁡f(x)>ln⁡g(x)\ln f(x)>\ln g(x)f(x)>g(x)>0f(x)>g(x)>0
שים לב

ב-ln⁡f(x)<c\ln f(x)<c שוכחים את התנאי f(x)>0f(x)>0. ב-ln⁡(x−1)<0\ln(x-1)<0 התשובה היא 1<x<21<x<2, לא x<2x<2.

שים לב

בחקירה: אם f′(x)=1−ln⁡xx2f'(x)=\frac{1-\ln x}{x^2} והתחום x>0x>0, אז f′(x)>0f'(x)>0 כש-ln⁡x<1\ln x<1, כלומר כש-0<x<e0<x<e.

דוגמה א - שני ביטויי ln⁡\ln: תחום ואי-שוויון ריבועי

פתרו את אי-השוויון ln⁡(x2−3x)<ln⁡4\ln(x^2-3x)<\ln4.

פתרון

1. תחום: x2−3x>0x^2-3x>0, כלומר x(x−3)>0x(x-3)>0. הפרבולה מעל הציר מחוץ לשורשים: x<0x<0 או x>3x>3.

2. ln⁡\ln עולה, ולכן x2−3x<4x^2-3x<4, כלומר x2−3x−4<0x^2-3x-4<0, ו-(x−4)(x+1)<0(x-4)(x+1)<0. הפרבולה מתחת לציר בין השורשים: −1<x<4-1<x<4.

3. חיתוך של שני התנאים: −1<x<0-1<x<0 או 3<x<43<x<4.

תשובה

−1<x<0-1<x<0 או 3<x<43<x<4

דוגמה ב - ln⁡\ln מול מספר: כותבים את המספר כ-ln⁡\ln

פתרו את אי-השוויון ln⁡(2x−1)≤1\ln(2x-1)\le1.

פתרון

1. תחום: 2x−1>02x-1>0, כלומר x>12x>\frac12.

2. כותבים 1=ln⁡e1=\ln e: ln⁡(2x−1)≤ln⁡e\ln(2x-1)\le\ln e.

3. מורידים את ה-ln⁡\ln: 2x−1≤e2x-1\le e, כלומר x≤1+e2≈1.86x\le\frac{1+e}{2}\approx1.86.

4. חיתוך עם התחום: 12<x≤1+e2\frac12<x\le\frac{1+e}{2}.

תשובה

12<x≤1+e2\frac12<x\le\frac{1+e}{2}

שאלות פתוחות על אי-שוויונות עם ln

4. תחום ההגדרה של ln(f(x))

תחום ההגדרה של ln⁡(f(x))\ln(f(x))

ב-ln⁡\ln אפשר להציב רק מספר חיובי. לכן ב-g(x)=ln⁡(x2−4)g(x)=\ln(x^2-4), למשל, אסור להציב x=1x=1: יוצא ln⁡(−3)\ln(-3).

במדויק: תחום ההגדרה של g(x)=ln⁡(f(x))g(x)=\ln(f(x)) הוא קבוצת כל ה-xx שבהם f(x)f(x) מוגדר וגם f(x)>0f(x)>0. כשהפונקציה בנויה מכמה חלקים (סכום, מכפלה, מנה), התחום הוא קבוצת כל ה-xx שבהם כל החלקים מוגדרים וכל מכנה שונה מ-00.

ב-g(x)=ln⁡(4−x2)g(x)=\ln(4-x^2): 4−x2>04-x^2>0 רק כש-−2<x<2-2<x<2. מחוץ לקטע הזה אין לגרף אף נקודה.

-4-3-2-11234-5-4-3-2-1123(0,ln4)
דרך הפתרון

תחום ההגדרה של ln⁡(f(x))\ln(f(x)) כש-ff ריבועית

כש-f(x)=ax2+bx+cf(x)=ax^2+bx+c:

1. פותרים f(x)=0f(x)=0.

2. מסרטטים סקיצה של הפרבולה, ובוחרים את ה-xx שבהם היא מעל ציר ה-xx.

המקרההתחום של ln⁡(f(x))\ln(f(x))
a>0a>0, שני שורשים x1<x2x_1<x_2x<x1x<x_1 או x>x2x>x_2
a>0a>0, שורש אחד x1x_1כל x≠x1x\ne x_1
a>0a>0, אין שורשיםכל xx
a<0a<0, שני שורשים x1<x2x_1<x_2x1<x<x2x_1<x<x_2
a<0a<0, שורש אחד או אין שורשיםאין אף xx: f(x)≤0f(x)\le0 לכל xx

כש-ff לינארית פותרים אי-שוויון לינארי. למשל, ב-ln⁡(2x−3)\ln(2x-3): x>32x>\frac32.

תחום של פונקציה משולבת

•כל ln⁡\ln: הביטוי שבתוכו חיובי.

•כל מכנה: שונה מ-00. גם מכנה שיש בו ln⁡\ln. למשל, ב-xln⁡x\frac{x}{\ln x} צריך ln⁡x≠0\ln x\ne0, כלומר x≠1x\ne1.

•התחום: ה-xx שמקיימים את כל התנאים יחד.

שים לב

התנאי הוא f(x)>0f(x)>0, לא f(x)≥0f(x)\ge0: ln⁡0\ln0 לא מוגדר.

שים לב

ln⁡((x−1)2)\ln\left((x-1)^2\right) מוגדרת לכל x≠1x\ne1, אבל 2ln⁡(x−1)2\ln(x-1) מוגדרת רק ל-x>1x>1. אלה פונקציות שונות, אף שהן שוות כש-x>1x>1.

דוגמה א - ביטוי ריבועי עם שני שורשים בתוך ln⁡\ln

מצאו את תחום ההגדרה של הפונקציה f(x)=ln⁡(x2−2x−3)f(x)=\ln(x^2-2x-3).

פתרון

1. צריך x2−2x−3>0x^2-2x-3>0.

2. שורשים: x2−2x−3=(x−3)(x+1)=0x^2-2x-3=(x-3)(x+1)=0, כלומר x=3x=3 או x=−1x=-1.

3. המקדם של x2x^2 חיובי, ולכן הפרבולה מעל ציר ה-xx מחוץ לשורשים.

תשובה

x<−1x<-1 או x>3x>3

דוגמה ב - ln⁡\ln במכנה: חיוביות וגם מכנה שונה מאפס

מצאו את תחום ההגדרה של הפונקציה f(x)=1ln⁡(x−1)f(x)=\frac{1}{\ln(x-1)}.

פתרון

1. ln⁡\ln מוגדר: x−1>0x-1>0, כלומר x>1x>1.

2. המכנה שונה מ-00: ln⁡(x−1)≠0\ln(x-1)\ne0, כלומר x−1≠1x-1\ne1, ולכן x≠2x\ne2.

3. התחום: שני התנאים יחד.

תשובה

x>1x>1, x≠2x\ne2

שאלות פתוחות על תחום ההגדרה של ln(f(x))

5. נגזרת של ln x ושל ln(f(x))

נגזרת של ln⁡x\ln x ושל פונקציה מורכבת עם ln⁡\ln

השיפוע של הגרף של y=ln⁡xy=\ln x קטן ככל ש-xx גדל: ב-x=1x=1 השיפוע 11, ב-x=2x=2 הוא 12\frac12, וב-x=10x=10 רק 110\frac1{10}. השיפוע בנקודה שבה x=ax=a הוא בדיוק 1a\frac1a.

כשבתוך ה-ln⁡\ln יש ביטוי, גוזרים כמו כל פונקציה מורכבת: נגזרת הפונקציה החיצונית כפול נגזרת הפונקציה הפנימית.

במדויק: ב-g(x)=ln⁡(f(x))g(x)=\ln(f(x)) הפונקציה הפנימית היא ff והפונקציה החיצונית היא ln⁡\ln. בכל xx שבו f(x)>0f(x)>0 ו-ff גזירה, הנגזרת g′(x)g'(x) היא נגזרת ה-ln⁡\ln בנקודה f(x)f(x), כלומר 1f(x)\frac{1}{f(x)}, כפול f′(x)f'(x).

נגזרת של ln⁡x\ln x

(ln⁡x)′=1x(\ln x)'=\frac1x לכל x>0x>0.

למשל (3ln⁡x)′=3x(3\ln x)'=\frac3x.

נגזרת של ln⁡(f(x))\ln(f(x))

(ln⁡f(x))′=f′(x)f(x)\left(\ln f(x)\right)'=\frac{f'(x)}{f(x)} בכל xx שבו f(x)>0f(x)>0.

•מקרה פרטי: (ln⁡(ax+b))′=aax+b\left(\ln(ax+b)\right)'=\frac{a}{ax+b}.

•מספר כפול ln⁡\ln: (kln⁡f(x))′=k⋅f′(x)f(x)\left(k\ln f(x)\right)'=k\cdot\frac{f'(x)}{f(x)}.

שים לב

ln⁡5\ln5 הוא מספר, ולכן (ln⁡5)′=0(\ln5)'=0. וגם: (ln⁡x)′=1x(\ln x)'=\frac1x, לא 1ln⁡x\frac{1}{\ln x}.

שים לב

לפעמים כדאי לפשט לפני שגוזרים. ל-x>0x>0, ln⁡(x3)=3ln⁡x\ln(x^3)=3\ln x, ולכן הנגזרת היא 3x\frac3x. אותה תוצאה יוצאת גם מ-3x2x3\frac{3x^2}{x^3}.

שים לב

(ln⁡(kx))′=kkx=1x\left(\ln(kx)\right)'=\frac{k}{kx}=\frac1x לכל מספר k≠0k\ne0: הקבוע לא משנה את הנגזרת.

דוגמה - גזירת ln⁡\ln של ביטוי לינארי, ריבועי ושל חזקה

גזרו את הפונקציות:

א. f(x)=ln⁡(x2+4)f(x)=\ln(x^2+4)

ב. g(x)=3ln⁡(2x−1)g(x)=3\ln(2x-1)

ג. h(x)=ln⁡(x3)h(x)=\ln(x^3), כאשר x>0x>0

פתרון

1. א: הפונקציה הפנימית x2+4x^2+4, והנגזרת שלה 2x2x. לכן f′(x)=2xx2+4f'(x)=\frac{2x}{x^2+4}.

2. ב: הפנימית 2x−12x-1, והנגזרת שלה 22. לכן g′(x)=3⋅22x−1=62x−1g'(x)=3\cdot\frac{2}{2x-1}=\frac{6}{2x-1}.

3. ג: לפי חוק החזקה, ל-x>0x>0: h(x)=3ln⁡xh(x)=3\ln x. לכן h′(x)=3xh'(x)=\frac3x.

תשובה

א. f′(x)=2xx2+4f'(x)=\frac{2x}{x^2+4}. ב. g′(x)=62x−1g'(x)=\frac{6}{2x-1}. ג. h′(x)=3xh'(x)=\frac{3}{x}.

שאלות פתוחות על נגזרת של ln x ושל ln(f(x))

6. נגזרת של מכפלה ומנה עם ln

מכפלה ומנה שיש בהן ln⁡\ln

בבגרות מופיעות הרבה פונקציות כמו xln⁡xx\ln x, x2ln⁡xx^2\ln x או ln⁡xx\frac{\ln x}{x}: ln⁡\ln כפול פולינום, או מנה של ln⁡\ln ופולינום. גוזרים אותן בכללי המכפלה והמנה שכבר מכירים.

במדויק: פונקציית מכפלה היא h(x)=u(x)⋅v(x)h(x)=u(x)\cdot v(x), ופונקציית מנה היא h(x)=u(x)v(x)h(x)=\frac{u(x)}{v(x)}. כאן לפחות אחת מהפונקציות uu ו-vv היא ln⁡x\ln x או ln⁡(f(x))\ln(f(x)). hh מוגדרת רק בנקודות שבהן uu ו-vv מוגדרות, ובמנה גם v(x)≠0v(x)\ne0.

נגזרת של מכפלה

(u⋅v)′=u′⋅v+u⋅v′(u\cdot v)'=u'\cdot v+u\cdot v'

למשל: (xln⁡x)′=1⋅ln⁡x+x⋅1x=ln⁡x+1(x\ln x)'=1\cdot\ln x+x\cdot\frac1x=\ln x+1.

נגזרת של מנה

(uv)′=u′v−uv′v2\left(\frac{u}{v}\right)'=\frac{u'v-uv'}{v^2}

למשל: (ln⁡xx)′=1x⋅x−ln⁡x⋅1x2=1−ln⁡xx2\left(\frac{\ln x}{x}\right)'=\frac{\frac1x\cdot x-\ln x\cdot1}{x^2}=\frac{1-\ln x}{x^2}.

חזקה של ln⁡\ln

(ln⁡2x)′=2ln⁡x⋅1x=2ln⁡xx\left(\ln^2x\right)'=2\ln x\cdot\frac1x=\frac{2\ln x}{x}.

זו גזירה של פונקציה מורכבת: הפונקציה החיצונית היא העלאה בריבוע, והפנימית היא ln⁡x\ln x.

שים לב

אחרי הגזירה מוציאים גורם משותף או מביאים לשבר אחד. ב-(x2ln⁡x)′=2xln⁡x+x=x(2ln⁡x+1)(x^2\ln x)'=2x\ln x+x=x(2\ln x+1) קל לפתור f′(x)=0f'(x)=0.

שים לב

במנה הסדר במונה חשוב: u′v−uv′u'v-uv', ולא להפך. במכנה v2v^2.

שים לב

פתרון של f′(x)=0f'(x)=0 שאינו בתחום נפסל. ב-x(2ln⁡x+1)=0x(2\ln x+1)=0 הגורם x=0x=0 לא נותן פתרון, כי התחום הוא x>0x>0.

דוגמה א - מכפלה x2ln⁡xx^2\ln x: גורם משותף ופסילת x=0x=0

נתונה הפונקציה f(x)=x2ln⁡xf(x)=x^2\ln x.

א. מצאו את f′(x)f'(x).

ב. פתרו את המשוואה f′(x)=0f'(x)=0.

פתרון

1. תחום: x>0x>0.

2. א: u=x2u=x^2, v=ln⁡xv=\ln x. לכן f′(x)=2x⋅ln⁡x+x2⋅1x=2xln⁡x+x=x(2ln⁡x+1)f'(x)=2x\cdot\ln x+x^2\cdot\frac1x=2x\ln x+x=x(2\ln x+1).

3. ב: x(2ln⁡x+1)=0x(2\ln x+1)=0. הגורם x=0x=0 לא בתחום.

4. 2ln⁡x+1=02\ln x+1=0, כלומר ln⁡x=−12\ln x=-\frac12, ולכן x=e−12=1e≈0.61x=e^{-\frac12}=\frac{1}{\sqrt e}\approx0.61.

תשובה

א. f′(x)=x(2ln⁡x+1)f'(x)=x(2\ln x+1). ב. x=1ex=\frac{1}{\sqrt e}.

דוגמה ב - מנה: ln⁡x\ln x במונה ו-xx במכנה

נתונה הפונקציה f(x)=ln⁡xxf(x)=\frac{\ln x}{x}.

א. מצאו את f′(x)f'(x).

ב. פתרו את המשוואה f′(x)=0f'(x)=0.

פתרון

1. תחום: x>0x>0.

2. א: u=ln⁡xu=\ln x, v=xv=x. לכן f′(x)=1x⋅x−ln⁡x⋅1x2=1−ln⁡xx2f'(x)=\frac{\frac1x\cdot x-\ln x\cdot1}{x^2}=\frac{1-\ln x}{x^2}.

3. ב: שבר שווה 00 כשהמונה 00 (והמכנה לא): 1−ln⁡x=01-\ln x=0, כלומר ln⁡x=1\ln x=1, ולכן x=ex=e.

תשובה

א. f′(x)=1−ln⁡xx2f'(x)=\frac{1-\ln x}{x^2}. ב. x=ex=e.

שאלות פתוחות על נגזרת של מכפלה ומנה עם ln

7. משוואת משיק לגרף פונקציה לוגריתמית

המשיק לגרף בנקודה

המשיק לגרף בנקודה הוא ישר שעובר דרך הנקודה, ובאותה נקודה הוא "הולך" בדיוק בכיוון של הגרף.

במדויק: המשיק לגרף של ff בנקודה (x0,f(x0))(x_0,f(x_0)), כאשר x0x_0 בתחום ההגדרה ו-ff גזירה ב-x0x_0, הוא הישר שעובר דרך הנקודה (x0,f(x0))(x_0,f(x_0)) והשיפוע שלו f′(x0)f'(x_0).

המשיק לגרף של y=ln⁡xy=\ln x בנקודה (1,0)(1,0): השיפוע הוא 11=1\frac11=1, ולכן המשיק הוא y=x−1y=x-1.

36-4-22(1,0)

משוואת המשיק

המשיק לגרף של ff בנקודה שבה x=x0x=x_0:

y−f(x0)=f′(x0)(x−x0)y-f(x_0)=f'(x_0)(x-x_0)

דרך הפתרון

משיק בנקודה שבה x=x0x=x_0

כשנתון שיעור ה-xx של נקודת ההשקה:

1. y0=f(x0)y_0=f(x_0): מציבים בפונקציה.

2. m=f′(x0)m=f'(x_0): מציבים בנגזרת.

3. מציבים ב-y−y0=m(x−x0)y-y_0=m(x-x_0).

דרך הפתרון

משיק עם שיפוע נתון

כשנתון שיפוע המשיק mm (או ישר שהמשיק מקביל לו):

1. פותרים f′(x)=mf'(x)=m, ומשאירים רק פתרונות שבתחום.

2. לכל פתרון x0x_0 מחשבים y0=f(x0)y_0=f(x_0).

3. מציבים ב-y−y0=m(x−x0)y-y_0=m(x-x_0).

שים לב

משיק אופקי: f′(x0)=0f'(x_0)=0, והמשיק הוא y=f(x0)y=f(x_0).

שים לב

את y0y_0 מחשבים בפונקציה ff, לא בנגזרת. ולפני שמציבים, מפשטים: ln⁡e=1\ln e=1, ln⁡(e2)=2\ln(e^2)=2, ln⁡1=0\ln1=0.

דוגמה א - נתונה נקודת ההשקה: xln⁡xx\ln x ב-x=ex=e

מצאו את משוואת המשיק לגרף הפונקציה f(x)=xln⁡xf(x)=x\ln x בנקודה שבה x=ex=e.

פתרון

1. נקודת ההשקה: f(e)=e⋅ln⁡e=ef(e)=e\cdot\ln e=e. הנקודה (e,e)(e,e).

2. שיפוע: f′(x)=ln⁡x+1f'(x)=\ln x+1 (נגזרת של מכפלה), ולכן f′(e)=1+1=2f'(e)=1+1=2.

3. המשיק: y−e=2(x−e)y-e=2(x-e), כלומר y=2x−ey=2x-e.

-112345-4-22468(e,e)
תשובה

y=2x−ey=2x-e

דוגמה ב - נתון שיפוע: המשיק מקביל לישר y=xy=x

לגרף הפונקציה f(x)=ln⁡(2x−1)f(x)=\ln(2x-1) העבירו משיק המקביל לישר y=xy=x. מצאו את משוואת המשיק.

פתרון

1. נתון ומטרה: המשיק מקביל ל-y=xy=x, ולכן השיפוע שלו 11. צריך למצוא את נקודת ההשקה ואת משוואת המשיק.

2. תחום: 2x−1>02x-1>0, כלומר x>12x>\frac12.

3. נגזרת: f′(x)=22x−1f'(x)=\frac{2}{2x-1}.

4. שיפוע 11: 22x−1=1\frac{2}{2x-1}=1, כלומר 2x−1=22x-1=2, ו-x=32x=\frac32. הפתרון בתחום.

5. נקודת ההשקה: f(32)=ln⁡2f(\frac32)=\ln2. הנקודה (32,ln⁡2)(\frac32,\ln2).

6. המשיק: y−ln⁡2=1⋅(x−32)y-\ln2=1\cdot(x-\frac32), כלומר y=x−32+ln⁡2y=x-\frac32+\ln2.

תשובה

y=x−32+ln⁡2y=x-\frac32+\ln2

שאלות פתוחות על משוואת משיק לגרף פונקציה לוגריתמית

8. אסימפטוטות אנכיות של ln(f(x)) ושל פונקציות מנה

אסימפטוטה אנכית של פונקציה עם ln⁡\ln

ליד x=0x=0 הגרף של ln⁡x\ln x צולל למטה בלי סוף. אותו דבר קורה ל-ln⁡(f(x))\ln(f(x)) ליד נקודה שבה f(x)f(x) מתקרב ל-00 מצד המספרים החיוביים: ה-ln⁡\ln שואף ל-−∞-\infty.

במדויק: הישר x=ax=a הוא אסימפטוטה אנכית של gg אם כש-xx מתקרב ל-aa, מצד אחד לפחות ומתוך תחום ההגדרה, g(x)g(x) שואף ל-∞\infty או ל-−∞-\infty.

ב-g(x)=ln⁡(x2−4)g(x)=\ln(x^2-4) התחום הוא x<−2x<-2 או x>2x>2. כש-xx מתקרב ל-22 מימין, או ל-−2-2 משמאל, x2−4x^2-4 מתקרב ל-00 והגרף יורד ל-−∞-\infty. לכן x=2x=2 ו-x=−2x=-2 הן אסימפטוטות אנכיות. הגרף חותך את ציר ה-xx כש-x2−4=1x^2-4=1, כלומר ב-x=±5x=\pm\sqrt5.

-6-4-2246-4-224(√5,0)(-√5,0)

אסימפטוטות אנכיות של g(x)=ln⁡(f(x))g(x)=\ln(f(x))

ff פולינום ממעלה 22 לכל היותר. הישר x=ax=a הוא אסימפטוטה אנכית של gg כאשר f(a)=0f(a)=0 וגם f(x)>0f(x)>0 לפחות מצד אחד של aa (כלומר, aa בקצה של תחום ההגדרה). ליד אסימפטוטה כזאת g(x)→−∞g(x)\to-\infty.

- ln⁡(x2−4)\ln(x^2-4): האסימפטוטות x=2x=2 ו-x=−2x=-2.

- ln⁡((x−1)2)\ln\left((x-1)^2\right): האסימפטוטה x=1x=1, והגרף יורד ל-−∞-\infty משני הצדדים.

- ln⁡(x2+1)\ln(x^2+1): אין אסימפטוטה אנכית, כי x2+1x^2+1 לא מתאפס.

אסימפטוטות אנכיות של פונקציית מנה

ב-h(x)=u(x)v(x)h(x)=\frac{u(x)}{v(x)}:

•נקודה x=ax=a שבה v(a)=0v(a)=0 ו-u(a)≠0u(a)\ne0 נותנת אסימפטוטה אנכית x=ax=a. למשל ב-xln⁡x\frac{x}{\ln x}: ln⁡1=0\ln1=0 והמונה 1≠01\ne0, ולכן x=1x=1.

•המונה הוא ln⁡(f(x))\ln(f(x)) (לא מכפלה כמו xln⁡xx\ln x), ו-x=ax=a קצה התחום שבו f(a)=0f(a)=0: ה-ln⁡\ln שואף ל-−∞-\infty. אם המכנה מוגדר ב-aa (גם אם הוא שווה שם 00), x=ax=a אסימפטוטה אנכית. למשל ב-ln⁡xx−2\frac{\ln x}{x-2}: x=0x=0.

דרך הפתרון

התנהגות ליד אסימפטוטה אנכית x=ax=a

מציבים מספר קרוב ל-aa מכל צד שנמצא בתחום (למשל a−0.01a-0.01 ו-a+0.01a+0.01), או קובעים את הסימן של המונה ושל המכנה ליד aa:

•ערך חיובי גדול: באותו צד h(x)→∞h(x)\to\infty.

•ערך שלילי גדול: באותו צד h(x)→−∞h(x)\to-\infty.

שים לב

ב-ln⁡(f(x))\ln(f(x)) לבד הגרף תמיד יורד ל-−∞-\infty ליד האסימפטוטה, ורק מהצד (או מהצדדים) שבתחום.

שים לב

קצה של התחום הוא לא תמיד אסימפטוטה. ב-xln⁡x\frac{x}{\ln x}, כש-xx מתקרב ל-00 מימין, המונה מתקרב ל-00 והמכנה ל-−∞-\infty, ולכן המנה מתקרבת ל-00: למשל 0.01ln⁡0.01≈−0.002\frac{0.01}{\ln0.01}\approx-0.002. לכן x=0x=0 לא אסימפטוטה.

דוגמה א - ln⁡\ln של ביטוי ריבועי: אסימפטוטות בשני קצות התחום

נתונה הפונקציה f(x)=ln⁡(6+x−x2)f(x)=\ln(6+x-x^2).

א. מצאו את תחום ההגדרה של הפונקציה.

ב. מצאו את האסימפטוטות האנכיות של הפונקציה, ותארו את התנהגות הפונקציה לידן.

פתרון

1. א: צריך 6+x−x2>06+x-x^2>0. השורשים: −(x2−x−6)=−(x−3)(x+2)=0-(x^2-x-6)=-(x-3)(x+2)=0, כלומר x=3x=3 או x=−2x=-2. המקדם של x2x^2 שלילי, ולכן הפרבולה מעל הציר בין השורשים: −2<x<3-2<x<3.

2. ב: בשני השורשים הביטוי שבתוך ה-ln⁡\ln מתאפס, והם בקצוות התחום. לכן x=−2x=-2 ו-x=3x=3 אסימפטוטות אנכיות.

3. ליד x=−2x=-2 (מימין) וליד x=3x=3 (משמאל) הביטוי 6+x−x26+x-x^2 מתקרב ל-00 מצד החיוביים, ולכן f(x)→−∞f(x)\to-\infty. למשל f(2.99)=ln⁡(0.0499)≈−3.0f(2.99)=\ln(0.0499)\approx-3.0.

-4-224-6-4-22(0,ln6)
תשובה

א. −2<x<3-2<x<3. ב. x=−2x=-2 ו-x=3x=3. ליד שתיהן f(x)→−∞f(x)\to-\infty (מהצד שבתחום).

דוגמה ב - פונקציית מנה: אסימפטוטה במכנה ובקצה התחום

נתונה הפונקציה f(x)=ln⁡xx−2f(x)=\frac{\ln x}{x-2}.

א. מצאו את תחום ההגדרה של הפונקציה.

ב. מצאו את האסימפטוטות האנכיות של הפונקציה, ותארו את התנהגות הפונקציה לידן.

פתרון

1. א: x>0x>0 (בגלל ה-ln⁡\ln) ו-x≠2x\ne2 (המכנה). התחום: x>0x>0, x≠2x\ne2.

2. המכנה מתאפס ב-x=2x=2: המונה שם ln⁡2≠0\ln2\ne0, ולכן x=2x=2 אסימפטוטה אנכית.

3. ליד x=2x=2: f(1.9)≈−6.4f(1.9)\approx-6.4 ו-f(2.1)≈7.4f(2.1)\approx7.4. משמאל f(x)→−∞f(x)\to-\infty, מימין f(x)→∞f(x)\to\infty.

4. קצה התחום x=0x=0: כש-xx מתקרב ל-00 מימין, ln⁡x→−∞\ln x\to-\infty והמכנה מתקרב ל-−2-2. מנה של מספר שלילי גדול מאוד במספר שלילי היא מספר חיובי גדול מאוד, ולכן f(x)→∞f(x)\to\infty, ו-x=0x=0 אסימפטוטה אנכית.

-1123456-8-6-4-22468(1,0)
תשובה

א. x>0x>0, x≠2x\ne2. ב. x=2x=2: משמאל −∞-\infty, מימין ∞\infty. x=0x=0: מימין ∞\infty.

שאלות פתוחות על אסימפטוטות אנכיות של ln(f(x)) ושל פונקציות מנה

9. תחומי עלייה וירידה ונקודות קיצון

תחומי עלייה וירידה ונקודות קיצון

כמו בכל פונקציה, גם בפונקציה עם ln⁡\ln הנגזרת מספרת לנו איפה הגרף עולה ואיפה הוא יורד, ואיפה יש לו "פסגה" או "שפל".

במדויק: ff עולה בתחום II אם לכל x1<x2x_1<x_2 ב-II מתקיים f(x1)<f(x2)f(x_1)<f(x_2), ויורדת בו אם לכל x1<x2x_1<x_2 ב-II מתקיים f(x1)>f(x2)f(x_1)>f(x_2). הנקודה (x0,f(x0))(x_0,f(x_0)) היא נקודת מקסימום מקומי אם יש סביבה של x0x_0 שבה לכל xx מתחום ההגדרה f(x)≤f(x0)f(x)\le f(x_0), ונקודת מינימום מקומי אם בסביבה כזאת f(x)≥f(x0)f(x)\ge f(x_0). מקסימום מוחלט הוא נקודה שבה f(x)≤f(x0)f(x)\le f(x_0) לכל xx בתחום ההגדרה, ומינימום מוחלט נקודה שבה f(x)≥f(x0)f(x)\ge f(x_0) לכל xx בתחום.

ל-f(x)=ln⁡xxf(x)=\frac{\ln x}{x} יש נקודת מקסימום (e,1e)(e,\frac1e): עד x=ex=e הפונקציה עולה (f′(x)=1−ln⁡xx2>0f'(x)=\frac{1-\ln x}{x^2}>0), ואחריו יורדת. זה הערך הגדול ביותר בכל התחום, ולכן זה גם מקסימום מוחלט.

4812-2(e,1/e)(1,0)
דרך הפתרון

מציאת תחומי עלייה וירידה ונקודות קיצון

כשנתונה פונקציה עם ln⁡\ln:

1. מוצאים את תחום ההגדרה.

2. גוזרים, ומביאים את f′(x)f'(x) לשבר אחד או למכפלה.

3. פותרים f′(x)=0f'(x)=0, ומשאירים רק פתרונות שבתחום.

4. טבלת סימנים של f′f': הנקודות מצעד 3, וגם קצוות התחום ונקודות שלא בתחום.

5. f′(x)>0f'(x)>0: ff עולה. f′(x)<0f'(x)<0: ff יורדת. מעבר מ-++ ל-−-: מקסימום. מ-−- ל-++: מינימום.

6. שיעור ה-yy של כל נקודת קיצון: מציבים ב-ff.

סימן הנגזרת כשהתחום x>0x>0

כש-f′(x)=p(x)xf'(x)=\frac{p(x)}{x} או f′(x)=p(x)x2f'(x)=\frac{p(x)}{x^2} והתחום x>0x>0, המכנה חיובי. לכן הסימן של f′f' הוא הסימן של המונה p(x)p(x).

קיצון מוחלט

אם תחום ההגדרה של פונקציה מהנושא הוא קטע אחד בלי הפסקות (למשל x>0x>0), ולפונקציה יש בו נקודת קיצון אחת בלבד, היא גם הקיצון המוחלט: מקסימום יחיד הוא מקסימום מוחלט, ומינימום יחיד הוא מינימום מוחלט.

כשהתחום בנוי מכמה קטעים זה לא נכון: ל-xln⁡x\frac{x}{\ln x} (התחום x>0x>0, x≠1x\ne1) יש מינימום יחיד (e,e)(e,e), אבל הוא לא מוחלט, כי ב-0<x<10<x<1 הפונקציה שלילית.

שים לב

f′(x)=0f'(x)=0 נותן רק נקודה חשודה לקיצון. אם יש שם קיצון, ומאיזה סוג, קובעים רק מטבלת הסימנים.

שים לב

כשהתחום x>0x>0, הטבלה מתחילה ב-00. לא בודקים סימן ב-x<0x<0, ופתרון שלילי של f′(x)=0f'(x)=0 נפסל.

דוגמה - x2−2ln⁡xx^2-2\ln x: נקודת קיצון אחת בתחום x>0x>0

נתונה הפונקציה f(x)=x2−2ln⁡xf(x)=x^2-2\ln x.

מצאו את תחומי העלייה והירידה של הפונקציה ואת נקודות הקיצון שלה, וקבעו את סוגן.

פתרון

1. תחום: x>0x>0.

2. נגזרת: f′(x)=2x−2x=2(x2−1)xf'(x)=2x-\frac2x=\frac{2(x^2-1)}{x}.

3. f′(x)=0f'(x)=0: x2=1x^2=1, כלומר x=1x=1 או x=−1x=-1. רק x=1x=1 בתחום.

4. טבלת סימנים: המכנה חיובי, ולכן בודקים את המונה. x=0.5x=0.5: 2(0.25−1)<02(0.25-1)<0. x=2x=2: 2(4−1)>02(4-1)>0.

xx0<x<10<x<111x>1x>1
f′(x)f'(x)−-00++
f(x)f(x)יורדתמינימוםעולה

5. שיעור ה-yy: f(1)=1−2ln⁡1=1f(1)=1-2\ln1=1. הנקודה (1,1)(1,1) היא נקודת הקיצון היחידה בתחום, ולכן היא גם מינימום מוחלט.

-112342468(1,1)
תשובה

יורדת ב-0<x<10<x<1, עולה ב-x>1x>1. מינימום (מוחלט) ב-(1,1)(1,1).

שאלות פתוחות על תחומי עלייה וירידה ונקודות קיצון

10. חקירה מלאה וסרטוט סקיצה

חקירה מלאה וסקיצה

חקירה מלאה היא רשימה קבועה של שאלות על הפונקציה. כל שאלה נותנת חלק מהתמונה, ובסוף מחברים הכול לסקיצה.

במדויק: סקיצה של גרף הפונקציה היא סרטוט שמראה את כל מה שנמצא בחקירה: תחום ההגדרה, האסימפטוטות האנכיות (בקו מקווקו), נקודות החיתוך עם הצירים, נקודות הקיצון ותחומי העלייה והירידה. היא לא חייבת להיות בקנה מידה מדויק, אבל אסור שתסתור אף תוצאה של החקירה.

דרך הפתרון

שלבי החקירה של פונקציה עם ln⁡\ln

כשצריך לחקור פונקציה ולסרטט סקיצה:

1. תחום הגדרה: כל ביטוי בתוך ln⁡\ln חיובי, כל מכנה שונה מ-00.

2. אסימפטוטות אנכיות והתנהגות הפונקציה לידן.

3. חיתוך עם הצירים: עם ציר ה-yy רק אם 00 בתחום. עם ציר ה-xx פותרים f(x)=0f(x)=0.

4. נגזרת: פותרים f′(x)=0f'(x)=0, טבלת סימנים, תחומי עלייה וירידה ונקודות קיצון.

5. חיוביות ושליליות.

6. סקיצה: מסמנים אסימפטוטות ונקודות, ומחברים לפי הטבלה.

חיתוך וסימן של ln⁡(f(x))\ln(f(x))

- ln⁡(f(x))=0\ln(f(x))=0 כאשר f(x)=1f(x)=1.

- ln⁡(f(x))>0\ln(f(x))>0 כאשר f(x)>1f(x)>1.

- ln⁡(f(x))<0\ln(f(x))<0 כאשר 0<f(x)<10<f(x)<1.

פעולות על פונקציה

הפונקציה החדשהנקודת קיצון (x0,y0)(x_0,y_0) של ff עוברת ל-אסימפטוטה אנכית x=ax=a עוברת ל-
f(x)+cf(x)+c(x0,y0+c)(x_0,y_0+c), אותו סוגx=ax=a
−f(x)-f(x)(x0,−y0)(x_0,-y_0), מקסימום ומינימום מתחלפיםx=ax=a
f(x−c)f(x-c)(x0+c,y0)(x_0+c,y_0), אותו סוגx=a+cx=a+c
kf(x)kf(x), k>0k>0(x0,ky0)(x_0,ky_0), אותו סוגx=ax=a

ב-∣f(x)∣\lvert f(x)\rvert החלקים שמתחת לציר ה-xx משתקפים אל מעליו, וכל נקודה שבה f(x)=0f(x)=0 הופכת לנקודת מינימום.

שים לב

בפונקציות עם ln⁡\ln מחפשים בחקירה רק אסימפטוטות אנכיות. את צורת הגרף בשאר המקומות קובעים מטבלת העלייה והירידה ומנקודות שמחשבים.

שים לב

בדיקה עצמית לסקיצה: כל נקודה שחישבתם נמצאת על הגרף, הגרף לא חוצה אסימפטוטה אנכית, ואין גרף מחוץ לתחום ההגדרה.

דוגמה - מנה שבה ln⁡x\ln x במכנה: xln⁡x\frac{x}{\ln x}

נתונה הפונקציה f(x)=xln⁡xf(x)=\frac{x}{\ln x}.

א. מצאו את תחום ההגדרה ואת האסימפטוטות האנכיות של הפונקציה.

ב. האם לגרף יש נקודות חיתוך עם הצירים? נמקו.

ג. מצאו את נקודות הקיצון ואת תחומי העלייה והירידה של הפונקציה.

ד. מצאו את תחומי החיוביות והשליליות, וסרטטו סקיצה של הגרף.

פתרון

1. תחום: x>0x>0 ו-ln⁡x≠0\ln x\ne0. התחום: x>0x>0, x≠1x\ne1.

2. אסימפטוטה ב-x=1x=1: המכנה 00 והמונה 1≠01\ne0. f(0.9)≈−8.5f(0.9)\approx-8.5 ו-f(1.1)≈11.5f(1.1)\approx11.5: משמאל f(x)→−∞f(x)\to-\infty, מימין f(x)→∞f(x)\to\infty.

3. קצה התחום x=0x=0: f(0.01)≈−0.002f(0.01)\approx-0.002. הערכים מתקרבים ל-00, ולכן x=0x=0 לא אסימפטוטה.

4. ב: x=0x=0 לא בתחום, ולכן אין חיתוך עם ציר ה-yy. f(x)=0f(x)=0 רק כשהמונה x=0x=0, שלא בתחום. לכן אין גם חיתוך עם ציר ה-xx.

5. ג: f′(x)=1⋅ln⁡x−x⋅1xln⁡2x=ln⁡x−1ln⁡2xf'(x)=\frac{1\cdot\ln x-x\cdot\frac1x}{\ln^2x}=\frac{\ln x-1}{\ln^2x}. f′(x)=0f'(x)=0 כש-ln⁡x=1\ln x=1, כלומר x=ex=e. f(e)=e1=ef(e)=\frac{e}{1}=e.

6. המכנה ln⁡2x\ln^2x חיובי בתחום, ולכן הסימן של f′f' הוא הסימן של ln⁡x−1\ln x-1:

xx0<x<10<x<1111<x<e1<x<eeex>ex>e
f′(x)f'(x)−-לא מוגדרת−-00++
f(x)f(x)יורדתאסימפטוטהיורדתמינימוםעולה

7. ד: המונה xx חיובי בתחום, ולכן הסימן של ff הוא הסימן של ln⁡x\ln x: שלילית ב-0<x<10<x<1, חיובית ב-x>1x>1.

2468-8-6-4-2246810(e,e)
תשובה

א. x>0x>0, x≠1x\ne1. אסימפטוטה x=1x=1. ב. אין. ג. מינימום (e,e)(e,e). יורדת ב-0<x<10<x<1 וב-1<x<e1<x<e, עולה ב-x>ex>e. ד. שלילית ב-0<x<10<x<1, חיובית ב-x>1x>1.

שאלות פתוחות על חקירה מלאה וסרטוט סקיצה

11. הקשר בין גרף הפונקציה לגרף הנגזרת

גרף פונקציית הנגזרת

הנגזרת f′(x)f'(x) היא השיפוע של גרף ff בכל נקודה. לכן גרף f′f' לא מראה כמה גבוה גרף ff, אלא לאן הוא הולך: איפה שגרף f′f' מעל ציר ה-xx, גרף ff עולה; איפה שהוא מתחת, גרף ff יורד.

במדויק: גרף פונקציית הנגזרת הוא הגרף של y=f′(x)y=f'(x). לכל aa בתחום ההגדרה של ff, הגובה של גרף f′f' בנקודה שבה x=ax=a שווה לשיפוע המשיק לגרף ff בנקודה שבה x=ax=a.

בסרטוט f(x)=xln⁡xf(x)=x\ln x ו-f′(x)=ln⁡x+1f'(x)=\ln x+1. גרף f′f' חותך את ציר ה-xx ב-x=1ex=\frac1e (מ-−- ל-++), ובדיוק שם יש לגרף ff מינימום: (1e,−1e)(\frac1e,-\frac1e).

12-2-112(1/e,-1/e)(1/e,0)

קריאת ff מתוך גרף f′f'

•גרף f′f' מעל ציר ה-xx (f′(x)>0f'(x)>0): ff עולה.

•גרף f′f' מתחת לציר ה-xx (f′(x)<0f'(x)<0): ff יורדת.

•גרף f′f' חותך את ציר ה-xx מ-++ ל-−-: נקודת מקסימום של ff.

•גרף f′f' חותך את ציר ה-xx מ-−- ל-++: נקודת מינימום של ff.

- f′(a)f'(a) הוא שיפוע המשיק לגרף ff בנקודה שבה x=ax=a.

קריאת f′f' מתוך גרף ff

•בתחום שבו ff עולה, f′(x)>0f'(x)>0. בתחום שבו ff יורדת, f′(x)<0f'(x)<0.

•בנקודת קיצון של ff מתקיים f′(x)=0f'(x)=0, וגרף f′f' חותך שם את ציר ה-xx.

•מתייחסים לגרף f′f' רק בתחום ההגדרה של ff.

שים לב

f′(x)>0f'(x)>0 אומר ש-ff עולה, לא ש-ff חיובית. פונקציה יכולה לעלות כשכל הגרף שלה מתחת לציר ה-xx.

שים לב

איך מזהים איזה משני גרפים הוא f′f': מוצאים את נקודות הקיצון של גרף אחד, ובודקים אם הגרף השני חותך שם את ציר ה-xx ומחליף סימן בכיוון המתאים. בודקים גם את הכיוון ההפוך, כדי לשלול אותו.

דוגמה - זיהוי גרף הנגזרת של ln⁡2x\ln^2x מבין שני גרפים

נתונה הפונקציה f(x)=ln⁡2xf(x)=\ln^2x. בסרטוט שני גרפים, I ו-II. אחד מהם הוא גרף ff, והשני גרף f′f'.

36-4-2246(1,0)

א. קבעו איזה גרף הוא גרף ff ואיזה גרף f′f'. נמקו.

ב. היעזרו בגרף f′f', ומצאו את תחומי העלייה והירידה של ff ואת נקודת הקיצון שלה.

פתרון

1. א: f(x)=ln⁡2xf(x)=\ln^2x הוא ריבוע, ולכן f(x)≥0f(x)\ge0 לכל xx בתחום. גרף II יורד מתחת לציר ה-xx (ב-0<x<10<x<1), ולכן הוא לא ff. מכאן: I הוא גרף ff, ו-II הוא גרף f′f'.

2. בדיקה: לגרף I יש מינימום ב-(1,0)(1,0), ובדיוק שם גרף II חותך את ציר ה-xx מ-−- ל-++. זה מתאים. ואכן f′(x)=2ln⁡xxf'(x)=\frac{2\ln x}{x}, ו-f′(1)=0f'(1)=0.

3. ב: גרף II מתחת לציר ה-xx ב-0<x<10<x<1, ולכן ff יורדת שם. הוא מעל הציר ב-x>1x>1, ולכן ff עולה שם.

4. ב-x=1x=1 הסימן של f′f' עובר מ-−- ל-++: מינימום. f(1)=ln⁡21=0f(1)=\ln^21=0.

תשובה

א. I הוא גרף ff, II הוא גרף f′f'. ב. יורדת ב-0<x<10<x<1, עולה ב-x>1x>1, מינימום ב-(1,0)(1,0).

שאלות פתוחות על הקשר בין גרף הפונקציה לגרף הנגזרת

12. זוגיות ואי-זוגיות של ln(f(x))

פונקציה זוגית ואי-זוגית

פונקציה זוגית היא פונקציה שהגרף שלה סימטרי ביחס לציר ה-yy: הצד השמאלי הוא תמונת ראי של הצד הימני. פונקציה אי-זוגית היא פונקציה שהגרף שלה סימטרי ביחס לראשית הצירים: חצי סיבוב סביב (0,0)(0,0) מחזיר את אותו הגרף.

במדויק: ff זוגית אם לכל xx בתחום ההגדרה גם −x-x בתחום, ו-f(−x)=f(x)f(-x)=f(x). ff אי-זוגית אם לכל xx בתחום ההגדרה גם −x-x בתחום, ו-f(−x)=−f(x)f(-x)=-f(x). רוב הפונקציות אינן זוגיות ואינן אי-זוגיות.

f(x)=ln⁡(x2−1)f(x)=\ln(x^2-1) היא פונקציה זוגית, ו-g(x)=xln⁡(x2+1)g(x)=x\ln(x^2+1) היא פונקציה אי-זוגית.

-44-4-224(√2,0)(-√2,0)
-3-2-1123-8-6-4-22468(0,0)

זוגית ואי-זוגית

הסוגתנאי לכל xx בתחוםסימטריה של הגרף
זוגיתf(−x)=f(x)f(-x)=f(x)ציר ה-yy
אי-זוגיתf(−x)=−f(x)f(-x)=-f(x)ראשית הצירים

תנאי מוקדם: תחום ההגדרה סימטרי ביחס ל-00.

דרך הפתרון

בדיקת זוגיות

כשצריך לקבוע אם פונקציה זוגית, אי-זוגית או אף אחת מהן:

1. בודקים שתחום ההגדרה סימטרי. אם לא, היא לא זוגית ולא אי-זוגית.

2. מחשבים f(−x)f(-x) ומפשטים.

3. משווים ל-f(x)f(x) ול-−f(x)-f(x).

4. כדי להראות שהיא לא זוגית ולא אי-זוגית, מספיק מספר אחד xx שבו f(−x)≠f(x)f(-x)\ne f(x) וגם f(−x)≠−f(x)f(-x)\ne-f(x).

ln⁡\ln של פונקציה זוגית

אם ff זוגית, גם ln⁡(f(x))\ln(f(x)) זוגית: ln⁡(f(−x))=ln⁡(f(x))\ln(f(-x))=\ln(f(x)). למשל ln⁡(x2+4)\ln(x^2+4) ו-ln⁡(9−x2)\ln(9-x^2).

מה הסימטריה נותנת

•אם x=ax=a אסימפטוטה אנכית של פונקציה זוגית או אי-זוגית, גם x=−ax=-a אסימפטוטה אנכית.

•פונקציה זוגית: לנקודת קיצון (a,b)(a,b) מתאימה נקודת קיצון מאותו סוג (−a,b)(-a,b).

•פונקציה אי-זוגית: לנקודת קיצון (a,b)(a,b) מתאימה נקודת קיצון מהסוג ההפוך (−a,−b)(-a,-b).

שים לב

2ln⁡x2\ln x לא זוגית ולא אי-זוגית, כי התחום x>0x>0 לא סימטרי. לעומת זאת ln⁡(x2)\ln(x^2), שמוגדרת לכל x≠0x\ne0, זוגית.

שים לב

f(1)=f(−1)f(1)=f(-1) לא מוכיח זוגיות: צריך f(−x)=f(x)f(-x)=f(x) לכל xx בתחום.

דוגמה - זוגית, אי-זוגית או אף אחת: בדיקה עם f(−x)f(-x)

קבעו לגבי כל פונקציה אם היא זוגית, אי-זוגית או אף אחת מהן:

א. f(x)=ln⁡(9−x2)f(x)=\ln(9-x^2)

ב. g(x)=xln⁡(x2+4)g(x)=x\ln(x^2+4)

ג. h(x)=ln⁡(x2+2x+2)h(x)=\ln(x^2+2x+2)

פתרון

1. א: התחום −3<x<3-3<x<3, סימטרי. f(−x)=ln⁡(9−(−x)2)=ln⁡(9−x2)=f(x)f(-x)=\ln(9-(-x)^2)=\ln(9-x^2)=f(x). זוגית.

2. ב: x2+4>0x^2+4>0 לכל xx, ולכן התחום כל xx. g(−x)=(−x)ln⁡((−x)2+4)=−xln⁡(x2+4)=−g(x)g(-x)=(-x)\ln((-x)^2+4)=-x\ln(x^2+4)=-g(x). אי-זוגית.

3. ג: הדיסקרימיננטה של x2+2x+2x^2+2x+2 היא 4−8<04-8<0 והמקדם של x2x^2 חיובי, ולכן התחום כל xx. h(1)=ln⁡5h(1)=\ln5 ו-h(−1)=ln⁡1=0h(-1)=\ln1=0. מתקיים h(−1)≠h(1)h(-1)\ne h(1) וגם h(−1)≠−h(1)h(-1)\ne-h(1), ולכן hh לא זוגית ולא אי-זוגית.

תשובה

א. זוגית. ב. אי-זוגית. ג. לא זוגית ולא אי-זוגית.

שאלות פתוחות על זוגיות ואי-זוגיות של ln(f(x))

13. מציאת פרמטר על סמך נתון

פונקציה עם פרמטר

לפעמים בפונקציה יש אות נוספת, למשל f(x)=aln⁡x−xf(x)=a\ln x-x. האות aa היא מספר קבוע שעדיין לא ידוע. השאלה נותנת נתון, ובעזרתו מוצאים את aa.

במדויק: פרמטר הוא אות שמייצגת מספר קבוע (לא משתנה כמו xx), שהערך שלו לא ידוע בהתחלה ונקבע מהנתון. לפעמים הנתון נותן יותר מערך אפשרי אחד, ואז בודקים כל ערך. בשאלה יש פרמטר אחד בלבד. אחרי שמציבים את הערך שלו, מקבלים פונקציה עם מספרים, וחוקרים אותה כרגיל.

תרגום נתון למשוואה

•הגרף עובר דרך הנקודה (p,q)(p,q): f(p)=qf(p)=q.

•הגרף חותך את ציר ה-xx ב-x=px=p: f(p)=0f(p)=0.

•לפונקציה יש קיצון ב-x=px=p: f′(p)=0f'(p)=0.

•שיפוע המשיק ב-x=px=p הוא mm (או: המשיק שם מקביל לישר שהשיפוע שלו mm): f′(p)=mf'(p)=m.

•ל-ln⁡(f(x))\ln(f(x)) יש אסימפטוטה אנכית x=px=p: הביטוי שבתוך ה-ln⁡\ln מתאפס ב-pp, כלומר f(p)=0f(p)=0.

דרך הפתרון

אחרי שמוצאים את הפרמטר

כשמצאתם את ערך הפרמטר:

1. מציבים אותו וכותבים את הפונקציה עם מספרים.

2. בודקים שהנתון באמת מתקיים, ושהנקודה שבנתון בתחום ההגדרה. למשל, מ-f′(p)=0f'(p)=0 יוצאת רק נקודה חשודה: בטבלת סימנים מוודאים שיש שם קיצון.

3. ממשיכים בחקירה הרגילה.

שים לב

"קיצון ב-x=px=p" אומר f′(p)=0f'(p)=0, לא f(p)=0f(p)=0. ו"משיק מקביל לישר" נותן את השיפוע, כלומר נתון על f′f', לא על ff.

שים לב

התחום יכול להיות תלוי בפרמטר. ב-ln⁡(x2+a)\ln(x^2+a): כש-a=4a=4 התחום הוא כל xx, וכש-a=−4a=-4 התחום הוא x<−2x<-2 או x>2x>2. לכן קובעים את התחום רק אחרי שמציבים.

דוגמה א - נתון שיפוע המשיק: משוואה ב-f′f'

נתונה הפונקציה f(x)=aln⁡x−xf(x)=a\ln x-x, כאשר aa פרמטר. שיפוע המשיק לגרף הפונקציה בנקודה שבה x=2x=2 הוא 11.

א. מצאו את aa.

ב. הציבו את aa, ומצאו את נקודת הקיצון של הפונקציה וקבעו את סוגה.

פתרון

1. נתון ומטרה: f′(2)=1f'(2)=1. צריך למצוא את aa, ואחר כך את נקודת הקיצון.

2. תחום: x>0x>0. הנקודה x=2x=2 בתחום.

3. נגזרת עם הפרמטר: f′(x)=ax−1f'(x)=\frac{a}{x}-1.

4. תרגום הנתון: f′(2)=a2−1=1f'(2)=\frac a2-1=1, ולכן a=4a=4.

5. מציבים: f(x)=4ln⁡x−xf(x)=4\ln x-x, ו-f′(x)=4x−1=4−xxf'(x)=\frac4x-1=\frac{4-x}{x}. f′(x)=0f'(x)=0 כש-x=4x=4.

6. טבלת סימנים: המכנה חיובי. x=1x=1: 4−1>04-1>0. x=5x=5: 4−5<04-5<0.

xx0<x<40<x<444x>4x>4
f′(x)f'(x)++00−-
f(x)f(x)עולהמקסימוםיורדת

7. f(4)=4ln⁡4−4≈1.55f(4)=4\ln4-4\approx1.55.

2468101214-8-6-4-22(4,4ln4-4)
תשובה

א. a=4a=4. ב. מקסימום ב-(4,4ln⁡4−4)(4,4\ln4-4).

דוגמה ב - נתונה אסימפטוטה אנכית: משוואה ב-ff

נתונה הפונקציה f(x)=ln⁡(x2+a)f(x)=\ln(x^2+a), כאשר aa פרמטר. לפונקציה יש אסימפטוטה אנכית x=2x=2.

א. מצאו את aa.

ב. הציבו את aa, ומצאו את תחום ההגדרה, את האסימפטוטות האנכיות ואת נקודות החיתוך עם ציר ה-xx.

פתרון

1. נתון ומטרה: x=2x=2 אסימפטוטה אנכית. צריך למצוא את aa, ואחר כך את התחום, האסימפטוטות והחיתוך עם ציר ה-xx.

2. תרגום הנתון: הביטוי שבתוך ה-ln⁡\ln מתאפס ב-x=2x=2: 4+a=04+a=0, ולכן a=−4a=-4.

3. מציבים: f(x)=ln⁡(x2−4)f(x)=\ln(x^2-4). התחום: x2−4>0x^2-4>0, כלומר x<−2x<-2 או x>2x>2. x=2x=2 בקצה התחום, ולכן היא אכן אסימפטוטה.

4. אסימפטוטות: x=2x=2 ו-x=−2x=-2. ff זוגית, ולכן הן סימטריות.

5. ציר ה-xx: x2−4=1x^2-4=1, כלומר x=±5x=\pm\sqrt5. שתי הנקודות בתחום.

תשובה

א. a=−4a=-4. ב. x<−2x<-2 או x>2x>2. אסימפטוטות x=±2x=\pm2. חיתוך עם ציר ה-xx: (5,0)(\sqrt5,0) ו-(−5,0)(-\sqrt5,0).

שאלות פתוחות על מציאת פרמטר על סמך נתון

כל האתר במבט אחד

קיצורי דרך לכל הכלים, הבגרויות והקורסים

GuyAI הוא המורה הפרטי המתקדם בישראל, המבוסס על מודלי הבינה המלאכותית החזקים בעולם בשילוב הידע הפדגוגי של GOOL. המערכת מספקת פתרונות לכל המקצועות ולכל הרמות - מיסודי ועד אקדמיה, וממתמטיקה ועד היסטוריה.